עלה בענף "הענף של עודד"

סדנת קומפוסט תולעים אדומות. ירושלים אוק 2013

סדנת קומפוסט תולעים אדומות (שלשולי קרקע אדומים) בירושלים. לירושלמים והאזור, בואו לראות בעיניים וללמוד כיצד לנהל תיבת תולעים לצורך מיחזור שאריות מזון.

יום חמישי, ה-3 לאוק', 18:00. בגינה של מרכז "זנגביל", מרכז קהילתי לצמחונות, רח' בלפור 8 (סמוך לבית רה"מ ברחביה, קרוב לכניסה הדרומית).www.ginger.org.il וכאן בפייסבוק https://www.facebook.com/profile.php?id=100003226666330&fref=ts

להרשמה שילחו מייל oded.meshulam@gmail.com

עלות הסדנא + תולעים 90 שח. סדנא בלבד 60 שח (לכל זוג עלות משותפת של 100). משך הסדנא, שעה. בסופה אני שולח את הסיכום הסדנא במייל לכל משתתף.

למעוניינים בתולעים יש להכין כשבוע מראש מיכל ובו 5 סמ' אדמה לחה (יכולה לשמש אדמת תערובת עציצים ישנה), מעלייה מעט חומר אורגני יבש כגון, פרורי עלים, או גזרי עיתונים רגילים, ועליהם שאריות מזון רגילות מהמטבח בשכבה של כמה ס"מ. להשאיר ללא ערבוב .

דף הסדנא:

http://odedmeshulam.blogspot.co.il/2013/09/12.html

בברכה וחגים טובים, עודד

  עלה בענף "הענף של עודד"

מיכל לקומפוסט תולעים אדומות. מיחזור טוטאלי - סדנא באתר עץבעיר בענף של עודד

ייצרתי לאחרונה מיכל לקומפוסט תולעים אדומות מעץ שמצאתי. מיכל ממש יפה שמתאים למשפחה של כארבע נפשות. יש בו גם רשת לצורך ניהול הפרדת ההומוס מהשאריות שעדיין בתהליך. המיכל הוא בעצם תיבה ומכסה. אותו בניתי מעץ שמצאתי ועשיתי בו שימוש חוזר. כלים: ג'יקסו, סידק, מסמרים מטר ועיפרון, פטיש.

אני מעביר סדנאת קומפוסט שלשולי אדמה אדומים

יום ראשון, ה25 לנוב, 16:30. בגינה של מרכז זנגביל בירושלים, רח בלפור 8 להרשמה oded.meshulam@gmail.com

מילת חיפוש:earth worms Vermicomposting

red earth worm

  עלה בענף "הענף של עודד"

היכן לקנות תולעים אדומות

רוצים להשיג תולעים לקומפוסט. רוצים לקנות, אני מספק.

היכן משיגים תולעים אדומות -אצלי. והכי בזול מכל השאר. oded.meshulam@gmail.com

  עלה בענף "הענף של עודד"

לומדים כיצד ממחזרים שאריות מזון ללא גינה - קומפוסט תולעים

סדנאת תולעים אדומות בירושלים, נוב 2012

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

החברה הכי הגיונית בסביבה

בחורה הגיונית מאוד
יום אחד התארחתי בתכנית בוקר. התפקיד שלי בהצגה היה של "הבחורה שנגמלה מקניות". מולי שמו "שופוהולית", ובאמצע, פסיכיאטר שמתמחה בטיפול במקרים קיצוניים של התמכרות לקניות (!). לסיום האייטם המעמיק, שאלה אותי המנחה החנותה: "מה תעשי, אם יום  אחד ממש תצטרכי שמלה חדשה?" עניתי ללא היסוס: "אני אקנה אותה ממעצבת מקומית" המנחה נעצה בי מבט מזוגג (לא רואים את זה על המסך, רק במציאות), מרחה חיוך למצלמה ואמרה את המשפט האלמותי: "איזו בחורה הגיונית!" וכך הסתיים האייטם.
האמת שהייתי בהלם. מכל הדברים בעולם, איך יצאתי ה"הגיונית" בסיפור שלה? עד היום אני לא יודעת.

אנחנו חיים בעולם לא הגיוני.
עולם שבו אלה שיש להם גוררים את כולם אל הקץ. לא קץ העולם חלילא, הוא ימשיך להסתדר טוב מאוד גם בלעדינו, אלא פשוט אל קיצינו אנו. ובזמן שנמשכת הגרירה, כולם רצים קדימה, מנסים להגיע לאיפה שיושבים האנשים שיש להם.
תחשבו על זה: ככל שיותר אנשים יגיעו לקצה, הנפילה שלנו תהייה הרבה יותר מהירה.

אנחנו האקולוגים יורדים מהעגלה. עוצרים, או לפחות מאטים. מפסיקים לגמרי או לפחות מפחיתים. באים "הממהרים להתקדם" (תודה, שומאכר) ומניפים יד מזלזלת. אם עצרנו, סימן שאנחנו פשוט לא יודעים לשחק, וויתרנו על המשחק.

הם צודקים. וויתרנו על המישחק שלהם. וויתור חם ואוהב. טוב לנו מאוד במשחק החדש שאנחנו ממציאים. משחק שקט, שיש בו שיתופעולה ואהבה. נשמע היפי? תמשיכו לרוץ.

בעצם רגע, אולי בכל זאת תעצרו?
ואז בא תמיר, עם הסימפוזיון, מנער אותי ומבקש להקים חברה כלכלית. ואני רציתי בכלל לעצור. האם נוכל לקיים חברה כלכלית-סביבתית אמתית? אני חייבת לנסות. ולכן אני מצטרפת. יצאנו כבר לדרך, ואנחנו מחפשים את הדרך ההגיונית שלנו. כזו שתפרנס את החלקים שלנו שעוד תלויים בעולם הישן (שכר הדירה למשל, או שכר הגננת), ותעורר עוד ועוד אנשים לשינוי, תתמוך בהם בצעדים שלהם על הגשר שבין העולם הישן לעולם החדש. גשר שהולך אחורה ולמעלה. "אחורה" (הרי אין באמת אחורה) כי בעולם החדש יש פחות אנרגיה זמינה, ויש פחות "דברים". . למעלה כי בעולם החדש יש המון התפתחות רוחנית, והמון המון כיף. רק מי שעוצר יכול לראות את זה.

הגיוני, לא?

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

מי בא? מייק בייק ~

אורלב כבר כתבה עליו בהרחבה, אחדים מאתנו כבר פגשו בו, אך לי טרם הזדמן עד לפני כמה ימים, והייתי סקרן.

כיוון שהאופניים שלי ושל חבריי לצוות דרשו ביקור רופא, החלטנו, שהִגּיע הזמן להזמין שוב את מייק, וכך עשינו.

כשהִגּעתי, כבר היה רכון על האופָניים של אייל, מנסה ליישר גלגל סורר.

אורלב ציטטה אותו אומר, שהוא נהנה מהעבודה, אני אכן ראיתי זאת עליו.

התיקונים היו קלים למדי הפעם, והתשלום, קל עוד יותר - איש צנוע מייק, מסתפק במועט וּמקפיד לעשות שימוש חוזר בַחֲלקים - אופניו מורכבים מחלקים רבים בשימוש חוזר, כיאה לסוף זמן רב-פַעֲמיות, על סף זמן ניידות ידידותית. אפילו לִרצועות של סרבלים כתומים של פועלי דרכים מצא שימוש: הוא תולה אותן על האופניים כדי לבלוט לעיני הנהגים ביום. בלילה אינו רוכב. למי שכן הוא ממליץ על פנס.

אז איפה מתקן האופָניים הטוב ביותר בסביבה? אצלְכם בבית~ מספר הטלפון? הריהו בתמונה.

מייק ישוב לכאן מעת לעת. איזה כיף, שהאופָניים דורשים תיקון לִפעמים.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מצב הרוח

חשבתם פעם על צמד המילים המעניין הזה? הוא מביע עולם ומלואו! מהי הרוח אם לא הרוח המנשבת על חוף הים ומסתננת ממנו אל העיר בינות לבניינים? תאמרו, הכוונה היא לרוח שלנו ולמצבה, ואכן גם הרוח שבנו מנשבת לה על חוף הים וגם אנו זורמים לנו בינות לבניינים, והנה אנחנו בתוך הבית שלנו וגם שם, יש את הרוח שבפנים והרוח שבחוץ, ושתיהן משתנות תדיר, בלתי ניתנות לצפייה או לשליטה, פעם הם למטה ופעם למעלה.

בעצם, “מצב הרוח" הוא צמד מילים נרדף ל"מזג האויר", עוד צמד מילים מופלא, שאורי מאיר צ'יזיק הפנה את תשומת ליבי אליו, כשהתחיל ללמד אותנו את תורת המזגים והליחות. מזג האויר, מהו אם לא מצב הרוח של האויר? וכי איך ניתן לחזות את מצב הרוח של האויר?

האם זה באמת כל כך מפתיע שיורד גשם ביום שבת בבוקרו של חודש יוני? האם זה כל כך מופלא שירד פעם שלג בתל אביב? מנקודת מבטינו כמובן שכל זה נפלא, בדיוק כפי שמצב הרוח שלנו הוא נפלא, שלא לדבר על הרוח עצמה. מנקודת מבטם הלא-קיימת של הרוח ושל האויר, אין בכך שום כלום.

