עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

קבלו עצה: אצה!

"זה כמו נוטלה, רק צמחי" הכרזתי, מלקקת את השפתיים בציפייה לעוד ממרח ספירולינה-כרישה.

הספירולינה מגיעה לעץ מחוות הפרמקלצ'ר אדמאמא בדרום, והולכת נהדר בממרחים עם כרישה/אבוקדו, כך גילתה תמי. טוב, אולי "גילתה" זו מילה קצת עדינה; היא הייתה בהיסטריה כשגילתה, לפני כמה שנים, שבחור בשם בוריס מנסה לגדל ספירולינה על גג ביתו בגבעתיים. אחרי כמה שנים של ציפייה לספירולינה, בוריס עבר לאדמאמא וניסיונות הגידול צלחו. מאז היא זורמת אלינו דרך קבע.

"אבל איך הספירולינה הגיעה לבוריס?" אתם תוהים.

ובכן, הוא הביא אותה מבנק לזנים של אצות מאוניברסיטת יוטקס בטקסס. הוא הגיע להפסקה האחרונה, ובעודו נוגס ובודק מה יצא מהספירולינה שגידלו בחווה, נאות לספר לי כמה פרטי מידע על האצה הזו.

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

"מנת הטבע", הדר יוסף, וגם חנות אופניים דהרי

הכותרת "בית-טבע" כשלעצמה עדיין אינה מבטיחה חוויה חיובית - מזון אורגני בַאֲווירה של סופרמרקט אינו מצדיק את המלה "טבע", אך בִ"מְנת הטבע" במרכז המסחרי שבִרחוב הדר יוסף בִשכונת הדר יוסף שבִצפון תל אביב ההרגשה נוחה ביותר.

בחנות הקטנה, המשפחתית והשכונתית...

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

"מנת הטבע", הדר יוסף, וגם חנות אופניים דהרי

הכותרת "בית-טבע" כשלעצמה עדיין אינה מבטיחה חוויה חיובית - מזון אורגני בַאֲווירה של סופרמרקט אינו מצדיק את המלה "טבע", אך בִ"מְנת הטבע" במרכז המסחרי שבִרחוב הדר יוסף בִשכונת הדר יוסף שבִצפון תל אביב ההרגשה נוחה ביותר.

בחנות הקטנה, המשפחתית והשכונתית...

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

"מנת הטבע", הדר יוסף, וגם חנות אופניים דהרי

הכותרת "בית-טבע" כשלעצמה עדיין אינה מבטיחה חוויה חיובית - מזון אורגני בַאֲווירה של סופרמרקט אינו מצדיק את המלה "טבע", אך בִ"מְנת הטבע" במרכז המסחרי שבִרחוב הדר יוסף בִשכונת הדר יוסף שבִצפון תל אביב ההרגשה נוחה ביותר.

בחנות הקטנה, המשפחתית והשכונתית...

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

יש ארוחות חינם

כתבתי כאן עכשיו המלצה על החקלאי האורגני, ערן רוזן, אך דווקא בֶחֳדשים האחרונים הצטמצמו קניותיי אצל ערן כמעט לאפס עקב אילוצים כלכליים של תקופת ביניים בלי מלגה, צמצום, שנועד להיות קְצר-מועד יותר, והפך לניסוי מוצלח (שהתבקש ממילָא) של הסתפקות בירקות, שאני מגדל בגינות קהילתיות, בצמחי-בר וּבפירות מלוקטים וּקנייה של תוצרת "יבשה" בעיקר, שאותה אני עושה במסגרת הקואופרטיב האורגני בִשכונת התקווה. עוד קודם לכן הסתמכתי על מקורות אלה יותר ויותר, ואילו כעת מתברר לי, לשמחתי, שהם אכן מספקים את רוב צרכיי בתוצרת טרייה.

כמובן, חלק מהתרגיל הוא הסתפקות בָמֶה שיש. כיוון שהיש מגוון ושופע, זה לא קשה.

אני ממליץ מאוד על גידול עצמי, ולו גם מועט, ועל ליקוט צמחי-בר וּפירות, וּממליץ גם על קנייה ישירה ממגדלים אקולוגיים, כגון ערן רוזן, רעי פויכטונגר או צביקה. זוֹ בחירה באמצעות הארנק, לתמוך ישירות באנשים, התומכים בִבריאותנו וּבסביבה, שאנו יכולים להכיר אותם אישית - מומלץ - וְלדעת בְדיוק, כיצד הם מתנהלים, וּמה אנחנו מקבלים, כשאנחנו קונים אצלם.

אלון

נ"ב: גילוי נאות: כמה וכמה ארוחות בַשבוע אני אוכל במטפח המהולל של תמי... שאני מזכה אותו לעתים מזומנות בתוצרת הגינות והליקוט.

