| נושאים בענף |
זול מדי או יקר מדי?
"מדוע הסדנאות שלכם יקרות כל-כך? יש אנשים, שאין להם כסף..."
"מדוע הסדנאות שלכם זולות כל-כך? אחרים לוקחים פי שניים או שלושה. אתם פחות מקצועיים?"
אנו נשאלים את שתי השאלות, וזה סימן, שכנראה, לא הִגזמנו לא לכאן ולא לכאן...
אמת, קביעת מחיר למוצר או לשירות באופן חד-צדדי ע"י הספָּק בעייתית, כי הוא יודע את העלויות ואת הרווח הרצוי, אך רק הלקוח יודע את ערך הדבר בעיניו, וזאת רק בדיעבד.
לכן, בעקבות חיפוש וניסוי של נוסחאות שונות, יצרנו את האפשרות לִתשורה, כלומר, בחירה חופשית של הסכום, ואנו מַצּיעים אותהּ לחברים, המשלמים דמי-חברות של 40 שקל בחודש ומעלה.
בכל-מקרה, אנו מתגמשים עם חסרי-הממון, כולל האפשרות להחליף את התשלום הכספי (או חלק ממנוּ) בַעֲבודה. אפשרות זוֹ קיימת גם בִדמי החברות.
לעניין העלויות והרווח: אנו משתמשות בחומרי הגלם האיכותיים ביותר, וחלקם יקרים (למשל, מזון אורגני, קקאו מסחר הוגן, שמנים ארומטיים איכותיים). חלקם דווקא זולים או בחינם, כגון קליפות הדרים או מזון מלוקט. בכל-מקרה, אנחנו מלמדות להשתמש בהם באופן חסכוני, וּבטווח הארוך דווקא מושג חיסכון כספי. הרווח מהסדנאות נועד לממן את שכר-הדירה וּלאפשר את המשך פעילותנו.
יש היגיון בִמחיר גבוה של מוצר, המגלם גם את העלות הסביבתית והחברתית מלבד זוֹ הכלכלית הישירה (שורה תחתונה משולשת).
כל זה נכון בעולם הכסף, העולם הישן. העולם הֶחדש, שאנו יוצרות, מבוסס על ידע ועל קהילה, וּשאיפתנו האמתית להנגיש את הידע לכל המעוניין וּלקבל תגמול לא-כספי. לכן הסדנאות שלנו זולות מהמקובל "בשוק המקצועי".
הסדנאות שלנו אכן אינן מיועדות לאנשי מקצוע, אלא לשימוש עצמי וּמכווננות לפשטות וּנגישות.
הרחבה בעניין התשורה
ראשית, יש לומר בגלוי שאנו חיים עדיין בעולם של כסף. כל עוד עלינו לשלם בכסף על צרכינו הבסיסיים, אנו צריכים להתפרנס, וזה ממש לא משנה לצורך העניין, שאנו רואים בכסף בעיה.
ברוח הפרמקלצ'ר אנו שואפים להפוך את הבעיה לפתְרון, וזאת בדרך כפולה:
א. כעסק חברתי, אנחנו פועלים על מנת שיותר ויותר אנשים מסביבנו יתפרנסו ממה שעושה לכולנו טוב, ואז, הרווח הוא משולש (תועלת כלכלית, חברתית וסביבתית).
לפעמים קיים שְלב ביניים, שבו אדם ממשיך לעבוד בַעֲבודה לא-משמחת כדי לממן את השינוי, אך בהמשך הוא משתחרר מכך וּמתמסר לעבודה, שהוא רוצה בה. אנחנו, מכל מקום, ממליצים על כך בהזדמנויות שונות, מכיוון ששינוי זה עמוק בהרבה משינוי לִפרקים, שקונים בכסף בִשעות הפנאי.
ב. כצרכנים רגועים, אנו מצביעים באמצעות הארנק, כלומר, משקיעים את כספנו בדברים שעושים טוב. לדוגמא, להסיט את הכסף מפיצה וקולה, לעבר סדנא של גלידות פירות, או חומוס אורגני של אבא גיל.
מעבר לִשתי השאלות הנ"ל (מנין בא הכסף וּלאן הוא הולך), אנו שואלים גם, מה הכסף עושה לנו, כשהוא בידינו.
אנו מרגישים, שהכסף מטה את השיקולים שלנו בכיוונים הרצויים ע"י המערכת/השיטה/הקפיטליזם/בעלי ההון או איך שלא נקרא לָ"זה", על-חשבון הרצונות והצרכים האמתיים.