ואבא שלי חוזר ואומר: “אין שום דבר מפתיע במזג האויר", כל יום ומזג האויר שלו, כל רגע והרוח שלו. וכשאני אומרת שהכל משתנה לפי "מזג האויר" לזה אני מתכוונת. שהכל משתנה כל הזמן, אז כך גם המתכונים במיטפח, ומידת ההשקייה הנכונה, ומספר התולעים בקומפוסט, ודעתם של חברי העץ על עניין זה או אחר וכן הלאה. ומה הדבר שאני מנסה כבר שנים ללמוד? איך להתאים את מצב הרוח שלי למזג האויר ולהתבונן בשניהם בשלווה...

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אקטיביזם חיובי

חזרנו משם כבר לפני יותר משבוע. החוויות ממשיכות לרוץ בראש, והראש מחפש מילים לתאר, להגדיר מה בדיוק היה שם? למה חזרתי משם כל כך ערה ומלאה באנרגיות חיוביות.

איך עלה בדעתי לא להשתתף? מזל שלא היה בתים מבפנים ולא היה אשרם במידבר השנה, אז לא היה מה שיםריע לנו להגיע, בקלות, לשלושה ימים של אקטיביזם ביער הזורע.

חוץ מזה אני בינתיים לא מוצאת מילים, אז בינתיים שני דברים חשובים. כמה תמונות שמעבירות אולי חלק ממה שהיה שם. והמלצה חמה לתמוך מיד בפסטיבל כדי שיהיה עוד אחד.

עץבעיר נתן שפע של סדנאות ואפילו קורס פרמקלצ'ר. אם אתם מגיעים דרכם אתם יכולים לשלם לפסטיבל במקום לעץ. אם הגעתם דרך העץ, אתם יכולים לתת 50 ש"ח לפסטיבל ואנחנו נוריד את זה מכל פעילות של העץ שתבחרו.

לתחושתי, העץ והפסטיבל הם אחים בדם, אנחנו כל כך שותפים לאותו עולם שזה ממש לא משנה במי מהם אתם מתערבבים - בכספיכם (שדרוש מאוד להמשך קיומינו), בזמנכם, או בשניהם - פשוט לחקת חלק ולעשות שינוי - בחיים שלכם וכמובן - בעולם.

ואפשר פשוט לחתום על העצומה הזו, או לתרום דרך האתר של הפסטיבל.

  עלה בענף "אלון בהיר"

זמן לצחצח שיניים

בדקה התשעים של זמן ניקיון נקי, אני בודק, בָמֶה התקדמתי בִתחום זה. אין ספק, שהחידוש המרענן אצלי הוא צחצוח שיניים בענף של רוזמרין. צמח זה, שהוא זמין כל-כך, ידוע בִתכונותיו המרעננות, המזרימות והמצעירות. הוא מסייע להזרמת הדם בגוף וכך עוזר לווסת קור וחום וגם להתחדשות השיער ולכן משמש בשמפוּ. אם כך, הִנּחתי, שישפיע לטובה גם על השיניים והחניכיים, ואכן גיליתי, שזוֹ חוויה מרעננת ביותר. למברשת השיניים, שמזמן נותרה כשריד חסר פשר של ימים צרכניים יותר, נמצא, כנראה, הגרסה האקולוגית. לא תחליף.

לַעֲנף הרוזמרין שימוש כפול: הקצה התחתון, העצי, בנקודת השבירה לצורך הקטיף, משמש כקיסם לניקוי בין השיניים. החלק העליון עם העלעלים משמש לשפשוף השיניים ועיסוי החניכיים ואף כחלק מֵאבקת השיניים, שלִפעמים מוסיפים לה רוזמרין לטעם. אפשר לבחור את דרגת הקשיות הרצויה על-ידי מידת הייבוש של הֶענף. אפשר להשתמש גם בענף טרי לגמרי ולא מיובש.

ואחרי השימוש - לקומפוסט! מי אמר, שחד-פַעֲמי זה רע (~?-:)

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מפה ירוקה לתל אביב כבר, נו.

נתקלתי בה לראשונה בניו הייבן, והתאהבתי מיד. מפה מודפסת על נייר. מצידה האחד כל ניו הייבן מנוקדת בסמלים ירוקים - גינות קהילתיות, מרכזי מיחזור, מרכזים קהילתיים, חנויות יד שנייה ומסעדות טבעוניות. עקבנו ידידי ואני אחרי המפה וכך התוודעתי גם לגינות קהילתיות מסוגים שונים. מצידה השני של המפה מידע רב אודות האירגונים הירוקים המקומיים, אתרי טבע ורעיונות אקולוגיים. וואו.

הרעיון נולד בניו יורק והיום מתקיים של אירגון GreenMap שתומך במפות ירוקות בכל העולם. מקסים!

בארץ, התברר, יש כבר מפה ירוקה לירושלים. ומה עם תל אביב?

אחרי שנה וחצי של מגעים עם העירייה, המון התעניינות, מצגות יפות ופגישות נלהבות, יש עכשיו סימני שאלה מסביב למימון כמובן.

לארה הצטרפה אלינו והתחילה לחקור בעניין מקורות המימון של מפות ירוקות בעולם - ויש לנו גם רעיונות איך לעשות מפה שכזו, בלי עזרת העירייה - למרות שלטעמי העירייה היא השותפה הטבעית ואני עדיין מקווה שנוכל לעבוד איתה בשיתופעולה מלא.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

כבוד למשאבים

כבר הסתיו עכשיו? או אולי חורף, לפי השעון? מחכים לגשם שיבוא, מדברים עליו, מריחים אותו, חולמים עליו בלילות, מדמיינים ששמענו משהו, אבל בינתיים זו רק המזרקה בכיכר שממשיכה להשפריץ מים, בלי יותר מדי כבוד. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים כבוד? למה לא חיסכון?

אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, קרוב ולפעמים גם רחוק ורואים אותם נשפכים "כמים". כמים? מי שאמר זאת לראשונה בודאי לא חשב על 9 ליטר מי שתיה שנשפכים על כל השתנה רק כדי להסיע את התוצר מהבית שלי לבית של השפד"ן! הוא לא חשב על עצים שהופכים לפלאיירים שנזרקים לבור גדול יחד עם חומרי דישון טבעיים, פלסטיקים מזהמים ומתכות כבדות ועוד ועוד, שם ילכו לאיבוד כל המשאבים הללו בחיבוק חזק שהוטבע כבר בתהליכי הייצור.

הוא מן הסתם חשב על מי מעיינות ונחלים שצפה בהם שוצפים בנדיבות, תמיד בתנועה משמחת, מרווים, מנקים, מניעים את החיים. בלעדיהם אין לנו קיום, ואנחנו, במקום לתת להם כבוד, מדברים על חיסכון. חיסכון מניח שיש בזבוז, חיסכון עושה לנו רגשות אשמה, אבל כבוד זה כבר סיפור אחר לגמרי, כשיש כבוד יש מקום לשיתופעולה, לעבודה יחד, לקבלה ונתינה. המים כאן כדי שניקח מהם לשימוש נאות, וניתן אותם בחזרה למערכות טבעיות. כך גם עם כל שאר משאבי הכדור העומדים לרשותינו. אם נשכיל לפעול לפי הנוסחה הפשוטה ש"זבל שווה מזון", נוכל להשתמש במשאבים ביד רחבה, ולשפוך אותם כמו מים חיים, נקיים, מרווים וזורמים למקום הבא בו הם דרושים.

אז פה בעץ התחלנו לחשוב. וכשחשבנו על זה, גילינו הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לכבד את המשאבים שמגיעים אלינו. התחלנו עם קומפוסט, ועכשיו אייל מייעץ לכל מי שרוצה לעשות, ומתחיל בקרוב קורס קומפוסט. הקורס יקדים אך ביום את כנס גינון גרילה שלנו, שבו נברר מהו גינון גרילה ונמצא את הדרכים לקדם הקמת קבוצות פעולה בעיר שלנו וגם בערים אחרות. שתי הפתיחות הללו יבשרו את זמן חקלאות עירונית, אבל כרגע רק התחלנו את זמן כבוד למשאבים, אז הנה עוד כמה מילים.

אורלב (שהמציאה לעצמה שירות לאומי בעץ!) כתבה על מייק בייק - מתקן אופניים על אופניים שבהחלט מכבד את הגלגלים ויש לנו המון כבוד אליו. אסף כותב על כבוד למים בבלוג שלנו ב-NRGמעריב. התולעים שלנו ממשיכות לעשות עבודה מצויינת, גם בתקשורת ובעיקר בקופסת הקומפוסט שלהן (אחרי הכתבה על התולעים  כמעט והתדלדלה לנו האוכלוסיה, אבל בעקבות ירידת הטמפרטורות הקלה נצפתה התרבות מעודדת מאוד!). המים אצלינו זורמים מהמיטפח ומהאמבטיה לגינה ולא אל הביוב, והמזון שאנחנו מכינים מדלג באלגנטיות על שלב האריזות וכל מה שהוא חד פעמי. אתם כרגיל מוזמנים להגיע ולראות את הפלאים הפשוטים הללו כל יום שישי בין עשר לשתיים, ועכשיו התחלנו לפתוח גם בימי חמישי, להפסקת אוכל בעץ.

ואם נמשיך, "עסקים כרגיל"? הסיפור הטוב ייגמר? כנראה שלא, הוא רק ישנה צורה, כך על פי אמיר.

