| נושאים בענף |
קבלו עצה: אצה!
"זה כמו נוטלה, רק צמחי" הכרזתי, מלקקת את השפתיים בציפייה לעוד ממרח ספירולינה-כרישה.
הספירולינה מגיעה לעץ מחוות הפרמקלצ'ר אדמאמא בדרום, והולכת נהדר בממרחים עם כרישה/אבוקדו, כך גילתה תמי. טוב, אולי "גילתה" זו מילה קצת עדינה; היא הייתה בהיסטריה כשגילתה, לפני כמה שנים, שבחור בשם בוריס מנסה לגדל ספירולינה על גג ביתו בגבעתיים. אחרי כמה שנים של ציפייה לספירולינה, בוריס עבר לאדמאמא וניסיונות הגידול צלחו. מאז היא זורמת אלינו דרך קבע.
"אבל איך הספירולינה הגיעה לבוריס?" אתם תוהים.
ובכן, הוא הביא אותה מבנק לזנים של אצות מאוניברסיטת יוטקס בטקסס. הוא הגיע להפסקה האחרונה, ובעודו נוגס ובודק מה יצא מהספירולינה שגידלו בחווה, נאות לספר לי כמה פרטי מידע על האצה הזו.
צרכנות רגועה, מאת תמר עדי
תמר היא מורה ליוגה, מנהלת "צ'אנדרה יוגה".
הרשומה פורסמה בְ-9/8/11 באתר שלה, וַאֲני מביא את הדברים בקיצורים קלים.
אלון
===
אויש…אנחנו באמת כאלו שטוחים?
במוצ"ש האחרון שבתי לתל אביב ונסעתי ישר להפגנה. נחושה צעדתי לכיוון הבמה אך גיליתי שיש עוד כמה אלפים נחושים כמוני…
הקווים החדשים
מאגר שלם של ידע השתנה לו בִן לילה: מזקן ועד ילד לומדים עכשיו מחדש את קווי האוטובוס החדשים וּמתרגלים למספרים אחרים. הקו העובר על-יד הבית שוב אינו ברור כשמש...
אנחנו בעד שינויים, בעיקר כאלה, הנועדים לסייע למעוניינים בניידות ידידותית. לא ייפלא, שעולות טְענות. אי-אפשר לרצות את כולם. להקשיב אפשר, וַאֲנחנו ממליצים לעשות זאת אף יותר מכפי שנעשה בתהליך זה וּלהטמיע את תגובות המשתמשים כל-עוד לא התקבעו השינויים. נקודת התורפה העיקרית של התוכנית היא, במוצהר, שלא נועדה להעביר את הציבור מֵרכב פרטי תחבורה ציבורית, אלא רק לבלום את הירידה בשימוש בתח"צ. מכאן, שהציפיות הונמכו מלכתחילה. ביודענו זאת, נצביע על כמה יתרונות, הקיימים בכל-זאת במצב הֶחדש.
נדמה, כי צמצום מספר הקווים ייפגע באיכות השירות, אך כדאי להבין, כי הכוונה היא, שהקווים הנותרים יגבירו את תדירותם במידה ניכרת, כך שזמן ההמתנה יתקצר משמעותית. כוונה לחוד וּמימוש לחוד, וּבינְתיים לא עלתה התדירות במידה המובטחת. לטַעֲנת המפעילים, נובע הדבר, בין היתר, ממחסור במקום בתחנות הקצה וּבעיקר מֵעומס על הכבישים וּמחסור משווע בנת"צים (נתיבי תחבורה ציבורית), הגם שכמה מהם נוספו, למשל, בָרחובות אִבְּן-גבירול וקרלבך.
מלבד זמן ההמתנה גם זמן הנסיעה אמור להתקצר הודות לכך, שהקווים ארוכי הטווח יימנעו מכניסה לִרחובות קטנים וייסעו בעיקר על צירים ראשיים. גם שיפור זה מועם ע"י העומס על הכבישים והמחסור בנת"צים. כמו-כן, כיצד, למשל, אין שימוש בדרך איילון לקווים עירוניים, דבר, שעשוי לקצר שמעותית את משך הנסיעה בין חלקים שונים של גוש דן? וזו רק אחת התהיות, שמעוררת התוכנית.
עוד חידוש משמעותי הוא האפשרות להשתמש בכרטיס במשך 90 דקות לשם החלפת אוטובוס ללא תשלום נוסף. אילו קוצרו זמני הנסיעה כרצוי, היה זמן זה מספיק אולי...
העומס על הכבישים מחזיר אותנו לאחריות האישית ברוח עץבעיר: זוֹ ההזדמנות לבדוק, שמא השינויים מאפשרים לכם כעת להגיע בִיעילות ליעדכם באוטובוס (בשילוב עם רכבת/אופָניים/הליכה ברגל?). גם אם לא, כדאי להיזכר, שכל מכונית, שאינה עולה על הכביש, עוזרת לאוטובוס לנסוע מהר יותר.
המידע על התחנות אמנם אינו מלא עדיין, וּבכל-זאת, הוא מצוי בַאֲתר האינטרנט.
זרעים במתנה בהתחדש העונה
מה יותר זול, פשוט ורב-ערך לתת במתנה, אם לא זרעים? כמו לתת גינה במתנה.
יש כמה צמחים עיקריים, המניבים זרעים בשפע, שהם בעלי אחוזי נביטה גבוהים ואיכות מובטחת.
בסתיו זה בעיקר כובע הנזיר, שבימים אלה אפשר לֶאֱסוף את זרעיו, וּבאביב, טָגֶטֶס וריחן, שאותם טוב לזרוע בעונה הנוכחית, ואותם אנו מעניקים בימים אלה במתנה לַחֲברים חדשים של העץ.
למרות שאכילת פרחים נהייתה מקובלת, אפילו אני טרם ניסיתי לאכול פרחי טָגֶטֶס - הִגּיע הזמן לנסות ~ כאן, למשל, מצאתי, שהוא משמש כתבלין. בנוסף וּמלבד יופיים וקלות גידולם התועלת העיקרית בהם היא הרחקת תולעים מַזּיקות מסוג נמטודה וכן פטריות וחיידקים מַזּיקים. חשוב בִמיוחד להגן על יַרְקות שורש, וּבקיץ זוֹ בעיקר הבטטה. טָגֶטֶס זקוק לשמש רבה, וניתן לזרוע אותו בִצפיפות. בסתיו, כשהפרחים מתים וּמתייבשים, מוצאים את הזרעים בִבְסיס הפרח - המוני זרעים דמויי חצים. קיים טָגֶטֶס כתום-אדום וטָגֶטֶס צהוב. לרוב מספיקים חלק מהזרעים - הן של הטָגֶטֶס והן של הריחן - בטרם אוספים אותם ונובטים בשטח באביב הבא וְלִפעמים כבר בסוף אותו קיץ. כתבנו על טגטס גם בַשנה שעברה.