גם שינוי חלקי של כללי המשחק, כזה, השובר את הקשר הקשיח בין "סחורה" לבין "מחיר", מאפשר שינוי בסדר העדיפות ושחרור מהצורך המעיק לשקול את הדברים החשובים לנו מבעד לחור שבגרוש. קל יותר להחליט פעם בשנה להקצות מכספנו למטרות החשובות לנו מאשר לעמוד מול הקושי הזה תוך-כדי השגרה עתירת הסחות הדעת.
השילוב של תשלום דמי חברות ותשלום תשורה מאפשרים להתאים את התשלום לִיכולתו של הֶחבר וּלצורכי הארגון, וכך אנו משתחררים גם מהשרירותיות שבמחיר הנקוב, הנקבּע באופן חד-צדדי. זה דומה יותר לִמכירה פומבית, רק בלי התחרותיות.
אכן אנו מעבירים את הדילמה למישור המוסרי, ואולי זוֹ בְדיוק מטרתנו. אמת, לא בטוח, שזה קל לכל אדם, אך מלכתחילה אנו פונים לקהל, המעוניין בשינוי. להתרשמותנו, יש בהחלט אנשים, שהדבר מקל עליהם, בין היתר, כאלה, שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וּמוצאים את הדרך להשתלב בכל-זאת. כמו-כן, אנו עדיין נוקבים בִמחיר, כך שאפשר להימנע מ"כאב הראש" וּלשלם אותו.
אין ספק, שחלק מהמסר הוא, שדרוש שינוי בערכי המוסר שלנו, המחשיבים הרבה יותר את התשלום החד-ערכי על סחורה מאשר את הערכים הלא-כספיים.
לסיכום: מי שאינו יכול לממן השתתפות בפעילות, שהוא מעוניין בה, וקשה לו לקבל אותה מבלי לשלם (וגם אינו מוצא דרך אחרת "לשלם"), אכן יגיע למסקנה, שהוא זקוק לכסף לשם כך (וכנראה, גם למטרות נוספות), ואז, כאמור, יעמוד בפני השאלה, אם כל עבודה מצדיקה את המטרה, או שמא מוטב לו "להתעקש" וּלהתפרנס מעצם עשיית השינוי, או להגמיש מעט את אופן המחשבה.
בכל מקרה, אפשר לבוא ללב העץ ולשתף במחשבות ובקשיים, בזמן הבית הפתוח, ימי שישי מ-11:00 עד 15:00. זה לא עולה כסף אז זו התחלה קלה לכל.
500 האנשים העשירים בישראל
מיהם 500 האנשים העשירים בישראל ומה לנו ולהם? הגיליון הזה הסתובב לנו בבית כי מישהו הביא אותו במחשבה קלאסית שעלינו להכיר את 500 האנשים הללו, כי מי מהם אולי יהיה מעוניין להיות פטרון של עץבעיר. העיסקה ידועה. הפטרון נותן כייסף, והעץ מחזיר בעלה תאנה כזה או אחר. קוראים לזה "חסות".
הגיליון הסתובב והסתובב, מדי פעם עילעלנו בו, ובסוף מישהו שאל: ”מה זה עושה פה?” וזרקנו אותו כמו כל נייר, לקומפוסט. אחרי זמן קצר פתחנו את הערימה הלא בשלה בכלל כדי לבנות אדמה במיכלים, והגיליון חיכה לנו שם, עוד לא הספיק בכלל להתקמפסט. תרמה לכך העובדה שמי שזרק אותו לערימה לא השקיע בלקרוע אותו לחתיכות... והעטיפה מצופת הלימנציה הכבדה – בכל זאת, גיליון על עשירים...
אז מיהם העשירים הללו? היינו שמחים לארח כל אחד מהם לארוחת צהריים ולראות אותו מתחבר באמת. כחברים בקהילה הם יוכלו לשלם 40 ש"ח בחודש או יותר לפי בחירתם. אגלה לכם סוד, זה כבר קרה! יש לנו יותר מחבר אחד בקהילה שהוא "עשיר" לפי המדד של דה-מרקר, והם הגיעו כי הם התחברו, לא כי חיפשנו פטרון. אנחנו בונים קהילה עירונית פעילה, וכולם מוזמנים! גם לעשירים מגיע לעשות חיים!