כבוד!

תמי

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

על צרכנות רגועה

הפעם האחרונה שעשיתי קניות ברוח "תרבות הצריכה" הייתה ב-2006. אני זוכרת את הרגע שבו הבטחתי לעצמי שדי! הלאה הצרכנות הפוגענית ומי החליט שזו תרבות? יצאתי למסע חיפוש אחרי תרבות אחרת. עם הזמן גיליתי שלא הפסקתי להיות צרכנית - פשוט נרגעתי. אני שואפת לפעול כמו כל יצור אינטלגנטי אחר על פני הכדור: לצרוך תוך כדי תרומה לבריאות שלי ושל הסביבה. כמו שאומרים בפרמקלצ'ר: לעשות שכל פעולה תניב שתי תוצאות חיוביות לפחות. להשתחרר מההנחה המוטעית שאם אני מרוויחה, מישהי אחרת (פעמים רבות זו הסביבה) מפסידה. צרכנות רגועה היא הדרך המתקדמת לקיום והנאה, משהו שכל חיידק ממוצע יודע לעשות! גם אני רוצה!

למשל, תראו כמה חם ולח! סתם דוגמה, כי על זה כולם מדברים - איכשהו המזגן לא עוזר למצב הרוח. אבל לכל המתלוננים יש מים זורמים וים ומקפיא, שלושה דברים שהופכים אותנו לעשירים ויכולים גם להפוך אותנו למאושרים. צאו וחשבו כמה עולה מקלחת של שתי דקות, שמימיה זורמים להשקיית עץ התות שבגינה. אני משתמשת במי שתייה כדי להתרענן כמה פעמים ביום שבא לי, אם במקלחת ואם בשתייה ואם באכילת אבטיח. אני מנסה לעומת זאת לא להשתמש במי שתייה להורדת המים בשירותים (תרבות הצריכה קלאסיק!). אני הולכת לים כשנהייה לי חם מדי, ואם אין זמן לים, אז אני עושה לי גלידה, ומחייכת. כי הגלידה היא הכי טעימה כשהכי חם!

אז כל מי שנמאס לו מהלחץ של תרבות הצריכה, הדרך החוצה היא קלה ורצופה בוויתורים מרעננים! "וויתור" לא כמו "קורבן" ("אוי! השנה לא אקנה משקפיי שמש של גוצ'י, אני קורבן אקולוגי") אלא כמו להיפטר משני הקילו המיותרים או לבטל פגישה משעממת ("איזה כיף! השנה אין צורך להוציא זמן בחנויות למשקפי שמש, פשוט אאמץ את משקפי השמש שאחותי קנתה לעצמה והתחרטה - הן מתאימוות לי בול"). אפשר להפסיק להיכנס לחנויות משמימות ולהתחנן שלא יתנו לי שקית, וללכת במקום לשוק קח-תן או חנות יד שנייה. גם מוצאים כל מה שרוצים וגם פוגשים אנשים נחמדים ורגועים. אפשר להקים קואופרטיב, כמו זה שטל-אל התחיל בפלורנטין או כמו הקואופרטיקווה, בו אני חברה גאה.

אם נשים לרגע בצד את החום, אפשר להתחיל לחשוב על החגים. עם המשקפיים של תרבות הצריכה על האף, הלב מתכווץ ולא יודע להחילט מה יותר מלחיץ: החום או הקניות של החגים. אפשר להחליף משקפיים ולפתוח את העיניים! אנחנו מוקפים באנשים מוכשרים שעושים דברים נהדרים. למה לא לתמוך בהם ולהינות מהדברים שהם עושים? לוקח רגע להתרגל לחוסר האחידות של המוצרים, לאריזות הממוחזרות, לחוסר הוודאות באספקה... אבל כשמתרגלים, אי אפשר לחזור אחורה. מוצרי קוסמטיקה וטיפוח לבית, בובות, תיקים, עוגות וממתקים, ריבות וחמוצים, והכל מגיע עם חיוך של מישהו שמכירים. אני מעדיפה נשמה על פני "שירות לקוחות" ואמון על פני תקנים אקולוגיים. עם חברים אפשר גם לעשות בארטרים שזה אדיר. זה באמת על קצה המזלג... בהמשך העונה נכתוב ונפרט על חוויותינו בעולם הצרכנות הרגועה, ואתם מוזמנים לבוא לסלון האקולוגי כל יום שישי בין עשר לשתיים לחוות אותה בעצמיכם.

קיץ חם ונעעעעעעעים,

תמי

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

צרכנות רגועה של כוסות

היה לילה לבן לפני מספר שבועות, והיו המון המון אנשים. הם זרמו לכאן מהאירוע ההמוני שבכיכר, מחפשים משהו מעניין לשתות. חלקם כבר אחזו בידם כוסות פלסטיק חד פעמיות מהבר בחוץ שמכר בירה בסתם כוסות רגילות.

רגע, מה כל כך רגיל בכוסות פלסטיק?? הן הרי לא היו כאן "פעם". פעם, לפני 30 שנה הם פשוט לא היו. 30 שנים זה ממש לא נצח. ולכן אני מניחה שלא נחכה נצח לפני שהן יעלמו בדיוק כפי שהופיעו.

בעץ, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להעלים אותן מחיינו.

וכך, משנכנסו אנשים למיטפח וברצונם עארק מחוזק, או שייק בננות עם ליקר של אמא שלי, הם קיבלו מה שרצו, אבל בכוס זכוכית. חלקם קפאו על עמדם: "אההה... אין לכם חדפעמי?" הם קיבלו מבט קר כמו סכין: "לא!" והם ענו: "אז לשתות כאן?" התשובה התחממה מיד: ""את יכולה ללכת עם הכוס לאן שאת רוצה! פשוט תחזירי אותה כשגמרת את הסיבוב".

ויש מי שניחשו שכל הכוסות שלנו יעלמו. אמנם לא היו לנו המון כוסות, אבל בסוף הערב, אחרי שהשקנו עשרות רבות של בליינים חמודים, ספירת הנעדרות עמדה על 4!!!

מה זה מראה?

זה מראה לטעמי, שכשיש תקשורת אוטנטית, מתקיים חיבור ואמון בין אדם לאדם, ובין אדם ל"חפץ", ואז ברב המקרים, הכוס חוזרת למקום, כי יש כבוד, ואם לא, אני בטוחה שזה מתוך שיכרות קלה ולא מתוך שום כוונה רעה!

ובכל זאת, כוסות נעלמו וגם כך לא היו לנו מספיק מלכתכילה. מה עושים? מגיעים במקרה לשוק בנהלל, או בכל מקום אחר, ולו'קחים כמה כוסות שרוצים! ככה זה בעולם של עודפים, אין מחסור בכוסות, ויש לעשות מאמץ כדי לחוש כבוד לחפצים.

אנחנו עושים את זה בעץ.

ועוד הערה: כמה זה כיף לשתות מיץ אבטיח קר עם קוביות קבטיח מכוס חדשה... הכוסות שהבאנו מנהלל הרבה יותר שוות מאלו שנעלמו!

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בוידעם

בוידעם, מלה של פעם, מתאימה לדירה משנת 1925. הבוידעם עצמו מתאים לתקרה הגבוהה של הפרוזדור. זמן רב בהינו בֶחלל הבלתי-מנוצל, וּבחפתים הרבים הממלאים את הדירה, עד שהִגּיע אלעד והבוידעם קם והיה, ולא סתם בוידעם, אלא בוידעם מפואר, עשוי מדלתות יפות של ארון קיר שפורק, ניתנות לַהֲזזה, וּמשולבים בהן בתי-נורה. מושלם!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

בכניסה לכנסת

משהו שבאמת השאיר עלי רושם מעורר חיוכים זו חווית הכניסה שלי לכנסת. אתם יודעים בדיקות ביטחוניות וכל זה. אחרי ששמעתי ממארגני הכנסת ש"אי אפשר להכניס דיסק און קי לכנסת", ניסיתי לארוז עם מחשבה תחילה, אבל באמת לא יכולתי לנחש מה עוד יהיה אסור. זה הזכיר לי קצת את חוויותי מטיסות בינלאומיות, אבל, הזכרתי לעצמי שיש לי אזרחות ישראלית ושאני בחורה ג'ינג'ית וקטנה וחשבתי שיהיה בסדר.

אז לא עזרו לי הנמשים. עצרו אותי ולקחו לי את התיק. למה?

כי היה בו בקבוק זכוכית עם התה שלי. "לא מכניסים בקבוקי זכוכית לכנסת". כשהתחלתי שיחה עם הבודק לגבי כוסות חד פעמיות וזה שהן לא סביבתיות, ניגש אלי איזה רב-בדק וסימן לי, בטון הכי מאיים ובשפת גוף של אנשי ביטחון מהסרטים, לסור הצידה. בעודי סרה, הכריזה הבדקנית שיש לי גם "בגדים" בתיק. "זוג גרביים וסוודר" תיקנתי (אולי גם המגבת שלי הקפיצה להם את המכשירים, יכול להיות שהם לא קראו את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה). "אסור להכניס בגדים לכנסת" (יודעים למה? כי אני עלולה להתחפש!). הכי קשה הייתה הפרידה מהאוכל. "אסור להכניס אוכל לכנסת". "למה?" שאלתי במצוקה גוברת. רוצים לנחש?... כי אולי האוכל שלי לא כשר ואין הכנסה של אוכל לא כשר לכנסת. רוצים לאכול? אין בעייה, יש מזנון.