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

יש ארוחות חינם

כתבתי כאן עכשיו המלצה על החקלאי האורגני, ערן רוזן, אך דווקא בֶחֳדשים האחרונים הצטמצמו קניותיי אצל ערן כמעט לאפס עקב אילוצים כלכליים של תקופת ביניים בלי מלגה, צמצום, שנועד להיות קְצר-מועד יותר, והפך לניסוי מוצלח (שהתבקש ממילָא) של הסתפקות בירקות, שאני מגדל בגינות קהילתיות, בצמחי-בר וּבפירות מלוקטים וּקנייה של תוצרת "יבשה" בעיקר, שאותה אני עושה במסגרת הקואופרטיב האורגני בִשכונת התקווה. עוד קודם לכן הסתמכתי על מקורות אלה יותר ויותר, ואילו כעת מתברר לי, לשמחתי, שהם אכן מספקים את רוב צרכיי בתוצרת טרייה.

כמובן, חלק מהתרגיל הוא הסתפקות בָמֶה שיש. כיוון שהיש מגוון ושופע, זה לא קשה.

אני ממליץ מאוד על גידול עצמי, ולו גם מועט, ועל ליקוט צמחי-בר וּפירות, וּממליץ גם על קנייה ישירה ממגדלים אקולוגיים, כגון ערן רוזן, רעי פויכטונגר או צביקה. זוֹ בחירה באמצעות הארנק, לתמוך ישירות באנשים, התומכים בִבריאותנו וּבסביבה, שאנו יכולים להכיר אותם אישית - מומלץ - וְלדעת בְדיוק, כיצד הם מתנהלים, וּמה אנחנו מקבלים, כשאנחנו קונים אצלם.

אלון

נ"ב: גילוי נאות: כמה וכמה ארוחות בַשבוע אני אוכל במטפח המהולל של תמי... שאני מזכה אותו לעתים מזומנות בתוצרת הגינות והליקוט.

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

ערן אורגני עם נשמה - מושב נטעים

זה למעלה משלוש שנים אני מזמין ירקות אורגניים מֵערן רוזן ממושב נטעים שעל-יד ראשון לציון. המושב מתאפיין בריכוז של כמה וכמה מגדלים אורגניים, שלהם גם חנויות. ערן רוזן עוסק במשלוחים בשיטת החקלאות הנתמכת ע"י הקהילה (CSA), כלומר, מנויים, המקבלים משלוח הביתה, ללא תיווך חנויות.

הִגּעתי אל ערן בעקבות המלצה של חברים מהגינה הקהילתית מעוז אביב.

יש שתי אפשרויות להזמנה: 1. ארגז מכל המבחר העונתי בִמחיר של 160 ש"ח כולל משלוח נכון ליום הכתיבה. 2. לפי בחירה בחנות האינטרנטית. במקרה זה אפשר להוסיף על התוצרת הטרייה גם תוצרת "יבשה" - קטניות, פירות מיובשים וכיוב'. המשלוח בחינם בִקנייה של 180 שקל וָמעלה.

אז מה גורם לי להיות לקוח נאמן של ערן?

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

ערן אורגני עם נשמה - מושב נטעים

זה למעלה משלוש שנים אני מזמין ירקות אורגניים מֵערן רוזן ממושב נטעים שעל-יד ראשון לציון. המושב מתאפיין בריכוז של כמה וכמה מגדלים אורגניים, שלהם גם חנויות. ערן רוזן עוסק במשלוחים בשיטת החקלאות הנתמכת ע"י הקהילה (CSA), כלומר, מנויים, המקבלים משלוח הביתה, ללא תיווך חנויות.

הִגּעתי אל ערן בעקבות המלצה של חברים מהגינה הקהילתית מעוז אביב.

יש שתי אפשרויות להזמנה: 1. ארגז מכל המבחר העונתי בִמחיר של 160 ש"ח כולל משלוח נכון ליום הכתיבה. 2. לפי בחירה בחנות האינטרנטית. במקרה זה אפשר להוסיף על התוצרת הטרייה גם תוצרת "יבשה" - קטניות, פירות מיובשים וכיוב'. המשלוח בחינם בִקנייה של 180 שקל וָמעלה.

אז מה גורם לי להיות לקוח נאמן של ערן?

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

ערן אורגני עם נשמה - מושב נטעים

זה למעלה משלוש שנים אני מזמין ירקות אורגניים מֵערן רוזן ממושב נטעים שעל-יד ראשון לציון. המושב מתאפיין בריכוז של כמה וכמה מגדלים אורגניים, שלהם גם חנויות. ערן רוזן עוסק במשלוחים בשיטת החקלאות הנתמכת ע"י הקהילה (CSA), כלומר, מנויים, המקבלים משלוח הביתה, ללא תיווך חנויות.