הריחן , הלא הוא הבזיליקום, המקובל במטבח האיטלקי וּמככּב ברוטב הפסטו בגרסתו המקורית, יש לו זנים רבים, והנפוץ שבהם הוא בעל עלים גדולים ורכים יחסית וטעם מתקתק-מריר. קיים גם ריחן לימוני/ ריחן אניסי בעלי עלים קטנים, צרים וּמאורכים יותר וצבע בהיר מעט יותר וכן ריחן סגול, "תימני", שהתימנים משתמשים בו להבדלה וּמכנים אותו "בְּשָׂמִים". הריחן, כִשמו כן הוא, ריחו נישא למרחוק. כשם שהריחן והעגבנייה מסתדרים היטב על הצלחת, כך גם באדמה הם אוהבים לגדול זה לצד זה. לאורך הקיץ מומלץ לקטום את התפרחות, כדי שהצמח ישקיע את מרב המשאבּים בֶעלים. רק בסתיו נֶאֱסוף את התפרחות היבשות, שהזרעים הזעירים בתוכן.
חבוש מהונגס
חַבּוּשׁ מְהֻנְגָּס - עכשיו עונת החַבּושים. פרי מוזר משהו, שרק זנים מסוימים שלו אכילים במצבם הגולמי. השאר נותרים בוסריים גם לאחר עמידה ממושכת, וּבד"כ משמשים בבישול לַהֲכנת לפתנים וריבות. כשנגסתי בחבּוש גולמי, חשתי את הבוסריות והִנּחתי אותו בצד, בשקית בד. כעבור כה ימים מצאתי, שהוא שינה את צבעו מצהוב לחום, וּמרקמו הפך רך ואף קמחי משהו, מזכיר סופגנייה. טעמו הִזכיר תפוח ואגס, ואכן הוא קְרוב משפחה שלהם. יש בחבּוש פֶּקְטִין, המצוי אף בתפוחים, והוא המאפשר הכנת ריבות ללא סוכר הודות לִתכונת הקרישה שלו. תכונה זוֹ היא שאפשרה לו, כנראה, להבשיל בעקבות הנגיסה מבלי להרקיב.
כדי לשחזר תופעה זוֹ בחבּושים נוספים מבלי לנגוס בהם, חרצתי בהם חריצים לא עמוקים והִנּחתי בשקית בד לכמה ימים. במקביל, כדי למנוע עובש וּלעודד תסיסה נכונה, השרינו את הפירות לאחר חריצתם בתשלובת מיקרואורגניזמים מועילים, EM. התוצאה הייתה מפתיעה ושונה מאוד מהמתואר לעֵיל: הפרי נשאר צהוב וקשה מבחוץ, וּמבִפנים התרכך רק מעט. התוצאה מזכירה תפוח מיובש. נותר רק להתלבט תוך-כדי הפעמות מהתגלית, מה מהשניים טעים יותר...
נסו ואולי תיהָנו.
אמאל'ה, חיטה!
כבר מזמן שמנו אותה ברשימה השחורה שלנו, לא רחוק מדי מהחלב. יש כל כך הרבה סיבות להימנע מחיטה... החל מהנזק שהגלוטן המרובה בה גורם לגופינו, כן כן, של כל אחד מאיתנו, חולי הצאליאק הם רק "הכנרית במכרה הפחם", וכלה במחיר הסביבתי שגידולה דורש, והבעייה העיקרית היא ההשתלטות שלה על זנים אחרים של דגן שלא לדבר על הטבע שבו גדלים עלים ירוקים בשפע (עוד לא שמעתם? עלים הרבה יותר טובים בשבילנו מלחם. מה לעשות). לא אכנס לפרטים, אתם יכולים לקרוא מה שיש לאורי להגיד.
לפני שנים רבות חי לו דגן נחמד שהוא הוא כנראה החיטה המקומית, שגדלב בר באיזורינו. גילה אותו אהרון אהרונסון, והוא מכונה "אם החיטה". חיטה זה אולי אאוט, אבל אם החיטה? זה כבר מעניין ולו רק על מנת לחבר אותנו אל המקור, אל המהות של החיטה. מסתבר שהדגן המקורי מכיל הרבה הרבה פחות גלוטן, וגם מסוג שונה ופחות מזיק מזה המוכר לנו בחיטה התרבותית (מה תרבותי כל כך בגרימת מחלות? לא משנה).
כמה מופתעים היינו, אלון ואני, לגלות באלה שלמה מלאה בגרגרי אם החיטה אצל ידידנו יונתן ממכוורת שוורצמן! הוא גידל אותה, כנראה באופן חד פעמי, כפי שגידל שעורה, ותלתן. הדבר הבא שלו זה גדילן. יונתן משתעשע בגידולים שונים כשהעסק המרכזי שלו הן הדבורים המעופפות להן מעל.
הבאנו קצת מהאמא של החיטה הביתה, ואני מנסה עכשיו להנביט אותה לעשב... נראה מה יצמח, ואיך יהיה טעמו של המיץ... אולי אנסה גם ריג'וולאק! זה יהיה מעניין...
חוזרת בסערה לשעורה
לפני כמה חודשים אזלה לי השעורה שקניתי לפני שנה אצל גור מאדמאמא. מכיון שגור הפסיק למכור שעורה, חיפשתי מקור אחר לשעורה מקומית והעלתי חרס. בסוף חזרתי לגור והוא שלח אותי בכיף למקור שלו, בחור מקסים בשם דיאב שמגדל שעורה ליד יבנה, ומכין ממנה קמח בטחנה קטנה שהוא מחזיק ברהט.
בדרך חזרה מהזורבה, עצרנו אצל דיאב לקנות שק שעורה, שיהיה להנבטות לכל השנה. הוא מוכר קילו ב 1.80 ש"ח, ולא הסכים שאשלם לו יותר. אנשים קונים את זה בטונות, מספוא לבהמות. לא אוכל לאנשים...