כשהרב-בודק הציע לי לחזור הביתה, כמעט שעשיתי זאת, אבל החלטתי שההשתתפות בכנס תתרום יותר ממעשה הפגנתי שולי. נכנסתי ללא התיק, ואכן נאלצתי להשתמש בכוס חד פעמית (טפו!) ואחרי זה ללגום מים מינראליים מבקבוק אישי (טפו!!!!!), כי הייתי "דוברת" אז נתנו לי. והייתי צמאה.

אוף איתך, מערכת! לא פלא שהבאים בשערייך על בסיס יומיומי מקבלים צבע אפור.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עוד מים, עוד אפורים

בשיעור האחרון של פרמקלצ'ר עירוני, בנינו בהנחייתו של ספי מיור עוד חתיכה של מערכת המים האפורים של העץ, והפעם שלחנו מים מכיור המטפח ישר לעץ התות הוותיק.

רק כשספי ביקש ממני להתחיל לשטוף כלים, כדי לבדוק את המערכת, גיליתי איזה שינוי הולך לקרות. לתת למים לזרום לחור שבכיור הזה ולדעת שהם הולכים לגינה... וואו!

בהתחלה הוצאתי את הקערה מהכיור. איזו תחושה מוזרה זאת הייתה. אבל אחרי כמה נסיונות הבנתי שהיא צריכה לחזור. מים בקערה זה מעולה, גם אם יש מערכת. בקערה מצטברים מים שאפשר לשטוף איתם (לא על כל שטות צריך לפתוח את הברז, זה גם יותר נוח) או להפנות אותם הלאה מהכיור, על פי תכולתם.

למשל, אם יש במים הרבה שומן (בדיוק שטפנו את השאריות של הטחינה מהדלי), אקח אותם לקומפוסט במקום לתת לשומן להעמיס על המערכת שלנו.

שני דברים נחמדים מאוד קרו במהלך השיעור. ספי ביקש טוף, והטוף פשוט הגיע... עץ התות דרש הרבה גזם מסביבו, אז כיסחנו את שיח ההיביסקוס שיבש, בכניסה לבית. הוא ויתר די בקלות ופשוט פינה את מקומו (תודה לחגית ולגל!). כך זכינו בהמון חומר יבש, וגם בחלקת אדמה חדשה בשטח עם המפנה הדרומי. זו תחכה למיפגש שלנו עם מתן הגנן שבו נילמד איך להקים גינת ירק קטנה, מא' (הכנת האדמה) ועד ת' (הרכבת מערכת ההשקיה).

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אבא שלי והמים

אמא אמרה לי כשהיא צוחקת: "אל תשאלי, השפעת על אבא, הוא התחיל לאסוף מים". כמובן שהתמלאתי שמחה וגאווה, אבל בביקור האחרון בבית הורי היה ברור שלא "השפעתי" עליו, רק הזכרתי לו משהו ששכח. אולי יותר מדויק, אבא פתאום נזכר כמה חשובים המים, והפסיק איזה קו מחשבה (עליו גדלתי) שאין לנו מה לעשות בקשר לדברים כי יש כבר מי שדואג להם.

לא, אם אנחנו לא נכבד את המים, אף אחד לא יכבד אותם.

אז מה אבא עושה?

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

רק חבל, שזה לא מתכלה

תחת הכותרת הזו הִצּבנו את הארגז התמים אך החתרני הזה באמצע השביל המוביל אל הזירה הראשית של יום הסטודנט באוניברסיטת תל אביב היום. כך ביקשנו להמחיש את ההשפעה המצטברת של יום צרכני שכזה. ארגז אופטימי יותר, שהוצב בסמוך, קלט את שאריות המזון והנייר לשם הפנייתן לקומפוסט. התמרים של סמר והירקות מאור-גינה-לי קישטו את הדוכן של מגמה ירוקה.

  עלה בענף "הענף של עודד"

הנבטה, קיטניות.

שימוש חוזר בצנצנות, מעורבות עצמית בתזונה, ערכים תזונתיים גבוהים, המנעות מאריזות, אכילת אוכל חי טרי וצומח. נקי מרעלים, חיסכון באנרגיית בישול או חימום...תוסיפו לי עוד אם לא חשבתי על הכל

המתקן בתמונה עשיתי בעצמי , מדובר בשלישיית מקלות שחיברתי כך שהצנצנת יושבת עליו הפוכה...

  מאמר בענף "כלכלה אקולוגית"

מה זו צרכנות רגועה?

צרכנות, כפי שעולה משמה, היא צורך. אלה שמוותרים עליה, פעמים רבות גם מתרחקים מהעיר. אבל להיות כאן, באמצע תל אביב ולא לקנות כלום? למה בעצם? אם נברר מה מזיק בצרכנות, נגלה שיש הרבה דרכים לצרוך ולהועיל בה בעת. כיף גדול!

כמו שלומדים בכלכלה, השוק הוא הלב הפועם של הקהילה האנושית. שם נפגשים הקונים עם המוכרים, מחליפים ביניהם סחורה וכסף, וגם רעיונות וערכים. אבל השוק שוקק החיים הזה שבו מבטים נפגשים ויד נוגעת ביד כשהכסף עובר בעלים, השתנה לנגד עינינו המשתאות. כן, יש שוק הכרמל, אבל את שוק האתרוג ביפו כבר הפכו לקניון, וכשאנשים אומרים "שוק" הם ברב המקרים מתייחסים למשהו וירטואלי ששולט איכשהו בחיינו ולא בהכרח עושה לנו טוב. לא אכנס לזה כאן, אני רוצה להתמקד בדרך שלנו להחזיר את הטוב שבשוק. הנה כך -

  עלה בענף "הענף של עודד"

מצאתי אתר חדש חשוב ומעניין

www.brocoli.co.il

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

הוצב בגינה מיכל שלשולי אדמה אדומים

גם ללא גינה ניתן למחזר שאריות מזון דיי מהר ולייצר דשן איכותי ומרוכז אני מלמד כיצד לשדרג כל תיבה קופסה או מיכל בכדי שישמש חוות תולעים למיחזור להרשמה oded.meshulam@gmail.com עלות 70 שח, בתל אביב. מידע נוסף בסדנאות אקולוגיות בעיר. ושם בהקומפוסט העירוני- קומפוסט תולעים אדומות. לאחרונה ייצרתי שני מיכלים גדולים ליצור קומפוסט בעזרת שלשולי קרקע אדומים. אחד מהם כבר בשימוש אמיתי בגינה. שווה לבוא ולהתעניין. המיכל נחשב גדול יחסית. קיים מיכל נוסף כרגע בתוך המרכז. תמי מנהלת מיכל נוסף גם בחדר באמבטיה מאחורי הדלת. כמעט לא שמים לב

עודד

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

לשבת בגינה

היום אפרת באה ותפשה טרמפ על הזנב של הזמן של ניר כאן, חצי שעה לפני החשכה. ניר סיים בדיוק את בניית המנבטה והיה מוכן לעוד פרןיקט אחד קטן. זה נימצא מיד בדמות אוסף הכסאות השבורים שלנו בגינה. דבק פלאסטי, שאריות של עצים, והמסור החשמלי של ניר נכנסו לפעולה, ותוך זמן קצר הפכו שברי רהיטים וקצוות של קרשים לאוסף אקלקטי של רהיטי גן שימושיים להפליא.

איזה כיף לשבת בגינה! בדיוק בזמן בשביל בתים מבפנים.

  עלה בענף "הענף של עודד"

מפתיע ! שנים של קומפוסט ללא גלילי נייר טואלט

לאחר שנים של מיחזור קומפוסט והדרכה התברר לי במפתיע שיש משהו שהייתי יכול להוסיף לפינות הקומפוסט שלי ולא עשיתי זאת במשך כל השנים. גלילי נייר טואלט !!!. זה קטן יחסית ומשתלב לא רע בכלל.

  עלה בענף "הענף של עודד"

סרטון כתבה מערוץ 10

בסרטון הזה מופיעה תמי צרי מעץ בעיר. בסרטון גם מופיעה הגינה הקהילתית במעוז אביב, אותם לויותי לאורך הזמן מהקמתה שנה שעברה כאיש הקשר של העירייה בנושא. ויעצתי להם בנושאי גינון ותכנון. מרגש לראות את הדברים מגיעים לתודעה של הרבה אנשים ללא נימת התנצלות. גם אם עדיין הכתבים מעדיפים לשים את הנושא האקולוגי כנושא מעט מיוחד ו"עשיר" - אך ניתן כבר לראות שגם זה מתחיל תהליך התתפוררות. , אגב, לגור בעיר ולהיות אקולוגי זה יותר אקולוגי מלבנות בית בכפר ולקחת עוד פיסת אדמה

תהנו

הנה כאן הכתבה

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

אור בעץ

עוד מדרגה בעיצוב הפנים ובתחושת הביתיות: מנורת "איקאה", שהתגלגלה לידינו, נתלתה בפינת חדר העבודה והוארה באור חדש, פלורסנטי וחסכוני. מתגי חשמל בסגנון הישן והטוב, שהובאו מהדירה הקודמת, הותקנו במקום החדישים והמשמימים וקיבלו מסגרת של טיח הבוץ.
גם במטבח ובחדר השינה הותקנו נורות פלורסנט קומפקטיות וחסכוניות.