הִגּעתי אל ערן בעקבות המלצה של חברים מהגינה הקהילתית מעוז אביב.

יש שתי אפשרויות להזמנה: 1. ארגז מכל המבחר העונתי בִמחיר של 160 ש"ח כולל משלוח נכון ליום הכתיבה. 2. לפי בחירה בחנות האינטרנטית. במקרה זה אפשר להוסיף על התוצרת הטרייה גם תוצרת "יבשה" - קטניות, פירות מיובשים וכיוב'. המשלוח בחינם בִקנייה של 180 שקל וָמעלה.

אז מה גורם לי להיות לקוח נאמן של ערן?

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

צביקה מבית חנן - אורגני לכל כיס

ירקות אורגניים בעונתם יכולים להיות לא יקרים, ורבים מהם קל לגדל או ללקט בחינם. פירות אורגניים, לעומת-זאת, יקרים מאוד על-פי רוב. לא אצל צביקה (שיף).

עלויות שינוע, אחסון, תחזוקה, קירור, אריזה, פרסום וכיוב' אין לו. רק כמה שולחנות, משקל, ארגזים ועוד חבר, אלי, עם הרבה הומור, שגם יודע חשבון, וזהו - לקטוף וְלמכור טרי טרי.

עם מחירים כמו...

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

צביקה מבית חנן - אורגני לכל כיס

ירקות אורגניים בעונתם יכולים להיות לא יקרים, ורבים מהם קל לגדל או ללקט בחינם. פירות אורגניים, לעומת-זאת, יקרים מאוד על-פי רוב. לא אצל צביקה (שיף).

עלויות שינוע, אחסון, תחזוקה, קירור, אריזה, פרסום וכיוב' אין לו. רק כמה שולחנות, משקל, ארגזים ועוד חבר, אלי, עם הרבה הומור, שגם יודע חשבון, וזהו - לקטוף וְלמכור טרי טרי.

עם מחירים כמו...

  זר תמונות בענף "מתכונים מהמיטפח"

קציצות חוביזה טבעוניות

החוביזה עכשיו בשפע, וּבסיור ליקוט בגינה הקהילתית במעוז אביב הכינה אמהּ של אחת החברות בחדווה וּבכישרון קציצות חוביזה על-פי המתכון המקובל, הכולל חליטת הֶעלים במים רותחים וטיגון וּמכיל ביצים.

גלית סמואל, המארגנת בד"כ את סיורי הליקוט התל אביביים יחד אתי, כחלק מפעילות פורום התושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בתל אביב-יפו, מַצּיעה גרסה קרובה יותר לתזונה העץבעירית.

אלון

הנה המתכון במלותיה של גלית, כפי שפורסם בַעֲלון חודש מרץ 2011 של הפורום.

כתובת הדואל של הפורום forum.teva@gmail.com.

  עלה בענף "מתכונים מהמיטפח"

סטייק בטטה

כותב רעי פויכטונגר, איש גן השדה, הספק הבלתי-מעורער של הירקות האורגניים שלנו: היום בצהריים הכנתי מהבטטות הגדולות "סטייק" בטטה. פרסתי פרוסות גדולות של בטטה. ערבבתי בִקערה שמן זית (כמות נדיבה, אך לא להגזים, הבטטות לא אמורות לשחות בשמן) + סילאן + פפריקה + שום כתוש + מלח + פלפל + קורנית. הִנּחתי את פרוסות הבטטה בתבנית, יצקתי מעליהן את התערובת ואפיתי. יצא מדהים.

אז הנה הפעם משהו מבושל. אנחנו לא ממליצים על חימום של שמן, בוודאי לא בחום גבוה, אז אולי אפשר לשקול לאפות בלי השמן וּלהוסיף אותו בסוף, וכך יתקבל מאזן בריאותי חיובי בנוסף על הקולינארי, שנראֶה מבטיח.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

חרוזי הקסם

ליום הולדתי תמי הביאה לי שמונה חרוזים קטנים (לא סוכרזית). "הם ישפרו לך את הטעם של המים", הבטיחה. למרות הפקפוק הראשוני, אחרי שלושה חודשים והרבה קריאות התפעלות מאמא, אני יכולה להגיד שזה עובד כמו קסם.

מדובר בחרוזי קרמיקה שהושרו בתמיסת חידקים מועילים, ו"מזכירים" למי הברז שלנו בעזרת קרינה אלקטרומגנטית את צורתם המקורית בטבע- הבריאה, המרווה והטעימה (למתעניינים- חפשו hexagonal water, מסרו אימוטו).