אנשים מקולקלים, בחיי.
השעורה חזקה הרבה יותר מחיטה, מקומית וצומחת כאן באון, לא דורשת ריסוסים. דיאב משתמש רק באוריאה כדשן, מה לעשות... שעורה ארגנית זה עדיין יותר מדי לבקש...
ככה חשבתי עד שאלון טעה בדרך והגענו בטעות למושבי גדרות.
"עשרת!" קראתי... "יונתן צוקרמן"!... "פולן"...
מצאנו את עצמינו אצל יונתן, מספרים לו על הביקור אצל דיאב... "אוי" אומר לנו יונתן, אם רק הייתי יודע שאתם מחפשים שעורה... מסתבר שיונתן גידל בטעות שעורה ויש לו טונה ממנה שמחכה לקונים. לקחתי גם ממנו כמה קילואים, וגם קצת אם החיטה ותלתן. הכל מעורבב אחד עם השני, לא נקי ולא מקצועי - הכי טוב! (רבגוניות!!).
משקה אבטיח - ליצ'י
אני מתביישת לכתוב שוב את המילה "אבטיח", אבל גיליתי את התגלית המסעירה והאחרונה של הקיץ. לקחתי קוביות אבטיח שנשארו וליצ'י שנשאר במקפיא (קלוף כמובן), ובמבצע של "סוף הקיץ - מרוקנים את המקפיא מכל הפירות הקפואים", הכנסתי את שניהם בלי שום תוספת לבלנדר. אין מילים בפי - צירוף שמיימי. יוצא גם קצפי, הליצ'י נותן לשייק מרקם מדהים.
בקיץ הבא כדאי לתפוש את הצמד הזה בזמן ולהנות ממנו כשחם ממש. היום כששתיתי את השייק המופלא, התעטשתי, כי זה היה קצת קר מדי, ורצתי לשים עוד חולצה. אין ספק שהסתיו הגיע.
טעם הדובדבן - בר טבעונאי
בַחֲנות "ניצת הדובדבן", אִבְן גבירול 58, נפתח בשעה טובה בִמיוחד בר טבעונאי.
את המקום מפעילים מיודעינו, ניב רפאל ושי דוידוביץ'. ניב הוא שף טבעונאי ברמה עילאית, ושי עוסק רבות בנושא, כחלק מפעילותו המסועפת לשינוי חברתי-סביבתי.
ההגעה אל המקום מלווה מיד בִתחושת הגעה הביתה, אל מקום, שעוטף את המבקר הטבעונאי בדיוק בדברים, שהוא רוצה למצוא. כאן אין צורך להתפתל וּלהתפשר, וּמזונות-על, כגון זַרעי צ'יאה, הם רכיבים מובנים מאֲליהם. אם יש קושי, הרי הוא הבחירה מתוך ההיצע הֶעשיר, מה גם שהמחירים בכל סוג של מוצר אחידים, כך שאינם מהווים גורם בבחירה.
גם הלקוח, שאינו טבעונאי מובהק, אך שוחר מְזון בריאות, או סתם מחפש באותו רגע מיץ, גלידה או שייק פירות, ימצא כאן את מבוקשו.
לא רק הרכיבים המעולים אחראים להצלחה, כי אם גם כשרונותיהם וִיצירתיותם של ניב ושל שי, שאינם מפסיקים לרקוח צירופים מפתיעים וּמבריקים. בין היתר, אפשר למצוא כאן פסטת ירקות, לחם פשתן, חלב שקדים, שמנת קשיו ועוד וָעוד.
במסגרת האילוצים הנוכחיים המנות מוגשות, רחמנא ליצלן, בכלים חד-פַעֲמיים, אך אם תביאו כלי משלכם וּתבקשו לקבל את המנה בו, סביר להניח, שתיענו בחיוב. אנחנו וגם המפעילים מאמינים, שטוב וחשוב, שהמקום החל לפעול, ושבמשך הזמן תימצאנה הדרכים להתנהלות אקולוגית יותר ויותר.
זוהי תוספת משמעותית ביותר לטבע העירוני, עוד משמעות לצירוף המלים "בר בעיר" (ככותרתו של פרויקט להפסקת הריסוס בקוטלי עשבים כימיים בִשטחים פתוחים בעיר, שמנהל פורום התושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בתל אביב-יפו).
אלון
מיצתותץ
ביום שישי האחרון הגענו אייל ואני למקום קסום בלב גבעתיים. בית ישן עם דונם אדמה. נשמע מוזר? נכון, הבית כבר נידון להריסה ובמקומו ייבנו בנייני מגורים חדשים. אבל לא אשתף כאן בפרטים של הבית המקסים והשלווה המופלאה שחווינו שם, במרפסת האחורית הצופה אל הגן. לא אתמקד בתחושת העצבות והנוסטלגיה שבודאי תאחוז גם בכם אם תבקרו ותראו את פריטי העץ והחרסינה במטבח ובאמבטייה, בחדרים רחבי הידיים וגבוהי התיקרה. אדבר רק על עץ התות.
אוי, איזה עץ תות! עצום וזקן, עב גזע ונדיב. ועכשיו העונה. יצאנו אל העץ לאכול תותים. אחרי שחייכנו אחד לשני חיוכים נוטפי תות, לא הייתה ברירה אלא גם לקחת הביתה מערימות הפרי שהצטברו על הרשת שפרס בוריס מתחת לעץ.
עברו עוד כמה שעות, ובחצות אני מוצאת את עצמי במיטפח, מסתכלת על התותים, והתולעים מסתכלות עלי. אמרתי תולעים? לא לא, מדובר בזחלים, הלא כל אחד מהם נמצא בדרכו להגשמה עצמית כזבוב פירות גאה. לאכול אותם זו לא בעייה, אבל גם לא מצווה. חשבתי להיפתר מהם על ידי השרייה במים, אבל הם דווקא לא רצו לצאת מהבית, אפילו לא מתחת למים.
ואז הבריק הרעיון. סחיטה! הצעתי להם המון כסף כדי שיעזבו. סתם. לקחתי בד סינון, שמתי את התותים יחד עם הדיירים בתוך הבד וסחטתי, וסחטתי, וסחטתי - היו המון תותים.