אלון

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ במטבח

היום חזר אלינו יאיר, הנגר האומן האקולוגי, כדי לקחת סוף-סוף את הארון וחלקי העץ שאספנו ולהתחיל לעשות מהם מטבח. בשלב ראשון נתלה ארון המטבח בעל הפורמייקה התכלכלה, שהבאנו מהדירה הקודמת, וכמעט והתרגל כבר לעמוד על הרצפה במאונך.
ואז החלה האומנות האמתית: קרשים הוקצעו ונחתכו לפי מידה. מעל לארון נבנתה תמיכה ועליה נפרש מדף אוורירי עם מרווחים בין הקרשים. מדף זה יאפשר לנצל את הגובה הרב של התקרה לאחסון דברים, שאינם בשימוש יום-יומי. אח"כ הוצמדו אל הקירות קורות, שישמשו בסיס לתליית המדפים.
בשבוע הבא יחזור אלינו יאיר וימשיך במלאכה, ואנו מודים לו על כל יום, שהוא מפנה למעננו מזמנו היקר.

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ מתגלגל בעיר

איזה בוקר פעלתני!
קצת אחרי 9, מצלמת הווידאו בהיכון, ומי נכנס, אם לא יאיר, הנגר האקולוגי?! ואתו עמית, נושא כליו הנלהב, איש פרמקלצ'ר בפני עצמו.
ואין ארון ולא שיש שיעמדו בפני כליהם וידיהם האמונות.
דפיקה פה, משיכה שם, וארונות המטבח על פורמייקתם התכלכלה והשיש נעמדו בזוויות לא מוכרות. ולא נחסך מאמץ לחלץ בשלמותה את סבוניית החרסינה. ומסביב, "עסקים כרגיל": קומפוסט, עשבים לחליטה ומים אפורים, בתוספת הרבה אבק...

11:30 ותמי ואני מתגלגלים אחר כבוד ואחר הכבודה הנ"ל שבטנדר שלפנינו מעץ לעץ לאורך רחובות תל אביב אל היעד המוכרז שברח' ביאליק 23. כך זכה העץ שבארונות להיזכר איך זה להיות עץ באוויר החוצות.
הגענו, ומתחילות ההתייעצויות וההתלבטויות - איך לעצב את המטבח והאמבטיה ואיך להתמודד עם הקירות המתפוררים, ויאיר שופע הומור, רעיונות ורצון טוב, אינו נרתע ממכשולים, ויעשה כמעט הכול כדי לעמוד בחזון "השתמש במה שיש", והארונות, גם אם לא בדיוק בצורתם הקודמת, יתגלגלו, כנראה, למשהו חדש-ישן - ואתנו שירלי שמצלמת - כל התמונות, שאתם רואים, הן פרי מצלמתה - וחנן החשמלאי המחשמל, ואיך לא - פותחים שולחן של מזון פרא משובח, שחולץ ברגע האחרון מן המקרר שברח' נורדאו.

וזוהי רק ההתחלה, ומחר יום חדש...

אלון

  זר תמונות בענף "הענף של הילה"

מסיבת החלפות

כשהייתי ילדה לא היו בראש פינה חנויות בגדים. אם היית ממש רוצה לקנות מכנס חדש היה עליך לרדת את ההר כשלושה קילומטרים ברגל אל הכביש הראשי ושם להמתין לאוטובוס אשר יקח אותך עד לצפת או טבריה ולעיתים אף עד חיפה או תל אביב רק בכדי לקנות בגדים ונעליים. לכן תושבי השכונה בה גרתי הקימו את

  עלה בענף "הענף של עודד"

תנור שמש גם מיחזור של נייר אלומיניום

כל פעם שאני משליך נייר אלומיניום אני חש מוזר. לא יכול להיות שזוהי תחנתו האחרונה. בגלל שאני כל הזמן עובר דירות (תמיד הגעתי למקומות שאהבתי ובסוף השנה הייתי מחוייב לעזוב) אני לא מצליח ליישם שימוש תנורי השמש בחיי היום יום. לפעמים השתמשתי בנייר כרפלקטור באהיל. בכדי להגביר את עוצמת האור לכיוון מסויים, לאחר מכן התברר לי שהתיקרה הכי עוזרת בהפצת האור אז השתמשתי רק בתאורה מיועדת, כמו לשולחן. עם תנור שמש אפשר לבשל דברים שיחסית לא מצריכים אנרגיה רבה וממושכת. למשל אורז, עדשים אדומות. אפשר לטגן אם עושים תנור שמש יעיל ואיכותי. אני מניח שקל לבשל דברים מונבטים אך אני חייב להודות עוד לא ניסיתי. חומרים להכנת תנור שמש מקרטון (ניתן לבנות מעץ): שתי קופסאות קרטון האחת גדולה השניה מעט קטנה ממנה (ושהרווח בינייהן יספיק לעיתונים מקובצ'אצ'ים). הגדולה כוללת את כנפי המכסה שלה. עיתונים, סכין יפני, פלטה של ברזל צבועה שחור, נייר אלומיניום, זכוכית, דבק. יוצרים מצב בו שתי הקופסאות נמצאות אחת בתוך השניה ובינייהן מפרידה שיכבת עיתונים מקומטת. כלומר הרבה אויר (שכן אויר הוא המבודד הטוב ביותר). פלטה ברזל בתחתית הקופסה הקטנה ומעלייה הזכוכית (ליצירת אפקט חממה). אלומיניום מדפן את הקופסה הפנימית לצורך הגברת החזרי האור בתוך הקופסא הקטנה. נוצרת צלחת אור מבודדת שבמרכזה פלטת ברזל שחור.

עודד
oded.meshulam@gmail.com

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  עלה בענף "הענף של עודד"

רעיון לעציץ

רעיון לעציץ שפגשתי בבית הספר נטעים ברמת גן. בית ספר ששם לעצמו את נושא הסביבה כאחד הנושאים המרכזיים.

חותכים בשלושת רבעי גובה, ממלאים מעט חצץ או אבני אקווריום , . הופכים החלק העליון. ממלאים מעט אדמת תערובת קלילה (אדמה חולית תרד מבעד לאבנים) הלחות נשמרת.

עודד
oded.meshulam@gmail.com

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

חקלאות וגרביים ישנות

את הניסיון החקלאי שלי רכשתי כבר בגיל צעיר בעבודות רס"ר גינתיות שסבתא רחל הייתה מטילה עלינו, הנכדים – בעיקר בתקופה שלפני החגים או בשבתות היפות של חודשי החורף כשסרפדים ושאר עשבים ירוקים היו צצים ועולים בחדווה בחצר ביתה. לא יודעת, יכול להיות שבסתר לבה התגעגעה למדבר כי היא תמיד העדיפה שבין עצי הפרי שצומחים בחצר האחורית של הבית תשרור שממה. אפילו מרבצי דשא לא התחבבו עליה בכל שנות מגוריה כאן – ולמען האמת, גם עלי לא. התכנית הייתה ברורה וההוראות פשוטות יחסית; את העלים שנשרו מעצי הפרי יש לגרף, את גומות האדמה סביבם יש לשפר ולחזק ואת העשבים המיותרים יש לעקור מהשורש. כדי שידינו לא תיצרבנה מן הסרפדים, הכינה מבעוד מועד גרביים ישנות אותן הלבישה על כפות ידינו וחזרה על ההוראות: "מהשורש, מהשורש" ומדי פעם הייתה מוסיפה "חזק, לא לפחד מהעשבים". נדמה לי שאת המשפט האחרון הייתה מכוונת אלי...יום אחד נשלחתי לחצר הקדמית של הבית להמשך הניכוש. היו שם בין השאר עשבים ירוקים כהים, טיפה מחוספסים שלא הכרתי ולמרות שלא רצו להינתק בקלות מן האדמה, עשיתי כמיטב יכולתי לנקות את השטח. כשסבתא באה לתת לי מיץ תפוזים שסחטה לכבוד העובדת החרוצה, חשכו עיניה: מסתבר שעשיתי עבודה יסודית ועקרתי את כל עשבי תרד הבר שגדלו שם שנה אחר שנה, מהשורש...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

לכל צנצנת יש מכסה?

את כל הצנצנות והבקבוקים הריקים היינו שומרים ומעבירים לדוד מאיר, כמו גם את שקיות האריזה מנייר של חבילות הסוכר, הקמח והמלח שהיו נאספים עבורו והוא היה מביא הכול לסבתא שעשתה בהם שימוש חוזר: שקיות הנייר נקשרו סביב הפירות המבשילים של עצי הפרי כמגן נגד נגיסות הציפורים; הצנצנות מולאו בצ'ופרים מעשה ידיה ונשלחו אלינו חזרה מלאות כל טוב ריבות שנרקחו בשמש, חמוצים ומיני כבושים שכמותם לא נטעמו - כנראה בשל העובדה שאת החומץ בו השתמשה לתהליך הכבישה הכינה באדיקות בעצמה ואילו בקבוקי הזכוכית שימשו לאחסון החומץ לאחר שזה עבר סינון ראשוני ופסטור. מן הסתם השימוש החוזר והניצול הרב פעמי נעשה מטעמי חסכון ופחות מטעמי אידיאולוגיה אבל מה שבטוח הוא שממפעל המזון הקטן שניהלה למדתי גם אני לנצל חפצים וחמרים שנמצאים יומיומית בסביבה הקרובה ושיכולים להביא תועלת נוספת על ייעודם המקורי.