עד שהם יגיעו הנה לסלון, אנחנו רוצים למצוא את 500 האנשים העשירים בתוך הקהילה שלנו, פשוט כי יש לנו גישה אליהם. 500 אנשים שגם יש להם 40 ש"ח בחודש לשים בשביל לעשות שהעץ יהיה, וגם יש להם זמן לבוא וליהנות בתשורה מכל מה שהעץ מציע. אנחנו רוצים לראות אותם בארוחה, ובקורס פרמקלצ'ר, ובמרכזית, ובאורגינלי, ובקריית ספר, וברב קוק, בסדנאות הקומפוסט ובגלידה. בכל מקום שבו הם יעשו חיים ושמקדם להם חיים פשוטים ואיכותיים ממש בלי לעבור דירה לשום מקום. ממש פה בעיר.
כי מהו העושר אם לא שילוב של שפע בכל התחומים? שפע של זמן, כסף, אדמה, מים... אם לוקחים בחשבון את כל העולם, מי שיש לו 40 ש"ח בחודש, וגם זמן לסדנאות שבהן הוא מחדד את כושר הבחירה שלו, וגם יש לו מים מהברז ואוכל במקרר, הוא עשיר מופלג! שימו לב, נראה לי שכל מי שקורא עכשיו את השורות האלה שייך לקבוצה הזו! בעולם שאנחנו מכוונים אליו, אהבה בריאות ומשאבים יווסתו אחד את השני ולכולם תהייה הזדמנות ליהנות משלושתם (ראו עוגת העושר). הצעד הראשון הוא לחיות את השפע מתוך פשטות, ולהגיד "תודה" וגם "די" במקומות הנכונים – ואת זה אנחנו לומדים כאן.
השפע הוא של כולם, ולא רק של 500 עשירים, לראייה, ה"עשירים" של דה מרקר לא בהכרח בריאים, מאושרים, ועושים חיים. ולמה פתאום הגרשיים? כי בדה-מרקר מגדירים עושר על פי המדד הכספי בלבד. כל כך אתמול! : )
העץ והכלכלה האקולוגית
איך עקרונות הכלכלה האקולוגית באים לידי ביטוי בגידול העץ:
01. לדברים צריך להיות בסיס טוב.
כמו בטבע, מה שנועד לחיים ארוכים ויציבים, צומח לאט. קחו את העצים למשל! אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מבינים שייקח לנו זמן רב ליצור את הבסיס לעצמאות הכלכלית שלנו, ויש לנו סבלנות. עיקרון זה עומד בניגוד לתפישה הכלכלית המקובלת שמסתכלת על הרווח הכלכלי בטווח הקצר, מה שיוצר דרישה לא בריאה לצמיחה מהירה.
02. בעולם סופי עם משאבי טבע וחברה סופיים, אין מקום לרעיון המקובל כיום של צמיחה לשם צמיחה.
בדעתנו לשקול היטב כל מהלך שיש לו השלכות סביבתיות ותמיד להיות מוכנים להגיד "לא תודה" לצמיחה. לפי הכללים המקובלים כיום מה שלא צומח - נובל. אנו מעוניינים להראות שניתן לדרוך במקום וליהנות מיציבות ארוכת טווח ומספקת. אנרגיות הצמיחה שלנו מושקעות בכיוונים שיש להם אפס השפעה סביבתית והמון תרומה רוחנית. למשל פעילות חברתית, למידה, מדיטציה, מוסיקה, יוגה.
03. בניגוד לדעה הרווחת כיום, אנו מאמינים ש"יותר" הוא לא בהכרח "יותר טוב"
אנו מחפשים את נקודת האיזון שבה לא יהיה לנו פחות מדי אבל גם לא יותר מדי. אנו משתפים את הקהילה התומכת שלנו בתהליך הגדילה של העץ, כך שהקהילה שותפה למסע וגם להחלטות שבדרך.
04. מסגרת האשראי המקובלת מבוססת על ריבית, מניעה את ההגדלה השיטתית של כמות הכסף וכך מחריף והולך הניצול של משאבי הטבע והחברה
(בשביל להבין איך זה עובד כדאי להגיע לאחד מהמפגשים שלנו בנושא כלכלה בת קיימא). אין בדעתנו לקחת אף הלוואה נושאת ריבית לצורך גידול העץ. הדבר משול בעיננו לשימוש בדשנים כימיים - הם נותנים לך הרבה כוח בטווח הקצר והורסים אותך אם ישירות ואם בעקיפין בטווח הארוך. אנו מבססים את ההתפתחות שלנו על משאבי כסף וזמן שהקהילה התומכת שלנו מעניקה לעץ מתוך אמון ועניין בתוצאות הלא-כספיות של פעילותנו.
