גם הערימה בגינה הקהילתית במעוז אביב או זו שבגינת האוניברסיטה, שאליהן אני מביא את שאר האשפה האורגנית שלי, לא יכלו לשמש לצורך זה, בהיותן בשימוש ע"י אנשים נוספים, וכיוון שקשה לפקח עליהן באופן הדוק ולוודא קיום החום הדרוש להרג החידקים מחוללי המחלות, כך שיתאפשר שימוש בחומר לדישון ערוגות הירק. אגב, ביום מן הימים נקים בגינה במעוז אביב ובזו שבאוניברסיטה שירותי קומפוסט לתפארת. מכל-מקום, הפתרון נמצא בשדה סמוך לביתי, אַחד האחרונים, שנותרו בלתי-בנויים. שם, בפינה נידחת, מתחת לשיחים עבותים, מצאתי בור, שכאילו חיכה לקלוט את ה"תוצרת", וכיוון ששדה זה הוא בדרכי היומיומית, נוח לי מאוד לעבור שם ולפרוק את המטען. נותר רק לפתור את סוגיית האחסון עד ליציאה מן הבית. לכך נמצאו לי שתי שיטות: האחת במיכל דומה לזה, המשמש אותי לשאר האשפה האורגנית, והאחרת פשוט בשקית. כחומר ריפוד וכיסוי אני משתמש בעלים שנשרו בגינה או בנייר עתון, שיפה, אגב, גם לניגוב... במשך הזמן הצלחתי להשיג דשא קצור, שהוא יפה במיוחד לספוג את הריח ואף להחליפו בניחוח רענן. ולהפרשת נוזלים? לשם כך יש עציצים על הגג... לא של צמחי מאכל!

ומה מחוץ לבית? בעץבעיר, האסלה מודחת במים אפורים מכיור האמבטיה, והעניין פתור. ואילו באוניברסיטה, שם אני מבלה את רוב זמני, התמזל מזלי, ובחרתי לי את החוג לגיאוגרפיה כמושבי, וזה שוכן לו במבנה חביב מחוץ לגדרות הקמפוס וגובל בגן נאה, ושם בין שיחי הגן מצאתי לי פינה קסומה ומוצנעת, ושם ייסדתי את השירותים האקולוגיים ביותר בסביבה. מאז כל יציאה לעשיית הצרכים היא טיולון מרענן וחסכוני במים. כאן, אגב, משמשים לניגוב עלים גדולים שנשרו וטרם התייבשו.

הנה דוגמה לכך, שבאקולוגיה אין פתרון אחד ויחיד, אלא ניצול של הקיים באופן מיטבי - כיוון שיש אצל הוריי נייר עתון לרוב, לפחות נמצא לו שימוש, החוסך משאבים אחרים. כיוון שנמצאו הפינות המתאימות בשדה וּבגן, הפתרונות הנ"ל נמצאו ישימים, ואידך זיל גמור: כל נפש תמצא את הפתרונות הישימים בתנאי חייה.

תוספת מאוחרת

בתקווה, שהגעתם עד כאן בשלום, ולא תעברו אל המדרכה הנגדית, אם תראו אותי ברחוב, מדוע מצאתי לנכון לשתף אתכם בכל הפרטים האינטימיים האלה? כי האתר שלנו מחויב לשמש כמדריך פלורליסטי לפרטים הקטנים של החיים. אבל מה המסר? כאמור, כל אדם, ומה שמתאים לו. אינני מצפה מכל אחת ליישם בדיוק מה שתיארתי - אני בתור "סנדלר" משתדל לנעול את הנעליים הטובות ביותר - אלא:
א. לי זה כיף, בעיקר הקטע של עשיית הצרכים בחוץ, שהופך את זה ממעשה שגרתי, משמים ולא הכי נעים להרפתקאה קטנה ומרעננת, כמו לצאת החוצה לאכול או לקרוא או כל דבר אחר. כשמנסים לעשות זאת לא רק במקום אחד קבוע, כי אם במקומות נוספים שמזדמנים אליהם, מרוויחים היכרות אינטימית עם הסביבה. אם מישהו מהקוראים יזכה לחוויה משמחת בעקבות דבריי, היה כדאי.
ב. כשמבינים את החשיבות ורוצים, מוצאים את הדרך, ובלבד שעושים צעד בכיוון הרצוי, ושוב איש-איש על-פי צרכיו (תרתי-משמע), תנאיו, כישוריו והעדפותיו. אדרבא, יש יתרון ואתגר במציאת הדרך הפשוטה ביותר, העונה על הדרישות, משעשינו צעד, קל יותר להמשיך ולהשתכלל.
ג. המים וצמצום השפכים נראים לי חשובים יותר מהמחסומים ה"תרבותיים" שלנו. הפגיעה הסביבתית היא בלתי-הפיכה, ואת היחס שלנו אל הדברים אנחנו קובעים.
ד. זה בריא. הישיבה על האסלה איננה התנוחה האופטימלית לפעולת ההתרוקנות. שאלו את זהר צמח. וגם, במקומות ציבוריים האסלה היא מקום הצטברות של חיידקים מחוללי מחלות.

בפעם הבאה על קונדומים ואקולוגיה (<-:)