כך נוצרה לה במטבח שלי מגירה גדושה בצנצנות בהן אני משתמשת - לאחר שנשטפו היטב והתקלפו ממדבקתן - למילוי חוזר של דברי מזון וחמרים יבשים אחרים. מאחר ואני מעדיפה לאחסן אותן פתוחות (המיכל והכיסוי בנפרד), איתור צנצנת והמכסה התואם לה הופך למשימה של ממש: לאחר שנבחרה הצנצנת הרצויה נערך מצוד אחר הכיסוי ולפעמים אפילו אחרי שנוסו כל המכסים הפוטנציאלים שמסתובבים חפשי במרחבי המגרה, האחד הדרוש מסרב להתגלות ולצאת ממחבואו ואני נשארת מבולבלת למרות שנשבעת לכם שהנחתי את שניהם יחד במו ידי בארון. השבוע עלה בראשי רעיון נחמד לשמור את הצמד בעזרת גומייה חובקת ואוי ואבוי להם אם הם שוב יעזו לצחוק עלי מאחורי הגב במגרה.

ולמי מקוראי הנאמנים שיש באמתחתו שיטת איחסון טובה שרוצה להמליץ עליה אשמח ביותר...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

חולצה מסביב לעולם

אחת לכמה חדשים אני פוגשת את בת דודתי ענבר שאוספת עבורי בגדים בהם אינה חפצה יותר. אני שולפת אותם מהשקית הגדולה והיא נותנת לי הנחיות: "הנה המכנסיים האלו מתאימות לסוודר הזה" או "את החולצה הזו טיפונת תקצרי ותלכי עם שיער אסוף וזה ממש יראה טוב". את הבגדים שלא מתאימים אני בדרך כלל מעבירה לאחותי או לשירי. בפעם האחרונה ענבר הביאה כמה שקיות ואחותי ואני נברנו בהם בהנאה. פתאום בצבצה לה חולצה שחורה עם כפתורים שנראתה לי ממש נחמד. אמרתי לאחותי שתנסה אותה כי נראה לי שהיא ממש תהלום אותה, אבל אחותי ענתה בבטחון שעליה היא תהיה קטנה מדי ואילו לי היא תתאים בול. "מאיפה את יודעת?" שאלתי והיא הסתכלה עלי משועשעת והחזירה לי : " מה, את לא זוכרת? היא היתה פעם שלך!" מייד לקחתי אותה הביתה, לארון הבגדים והנחתי אותה בחזרה ליד החברות הישנות.

  עלה בענף "הענף של עודד"

מיחזרתי מאוורר - שימוש חוזר

לקראת החורף הרבה מאווררים נזרקים. אספתי אחד שבור ותיקנתי. מה שנשבר היה הפלסטיק שבין הגוף והרגל. התיקון הצריך מיומנות ללא ספק אך יצאתי עם מאוורר מעולה שלא שילמתי עליו גרוש ועובד כמו טאטלה. תיקון דברים הינו פעולה של מיחזור ושימוש חוזר. כל מוצר ומשאב שאנו מצילים מלהגיע לפח הזבל אנו מאיטים את קצב הווצרות הפסולת.

עודד oded@citytree.net

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  זר תמונות בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

אוריגמי שקיות ניילון

אחד הדברים שאימצתי ממשק הבית של אימא שלי הוא השימוש החוזר בשקיות ניילון. כל שקית שהגיעה הביתה הצטרפה אל חברותיה המשומשות במקום הקבוע מתחת לכיור שם נערמו כולן ללא הבדלי גודל צבע או צורה: שקיות מרשרשות שהגיעו עם ירקות מהשוק, שקיות גדולות מהסופר השכונתי עם עיתוני יום שישי או שקיות עם פאסון מחנויות בגדים או נעליים. גלילי השקיות הקטנות בהן נארזו הסנדוויצ'ים לבית הספר, היו היחידים שהיא הייתה קונה. כשעברתי לגור בדירה שכורה, באופן טבעי אמצתי את המנהג הביתי הזה, רק ששקיות לסנדוויצ'ים כבר לא היו נחוצות וכך חסכתי עוד כמה גרושים.

לפני שנה בערך, אמא של ליאה באה לארץ לחופשת החגים. לפני שהיא חזרה למקסיקו היא באה לבקר אותי בדירה החדשה. לפני בואה סידרתי מהר וניקיתי אבק שייראה טוב. היא מאוד התלהבה, עד שהיא נתקלה בערמת שקיות הניילון שבצבצו בשמחה מסל הפלאסטיק מתחת לכיור ."ככה את שומרת שקיות ניילון?" נזפה בי, "תראי, הן גולשות לך מתוך הסל." "אז... איך את שומרת אותן?" שאלתי, והיא ללא מילים, לקחה שקית אחר שקית והדגימה:

  זר תמונות בענף "הענף של הילה"

קודם הקנקן ולא מה שבתוכו

הקיץ מעולה עבור רענון המרפסת – הגג – הגינה עם עציצים חדשים. כשאני אומרת חדשים אני מתכוונת לישנים מחודשים. אישית התחלתי עם פרוייקט החידוש כיוון שיש לי ילדים אשר נמצאים בחופשת הקיץ שלהם וחיפשתי דרכים להעברת הזמן באופן יצירתי ומועיל אשר כמובן ידגים עבורם את חשיבות המיחזור עם דגש על הפיכת הסביבה הקרובה שלנו לנעימה יותר עם החתימה האישית שלהם...איך?

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לאקונומיקה

אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה!

מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה. היה זה כשמי החמצן חדרו לתודעתי בתיווכה של מירה גיל מאופק חדש. בבית המרקחת שלי ברחוב בן יהודה בקבוק קטן של 100 מ"ל מי חמצן 3% עולה 9.90 ש"ח. מספרים לנו שהם טובים כחומר חיטוי ולבעיות עור, אבל משום מה שכחו לספר לנו שאפשר לחטא איתם כיורים, אסלות, מברשות, מטליות מטבח וכל דבר שהשחיר וקיבל מראה של מושבת בקטריות משגשגת.

אבל מי יקנה 100 מ"ל חומר ניקוי ב9.90 כשהאקונומיקה מחכה לנו בבקבוקי 4 ליטר עם הבטחות של ריח לימון ומחיר של 39.80? בבואינו להלבין כיורים ואסלות, 100 מ"ל אך יצחיקו אותנו, ולכן מירה ואני הזמנו ישירות מהמשווק אשר בחיפה, שמואל חן (04-8400-616) גאלון (חמישה ליטר) כל אחת של מי חמצן בריכוז של 33%. היום הגאלון מגיע אלי בעזרתה של דינרה משולמן, עוד יותר קל. הכי טוב לקנות ביחד, למשל בקואופרטיב, לדלל לחלק מראש. הגאלון הזה מלווה בהרבה בקשות הזהרה: מאוד מסוכן להחזיק את החומר הזה בבית שיש בו ילדים. אבל אם אין ילדים ואתם סומכים על עצמיכם ומוכנים לקחת אחריות, החומר הקסום והמסוכן הזה הוא התחליף האקולוגי לאקונומיקה! עוד פרטים...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לבקבוקי הפלאסטיק

היה לי הרגל מוזר נורא. הייתי שותה את המים שלי מבקבוקי פלאסטיק. זה לא תמיד היה ככה. בילדותי למי הברז היה ממש טעם נהדר. הייתי נצמדת לברזייה בבית הספר ושותה לרוויה. כשחזרתי הבייתה מהתיכון אני זוכרת שדבר ראשון הייתי פותחת את הברז באמבטיה ושותה ושותה, כי למים בפתח תקווה היה טעם אפילו יותר טוב מאלה שבתל אביב (למדתי בויצו צרפת).

כששימעם של מים ארוזים בבקבוקי פלאסטיק הגיע לאוזני חשבתי שזה אחד הדברים המוזרים ביותר בעולם ולא העליתי על דעתי שיום אחד אתמכר אליהם בעצמי. אולם יום אחד למרבה ההפתעה מצאתי את עצמי מכורה. בהתחלה כמו כולם הייתי משתמשת וזורקת. אבל כשחילחלה לתודעתי הבעייה הסביבתית (מיחזור זה לא כזה להיט אם עוד לא שמעתם), התחלתי לעשות בהם שימוש חוזר ע"י מילוי מהמסנן הביתי שלי. במיוחד אהבתי את הבקבוקים שהבאתי עימי מביקורים בארצות ניכר. יש שם בקבוקי פלאסטיק מעוררי הערצה ממש, ואליהם נצמדתי במשך חודשים אחרי כל ביקור.

שלב השימוש מחדש נמשך מספר שנים. כשהשחירו הבקבוקים אחרי מספר שבועות הם הושלכו, אבל לפני כשנה גיליתי שאפשר לנקותם באמצעות מי חמצן וכך התארכה מערכת היחסים שלי עם כל בקבוק עוד ועוד.

אבל מה, מים במילוי חוזר שהושארו בבקבוק פלאסטיק ללילה, טעמם בבוקר ממש נורא. שנים לא נתתי על כך דעתי עד שלאחרונה אורו עיני, ומיד אחרי שעיני אורו וויתרתי על הפלאסטיק! מה שקורה זה שרעלים מן הפלאסטיק מטיילים להם לתוך המים כל הזמן אבל מרגישים את זה בטעם רק אחרי לילה. מספיק שבקבוק הפלאסטיק ישב קצת בשמש למשל, והופ - קיבלנו מים מורעלים.