יצא מיץ מופלא שהוכנס למקרר, וכל השאריות, דיירים ותותים והכל עברו לקומפוסט.
מאז יום שישי, מיץ התות ניכנס לכל דבר, לפיות האורחים שכולם משבחים (שימו לב לאורי מאיר צ'יזיק בתמונה), ללדר גזר, לשייק היומי ולסלט הצהריים.
אחרי יום במקרר המיץ תסס קלות ויש לו אפקט של משקה אלכוהולי קל. ממש מעדן! וגם מלא בויטאמין C ואנטי-אוקסידנטים, כך אומרת הסיפרות.
כדור ? כביסה ? כדור כביסה !
הקצב שבו מוצרי צריכה חדשים נכנסים לחיינו מאיץ עם הזמן. לחידושים בתחום האקולוגיה והסביבה לוקח זמן. את המקום הראשון בחדירה לשוק אתן ללא ספק למוצרי הצריכה האקולוגיים (אם נניח לרגע לטלפונים סלולאריים ומחשבים ניידים קטנטנטנטנים).
ביניהם, נמצא כדור הכביסה. רבים כאלו מסתובבים בחנויות לאחרונה.
תמרים עם חיוך
סוף סוף נסענו, אני ותמי, לראות, מִנַין מַגּיעים התמרים שלנו. בדרך לאשרם עברנו בקיבוץ סמר שבערבה, נכנסנו אל בית האריזה, וניחוח מתוק וּמשכר הֵציף אותנו. אליו הצטרפו חיוכים מלאכיים מתוך בגדים צחורים וּמסביב אשכולות תמרים לרוב. וגם על הרצפה תמרים, חלקם נמעכו בצַעֲדי העובדים (לא נורא, מנקים...), ממש Dates on the soles of your shoes... אם יש מפעל בגן-עדן, כך הוא נראֶה! ואז יצאנו עם דגנית אל המטעים...
לא על הלחם - במיה
איזה כיף בכל פעם לגלות עוד יָרָק, שאפשר לאוכלו חי. במשך השנים הזדמן לי לאכול במיה רק בצורתה המבושלת, כמקובל, ברוטב עגבניות, וגם זאת לעתים רחוקות בלבד.
בקיץ האחרון וַעדיין בימים אלה אני מגדל במיה בגינה הקהילתית במעוז אביב. רוב החברים, שגידלו במיה, הכריזו על גידול זה ככישלון, שמומלץ להימנע ממנוּ להבא. ואכן, כמו ירקות אחרים, אבל במידה רבה הרבה יותר, במיה, שלא נקטפה בעִתּה, הופכת להיות עצית וּבלתי-אכילה. צריך גם כמה כאלה כדי לשמור את זַרעיהן לקיץ הבא. אני התאזרתי בסבלנות והשתדלתי לאסוף את הבמיות בזמן. המשך...
לא על הלחם - קרטיב דלעת
המגדלים האורגניים עדיין מספקים לנו שפע של דלעת טרייה, וגם עדיין חם, אז אפשר להקפיא פרוסות דלעת וּלקבל קרטיב מזין וּמרענן, ואם הדלעת המוקפאת נמסה, נקבל דלעת רכה, כמו מבושלת, רק בלי לבשל.
אלון
סדנת ניקוי גוף
האביב הִגיע, זמן של התחדשות ופריחה, זו יכולה להיות גם ההזדמנות שלנו להתחדש ולהתנקות. ניקוי הגוף הוא הזדמנות לשפר את פעילותה של מערכת העיכול, לשפר את תפקוד הכבד וחילוף הֶחומרים, להיפטר מעודפי הרעלים שצברנו ולהתמלא באנרגיות חדשות.
עוד דרך אקולוגית לאחוז בהגה
השבוע, בדרכי חזרה מהים, שוב נחו עיני על השלט הכתום שאומר CAR2GO. שני בלוקים מהדירה האקולוגית של עץבעיר, במורד רחוב אידלסון, התמקמו להם החבר'ה של המיזם התחבורתי האקולוגי הזה, וכמוני, הם מנסים לשנות את העולם דרך עסקים, וכמובן, על הדרך, גם להתפרנס מזה.
החלטתי לעשות היכרות, וכבר למחרת הזדמנה ההזדמנות לנסות את השירות שלהם, כשהחלטתי לנסוע למשק תפוחי אשר בבית נחמיה. ניגשתי למשרד הנחמד, ופתחנו לי חשבון. קיבלתי כרטיס מגנטי צהוב וחוברת הוראות קטנה ובהירה. בדקנו ביחד איפה יש מכונית פנויה בשבילי. היה חג, וגם באתי ברגע האחרון אז המכונית הקרובה לא הייתה פנויה.
ובכל זאת, במרחק הליכה נעים חיכתה לי אחת אחרת. זה הרגיש קצת כמו לגנוב מכונית, אבל הרבה יותר מגניב מזה. ניגשתי למכונית בצעד בוטח, העברתי את הכרטיס המגנטי על הקורא שליד ההגה והופס איזה קסם, הדלתות נפתחו! זאת הייתה רק ההתחלה, חמש דקות לפני שההזמנה מתחילה מגיעה לטלפון הסלולארי הודעת SMS עם מספר סודי, שמאפשר להתניע - המפתחות מחכים בפנים. ואז - זה הכי גדול - האוטו גם התחיל לדבר אלי! הבחורה מהמשרד מתקשרת לראות שהכל בסדר ולהסביר לי שבכל מקרה של שאלה או תקלה, אני יכולה ללחוץ על ה"כפתור הירוק" והם יחזרו אלי עם מענה - אפילו אם טעיתי בדרך ואני צריכה עזרה בהגעה!!
אמרתי לה שאני חיה בעתיד, ובאמת כך הדבר מרגיש. העתיד כאן. יש משהו כל כך נכון ברעיון הזה. שוב אני חוזרת ושואלת: למה כל אחד צריך אוטו משלו ומכונת כביסה משלו? רק בגלל שמישהו רוצה שנחשוב שזה עושה אותנו שמחים להיות הבעלים של מכונות גדולות, מרעישות ומזהמות, גם אם אנחנו לא משתמשים בהם הרבה מהזמן...