מה עושים? מכניסים את החרוזים לבקבוק מי ברז (ארבעה חרוזים מיפן/ שניים עבודת יד מגרמניה), מחכים ארבע-חמש שעות (מניסיון שלי, שעתיים מספיקות) ומקבלים מים מרווים יותר, חיים יותר וטעימים הרבה יותר. והכי חשוב- אפשר להשתמש בהם שוב ושוב! עד לרגע כתיבת העלה החרוזים עדיין עובדים.

המחיר- 15 ש"ח לשמונה חרוזים מיפן (13 לחברים), 50 ש"ח לארבעה חרוזים מגרמניה (45 ש"ח לחברים). הכמות מספיקה לשני בקבוקי ליטר וחצי.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

זהו!

אני תמיד אוכלת "בפנים", כלומר בבית שלי, בעץ. הסיבה היחידה שלי לאכול בחוץ היא חברתית: גלידה מזדמנת עם האחיין, סושי נדיר אם מישהו מתעקש להזמין אותי לאכול בחוץ, חומוס באבא גיל, או משהו אצל אריה, בבודהה בורגר כשנפגשים לפגישה מחוץ לעץ, או איזה הבלחה רצינית של קפה ועוגה. אין יותר מידי אפשרויות, ובכל מה שקשור לאוכל כמו שאני מכינה - אין כלום בעיר - נדה. עד שזה משתנה ופתאום יש!

קוראים לזה טעם הדובדבן, זה צמוד לניצת הדובדבן, וזה מבשר עידן חדש בתל אביב. זה הדבר האמיתי. בר משקאות וחטיפים נאים ומשובחים - מיזם של ניב רפאל ושי דוידוביץ'. שני גיבורים מקומיים, ואני נשארת בלי מילים חוץ מ- כל הכבוד! מזל שאלון גם כתב על טעם הדובדבן ברהיטות אופיינית.

לא אסתפק במילים באחד-אפס, אוסיף ואכביר במילים לכל הבאים לבר כשאני שם, ואני מתכוונת להיות שם הרבה.

אז להתראות בטעם הדובדבן!

-- תמי

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

טעם הדובדבן - בר טבעונאי

בַחֲנות "ניצת הדובדבן", אִבְן גבירול 58, נפתח בשעה טובה בִמיוחד בר טבעונאי.

את המקום מפעילים מיודעינו, ניב רפאל ושי דוידוביץ'. ניב הוא שף טבעונאי ברמה עילאית, ושי עוסק רבות בנושא, כחלק מפעילותו המסועפת לשינוי חברתי-סביבתי.

ההגעה אל המקום מלווה מיד בִתחושת הגעה הביתה, אל מקום, שעוטף את המבקר הטבעונאי בדיוק בדברים, שהוא רוצה למצוא. כאן אין צורך להתפתל וּלהתפשר, וּמזונות-על, כגון זַרעי צ'יאה, הם רכיבים מובנים מאֲליהם. אם יש קושי, הרי הוא הבחירה מתוך ההיצע הֶעשיר, מה גם שהמחירים בכל סוג של מוצר אחידים, כך שאינם מהווים גורם בבחירה.

גם הלקוח, שאינו טבעונאי מובהק, אך שוחר מְזון בריאות, או סתם מחפש באותו רגע מיץ, גלידה או שייק פירות, ימצא כאן את מבוקשו.

לא רק הרכיבים המעולים אחראים להצלחה, כי אם גם כשרונותיהם וִיצירתיותם של ניב ושל שי, שאינם מפסיקים לרקוח צירופים מפתיעים וּמבריקים. בין היתר, אפשר למצוא כאן פסטת ירקות, לחם פשתן, חלב שקדים, שמנת קשיו ועוד וָעוד.

במסגרת האילוצים הנוכחיים המנות מוגשות, רחמנא ליצלן, בכלים חד-פַעֲמיים, אך אם תביאו כלי משלכם וּתבקשו לקבל את המנה בו, סביר להניח, שתיענו בחיוב. אנחנו וגם המפעילים מאמינים, שטוב וחשוב, שהמקום החל לפעול, ושבמשך הזמן תימצאנה הדרכים להתנהלות אקולוגית יותר ויותר.

זוהי תוספת משמעותית ביותר לטבע העירוני, עוד משמעות לצירוף המלים "בר בעיר" (ככותרתו של פרויקט להפסקת הריסוס בקוטלי עשבים כימיים בִשטחים פתוחים בעיר, שמנהל פורום התושבים למען טבע עירוני ואיכות הסביבה בתל אביב-יפו).