יום אחד, סיפר לי חגי שאם משאירים את המים למשך הלילה במיכל פתוח, הכלור מתנדף מהם. זו נראתה לי אפשרות אטרקטיבית ביותר, אבל מה עם שאר הדברים שקורים למים בלילה? אז ניסיתי לשים אותם בבקבוקי זכוכית. אלה של היוגורט. למחרת גיליתי שני דברים בכלל לא מפתיעים:
א. למים מבקבוק זכוכית יש טעם טוב!
ב. הרבה הרבה יותר נעים לשתות מבקבוק זכוכית!

אחרי כמה ימים של שתיה זכוכיתית, לא נראה לי מתאים יותר להשתמש בפלאסטיק, אז התחלתי לקחת איתי בקבוקי זכוכית גם כשאני יוצאת מהבית. הם יותר כבדים כמובן, וכשהם נופלים לרצפה הם מתנפצים בקול גדול (ניסיתי), ובכל זאת אני מעדיפה אותם.

כמו גילויים אקולוגיים אחרים, ברגע שהאסימון נופל, אי אפשר כבר לחזור לאחור...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לבקבוקי הפלאסטיק

היה לי הרגל מוזר נורא. הייתי שותה את המים שלי מבקבוקי פלאסטיק. זה לא תמיד היה ככה. בילדותי למי הברז היה ממש טעם נהדר. הייתי נצמדת לברזייה בבית הספר ושותה לרוויה. כשחזרתי הבייתה מהתיכון אני זוכרת שדבר ראשון הייתי פותחת את הברז באמבטיה ושותה ושותה, כי למים בפתח תקווה היה טעם אפילו יותר טוב מאלה שבתל אביב (למדתי בויצו צרפת).

כששימעם של מים ארוזים בבקבוקי פלאסטיק הגיע לאוזני חשבתי שזה אחד הדברים המוזרים ביותר בעולם ולא העליתי על דעתי שיום אחד אתמכר אליהם בעצמי. אולם יום אחד למרבה ההפתעה מצאתי את עצמי מכורה. בהתחלה כמו כולם הייתי משתמשת וזורקת. אבל כשחילחלה לתודעתי הבעייה הסביבתית (מיחזור זה לא כזה להיט אם עוד לא שמעתם), התחלתי לעשות בהם שימוש חוזר ע"י מילוי מהמסנן הביתי שלי. במיוחד אהבתי את הבקבוקים שהבאתי עימי מביקורים בארצות ניכר. יש שם בקבוקי פלאסטיק מעוררי הערצה ממש, ואליהם נצמדתי במשך חודשים אחרי כל ביקור.

שלב השימוש מחדש נמשך מספר שנים. כשהשחירו הבקבוקים אחרי מספר שבועות הם הושלכו, אבל לפני כשנה גיליתי שאפשר לנקותם באמצעות מי חמצן וכך התארכה מערכת היחסים שלי עם כל בקבוק עוד ועוד.

אבל מה, מים במילוי חוזר שהושארו בבקבוק פלאסטיק ללילה, טעמם בבוקר ממש נורא. שנים לא נתתי על כך דעתי עד שלאחרונה אורו עיני, ומיד אחרי שעיני אורו וויתרתי על הפלאסטיק! מה שקורה זה שרעלים מן הפלאסטיק מטיילים להם לתוך המים כל הזמן אבל מרגישים את זה בטעם רק אחרי לילה. מספיק שבקבוק הפלאסטיק ישב קצת בשמש למשל, והופ - קיבלנו מים מורעלים.

יום אחד, סיפר לי חגי שאם משאירים את המים למשך הלילה במיכל פתוח, הכלור מתנדף מהם. זו נראתה לי אפשרות אטרקטיבית ביותר, אבל מה עם שאר הדברים שקורים למים בלילה? אז ניסיתי לשים אותם בבקבוקי זכוכית. אלה של היוגורט. למחרת גיליתי שני דברים בכלל לא מפתיעים:
א. למים מבקבוק זכוכית יש טעם טוב!
ב. הרבה הרבה יותר נעים לשתות מבקבוק זכוכית!

אחרי כמה ימים של שתיה זכוכיתית, לא נראה לי מתאים יותר להשתמש בפלאסטיק, אז התחלתי לקחת איתי בקבוקי זכוכית גם כשאני יוצאת מהבית. הם יותר כבדים כמובן, וכשהם נופלים לרצפה הם מתנפצים בקול גדול (ניסיתי), ובכל זאת אני מעדיפה אותם.

כמו גילויים אקולוגיים אחרים, ברגע שהאסימון נופל, אי אפשר כבר לחזור לאחור...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

מי רוצה זרעים של אניסודונתיאה?

גל הפריחה של שיח האניסודונתיאה היה שופע במיוחד ונמשך כחצי שנה. עכשיו הפרחים הורודים קמלו אך בכל אחד מהם ארוזים כמה זרעים שחורים קטנים.

מי שרוצה - יש לי מיותרים. אפשר ליצור קשר דרך vered@citytree.net

  מאמר בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אוטו!!

מעולם עד היום לא היה לי אוטו, אבל הייתה גם הייתה לי סטייה שלחשה לי: "כשאגדל, יהיה לי אוטו". מדי כמה שנים הסטייה שאלה אותי: "מה זה אומר עלייך שעדיין אין לך אוטו?". בלי אוטו הייתי קצת מוגבלת, אבל לא נורא, כי תמיד חייתי בעיר גדולה ומרובת אוטובוסים, מוניות, תחתיות ומדרכות להליכות רגליות ארוכות. אחר כך הלכה והתבססה לה המודעות הסביבתית שלי והצידוק האקולוגי עזר לי להתמודד עם הסטייה המציקה.

ובכל זאת, אודה ואתוודה, דווקא הפעילות הסביבתית ובעיקר העיסוק בגינה, גרמו לי לקוות מדי פעם לטנדר. כיור או אמבטיה זרוקים ברחוב רצו שאקח אותם איתי ולא יכולתי, ערימות גזם גדולות קרצו לי לפעמים בפינות רחוב לא מספיק קרובות הביתה. טיולים למשתלה תמיד חיכו יותר מדי זמן.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

משחת שיניים תוצרת בית

ביקשו ממני לגלות את המתכון למשחת השיניים שלי שהיא בכלל לא משחה, אז הנה הסיפור והמתכון:

לפני מספר חודשים נגמרה לי המשחת שיניים. הייתה לי אחת שניצמדתי אליה שנים ואהבתי בכל ליבי. משחה שנוסעת לפה כל הדרך מצרפת, ארוזה בשפורפרת ממתכת כמובן ועוד קופסת קרטון נאה. מאוד מומלצת דרך אגב, של חברת Boaron שמתמחה במוצרים הומאופטיים. מחיר השפורפרת כמעט 35 שקלים!!!

אז זהו. לא התחשק לי להוציא את הסכום הזה יותר, וגם לדעת שאני משלמת על שפופרת וקרטון ומטוסים ושיווק ופירסום. לקחתי טיפ של גליה, ושילבתי עם מתכון מהספר הנפלא "ניחוחות מרפא", ומאז אין יותר שפורפרת. יש קערה עם אבקה שאני טובלת בה מברשת שיניים רטובה מעט במים, וכשבא לי להתפנק אני מטפטפת מעל תערובת שמנים שטובה לחניכיים (שלי הגיעה מניו יורק ואין לי מושג מה יש בה. אבל לגליה שלנו הפיתרונים - כשתיגמר התערובת הניו יורקית אני לוקחת חדש מנווה צדק : )

טוב אז מה יש בתערובת שלי:

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מים בשימוש חוזר

כבר הרבה זמן שאני ממחזרת מים משטיפת הירקות - אני שוטפת הרבה ירקות, ובזכות היותם אורגאניים, אני לא משתמשת בסבון. את המים שנאספים בקערה אני מעבירה למשפך והם משמשים אותי להשקיית העציצים בבית. אם יש עודף, הוא מתלווה אלי לגינה.

כל החורף לא מילאתי את המשפך ישירות מהברז ולו פעם אחת. עם התחממות מזג האויר, פתאום חשתי מחסור במים. יש יותר עציצים והם צמאים לעיתים יותר קרובות. מי שטיפת הירקות כבר לא מספיקים.

אי לכך, היום התקנתי לי מקור חדש למים. פירקתי את הסיפון של כיור האמבטיה שלי ובמקומו מיקמתי בקבוק מי עדן שכבר נאסף מזמן וחיכה ליומו בגינה. הנחתי בו משפך כדי ששום טיפת מים לא תצא לטיול עצמאי, פתחתי את הברז והסתכלתי בפלא.

יש איזו תחושת התרוממות רוח כשמשאב נוסף נשאר בתוך המערכת ומשמש אותי במקום להיזרק לביוב. עכשיו המים שזורמים כשאני שוטפת ידיים או מצחצחת שיניים נשארים אצלי. אני עדיין צריכה לברר למה הם כשרים ומה בדיוק מכיל הסבון שאני משתמשת בו. "משחת" השיניים שלי כבר מזמן מיוצרת בבית ואני יודעת בדיוק מה היא מכילה. על כך בפעם אחרת.