אז העתיד אומר: "לא". אנחנו לא צריכים להיות הבעלים הלא מאושרים של מכונות שגוזלות לנו מקום (בבית או ברחוב) וזמן (כשהן מתקלקלות, כשצריך להחליפן, כשצריך להעבירן ממקום למקום). במקום, אנחנו יכולים לקבל שירות טוב מעסקים שדואגים שהמכונה תהיה לרשותנו כשאנחנו צריכים אותה. וזהו. אנחנו משלמים דמי שכירות, והם דואגים שזה יהיה מספיק נוח. מכבסה זה רעיון מעולה שכזה, וCAR2GO זה עוד רעיון מעולה, שכבר עובד בערים מוצלחות אחרות בעולם.
החברים ב-CAR2GO הציבו שני פחי מיחזור גדולים בכניסה למישרדם, משתמשים בנייר משני צידיו, ועושים מה שהם עושים באמונה כלכלית-סביבתית. כנראה שהתחילה כאן עוד ידידות מופלאה...
ecowave מוסר
הפרויקט החדש מציע לערוך שימוש חוזר בספרים פופולאריים על ידי הצבת עמדות ספרים בבתי קפה, כאשר הלקוחות יוכלו לרכוש ספר ב- 20 שקלים ולקבל זיכוי של 5 שקלים על כל ספר שיביאו/יחזירו.
את עמדות הספרים בונים נפגעי נפש מנייר עיתון ממוחזר ובתפעול העמדות יועסקו אסירים משוחררים וכך יש לנו מטרות חיוביות נוספות. ספר שנכנס לפרויקט יכול לחסוך במשך הזמן צרכנות של לפחות 10 ספרים - הרבה נייר, הרבה עצים... חשוב לנו להגיע לכמה שיותר אנשים ופה אתם נכנסים לתמונה: יהיה מצוין אם תוכלו להעביר את האינפורמציה לכל מי שאולי יש לו ספרים מיותרים על המדף...למי לא?
טלפונים לאיסוף הספרים: 050-2090900 ו- 08-9200050
חיתולים חד פעמיים אקולוגיים
גל גולן מגדלת בביתה עסק אקולוגי לקטנטנים. חיתולים, צעצועים, משחות, בגדים והכל אקולוגי! איזו הפתעה נעימה היתה התגלית שחיתולים חד פעמיים אקולוגיים מעודפי ייצור נמכרים במחיר כמעט זהה לחיתולי פרימיום בסופרפארם!
העסק שלה פועל מביתה (גם החלטה אקולוגית אני מניחה) ביד אליהו. שווה להגיע ולו כדי לפגוש בחורה מתוקה ולבבית עם חזון מקסים!
איזה כיף לתרום לפרנסה שלה ולא של סופר פארם!!!
שליח הסתיו
כל סתיו כשהגויבות מופיעות כולן הולכות למקרר ואחת תמיד נשארת בסלסילת הפירות. היא השליחה, מפיצה את הסתיו בחלל הבית ובחלל הנשמה.
כי פשוט אי אפשר אי אפשר אי אפשר להיות עצוב כשיש ריח של גויבות בבית.
- גליה קרפול
רגע לפני החורף
זהו הזמן לסיים זריעות ! לטמון באדמה פקעות פרחים, לדאוג לתמיכה עבור צמחים עדינים בראשית דרכם כטופח ריחני ואפונה ירוקה. לעשב היטב סביב תות השדה ולנתב את הגדילה של משתרעים ככובע הנזיר.
הילה
כל הדבש הזה
לא יודעת מה אתכם אבל אצלי הדבש מככב כל השנה, לא רק בתקופת החגים.
אני זוכרת שכשהייתי באה לבקר אצל סבתא היא היתה מכריחה אותי לאכול כף דבש וכל כך שנאתי את זה. לקח לי כמה שנים להשתחרר מהטראומה וללמוד לאהוב את הזהב הזה.
כיום כשבא לי משהו ממש מתוק אני ניגשת לצנצנת הדבש וחומדת לי כפית של דבש שממלאה את כל הפה והגרון במתיקות צורבת.
הדבש מככב אצלי גם בתחום הריפוי.
מעטים האנשים המודעים לתכונותיו המחטאות של הדבש. הדבש הוא חומר אנטיספטי נפלא ואני מוסיפה אותו לתערובת ריפוי חתכים עמוקים כמו חתך חיץ הנקבים לאחר הלידה או ניתוח לב פתוח. מהירות הריפוי היא פשוט מדהימה!
כמה מפליא הוא הטבע :-)
מאחלת לכולנו שנה של מתיקות.
- גליה קרפול
דבש פרחי הדרים של יונתן
יום אחד התברר לי שפולן הוא מקור מקומי וטוב ל-B12. בחנות שורשים שבבן יהודה הצביעו לכיוון המקפיא ופסקו בבירור: "פולן חייב להיות קפוא". קניתי קופסא ב-95 שקלים. לוקחים כפית או שתיים ביום ישר לפה ומוצצים כמו סוכריות (המון המון סוכריות קטנטנות). זה היה נחמד רק שהיה לזה טעם של מקפיא אז התקשרתי למשה צוקרמן, הטלפון היה על התוית, ושוחחתי איתו על דבש, פולן ופרחים.
כמה שבועות מאוחר יותר נסעתי לעשרת לטעום פולן מהמקור. לא היה לזה טעם של מקפיא. יכול להיות שהסיבה הייתה הטריות. את הפולן אוספים בין מרץ ליוני, וכל מה שאוכלים אחרי יוני ולפני מרץ ישב במקפיא... כשהגעתי לעשרת, הפולן זה עתה נאסף. משה גם הסביר שהרכב בהפולן המשתנה (לפי הפרחים) מביא טעם שונה בכל איסוף. בכל מקרה, מאז אני קונה את הפולן שלי וגם דבש ישר מיונתן, הבן של משה.
אחרי הביקור בעשרת, התברר שיונתן הוא במקרה חברו הטוב של חגי והשמחה הייתה רבה. לפני שבועיים, נשארה אצלי על השולחן קופסה מסתורית ובתוכה חלת דבש. זה היה חגי שהשאיר אותה, בצירוף עם שלוש מילים חשובות מאוד מאוד. בחלה חפרתי אט אט ועם המון כבוד. מזל שנשאר ממנה משהו כי היום צילמתי אותה לעמוד השער. ממש כוכבת אמיתית!