אלון

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

והריח בחינם - מוצרי קקאו טבעי

בסוף רמת גן (שהפך כבר למרכז) כבר אין מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד. היה אמור לקום שם בניין גבוה גבוה עם המון חלונות ובלי ארובות, עם חברות 'היי-טק' מכל המדינות. המכונות כבר לא עובדות מזמן והפועלים הפכו לעובדי קבלן, אבל מי שרוצה שוקולד איכותי – יכול להשיג אותו כאן !

והנה המוצרים של "קקאו טבעי", אשר מאחוריו עומד דרור זוהר, שאנו מציעים למכירה:

פולי קקאו אורגניים נאים (קקאונא) – לא רק יפים אלא גם חיים, בקליפתם ולא קלויים. הטעם שלהם חזק ועשיר, ובהחלט לא לבעלי לב חלש (מניסיון) – אפשר לאכול אותם כמות שהם או לרסק במטחנת תבלינים או מכתש ועלי, לפזר מעל כל דבר בערך ולהנות מאוד מאוד.

המחיר – 200 לק"ג (לחברים – 185)

פולי קקאו קלויים גרוסים – בעלי טעם של שוקולד במרקם אגוזי, אך ללא שום תוספת – קקאו גולמי טהור וכמעט לא מעובד. כיף לפזר מעל לגרנולה, סלט פירות, עוגות, דייסה וכיו"ב.

המחיר – 100 לק"ג (לחברים - 90)

חמאת הקקאו – השמן הצמחי המופק מפולי הקקאו ומרכיב חשוב במרקם ובברק של השוקולד. הוא נמס ב34 מעלות, מה שהופך אותו לשימושי כחומר מקשה במתכונים טבעוניים. ביחד עם שמן נוזלי, חמאת הקקאו משמשת גם בייצור עצמי של חומרי טיפוח לגוף, כמו קרמים.

המחיר – 90 לק"ג (לחברים – 72)

עיסת הקקאו - “שוקולד מאה אחוז" – המרכיב המרכזי בהכנת שוקולד או שוקו ושימושית גם לעוגות. העיסה עשויה מפולי הקקאו שנקלו ונמעכו למרקם חלק. חמאת הקקאו היא למעשה מחצית מהעיסה (ובחצי השני: 17% פחמימות, 11% חלבונים, 6% טנין, 1.5% תאוברמין). העיסה מוצקה בטמפ' החדר ונמסה גם היא ב34 מעלות.

המחיר – 70 לק"ג (לחברים – 62)

ארזנו גם ערכות להכנת שוקולד בהנחייתו של דרור. "ערכה" היא פשוט אריזה שבה 440 גר' עיסת קקאו ו 120 גר' חמאת קקאו, היחס הנכון של עיסה וחמאה להכנת השוקולד שלכם

המחיר – 50 לערכה (לחברים – 45)

בשביל לקבל השראה להכנת שוקולד, או תשובות על שאלות מכריעות כמו: מה עושים עם פולי קקאונא? אפשר להצטרף לסדנה הקרובה של דרור, בסלון האקולוגי.

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

מטבח הופך למטפח, סדנת תזונה מתחשבת עם תמי

מקום: ביאליק 23, תל אביב
מועדים: כל יום שלישי ושישי (כל עוד אין התנגשות עם אירוע אחר), מ-9:00 עד-11:00
עלות: 150 שקלים למשתתף
מספר משתתפים: שלושה בלבד, בתיאום מראש בלבד
לקביעת תאריך ותוכן: alon@citytree.net

תזונה מתחשבת, ניהול מטבח אקולוגי, סגירת מעגל המזון והזבל, במפגש לשלושה משתתפים בלבד

כל יום במטבח תמי מתרגלת בחירות שתורמות לשמחת החיים שלה. פעמיים בשבוע ניתן להצטרף אליה עם כל השאלות שיש בענייני תזונה ובריאות הסביבה, לחלוק זמן איכות במטבח, להכין מזון ביחד, ולטעום טעמים חדשים. גם בענייני ניקיון ושמירה על משאבי האנרגיה יש למטבח הפרא מה לחדש. לא לכל השאלות יש לתמי תשובות חותכות, אבל עצם הצפת השאלות בסביבה תומכת ואקולוגית יש בה ערך של התכווננות לכיוון הנכון – בריאות והנאה שלמה.

יש ליצור קשר במייל על מנת לקבוע תאריך ותוכן, אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם. מומלץ להתארגן עם חברים - נראה לנו די נחמד להציע מפגש שכזה כמתנה לחבר או חברה.