05. זה כבר ברור שאנו לא רואים בעשיית כייסף כשלעצמו מטרה.
התנהלות לפי עקרונות הקיימות לעולם לא תניב עודפי פרי שאין להם שימוש אמיתי, ולכן עץבעיר לעולם לא יהיה אטרקטיבי למשקיע העסקי שמצפה להחזרים הנמדדים בשקלים. לעומת זאת הוא יהיה אטרקטיבי לקהילה המקומית כי היא תראה ממנו ברכה. באמצעות השקעה חודשית קטנה של כל חבר, הקהילה המקומית יכולה לקבל תמורה מהסוג שמשרד האוצר בכלל לא סופר: קהילה שמחה ובריאה, ידע חופשי, גינון קהילתי, קשר בין אנשים, העצמה כלכלית באמצעות הקהילה (בארטרים, קואופרטיבים).
אנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת החברים של העץ אשר מגדלת אותו ונהנית מפירותיו.
בולו'בולו P.M / bolo'bolo - אוּטופיה פוסטמודרנית
metro boulot dodo - בצרפתית עממית: מטרו-עבודה-שינה. במלה אחת: מכונה. כמה פעמים שמענו את המטאפורה הזוֹ לחיים המודרניים? אבל מתי ראינו תיאור מלא של המכונה? תיאור כזה, וּבלי עיגול פינות, מספק הספר הזה. זה כשלעצמו הרבה מאוד, אך גדולתו האמתית של הספר, שאינו מסתפק בכך, אלא פורש בפנינו לִפְרָטי פרטים חלופה שלמה, המַכירה בחוסר יכולתה שלה (או של כל חלופה אחרת) להיות מושלמת, אך בהכירה בכך, היא, כנראה, הטובה ביותר, שאפשר להעלות על הדעת. הכרה זוֹ עוברת כחוט השני לאורך הספר כולו וּמתבטאת בהקפדה לסייג כל קביעה, שריח של "איזם" נודף ממנה. כמובן, אפשר להאשים את הסופר בבולואיזם, אבל בהסתייגותו העצמית המתמדת הסופר מקהה את עוּקצה של כל ביקורת צינית פוטנציאלית מסוג זה. פלוראליזם זה (בכל-זאת נפלט לי איזם), גורם לי לכנות את הספר "אוּטופיה פוסטמודרנית". מדובר בעולם, שבו...
עסקים שמביאים תועלת
הצלחתי להגיע כמעט לכל המפגשים במחזור הראשון של הקורס לעסקים חברתיים, אפילו לזה שאני הרציתי בו (למרות שהייתי חולה). היה מרתק. אספתי מיליון וחצי פתקים ואני מסדרת אותם לאט לאט. תמונת העולם שלי על עסקים מתפתחת, ומסתבר שהיא יותר ייחודית ממה שחשבתי. גם בקורס לעסקים חברתיים החדר היה מלא באנשים שחוששים להיפרד מההגדרה של "רווח" כרווח כספי בלבד. המערכת שלנו הצליחה לתכנת לנו עמוק עמוק שכסף זה ביטחון.
אבל איפה ביטחון? אנו חיים בעולם שבור, והלב נישבר. בהשפעת מסרים המוכתבים על ידי אינטרסים תאגידיים, רבים פועלים תחת הנחת עבודה ש"אין לנו ברירה" אלא להמשיך ולעסוק במלאכת ההרס. “זמן זה כסף”, “זה כלכלי”, "צריך להאכיל את העולם", “זהו מחיר הקידמה", הן רק כמה מהמנטרות הנישאות בפינו תוך כדי שאנו כורתים את הענף עליו אנו יושבים.
בעולם שבו המגזר השני (העסקים), משוחרר ממגבלות המוסר ומכל מחוייבות לצדק חברתי-סביבתי כלשהו, גורם לנזקים חברתיים וסביבתיים חמורים, נוצרו לאורך הזמן מנגנוני וויסות. המגזר הראשון עוסק בתחיקה שאמורה לבלום את ההסתערות חסרת המעצורים של העולם העסקי על כל מה שזז. במקביל, המגזר השלישי עסוק בלתקן את מה שכבר נשבר. אבל, כולנו עדים מזועזעים לנזק שרק הולך וגובר, ואנו מבינים ששתי הגישות הללו אינן אפקטיביות מספיק. יש מקום לתפישה עסקית חדשה, שתענה על הצורך של לקוחות, של עובדים ושל מנהלים (כולנו!) להפסיק לעשות רע ולהתחיל להביא תועלת.
