| נושאים בענף |
להפריט את המתים ואת הזיכרון
הנה, זה קרה: עיריית ירושלים גובה תשלום כניסה לטקס יום הזיכרון – 95 ₪. משפחות שכולות זוכות להנחה. זה מאוד מקומם אותי, אך זה לא מפתיע. מדינה שמפריטה הכל – נמלים, שמורות טבע וגנים לאומיים, דואר, תעשיית נשק, בני אדם – תפריט גם את המתים שלה, ובמיוחד את אלו שמתו כששירתו אותה.
[\עדכון:] עיריית ירושלים החליטה לוותר על התשלום, עוד קטנה אחת בסוף הטקסט.
מחשבות על חזרתו של דורון נשר לארץ ולתרבות
קדימה, זה הזמן לשלוף את כל הכותרות המתחכמות - “הנשר נחת", “הנשר פשט עם שחר", “נשר חזר ולא אוכל נבלות". דורון נשר החליט לחזור למדינת ישראל – הגיע הזמן שאומר משהו על כך. אולי הוא חזר להציל אותנו. אולי לא. בכל מקרה, טוב שהוא חזר.
רולר סקייטס – הניידות הידידותית שלי
סקטים, או סקייטים. אפשר גם גלגיליות-להב. ולא - “רולרבליידס", או "רולרבלייד" – זהו שם מותג פופולרי של חברה המייצרת כאלו, אולי ה-חברה, אך זה נתון לויכוח. לפני שנים התחלתי, ומעולם לא יכולתי להפסיק. ושמישהו ינסה לעצור אותי (מלא לבזבז דלק או להעמיס על תשתיות).
על אישה והשפלה
לרוב אין לי מה לומר לכבוד יום האישה הבינלאומי, 8.3.10. אני נותן לנשים לדבר בעד עצמן. רובן הגדול יודעות לעשות זאת טוב ממני. אך אישה אחת שהופיעה בכתבה בחדשות ערוץ 2 הסבה את תשומת ליבי. היא הזכירה לי דבר שמאוד מרגיז אותי, שגורם כמעט לכל אישה בזמן מסוים לחוש תחושת אשמה שלא לצורך. זה זמן רב שאני רודף אחר נורמות חברתיות הזויות, אז הנה עוד אחת.
שניים מתוך ארבעה: מים
בעבר הרחוק, הרבה לפני מנדלייב והטבלה המחזורית, התייחסו היוונים לארבעה יסודות שעליהם נבנה העולם. האנושות התקדמה רבות מאז, אך ארבעת אלו עדיין מופיעים כאן, לפעמים בצורתם המקורית ולעתים קרובות יותר בצורה אחרת – טכנולוגית.
לפניכם כאן דברים שערכתי עבור הכנס לקידום חוק המים האפורים שנערך ע"י השדולה החברתית-סביבתית בכנסת, שבו תמי השתתפה כנציגת ציבור. מה עושים עם המים ?
שלום ! אפשר להציע לך שירות ?
"אנחנו רואים שהקטע מארץ נהדרת עבד", אמרה הלקוחה לזוגתי, המוכרת בחנות בקניון. אני הייתי עונה לה שאם הקטע באמת עבד, הייתי לוקח את הלקוחה לסדר את המדפים ביחד איתי. עובדי מגזר השירותים הם העובדים הכי מושפלים במציאות הכלכלית, וזה דבר שמאוד קשה להאמין לו. הנה עוד דבר שקשה להאמין – כמעט כולנו כאלו, מושפלים ומשפילים בו בעת.
העץ מגיב לעצומה נגד המים
לרובנו הגיעה בימים האחרונים הודעה במייל על העצומה נגד קנס המים. עץבעיר, כעסק חברתי שמיישם אקולוגיה עירונית, נדרש לעניין.
איננו תומכות בעצומה הזו ולא נחתום עליה. יש לנו סיבות טובות לכך שאותן אפרט כאן. בכלליות, הנושא מורכב בהרבה מכפי שהוא מוצג בעצומה ובנוסף לכך היא מתעלמת מהרבה היבטים במציאות שאינם מתיישבים איתה, מסיבות ברורות.
אין קומפוסט
אצלי בבית לא עושים קומפוסט. אני לא חושש לדבר על זה, במיוחד לא כאן. עד לא מזמן, עשינו קומפוסט בדרכים לא-דרכים. עכשיו, כאמור, זה לא קורה. יש סיבות, אל תדאגו. אבל הסיבה שאני אצביע עליה כאן היא הרבה יותר מדאיגה מבחינתי.
החיים בבית משותף
אם חושבים על זה לעומק, שכנות הייתה לפני איכות הסביבה. אני לא צריך לערוך מחקר כדי לטעון שרובנו הגדול חי בבית משותף או בצמוד לעוד אנשים. היום, כשמניעים אותנו לחיות את החיים במלואם, מתכוונים בעיקר לחיי סולו ללא התחשבות בכלום. אבל השכנים לא נעלמים. הם תמיד שם איכשהו.
מה יש לכם בשקיות בסוף השנה
לקראת סוף השנה, מתחילים ה"סיילים" הגדולים. כל החנויות מכריזות על אירועי מכירה והנחות שאי אפשר לתאר. כסף רב נשפך על פרסום והסביבה כולה מושחתת ע"י עלונים מנייר, שלטים מפלסטיק וכתובות צעקניות בכל מקום. לנו אין את חג ההודיה וחג המולד, אבל יש לנו משהו אחר. ולמה כל זה קורה ? אחת ולתמיד, אעשה סדר בדברים עבור מי שעוד לא ידע – כל זה קורה בגלל דבר אחד.