‎...יש 9 תגובות

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הספר "צמחי בר למאכל" מאת אורי מאיר צ'יזיק

צמחי הבר - כה זמינים ועם זאת אך מעט ידוע לרובנו על סגולותיהם כצמחי מאכל. אורי מאיר צ'יזיק משתף אותנו בסודות הגלויים הללו בספר, שכה חיכינו לו. הספר מתאר מסלולי טיול ואת צמחי הבר שלאורכם וכן מביא פירוט על תכונות הצמחים וּמתכונים מתאימים. כך הוא מוסיף שכבת מידע רבת ערך למפת הארץ וּמאפשר לנו לצרף את חוש הטעם לכל טיול, תוך הפקת תועלת בריאותית חינם אין כָסף!

עוד מידע על הספר באתר של אורי.

מחיר: 90 ש"ח.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הוי, הטחינה

טחינה היא מוצר יסוד בביתו של כל שוחר בריאות. אנו מדברות כמובן על טחינה גולמית ולא על סלטים מוכנים ומעובדים עד זרא. חבל על הכסף וחבל על הזמן – הטחינה שלנו היא הכי טובה שיש ! לא סתם קוראים לה - “טחינה זהב" ! היא מיוצרת במפעל בקריית מלאכי הנושא את אותו השם, משומשום מלא אורגני המיובא מאתיופיה ומונבט ונטחן באבני ריחיים. ההנבטה מנטרלת חומצה המפריעה לספיגת הסידן, מכפילה את כמות החלבונים פי 6 לפחות ועושה אותם זמינים לגוף ! והטעם, הו הטעם... כמו מחית של אגוזים טריים. מפתיע בכל פעם מחדש.

אצלנו היא נמכרת בצנצנות המתגלגלות, בגדלים שונים. מומלץ להביא צנצנות למילוי חוזר.

720 גר' – 28 ש"ח

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

"מלח ים, מותק קצפת" (מאיר אריאל זצ”ל)

היתרונות העיקריים של מלח הים האטלנטי על המלח המקומי שנמכר כאן בישראל הם שלושה: הוא אוצר בתוכו את כל 84 המינרלים שיש במי הים בצורתם המיטבית בעזרת הלחות והמבנה הגבישי שלו, הוא אינו נאסף מים המלח הנוטה למות (או מחופי עתלית ואילת המדהימים והנהרסים), ואין בו חומרים משמרים – כן, מה שקראתן – בחלק מסוים מהמלח הישראלי מכניסים חומרים כימיים שנועדו למנוע את התגבשותו. היתרונות עולים על החסרון העיקרי – הוא מוטס אלינו מחו"ל. אנו חושבות שהוא שווה את זה. כדי למנוע התגבשות, אם תקרה, ניתן להכניס לקופסה או למלחיה פולי קפה שלמים או מעט אורז. אצלנו הוא נמכר בצנצנות המתגלגלות. מומלץ להביא צנצנות למילוי עצמי.

200 גר' – 10 ש"ח

  זר תמונות בענף "מה הכי שווה עכשיו"

לא על הלחם - במיה

איזה כיף בכל פעם לגלות עוד יָרָק, שאפשר לאוכלו חי. במשך השנים הזדמן לי לאכול במיה רק בצורתה המבושלת, כמקובל, ברוטב עגבניות, וגם זאת לעתים רחוקות בלבד.

בקיץ האחרון וַעדיין בימים אלה אני מגדל במיה בגינה הקהילתית במעוז אביב. רוב החברים, שגידלו במיה, הכריזו על גידול זה ככישלון, שמומלץ להימנע ממנוּ להבא. ואכן, כמו ירקות אחרים, אבל במידה רבה הרבה יותר, במיה, שלא נקטפה בעִתּה, הופכת להיות עצית וּבלתי-אכילה. צריך גם כמה כאלה כדי לשמור את זַרעיהן לקיץ הבא. אני התאזרתי בסבלנות והשתדלתי לאסוף את הבמיות בזמן. המשך...

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

לא על הלחם - קרטיב דלעת

המגדלים האורגניים עדיין מספקים לנו שפע של דלעת טרייה, וגם עדיין חם, אז אפשר להקפיא פרוסות דלעת וּלקבל קרטיב מזין וּמרענן, ואם הדלעת המוקפאת נמסה, נקבל דלעת רכה, כמו מבושלת, רק בלי לבשל.

אלון

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

צב בים ובטטה בגינה

היום החלטתי שהסתיו הגיע ויצאתי להליכה בים. זה משהו שעשיתי כל בוקר עד שנהייה לי חם מדי ועברתי לשחייה. אז הלכתי. אני יורדת בטרומפלדור, משאירה את הנעליים על החול ומתחילה ללכת לכיוון הדולפינריום. בדרך חזרה, מקווה שהנעליים מחכות לי ואז נכנסת לשחות.