אחד אחד אנו מתעוררים מהחלום האמריקאי ששולט בתודעתינו מאז שנות השבעים. איננו רוצים עוד עסקים כרגיל, כי אנו רואים שההבטחה שלהם לא מתגשמת, החיים כיום הם חלום בלהות בשביל יותר מדי אנשים בעולם. אנו, בעלי היכולת לבחור, מחפשים דרך להפסיק את הנזק ולהיות חלק מהפתרון, בעצם הפעילות היומיומית שלנו, דרך החיים.
ואיפה כולם נמצאים רב היום? בעבודה. ה"עבודה" היא העסקים שיכולים להמשיך להרוס או להתחיל לתקן. אז הגיע הזמן לעשות עסקים שמחברים את השברים, ועוד יותר חשוב, שעצם פעילותם אינה שוברת כי אם בונה את החברה והסביבה. ליצור את מקומות העבודה שיתנו לעובדיהם משמעות אמתית וגם פרנסה.
עסקים הם מנגנון דינאמי, שמפגיש הכי הרבה אנשים עם הכי הרבה רעיונות בזמן הכי קצר. לעסקים יש את הגישה לאמצעי השיווק, למימשק החברתי הגדול ביותר. הם הבמה המתבקשת ליצירת השינוי אותו אנו מבקשים. בכל עסקה יש שני צדדים: הלקוח והספק. כדי לחבר את השברים, הספק יציע שירות שמחבר, והלקוח יידע להעריך את השירות ולהתחבר אליו, דרך הארנק ודרך הלב.
המחזור השלישי של הקורס לעסקים חברתיים יוצא תיכף לדרך, ואני ממליצה עליו בחם גדול. הקורס נותן רקע מצויין לפיתוח חשיבה עסקית חדשה, ומציע לכולנו לקחת חלק פעיל בעולם חדש: עולם של עסקים טובים ולקוחות שמחים באמת. לאט לאט ניפרד מהרעיון של "החיים הטובים" מהפירסומות, ונפסיק לתמוך בעסקים שמממנים את הפירסומות האוויליות הללו!
-- תמי
עוגת האושר האינסופי
בואו נדמיין שקיבלנו עוגה נהדרת כשנולדנו. היא עגולה ויפה ויש בה את כל מה שאנחנו זקוקים לו על מנת להיות מאושרים. גם חומרי תזונה מעולים, גם טעמים טובים וגם יופי והרמוניה. אנו אוכלים ממנה כל צרכינו, והיא אף פעם לא נגמרת! איך זה יכול להיות?
אה-הה! העוגה הזו סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה! היא הולכת בכיוון ההפוך לאנטרופיה. איך היא עושה את זה? בעזרתנו. ובעזרת השמש כמובן. חומרי הפסולת שלנו (כן כן הקקי והפיפי) הם חלק מחומרי הגלם, יחד עם הפסולת של כל שאר היצורים החיים על פני כדור הארץ.
איכס!
איכס? במאות השנים האחרונות, מאז שגילינו שקקי זה איכס, אנחנו עובדים על שיטה אחרת. אנחנו לוקחים את כל האיכס שלנו, מסיעים אותו במשאיות מזהמות או במי שתייה, וקוברים אותו בבורות גדולים או משקיעים המון אנרגיה בטיהור שלו. את העוגה אנחנו ממשיכים לקיים באמצעות שאיבת עוד ועוד משאבים בלתי מתחדשים, בעיקר נפט. באמת שיותר נעים לנו מאז. אה... אררר... רגע. בעצם לא כל כך נעים.
זה לא נעים כשהעוגה פתאום מתחילה להיגמר, שאין ממנה מספיק, וזה בטח לא יהיה נעים לריב על הפירורים. אז אולי די להגיד "איכס" ומספיק לעשות לכולם את המוות? הגיע הזמן ללמוד מהחיים איך לעשות חיים. סך הכל הם היו פה 4 מיליארד שנים לפנינו, הם בטח יודעים משהו.
למה אנחנו הולכים נגד ההגיון הבריא שנוצר במשך זמן כה רב? מאיפה החוצפה שלנו, אורחים אחרונים שהגיעו למסיבה, לשנות את הכללים שלה ולהפוך את הבית?