הטעם של הדבש בחלה הוא מיוחד. נקי וטהור, כי ככה חתמו אותו הדבורים והוא לא יצא מהדונג עד שהכפית שלי חפרה פנימה. יונתן אומר שזה הטעם של הדבש כשרודים אותו. אמרתי לו להתריע פעם הבאה כשהוא רודה. מובטחת גלריה מתוקה של תמונות אם אצליח להגיע בזמן – עונת הרדיה נגמרת זמן קצר אחרי ראש השנה.
הדבש שרודים עכשיו הוא זה של פרחי ההדר ולכן הוא הכי מומלץ, הכי הכי טרי. את האקליפטוס רדו בסביבות יולי ואת ההדרים במאי. האמת היא שכולם טעימים והכי הכי טעימה היא החלה שלי.
ואתם, אם חפצה נפשיכם בדבש או פולן עם פנים – הפנים של יונתן, צלצלו אליו: 052-860-4966. הוא יזמין אתכם לעשרת, או יתאם איתכם פגישה באחד מהסיבובים שלו. או שתבואו לאקו-יוגה הבא. יונתן יהיה שם והפעם נעמיד את הדבש למכירה, בלי בושה.
קליית גרעיני חמנית
כעת לאחר שפרחי החמניות הזהיבו ביופיין וחיממו לנו את הנוף בתקופת הפריחה, העת הגיעה לקטום את הפרחים אשר הפכו לתפרחת מלאה גרעינים שחורים ולאוכלם. ניתן לפצח ולאכול אותם סתם כך, או להוסיפם לסלטים, להנביט ועוד אך מומלץ מאוד לקלות אותם בעזרת תנור שמש פשוט על המרפסת או בחצר למשך יומיים שלושה. תהליך פשוט בכמה צעדים קטנים...
מי חמצן במקום אקונומיקה
אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה!
מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה. היה זה כשמי החמצן חדרו לתודעתי בתיווכה של מירה גיל מאופק חדש. בבית המרקחת שלי ברחוב בן יהודה בקבוק קטן של 100 מ"ל מי חמצן 3% עולה 9.90 ש"ח. מספרים לנו שהם טובים כחומר חיטוי ולבעיות עור, אבל משום מה שכחו לספר לנו שאפשר לחטא איתם כיורים, אסלות, מברשות, מטליות מטבח וכל דבר שהשחיר וקיבל מראה של מושבת בקטריות משגשגת.
אבל מי יקנה 100 מ"ל חומר ניקוי ב9.90 כשהאקונומיקה מחכה לנו בבקבוקי 4 ליטר עם הבטחות של ריח לימון ומחיר של 39.80? בבואינו להלבין כיורים ואסלות, 100 מ"ל אך יצחיקו אותנו, ולכן מירה ואני מזמינות ישירות מהמשווק אשר בחיפה, שמואל חן (04-8400-616) גאלון (חמישה ליטר) כל אחת של מי חמצן בריכוז של 33%. הגאלון הזה מלווה בהרבה בקשות הזהרה: מאוד מסוכן להחזיק את החומר הזה בבית שיש בו ילדים. אבל אם אין ילדים ואתם סומכים על עצמיכם ומוכנים לקחת אחריות, החומר הקסום והמסוכן הזה הוא התחליף האקולוגי לאקונומיקה! עוד פרטים...
חמניות
את הזרעים אשר אספנו ושמרנו, במקום מוצל ויבש- שקית נייר במגרה, מיבול סוף הקיץ שעבר זרענו מחדש לאורך חודש מרץ וכעת החמניות פורחות ומחייכות אלינו בגאווה נהדרת.
כיוון שדאגנו לסבב זריעה ישנן חמניות בכל מיני שלבים ואף כאלו שמיהרו וסיימו כבר את פריחתן וכעת מתייבשות לאיטן, נוטות מטה עם כח המשיכה כמתביישות באובדן ימי הזהר, תוך הפיכת תפרחתן ל 200 גרם גרעינים שחורים.
לקטוף פיטנגו
הפיטנגו נותן עכשיו פרי. אפשר למצוא את הפירות האדמדמים חמצמצים הללו בכמה וכמה פינות בעיר. יש שיחים יפים בכמה מקומות בעיר, כמו שמדווח קובי שמתארח אצל ורד וגם נותן רעיונות לבישול עם הפרי הנחמד והחינמי הזה.
חמישים נשים, המון בגדים משומשים וזיהום הסביבה
שוב חילופי עונות, שוב סידור ארונות בגדים. זמן מצוין להפרד מכל מה שאין לנו צורך בו. יש סיפור זן קטן על נזיר וסל מלא בתפוחים. בשביל להכניס תפוחים לסל צריך קודם לפנות להם מקום ולזרוק תפוחים ישנים.
אז הזמנתי את החברות שהזמינו עוד חברות ומפה לשם היו אצלי בסלון בסביבות החמישים נשים. רעבות לבגדים. צעקות שמחה, צחקוקים, היכרויות חדשות והמון בגדים החליפו ידיים. כולן יצאו מאושרות עד הגג.
כל הבגדים שנותרו- תראו בתמונה, המון המון בגדים...הולכים לתרומה ובנוסף נאספו 600 ש"ח (כל אחת התבקשה להשאיר 5 ש"ח על כל בגד, כך תחשוב טוב אם היא באמת צריכה אותו) שהולכים לתרומה גם.
אז עכשיו נותר לי לעשות סבב חלוקת בגדים ולא חסר למי- עובדים זרים, מעוני נשים מוכות, אנשים דלי אמצעים. הכסף שנאסף ייתרם לחסרי אונים מסוג אחר- בית מחסה לחתולים עזובים. גם להם מגיע!
תרבות השפע שאנו חיים בה מייצרת עוד ועוד מוצרים חדשים כשיש בעצם כל כך הרבה מוצרים משומשים שיכולים להספיק לכל העולם. מה הבעיה ביצור? זיהום הסביבה, ניצול עובדים במדינות העולם השלישי, ייצור חומרים שלא מתמחזרים ועוד צרות למיניהן.. תחשבו על זה.
- גליה קרפול
נמלים, שממיות וחיות אחרות (שלא תמיד רצויות)
בערב יום השרב שנפל עלינו ככה פתאום גיליתי שכל הנמלים, הזבובונים והשממיות בארץ החליטו לבוא לבקר אצלי במקלחת.