בדרך לדולפינריום ראיתי משהו מוזר שדומה לצב ים ענק מונח על החול. תוך שאני מתקרבת אמרתי לעצמי שילדים בנו ארמון בחול ממש דומה לצב. כשהתקרבתי עוד, לא האמנתי. זה באמת היה צב. עצרתי את הליכתי הנמרצת. עצרתי והסתכלתי על הגופה האומללה הזו. מה הרג אותו?

המשכתי ללכת, מוטרדת. חשבתי שאחזור אחר כך עם מצלמה, אבל עשר דקות מאוחר יותר, כשחזרתי מהדולפינריום חזרה לכיוון הנעליים, כבר היו ליד הצב שני מנקים שעטו שקיות ניילון על ידיהם, מכניסים את הצב באי נוחיות ברורה לשקית צהובה שלא ממש הצליחה להכיל אותו. המראה היה יותר ממטריד.

חזרתי הביתה עצובה, אז הגינה החליטה לשמח אותי. הסתכלתי בעלי הבטטה הפורצים לכל עבר ונזכרתי שרעי כתב שעכשיו הוא קוטף בטטות, שהן בעצם התעבות של השורש של הצמח. התחלתי לחפור באדמה, חושבת על גופת הצב שהייתה צריכה להגיעה לאדמה ולא לשקית צהובה, ואכן, ממש קרוב לפני השטח,חיכתה לי שם בטטה. ועוד אחת!

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אבטיח מלוח

"אבל זה בטוח לא אורגני!!" הזדעזעה איה. יעל ואני תוך שאנו יוצאות מהאוטו בהחלטיות ענינו לה בשני קולות שזה מרוסס 100%, זה מקומי, זה גלילי, זה טרי, ושורת המחץ: אנחנו הולכות לתמוך בפרנסה של משפחה. לא לקחנו בחשבון הפתעות בתוך האבטיח.

האבטיח האקולוגי הזה נקנה ללא היסוס, והאשה הערביה הזקנה ציינה שהוא נקטף עוד באותו הבוקר.

למחרת נבצע האבטיח. כבר במכת הסכין הרגשתי שמשהו שונה. הוא היה קשה יותר לביקוע. כשנבקע, הופתעתי שוב... גרעינים! אבל לא שחורים, אלא כאלה שממש קוראים להם "גרעינים של אבטיח". כמו פעם.

כשהייתי ילדה לא סבלתי אבטיח. לא סבלתי את רב הדברים. גיליתי אותו רק בשנים האחרונות, בגירסתו האורגנית (והטעימה מאוד מאוד!) של רעי. אז זה בהחלט הפעם הראשונה שאני טועמת אבטיח כמו פעם, שאותו אני זוכרת רק במראה... מה אומר ומה אגיד? טעים!!!

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

תפוזונים סיניים מיובשים

יש כל כך הרבה עצים שכאלה בעיר. הם יפים וחמודים, אבל מי אוכל את כל הפרי שתלוי לו בימים אלה על הענפים? רב הפירות לא מגיעים אל הפה... ובכן, גיליתי שייבוש הופך את הפרי למעדן של ממש, במיוחד כשהוא מעורב עם שקדים קלופים ומיובשים, משולב בסלט או בקערת אורז חמים.

מחיר: 100 גר' של תערובת תפוזונים ושקדים, 18 ש"ח

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

חבשוש

פירות יבשים, תבלינים, קטניות, הפתעות. במילה אחת: חבשוש. רחוב החלוצים 18. תסתלו במפה, זה רחובון קטן מקביל לרחוב העליה ממערב, יוצא לו דרומה מדרך יפו. חבשוש הוא עסק משפחתי מקסים שנמצע על הגדה המערבית של רחוב החלוצים, דרומה ללוינסקי. אם הגעתם לגרובשטיין, אז פספסתם, תחזרו אחורה שתי חנויות.

השלט לא בולט, ולפעמים הם סוגרים כבר בשתיים. אבל מי שצריך, יודע איפה הם ומתי להגיע. האב אריה ושני בניו למשפחת חבשוש מנהלים במרץ חנות לכל הדברים ה"יבשים". את הכורכום הם טוחנים בעצמם, אז הוא תמיד טרי, ובכלל, קונים אצלם בכמויות סיטונאיות מסעדות ובשלנים גדולים אז הכל תמיד בתנועה, הכל טרי.

התור גם הוא ארוך לעיתים, וכאן נכנס האלמנט של ה-"Slowshop" כמו פעם, אי אפשר להתעצבן אצל חבשוש, כי האווירה כל כך טובה ונעימה ומשפחתית שפשוט כיף לעמוד אצלו בתור!