הבית שלנו הוא עוגה נפלאה, ואנחנו יכולים לחיות בה, על פי כלליה, ולעשות חיים, לעשות אותה, את העוגה, כל הזמן. הגיע הזמן שנתחיל להחזיר את הפסולת שלנו לאדמה, בדיוק כמו שהיא אוהבת, ואם משהו לא מתאים לה, בואו נפסיק לייצר אותו!
לי זה נשמע כמו מתכון לאושר אינסופי.
על עוגת האושר ועוד כמה רעיונות מהם יונקים שורשי העץ אני מדברת בהרצאתי "יזמות אקולוגית". ההרצאה מתקיימת במסגרת הקורס המומלץ לעסקים חברתיים, ובעוד מסגרות. גם השיחה שלי ב"עץבעיר נעים להכיר" מבוססת על אותם רעיונות עם אותה מצגת.
-- תמי
כמה מילים על עוגת העושר
מאז ימי אדם סמית, אומרים שכלכלה זה "מדע העושר", כלומר המדע של הערכים הכספיים. עם כל הכבוד למר סמית, כשאריסטו טבע את המונח "אקונומיה", הוא התכוון ל"חוקי הבית" כלומר מכלול הדרכים העומדות לרשותינו בבואנו לנהל את משק הבית שלנו.
בואו נניח שהבית שלנו הוא עגול וגדול. בואו נניח לרגע שמדובר בעוגה.
הערך הכולל של כל הדברים בעולם שלנו איננו משתנה, מה לעשות. כמו נפחה של העוגה המדהימה שלנו - יאממי!
נניח לרגע שאנחנו בני אדם בני מזל, בעלי אפשרות בחירה נדירה. העוגה היא שלנו ואנחנו מחליטים כמה מתוך העוגה אנחנו רוצים לקבל בערך חברתי (אהבה), כמה ממנה לקבל בערך סביבתי (בריאות) וכמה ממנה לקבל בערך כלכלי (כסף).
אם נבחר בעוגה שכולה כסף, כנראה שנוותר על בריאות ואהבה, כך מתנהלת לה הכלכלה הניאו-קלאסית שעוטפת אותנו כיום. זה עובד לטווח קצר, בשביל חלק מהאנשים (ונניח שזה אנחנו), אבל הכסף בא על חשבון הסביבה וגם לא נשארת לנו אפילו פרוסה אחת קטנה של אהבה (“זה לא כלכלי”), כך שבטווח הארוך, עוגת הכסף מכלה אותנו. אנחנו נותרים שמנים ועצובים, שלא לאמר מתים.
אם נחליט שאנחנו רוצים עוגת אהבה, מהר מאוד נגלה שאי אפשר לשלם שכר דירה באהבה, ושקשה לעשות אהבה ללא גוף (אולי קיימות ישויות חסרות גוף, אך הן אינן בקטע של עוגות בכלל כך שהן לא לוקחות חלק במשחק הכלכלי ממילא).
אם נבחר עוגת בריאות, נגלה שמיקוד יתר בגוף בריא יכול בהחלט לבוא על חשבון הסביבה שבלעדיה אין לנו קיום, על כך יעידו מנהגיהם של שוחרי חיי נצח למינהם. בנוסף, גם אנשים בריאים מאוד זקוקים למעות כדי לקנות את הגוג'י בריז שלהם.
בקיצור, כסף, אהבה ובריאות הם שלושתם מרכיבים הכרחיים בעוגה, ורצוי שהיא תהייה גם נאה לעין.
האם ניתן לעשות המון כסף ועדיין לעשות המון אהבה וגם המון בריאות? יכול להיות שכן, יכול להיות שזה עניין אישי. כמה כסף אנחנו צריכים וכמה אהבה? כמה בריאות? השאלות הללו הן פתח לדיונים אין סופיים ואף אחד לא יכול להגיד לאחר כמה הוא צריך ובמה עליו להסתפק.