מסביב למנורה רחשו זבובונים, על הקירות צעדו להן נמלים בשורה, שממית שמנה ארבה להן על הרצפה וחגב אחד רעב גם.
ברגע הראשון נבהלתי מהאורחים הלא מוזמנים ואז נזכרתי בשמן המנטה.
זהו שמן אתרי זול ושימושי (מיגרנות, כאבי ראש, לעייפות - מתכונים בהמשך) ורוב החרקים ממש לא מחבבים אותו.
הכנתי מיד תרסיס מבריח נמלים וחרקים וזהו המתכון הפשוט והקל:
להזמין שרשרת שום אורגני
זהו. השום המקומי מתחיל סיבוב חדש וזה הזמן להצטייד בשום לכל העונה. קונים שרשרת או שתיים ותולים במטבח, רצוי על משקוף הדלת של המרפסת (אם יש לכם מזל כמוני ואתם גרים בדירה שעדיין לא שברו לה את המרפסות).
השום טרי טרי, עדיין ורדרד ומפיץ ריח בכל הבית. אני מתה על הריח הזה ויודעת שהוא מבריח את כל השדים הרעים. הוא הגיע מרעי קלוע בשתי צמות יפיפיות שילוו אותי בחודשים הקרובים עד שייגמר.
שימוש בצמח כובע הנזיר
כעת העונה לשימוש בצמח כובע הנזיר אשר משתלח סביב ברחבי העיר. את הפרחים אוכלים בסלט וגבינות. את הזרעים הירוקים ניתן להחמיץ - מאוד טעים וחרדלי.
גם מבחינה רפואית ישנן הרבה מעלות אך כמו כל דבר אין להגזים בשימוש. את העלים ניתן להשרות, כוס מלאה עלים עם 2 כוסות מים רותחים. לתת לזה לשבת כעשרים דקות - עבור מי שטיפת פנים. או לחילופין להוסיף לזה עוד 8 ליטר מים חמים שהורתחו והתקררו מעט עבור טיפול בפיטריות רגליים.
חליטת העלים לשתייה - טוב עבור שפעת, צינון ובעיות בדרכי השתן כיוון שב- 100 גר' עלים ירוקים של כובע הנזיר יש 285 מ"ל ויטמין c .
תהיו בריאים - הילה
אסופת טיפים אקולוגיים פשוטים לגוף, לבית ולחיים בכלל
חשבתי שיכול להיות נחמד לשתף כאן בדרכים הקטנות שלי לתחליפים זולים ואקולוגיים. בקטנה. לא דברים מורכבים אלא דברים המצריכים שינויים מאוד מינוריים. אז הנה זה בא...
יום שישי שהתחיל בשתילה והסתיים במדורה
ביום שישי האחרון הבנתי שזהו, האביב סופית כאן ושאם אני רוצה קצת פריחה קיצית הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולגשת למלאכת ההנבטה.
גיליתי שנגמרו לי עציצי הפלסטיק הקטנים שאיתם מגיעים שתילים רכים מהמשתלה אז אלתרתי לי מיטות הנבטה: כמו שתראו בתמונה, לקחתי את קרטון הביצים הריק ששמרתי בצד וכך עשיתי איתו...
ביעור חמץ
כשהייתי ילדה חגים היו בשבילי שירים, תחפושות, הפתעות ומפגש מרגש של משחקי תופסת ואחת שתיים שלוש דג מלוח עם בני הדודים שלי. בגיל ההתבגרות החגים הפכו להיות עבורי נטל משפחתי מעצבן ומיותר כשהאור היחידי היו החופש והבילויים. כשטיילתי בחו"ל החגים היו עבורי געגוע ענק לבית ולמשפחה.
בשנים האחרונות החגים קיבלו רובד נוסף של התייחסות.
חג הפסח הוא חג של טיהור ונקיון. זוהי הזדמנות להתבונן בכל פיסות החמץ האנרגטיות שמתחבאות להן בפינות המוח והגוף שלנו, משחקות אתנו מחבואים.
אשה מאוד חכמה אמרה לי פעם...
פריחת התפוז, יום השיוויון ומתכון להכנת שמן
היום יום מיוחד- יום השיוויון בין הקיץ והחורף. יום בו הין והיאנג מאוזנים. לפי אמונות מסוימות זהו יום תחילת האביב.
אז מה יותר הגיוני מלהכין היום שמן פריחת הדרים?
ברחבה האחורית של מרכז סוזן דלאל יש המון עצי פרי הדר. בבקרים אני, דינגו וכוס הקפה האדומה שלי מתיישבים על ספסל מתחת לעצים והרחרוח מתחיל. דינגו מרחרח דרישות שלום מכלבים ואני מרחרחת את הריח המשכר של פריחת ההדרים...
הטחינה של ירון
איך שטעמתי מהטחינה של "אמארה" הבנתי שמדובר בליגה אחרת. מייד הרמתי טלפון למספר שמופיע על התווית כדי לברר מי זה ה"אמארה" הזה. מסתבר שמאחורי השם עומד ירון אסטנוביץ מחיפה, שמייצר את הטחינה כשלוש שנים. כשאמרתי לו בהתלהבות, שהמוצר שלו הוא סופר איכותי וטעים, הוא ממש לא התרגש ואמר בשלווה שהוא יודע. באותה שלווה הוא המשיך וענה על מטר השאלות שהנחתתי עליו וגם הבהיר כמה מתהליכי הייצור שהופכים בסופו של דבר את הטחינה שלו לשונה:
לנקות את הבית עם קליפות תפוזים
עכשיו שתצרוכת התפוזים ושאר ההדרים בשיאה, יש לי יותר קליפות ממה שאני מסוגלת לעבד. כל יום, שניים שלושה תפוזים מתקלפים להם ונסחטים לתוך המיצים. גם הפומלית והאשכולית האדומה מככבות על בסיס כמעט יומי. והקליפות, לאן הן הולכות? לסיר קבוע שעומד על הגאז ומקבל אותן בשמחה.
לא ריבה יירקח הסיר (כמו זאת המפוארת של הילה) כי אם חומר ניקוי מופלא. זה כל כך פשוט וכל כך בחינם: מכסים את הקליפות במים ומרתיחים. זה הכל, בחיי! את מי התפוז האלה אני זורקת על כל דבר: על רצפת המטבח לספונז'ה של סוף היום, לאסלה או הכיור להלבנה, וכמובן לניגוב משטח הגאז בעצמו. הכי מצחיק זה כשאני שוכחת את הסיר ופתאום עולה באפי ריח עז של תפוז. אני רצה למטבח לכבות את האש, והנה האסונות הם כולם לברכה: הבית מלא באדים תפוזיים וניגוב מישטח הגאז מהמים שגלשו עליו הוא בעצם ניקיו!
