| נושאים בענף |
רכבת חורפית לחיפה
בספסל מולי, בצד ימין, יושב איש עם מדים כחולים וסיכות צבעוניות, פניו שמנמנים ושלווים, כהים במקצת, שערו שחור, מחודד ומבריק. סדרן רכבת צעיר טופח על כתפו בשובבות, ההוא שם לב, אומר "אה, מה קורה?" במבטא של ערבי שמדבר הרבה עברית, ומשם המשיכו בשפתם המתגלגלת. גם התאילנדיות הנפגשות באוטובוס בבוקר מברכות ב"מה קורה", בדרכן לעבודה בבתי העשירים בצפון העיר.
מתי זה מעצבן
בדרך כלל כשאני רואה מישהו עושה משהו שאני לא עושה, כמו אכילת בשר או יציאה לשופינג, זה לא מרגיז אותי בכלל. אפילו משעשע לפעמים, כי זה מזכיר לי שגם אני עשיתי את זה פעם, ואולי עוד אעשה בעתיד, ובמיוחד - שזה קיים גם בי. כל נטיה שאני תופס בהתחלה כשלילית אצל אנשים אחרים קיימת גם בי, רק מופיעה בצורה קצת אחרת. אז למה לפעמים זה מעצבן?
טבעונות אידאולוגית וטבעונות סביבתית
הן הטבעונות האידאולוגית והן הטבעונות הסביבתית מתנגדות לגידול תעשייתי של בעלי חיים, הן בשל הסבל הרב שנגרם לחיות והן בשל המחיר הסביבתי הגבוה והמיותר. אבל מה קורה מחוץ למערכת התעשייתית?
טיול נהדר בגליל המערבי
ביום שישי שעבר ארזתי תיק ונסעתי עם יבגני לטייל בצפון. לקחתי אוטובוס של אגד לכרמיאל ומשם קו 12 של נתיב אקספרס למעלות, התחנה הראשונה בטיול (נוח לחפש זמנים ומסלולים של חברות תחבורה שונות באתר http://www.otobusim.com). נפגשנו והלכנו למרכז העיר. האויר היה קליל וצלול, במיוחד יחסית לצהרים. מהבית הבאנו מהבית אורז ועדשים, טחינה ולחם מלא, תמרים ואגוזים, ירקות ופירות, ריבה וביסקוויטים. לא היינו זקוקים להשלמות. טוב להביא מהבית בקופסא, ככה אפשר להביא מגוון דברים, בכמות הנכונה ובלי אריזות.
להפחית, לא להחליף
האנרגיה החלופית מציעה פתרון סביבתי, על פניו - להמיר את האנרגיה הקיימת בכדור הארץ לחשמל ולתעל אותה לצרכינו. לא נוצר זיהום מחד, ולא נוספת אנרגיה למערכת מאידך. כך מציעים להפוך את מדבר הסהרה לספק האנרגיה העיקרי של אפריקה ואירופה. אני לא מבין את זה.
סולחה עם הסביבה
אחרי שלושה ימי עבודה בצוות האקולוגי של פסטיבל "בדרך לסולחה" במנזר לטרון, אני יכול לומר - יש תקווה, ולא רק לשלום. בפסטיבל נפגשים יהודים וערבים מישראל ומהשטחים כדי לדבר, להכיר ולשמוח ביחד. חוץ מזה, זה גם היה אירוע ירוק. אני אומר "חוץ מזה" כי זה נעשה כבדרך אגב, כמעט מובן מאליו.
פאזל שאפשר להרכיב בהרבה דרכים
לפעמים, עבודת השיפוצים מעלה מחשבות מעניינות. אתה מבין דברים שלמדת, או מבין שאתה צריך ללמוד עוד. בשבועות האחרונים אני עובד על בניית המוזאיקה באמבטיה. הקיר שם די הרוס, אז אנחנו מצפים את הקירות בשברי חרסינות ויוצרים מעין פסיפס. בשביל זה תמי אוספת כבר כמה זמן חרסינות שבורות ומרצפות יתומות, ואנחנו שוברים אותן בפטיש. מה שיפה הוא, שהשברים מתאימים אחד לשני בצורה מושלמת ויוצרים צורות יפיפיות, למרות שאף אחד לא תכנן אותם לשם כך. להיפך - אם תנסה ליצור חתיכה בצורה מסוימת, כנראה שהיא תצא בצורה אחרת.
מה זה משנה
כמו אחרים, בחרתי בדרך ההימנעות. זה משקיט את הנפש. תמיד אומרים לי שאני מגזים, כשהשיחה מתגלגלת לאי-צריכה, טבעונות או סלידה מתרבות פופולרית. ההימנעות הזו נראית גסה, מתבדלת ובמידת מה מלאכותית - ולא סתם. לא נראה לי שאני אחיה ככה כל החיים, כי יום אחד אני אצטרך תחתונים חדשים (שאני לא מתכוון לאסוף ברחוב), ואפילו בטלויזיה יש מדי פעם משהו ששווה צפיה. מודה.
פשפוש בסטייל
צעיר אנגלי הגיש כפרוייקט סיום בביה"ס לעיצוב רעיונות מעניינים לגבי השימוש בפחי זבל ענקיים, כולל הקלה משמעותית על חיי המפשפשים בפחים.