יש לי תחושה חזקה שאפשר לעקוף את המוקש הזה, אם נמקד את הדיון בהנחת הבסיס שאחד איננו יכול להתקיים בלי השניים האחרים. נדמה לי שהתנהלות על פי ההנחה הזו יוצרת מערכת שמווסתת את עצמה, מערכת הרמונית ומתחשבת. כי כשמקבלים פרוסה נאה של אהבה ועוד פרוסה יפה של בריאות, באמת, כמה גדולה כבר צריכה להיות פרוסת הכסף? כשבוחנים כל פעולה כלכלית ע"פ שלושת הערכים ולא ע"פ אחד מהם בלבד, אני מאמינה שהדחף האנושי שלנו לפעול "עכשיו, מהר ובגדול" יוגבל באופן טבעי, בלי שנרגיש שאנחנו מקריבים כל קורבן, להיפך!
הנחה מקובלת בחיים הפרטיים של כל אחד, וגם בכלכלה הקלאסית, היא שקודם כל נדאג לכסף ואז כבר יהיה לנו אהבה, ויהיה לנו איך לשלם על הבריאות (של הסביבה, של גופנו). בפועל אנחנו מוצאים שכשאנחנו עובדים בשביל הכסף, אף פעם אין לנו מספיק זמן לאהבה (להיות עם חברים, עם משפחה, עם בני הזוג, עם השכנים), ואין לנו יכולת לתקן את הנזקים לסביבה כי אין לנו מספיק משאבים (כסף, זמן) בשביל לעשות משהו משמעותי בנידון. אפילו צעדים קטנים כמו להתחיל ערימת קומפוסט או לאסוף מים נדמים בלתי ישימים כשסדר היום שלנו נע סביב עבודה תובענית. המצב המקובל של חלוקת החיים ל"עבודה בשביל הכסף" שמכלה חיים (שלנו ושל הסביבה) וזמן שבו אנחנו "עושים חיים" (שבו לא עובדים, אלא מבזבזים כסף) איננו אידיאלי.
בעולם של כלכלה אקולוגית, אין הפרדה בין הכלכלי, החברתי והסביבתי. אין הפרדה בין “חיים” ו”עבודה”. בעולם החדש, העבודה היא מקום שבו אנחנו מייצרים אהבה, בריאות וכסף, והזמן שבו "אנחנו עושים חיים" הוא כל הזמן.
בעולם החדש, "עושר" נמדד בכמות הכסף, הבריאות והאהבה, וסלבריטאי אמתי הוא מי שיש לו משלושתם. בעולם החדש כולם יעבדו קשה בשביל לעשות יותר חיים.
לעשות חיים כל הזמן! מי שמתנגד שיקום.
למה אני מתרגשת מהקורס לעסקים חברתיים
כולם יודעים שעסקים מזיזים את העולם. "זה כלכלי/זה לא כלכלי" הפך להיות משפט מפתח לפיו יישק דבר. כולם יודעים שכשאנחנו אומרים "כלכלי" אנחנו מתכוונים ל"רווחי". רווחי כספית. אם משהו עושה כסף, הוא ראוי לעשייה, ואם לא אז לא. זה מה שכולם יודעים. כולם גם יודעים שהתעשייה והמסחר כפי שאנחנו מכירים אותם משרתים את תרבות הצריכה המכלה את עולמינו. וזה לא מסתדר. כולם כבר יודעים שזה לא מסתדר וכולם ממשיכים, כי "אין ברירה". יורים ובוכים.
מה, להפסיק לעשות עסקים? להפסיק לשחק במשחק של ה"שוק החופשי" (חה-חה-חה)?
אז זהו, שיש דרך אחרת, היא כבר מוכרת בעולם, והיא מתחילה להפציע גם בארץ. השחקנים במשחק חדש הם ספורים, אפשר לפגוש את כולם בבת אחת, בחדר לא גדול. אלה הם האנשים שעושים עסקים שבונים את הסביבה במקום להרוס אותה, הם אלה שמבינים שלמילה "כלכלי" יש משמעות רחבה יותר מכסף. שהיא כוללת גם התייחסות חברתית וגם התייחסות סביבתית, ושכל אחת מהן היא שוות ערך (לא פחות ולא יותר) להתייסות הכלכלית. הם מבינים שהכלכלה האנושית היא רק חלק מתוך המערכת האקולוגית השלמה הכוללת את כל החיים והדוממים על פני כדור הארץ, אה! וגם את הדורות הבאים. שלנו, של הצמחים, של החיות ושל הדוממים.