תאמרו "זה לא עובד כמו אקונומיקה" ואני אסכים: זה לא מסריח, זה לא מרעיל אותי, זה לא מזהם את הסביבה ולא הורג את האדמה ואת מי ההשקיה. אה, וזה גם לא מלבין את הכיור ללבן בוהק, זה סתם מנקה אותו.
את מה שאני לא מצליחה להכניס לסיר אני מייבשת. פשוט מניחים את הקליפות זו לצד זו ונותנים להן להתייבש. בתום עונת התפוזים אפשר לחזור על אותו הטריק עם קליפות מיובשות, וגם להכין איתן תה הדרים כשגעגוע חורף תוקף.
ליקוירח
נסענו למדבר לראות ליקוי ירח. אין כמו זמן מדבר. אין כמו עכשיו במדבר. מרבדים ירוקים וסגולים כל כך מטעים שלרגע חשבנו שאנחנו באירופה.
כל כך הרבה פריחה, פרעושית וכוכב, שיחי רותם עצומים שמריחים למרחקים עמוסים בדבורים עסוקות, ארנבות זריזות (ודינגו אחד יותר שמנמן ופחות זריז), רחם עצום דואה בשמיים, שקיעת שמש מול זריחת ירח, גב מלא מים, עצי שיטה מצלים, תנים מייללים, מדורה, תה של בוקר שנקטף זה עתה, ריח של גופרית בשיער ובגוף, גבישי קריסטל מנצנצים בין האבנים, ועוד זר פרחים מחכה לי בפינה הקסומה שהיתה לנו בית למשך שלושה ימים.
הירקות האורגניים של רעי ואני
כל יום שלישי הוא יום חג. החג נכנס ביום שני בלילה כשאדית השכנה מלמעלה חוזרת מהעבודה ומתקשרת אלי. לרב טופס ההזמנה כבר פתוח לפני. אני עוברת על הרשימה, מסמנת כמויות בטור שלי ומוסיפה בטור של אדית את הכמויות שהיא רוצה. כל שבוע יש הפתעות. לפעמים משהו שאנחנו משוגעות עליו פתאם חסר, לפעמים זה ערוגה חדשה שהגיעה לפירקה והירק הולך להגיע צעיר צעיר.
אנחנו יודעות, כי רעי פויכטונגר שמגדל את הירקות, משתף אותנו באימייל השבועי שלו בחוויות ותמונות מהשדה שלו. על הדרך אנחנו גם מחליפות חוויות משלנו: איך היו התותים ("ממש טובים! ניסית עם בננה?"), הלפת ("וואו, אף פעם לא חשבתי שלפת יכולה להיות בכלל טעימה"), התרד (אנחנו שותפות להתמכרות)...
שימור פקעות ובצלים
כעת הזמן להוציא מאדמת העציץ את הפקעות והבצלים של הנרקיסים והיקינטון אשר פרחו וקמלו , לאכסן בשקית נייר ולהצפין במגרה חשוכה עד נובמבר הבא. לאחר מכן להעביר אותם עדיין בשקית הנייר אל המקרר לשבועיים ורק אז לטמון שוב באדמה. הפרחים יפרחו בשנית בכל הדרם!
פסח מתקרב ואני יוצאת מעבדות לחרות
שלושה שבועות. עשרים ואחת יום. חמש מאות וארבע שעות שאני בן אדם חופשי. זה קרה: הפסקתי לעשן. אמא'לה, זה נשמע מפחיד מדי! אנסח מחדש: אני לא מעשנת.
באופן מפתיע זה לא כל כך קשה. חוץ מהרגעים שבהם אני מוכנה להרוג בשביל סיגריה. אבל הרגעים הללו הולכים ומתמעטים. רוב הזמן הגוף שלי כבר לא זוכר ניקוטין.
שווווווושנה שושנה שושנה
לסבתי קראו שושנה. סבתא שושנה גידלה שושנים. מתחת לביתה היו שיחי שושנים כל כך גבוהים, או לפחות כך נראו לי כשהייתי ילדה. והריח, איזה ריח אלוהי.
סבתי נהגה להכין מי שושנים מעלי הכותרת. איני יודעת למה שימשו אותה המים אבל לא אשכח את ההתרגשות שמילאה אותי כשהייתי מריחה אותם ומתבוננת בהדרת כבוד בעלי הכותרת צפים להם על המים.
על תבלינים וצמחי מרפא / דרורה חבקין
קניתי את הספר הזה לפני שנים רבות והוא חיכה לי אצל ורד בעת גלותי. כששבתי, שב הוא אלי, וגם התוכן שלו פרץ ביתר רלוונטיות לתוך חיי. הוא אלבומי משהו, שזה לא הזן הספרותי החביב עלי בדרך כלל, אבל הוא בהיר, מלווה את כל צמחי התבלין שמעניינים אותי, ומרפרף על שיטות גידול ושימושים, מספיק כדי לתת רעיונות מאוד ברורים. -- תמי
להזמין אפונה ירוקה ממגדל אורגאני
האפונה הירוקה מסמנת בשבילי שעברה שנה מאז שהתחלתי להזמין ירקות אורגאניים מרעי. איך לתאר את האפונה הזו? רעי מספר שהבת הקטנה שלו קוראת לאפונים "סוכריות ירוקות". פותחים את התרמיל והופ-לפה!
בהתחלה הייתי יושבת, מקלפת אותם ושומרת בשקיות לאחר כך, אפילו מקפיאה. עכשיו התרמילים אפילו לא מגיעים למקרר. אני מניחה את שקית הנייר החומה כמו שהגיעה על שולחן האוכל וכל פעם שאני עוברת בסביבה אני עוצרת להפסקת אפונים. תוך יום יומיים השקית מתרוקנת.
האפונים יקרות - 23 ש"ח לקילו, אבל הן שוות את משקלן בזהב. ירוק. העונה שלהן קצרה - עד אפריל נוכל להנות מהן. השנה לא אקפיא - אהנה מהן בעונה, ואז אתגעגע.