תודה לחגי שנתן לי דחיפה, אצלו השירותים נמצאים ליד הכיור ולכן, כמה נוח, המים הנאספים משמשים במקום הניאגרה. ותודה לאיילה מגרעין דב"ש על הטיפ בדבר השימוש האולטימטיבי בבקבוק מי העדן הזה. סוף סוף הוא משמש בתפקיד הראוי לשמו.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

בשבחי הליפה

לפני זמן מה אמא שלי אמרה לי: "את לא תאמיני, חזרתי לליפה". איך יכולתי להאמין או לא להאמין כשהליפה מעולם לא הייתה חלק מעולמי? אני תמיד שטפתי כלים עם כריות סינטטיות למינהן שמי יודע באיזה כימיקאלים הן ספוגות, אבל מה שברור זה הריח שהן תופשות אחרי כמה ימים של שימוש, הצורך לזרוק אותן לפח, סימני שאלה גדולים לגבי הזמן שלוקח להן להתפרק שלא לדבר על האריזה שבה הן מגיעות, הצורך להיכנס לסופר כדי לרכוש אותן, המרחק שהן עשו כדי להגיע לסופר...

בקיצור ולעניין מיד נדלקתי וביקשתי גם. המשלוח לא איחר לבוא. הליפה כך למדתי ממש צומחת מהקרקע. היא מגיעה נטולת כל אריזה ועם תג מחיר נמוך ביותר (7 ש"ח לליפה ענקית ברחוב החלוצים דרומית לדרך יפו - עכשיו אני כבר רוכשת אותה בעצמי. חותכים לרצועות באיזה גודל שרוצים. ליפה אחת יכולה להספיק לחודשים רבים). היא נעימה למגע ידי העדינות, מצחצחת את הכלים ביעילות רבה, לא תופשת שום ריח כי היא מאוד "חלולה". היא פשוט מרגישה נכון. כמה מחברי הטובים ביותר משתמשים בה גם בתור ספוג מקלחת.

הדבר הכי הכי כייפי זה שכשהיא נגמרת אני משליכה אותה לקומפוסט! והנה עשיתי עוד צעד משמעותי בהקטנת נפח האשפה שלי ושיניתי את העולם! הצעד הבא יהיה כמובן לגדל אותה בעצמי. והנה כאן יש הוראות ולינקים שימושיים (צריך לגלגל מטה קצת). ובכלל זה לופה ולא ליפה.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

ביצת הפתעה

דרור התקשר ואמר שהוא ודן רוצים לבוא לבקר ולהביא מתנת יומולדת ו"זה די דחוף כי למתנה יש תאריך תפוגה". "אפיתם לי עוגת שוקולד?" שאלתי, "לא מגלים, זאת הפתעה!". מה זה כבר יכול להיות, חשבתי. נו טוב, אולי עוגת גבינה.

בערב הם הגיעו ובידם תבנית ביצים אורגאניות. האמת הייתי די מופתעת והסתכלתי על אריזת הקרטון באכזבה. "נו תפתחי כבר את המכסה" הם אמרו, אז פתחתי.

התרגשתי כמו ילדה קטנה. מזמן לא קיבלתי מתנה כל כך מעוררת חדווה ועם זאת גאונית בפשטוטה, שנעשתה במיוחד בשבילי. על כל ביצה דן צייר אותי בסיטואציה שחשב שמתאימה לי, אז בקרוב אני יוצאת להפלגה בכדור הפורח ודרך אגב, עכשיו יש מספיק ביצים להכין עוגת שוקולד.

  מאמר בענף "הענף של הילה"

אוצרות בעיר

בכל פעם מחדש אני משתוממת מהלך החשיבה והפעולה הבזבזני של אנשים ועסקים. כיום מאוד נהוג ומקובל להקים פינות צמחייה בצמוד לכניסת עסק פעיל כחנויות ומסעדות. לצערי נוכחתי מספר רב של פעמים שכשעסק סוגר שעריו, לרוב האדמה ולעיתים גם הצמחים נזרקים לפח. לאחר זמן לא רב עסק חדש קם על חורבות הישן ופינת צמחייה חדשה מוקמת.

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

פסח מתקרב ואני יוצאת מעבדות לחרות

שלושה שבועות. עשרים ואחת יום. חמש מאות וארבע שעות שאני בן אדם חופשי. זה קרה: הפסקתי לעשן. אמא'לה, זה נשמע מפחיד מדי! אנסח מחדש: אני לא מעשנת.

באופן מפתיע זה לא כל כך קשה. חוץ מהרגעים שבהם אני מוכנה להרוג בשביל סיגריה. אבל הרגעים הללו הולכים ומתמעטים. רוב הזמן הגוף שלי כבר לא זוכר ניקוטין.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הארה במדבר

הייתי במדבר ארבעה ימים ולמדתי כמה דברים חשובים על החיים שלי בעיר. כשחזרתי הביתה התחלתי ליישם מיד - בגלל שנגמרו לי מגבות הנייר. להלן הפרטים.

הדרך הטובה ביותר לשמור על ירקות טריים במקרר כידוע היא באמצעות עטיפתם בנייר סופג ("נייר? האמנם?") ואז בשקית ניילון. הנייר סופג את הלחות שהירקות מזיעים וכך נמנע הריקבון המזורז שלהם בשקיות הניילון המרושעות (אך בכל זאת מועילות לפעמים). המערכת עובדת אצלי כבר שנים. הירקות הטריים מגיעים, נעטפים במגבות נייר - מהסוג האייכותי ביותר כמובן, ובשקיות - משומשות כמובן. החלק של המגבות התחיל להציק יותר ויותר. אמנם השתמשתי בהם עד דוק לפני שהושלכו, ובזמן האחרון הן אף מושלכות לקומפוסט כתחנה אחרונה, אבל בכל זאת - מישהו הרג עצים בשביל לייצר אותן, מילא אותם בכימיקלים, עטף אותן בפלסטיק מיותר והטיס אותן אלפי קילומטרים כדי שיעטפו את המלפפונים שלי - משהו פה לא הסתדר לי.

אז במדבר, חגי שאל: "למה שלא תעטפי בבד?" זה לא שהרעיון לא עלה בעבר בדעתי, אבל איכשהו להרגל הזה של המגבות נייר היה ממש קשה ללכת.

חזרתי מהמדבר למטבח מלא בירקות - הם הגיעו אתמול והשכן מלמעלה הכניס לי אותם הבייתה. ניגשתי למלאכת האיכסון, אך "אבוי", ניגמרו מגבות הנייר. בעודי קורעת את גליל הקרטון הפנימי לחתיכות ומטילה אותן לדלי עם קצת מים (שנשארו משטיפת הכוסברה) (הנייר הרטוב ייכנס ככיסוי לקומפוסט התולעים שלי כמובן), תהיתי ביני לביני איך אארוז עכשיו את הירוקים הרגישים.

לפתע פתאום לא היה שום דבר יותר נכון מללכת ולתפור ריבועי בד לבן מאחת השאריות הרבות שיש לי בבית.

זה לקח חמש דקות, זה יקח כמה ימים לאשר שזה עובד אותו הדבר טוב כמו מגבות הנייר הבזבזניות (והיקרות!), ובעזרת השמש הגיע קיצו של עוד הרגל מגונה!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

עוד פלאסטיק שלא אקנה יותר

חגיגה! היום אני מוסיפה עוד פריט לרשימה "דברים ארוזים בפלאסטיק שלעולם לא אצטרך לקנות יותר". זה קרה ככה:

השפתיים היו יבשות. זה קורה כל הזמן, במיוחד בחורף. אי לכך יש לי אוסף של פלאסטיקים קטנים ומעצבנים שנקראים "ליפסטיק". בגלל שאני מאוד פרטיקולר ואני חייה בעידן שמפנק את הפרטיקולרז בלי גבול, יכולתי להרשות לעצמי לקנות עשרות סוגים של ליפסטיקים בעשרים שנה האחרונות, להתרגל לכמה מהם, להחליט ששום דבר אחר לא כייפי לי ולהמשיך לרכוש את אלה החביבים עלי בארץ ניכר. בגלל שהביקורים שלי שם אינם כה תכופים אנימור, אני מצטיידת מראש בכמות שנתית.

אז היום אחד מהם נגמר. זרקתי לפח את המיכל בתחושת תיסכול על שאינני יכולה לעשות עם זה שום דבר טוב יותר. הלכתי לארון ה"תרופות" באמבטיה ושלפתי אחד חדש אך אבוי - בזמן שעבר מאז שרכשתיו, הוא החמיץ והתקלקל. תחושת התיסכול גדלה שיבעתיים - עכשיו זרקתי לפח מיכל פלאסטיק באקט בזבזני לעילה ולעילה.

החלטתי שדי ופניתי לספר השימושי ביותר שיש לי בבית, "ניחוחות מרפא", ששוב לא איכזב - אכן נמצא בו הלחש להכנת "ליפסטיק" משלי (ע"מ 203). מעכשיו, לא "סטיק" כי אם קופסת שייש קטנה (כן!) שנימצאה לא מכבר ברחוב, מלאה עד גדותיה במישחה על בסיס שעוות דבורים. השעווה מתקשה כמובן, אבל חום האצבעות ממיס בדיוק את הכמות הראוייה למריחה על השפתיים המחייכות: "די לשטויות האלה הקרויות בלעז ליפסטיק!".