די אם נבחן את מקור המילה "אקונומיה" (אריסטו, אקו=בית נומוס=חוק) כדי לגלות שההקשר הכספי הוא צר. בעצם, אריסטו התכוון לאסוף את כל החוקים הקשורים לניהול נכון של משק הבית. שימו לב לדמיון למילה "אקולוגיה", שמשמעה חקר הבית. אם לרגע נבין שהבית שלנו לא מתמצה בארבעה קירות, אלא הוא הבניין שלנו, העיר שלנו, העולם שלנו, אזי לא קשה להסיק שאקונומיה הולכת יד ביד עם אקולוגיה, ושתי הפרקטיקות הללו הן היסוד לקיום אנושי הרמוני על פני הכדור.
עסקים חברתיים נוצרים על ידי אנשים שקצו בסתירה שבין עסקים לסביבה. הם מבינים שעסקים וסביבה וחברה יכולים להתקיים יחד בהרמוניה. הם עושים עסקים כדי ליצור פרנסה הוגנת תוך כדי שהם בונים את מקרי הבוחן להנחות היסוד שלהם.
זהו משחק חדש, רענן ומעניין, שיש בו הזדמנות לכתוב את החוקים. אני גאה להגיד שעץבעיר הוא אחד מהעסקים החברתיים הראשונים בארץ ושאנחנו במשחק הזה כבר ארבע שנים. אני מודה לעירד על כך שהוא יצר את הקורס שכנראה יפגיש את כל העוסקים בתחום והמתעניינים בו. בחדר אחד ניפגש, נשלים ידע, ונשאל יחד איך מקדמים כלכלה, במובן הרחב של המילה. כלכלה שמקיימת את משק הבית שלנו, את הכדור. אני רואה כאן הזדמנות לשינוי עולם ואני נרגשת מכך שעירד הזמין אותי ליטול בה חלק.
סיכום פרק עשר בספרו המצוין של מוחמד יונוס, "עולם ללא עוני"
מאמר מאת תמי צרי, גננית עץבעיר לענייני אקולוגיה עירונית
מוחמד יונוס, זוכה פרס נובל לשלום ומי שהקים את בנק גרמין למיקרו-אשראי טוען כי הקפיטליזם יצר אנושיות חד ממדית, ממוקדת רווח כספי. הוא הוכיח במעשה כי ניתן להקים ולנהל עסקים המבוססים על האנושיות האמתית, זו רבת הפנים, הרואה רווח בממדים שונים, גם חברתי וסביבתי ולא רק הכלכלי. בנק גרמין הוא עסק מצליח כלכלית שמשנה סדרי עולם חברתיים בבנגלדש ובכל העולם.
צועדת בעקבות הגדולים שמר יונוס מטביע, אני מציעה לכם היום להיות שותפים בהקמתו של עץבעיר, כעסק חברתי. בהבדל משמעותי מעסק רגיל, עץבעיר יתווה את דרכו על פי חזון סביבתי, יצמד לדרכו, ורווחיו הכלכליים יופנו להגשמת יעדים חברתיים-סביבתיים. בשונה מפילנתרופיה, המשקיעים יקבלו את השקעתם בחזרה, והעסק יגיע לעצמאות כלכלית. התשואה על ההשקעה תתבטא בערכים בלתי רגילים: בריאות, קיימות והסיפוק שביצירת שינוי ותיקון עולם.
מצאתי את ספרו של יונוס מאיר עיניים ומעורר השראה, במיוחד פרק 10. להלן הסיכום:
מה זו צרכנות רגועה?
צרכנות, כפי שעולה משמה, היא צורך. אלה שמוותרים עליה, פעמים רבות גם מתרחקים מהעיר. אבל להיות כאן, באמצע תל אביב ולא לקנות כלום? למה בעצם? אם נברר מה מזיק בצרכנות, נגלה שיש הרבה דרכים לצרוך ולהועיל בה בעת. כיף גדול!
כמו שלומדים בכלכלה, השוק הוא הלב הפועם של הקהילה האנושית. שם נפגשים הקונים עם המוכרים, מחליפים ביניהם סחורה וכסף, וגם רעיונות וערכים. אבל השוק שוקק החיים הזה שבו מבטים נפגשים ויד נוגעת ביד כשהכסף עובר בעלים, השתנה לנגד עינינו המשתאות. כן, יש שוק הכרמל, אבל את שוק האתרוג ביפו כבר הפכו לקניון, וכשאנשים אומרים "שוק" הם ברב המקרים מתייחסים למשהו וירטואלי ששולט איכשהו בחיינו ולא בהכרח עושה לנו טוב. לא אכנס לזה כאן, אני רוצה להתמקד בדרך שלנו להחזיר את הטוב שבשוק. הנה כך -