אני אוהב לרכוב ברחוב – תגובה לליטל גרוסמן
ב4.12.09 , כתבה ליטל גרוסמן ב"עכבר העיר" את "בחזית". תחת הכותרת "ליל חניה" היא פרסה את מצוקתם של בעלי הרכב בת"א. כמובן שמצוקה זו היא אמיתית ושרירה, אך בטור זה היא מציגה את בעלי כלי הרכב כקורבן חסר ישע אל מול "סדר העדיפויות התחבורתי" של עיריית ת"א. לפי דבריה כבעלת כלי רכב, היא נמצאת בתחתית. יכול להיות שהכל נכתב בהומור וסאטירה. בכל מקרה, אגיב לטענותיה כאן אחת אחת.
מחאת האופנוענים – הרכב הפרטי והתחבורה הציבורית
מחאת האופנוענים על ייקור תעריפי הביטוח גרמה לסתימת נתיבי התחבורה באזור המרכז. מקרה זה יכול ללמד אותנו כמה דברים על עצמנו ועל הסביבה. איפה אנחנו עומדים ביחס לאלטרנטיבה תחבורתית ?
מחאת האופנוענים – אחריות כמושג סביבתי ואקולוגי
פתאום לפני זמן מה, שמעתי ברדיו את קולו של הצלם והאופנוען הכבד זיו קורן, הקורא לנהגי כלי הרכב לשים לב לרוכבים. באותה הנשימה, הוא קורא לאותם הרוכבים לנהוג בזהירות (וגם מבקש שנחפש אותו בפייסבוק). הבוקר, ה15.11.09, יצאו האופנוענים לסתום את נתיבי התנועה במחאה על העלאת תעריפי הביטוח. המקרה מעלה שאלות קשות לגבי התנהלותם של כל הגורמים בפרשה. פעולותיו של המפקח על הביטוח מעלות שאלות מסוג אחר שלא אכנס אליהן. אני מפנה את הזרקור לרוכבי האופנועים ושואל שאלות אחרות.
אקולוגיה באקדמיה
לימודי סביבה מתחילים לפרוח פה ושם במוסדות לימוד אקדמיים בארץ, בתי ספר נעשים אוהבי סביבה, קמפוסים נעשים ירוקים – אין ספק שהמודעות לסביבה הולכת ותופסת מקום חשוב באקדמיה. מעניין לראות איך זה קורה והאם יש אחיזה לדברים. ההפרדה בין מילים למעשים מקוממת בעיני מאחר ומילים הם פעולות ועשייה שחשוב שתהיה, אך מה קורה כאשר עושים שימוש נבזי בפעולות הדיבור ? ואיך מתקנים ?
טביעת אצבע אקולוגית
אני מרשה לעצמי לנצל את הבמה שניתנה לי בשביל לנסות להבהיר מושג שלדעתי עדיין לא ברור מספיק, והוא "טביעת רגל אקולוגית" או "טביעת רגל פחמנית". מדברים על זה הרבה, משתמשים בזה המון, אך כשאומרים למישהו שצריך יותר מכדור-ארץ אחד בשביל להכיל את רמת הצריכה שלו – זה מבהיל, מרחיק ולא משיג אף תוצאה, לעניות דעתי. זה נראה מבלבל וגדול עלינו מכדי לשנות את זה, ולצורך כך גייסתי משל שאני מקווה שיעזור להבין את הדברים לאשורם.
אחד מתוך ארבעה: אש
בעבר הרחוק, הרבה לפני מנדלייב והטבלה המחזורית, התייחסו היוונים לארבעה יסודות שעליהם נבנה העולם. האנושות התקדמה רבות מאז, אך ארבעת אלו עדיין מופיעים כאן, לפעמים בצורתם המקורית ולעתים קרובות יותר בצורה אחרת – טכנולוגית. אסקור את היסודות בסדרה קצרה, אספר מה אני עושה איתם ואיך הם מדברים אלי.
גשר בירושלים
את התמונה שבכותרת של הענף שלי, צילמתי בשקיעה היורדת על ירושלים, ורואים בה את גשר המיתרים שעומד בכניסה לעיר, אותו תיכנן האדריכל המפורסם סנטיאגו קלאטרווה. אובליסק של מתכת בגובה מאה מטרים ועוד קצת.
פתח דבר: עצים וזיכרון
ברוכים הבאים ! מי שרוצה שאספר לו על עצמי, אשמח לעשות זאת או להפנות אותו/ה לעמוד הגננים של העץ, מאחר ואני לא טוב בזה. הטקסט הראשון שלי כאן מוקדש לשני עצים בהרצליה שכבר אינם קיימים לצערי הרב, לשלושה עצים קרובים שזה עתה נכרתו, ולעץ אחד נוסף שככל הנראה יכרת, אם לא נכרת כבר.
הטקסט שהיה אמור להיות הראשון כאן ידחה לזמן מה, מאחר ומעשה כריתת שלושת העצים שנעשה לא מכבר כאן משנה לי משהו בזווית הראייה ומאיר לי על מה שאני בא לכתוב כאן באופן כללי למאן דהו.