ההגדרה, המגבילה קהילה לִמְקום מגורים משותף, משאירה בחוץ אפשרויות רבות מעניינות בִמיוחד. עם זאת, אין ספק, שקרבה גיאוגרפית כזוֹ או אחרת מסייעת וּבמקרים רבים אף הכרחית לקיום הקהילה, אם כי בימינו תיתכנה קהילות וירטואליות.

מאפיין חשוב, לדעתי, בִקהילה הוא ההמשכיות וההתמדה, כלומר, שחברי הקהילה נפגשים אלה עם אלה שוב וָשוב, גם באופן אקראי. בכך דומה הקהילה למשפחה מורחבת. בשונה ממשפחה, גבולותיה של הקהילה עמומים יותר. הדבר מאפשר לכל אדם להצטרף או לעזוב, באופן עקרוני לפחות. גבולות רחבים וּגמישים אלה, כך אני מוצא, מעודדים תהליך רוחני של התרחבות התודעה, שכן במשפחה יש קבוצה מוגדרת היטב של אנשים, שהם בראש סולם העדיפות, וכל השאר הם מתחרים, שלִפעמים כדאי לשתף אתם פעולה. כשהגבולות רחבים וּגמישים, אנו מתייחסים אל כל אדם כאל מושא לעזרה וּלשיתופעולה. מֵהבחינה הזוֹ קהילות סגורות עלולות, לדעתי, להחטיא הבט משמעותי של חיי הקהילה, הגם שעשויים להתממש בחייהן ערכים רבים ויפים. דווקא העיר הגדולה מאפשרת קהילה דינמית, שבה בכל עת קיים גרעין הכרחי, היוצר המשכיות וליכוד, וּסביבו אנשים, המצטרפים וכאלה, המתרחקים, כך שהקילה מתגוונת תוך-כדי שמירה על דמותה.

אדם יכול להיות חבר במספר קהילות בעת וּבעונה אחת, וכך נוצרים יַחסי-גומלין בין קהילות. כאמור, חשוב, שחברי הקהילה ירגישו שייכות לקהילה והזדהות אתה, גם אם הם חברים במספר קהילות, וִייצגו את הקהילה בכל עת.

השיתוף, אותה מטְרת על של הקהילה, נובע מהרצון ליהָנות מהאפשרויות האינסופיות, הנפתחות בפנינו, כשאנו מַכירים היטב את האנשים, שנמצאים בקרבתנו הפיזית או חולקים אתנו עניין משותף.

הקהילה אמורה, לדעתי, לענות על המצב השכיח כיום, שאדם אמור "להסתדר" בכוחות עצמו, וּבקשת עזרה גורמת אי נוחות וּמסתכמת בהיקף מצומצם, תוך זהירות, שלא "להטריד את מנוחת השכנים". אבל לשם מה גרים בני-אדם בִשכנות, אם לא כדי לעזור וּלהיעזר בעת הצורך (כל עוד נמנעים מהטרדה בלתי-מוצדקת)?

מהו כוחה של קהילה? הניסיון לענות על שאלה זוֹ הוא, בוודאי, אֶחד מגורמי ההשראה לעסוק בנושא. מה יכולים להשיג אנשים, המאורגנים יחד, שקשה או בלתי-אפשרי לאדם הבודד ואף למשפחה?

בעולם, שבו הביטחון המדומה הוא ערך עליון, אנו מנסים להימנע מאשליה זוֹ וְליצור ביטחון מוחשי יותר. ההנחה היא, שקהילה, הטווה בתוכה וּבינה לבין קהילות שכנות, רשת עשירה של קשרים, היא עמידה יותר מאשר אנשים מפורדים, המסתמכים על מערכת, שאינם מבינים באמת, איך היא פועלת.

ביטחון זה אינו גובה מחיר כְזה, המושג באמצעים צבאיים ותאגידיים, אלא נבנֶה תוך-כדי יצירת תוצרים חיוביים, שאינם רק אמצעים, אלא מטרות בפני עצמם: גינה קהילתית, קואופרטיב מזון אורגני או קואופרטיב לאנרגיות מתחדשות, וזוֹ רשימה חלקית בלבד.

בעץבעיר אנו עוסקים במשולש חברה-סביבה-כלכלה. בהבט החברתי עץבעיר כִקהילה פועל ליישום הֶחזון, שפירטתי עד כה, על-ידי עצם בניית הקהילה. ההבט הסביבתי הוא המלכד סביבו את הקהילה, כִתחום עניין משותף, שהקהילה חולקת את הידע בו ואת האמצעים ליישומו. בהבט הכלכלי קהילת עץבעיר מַצּיעה הזדמנויות למסחר הוגן וּלצרכנות רגועה.

כדי שקהילה כלשהי, וּקהילת עץבעיר בִפרט, תתפתח, רצוי ליצור מפגש אינטנסיווי יותר ויותר בין חבריה, כך שיכירו את האפשרויות, הגלומות במפגש עם חבר זה או חברה זוֹ, ויתפתחו יותר ויותר שיתופי פעולה. תנאי מקדים לכך הוא קיומו של הגרעין, המחבר את הקהילה, וּבמקרה של עץבעיר, זהו צוות, המתפרנס מכך, תוך שהוא נושא בהוצְאות התפעול, אשר על כן, עץבעיר, יחד עם היותו קהילה, הוא עסק חברתי.

אלון