אין כמעט דברים אורגניים, אבל אפשר לסמוך על בני חבשוש שייתנו מידע מלא והוגן על כל מה שהם מוכרים. למשל המשמשים המדהימים מאודבקיסטן, או החמוצויות שבאמת אינן ממותקות שגם הן מגיעות מרחוק רחוק ומאוד יקרות.

אם חפצתם בשקדים ישראליים, הם מצויים עכשיו בשפע ומחירם רק 38 שקלים לקילו של שקדים, בלי הקליפה.

כל עונה עם ההפתעות שלה אצל חבשוש. אני תמיד חוזרת לשם.

- תמי

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הקרקרים של ניב

ניב מייבש קרקרים מצויינים. למה מייבש ולא אופה? כי כבר כמעט שנה הוא טבעונאי, כלומר אוכל מזון חי מן הצומח. הטבעונאים מעדיפים מזון שלא עבר שום עיבוד, בעיקר לא חימום מעבר ל 42 מעלות, הטמפרטורה בה משתנה המבנה המולקולרי של המזון והחלבונים, הוויטמינים והאנזימים מתחילים לההרס. חוץ מזה, הוא אומר: "מבחינתי זה פשוט יותר טעים ומרגיש יותר טוב, גם בזמן ההכנה, גם בזמן האוכל וגם לאחר הארוחה".הוא התבסס על מתכון של "פת שמש", של אופק און-בר באתר "באופן טבעי" ומשם המשיך לאלתר. כל שבוע הקרקרים יוצאים אחרת, הם מכילים: זרעי פשתן, כוסמת, שומשום, זרעי חמניות, זרעי דלעת, קינואה, ירקות כמו גזר דלעת ובטטה, עגבנייה, פלפל אדום, סלרי מלפפון ובצל, פירות כמו חמוציות, בננות ותמרים. מעט שמן זית, לפעמים טחינה, טיפונת מלח אטלנטי, עשבי תיבול כמו רוזמרין ואורגנו. כל מה שאפשר, אורגני!

מחיר: 26 שקלים לחבילה של 100 גר'. לפי משקל, בקניה מעל 250 גר', 24 שקלים ל-100 גר'.

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

ושוב בחזרה לטחינה, והפעם עוד יותר בזול!

ככה זה כשהולכים צעד אחרי צעד. בסוף מגיעים למקור. גילינו שהמקור של הטחינה הזו מהשומשום המונבט נמצא בקריית מלאכי, במפעל הטחינה "טחינה זהב". אז פתחנו קו קריית מלאכי-ת"א, שבו עוברים דליי טחינה על בסיס שבועי. הדליים מגיעים לסלון האקולוגי, וגם צנצנות משומשות. אנו מנקים את הצנצנות ומחטאים אותן (במים רותחים) וממלאים בטחינה זהובה.

אז צנצנת של 720 גר' עולה עכשיו 23 שקלים בלבד! ואם תביאו צנצנות ותמלאו אותן בעצמכם תקבלו שקל הנחה.

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

ממי מגדל ירקות

ומביא מהם לסלון של עץבעיר, פעם בשבועיים. זה חלק מהניסיון שלו, עדיין לא מסחרי, ואנחנו נהנים בינתיים. הנה דרך נהדרת להנות מירקות אורגניים: למצוא מגדל מתחיל ולתת לו להתאמן עליכם!

ממי מגדל סלקים נהדרים, חסות כל כך שונות בטעמן מאלה של רעי, שומר, כרובית מהממת ועוד הפתעות. יש לנו רשימה של לקוחות שמתחייבים מראש להתייצב כאן ביום הירקות. כמובן, הסחורה נארזת בשקיות או ארגזים משומשים, והמהדרין יבואו מצוידים בתיקי בד. הסל קבוע, אבל גמיש... מי שמגיע קודם יכול לנצל את הגמישות יותר מהמאחרים... למשל, אם הלקוח לא רוצה חצילים, כי יש לו חשבון עם משפחת הסולניים, ייקח בטטה או שתיים נוספות וישאיר אקסטרה חצילים למי שדווקא מסתדר איתם.

ואני, בעלת הסלון האקולוגי, מקבלת את פניו המחייכים של ממי, ואת אלה של הזוכים בסל ירקות, ואחר כך אוספת את החול מהרצפה אל פח הקומפוסט, ואת הירקות שנותרו מאמצת בשמחה, ועושה הרבה קרקרים אם נשארו יותר מדי ירקות.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

העוגיות של תומר

העוגיות הכי טעימות בעיר, בחיי. בחרנו שלושה סוגים שהכי מתקרבים למה שנראה לנו כקו בריא. אלה שעשויות מקמח מלא ושהסוכר בהן חום. עוגיות החיטה המלאה באות עם שומשום או קוקוס, ויש בהן גם חמאה אז הן לא טבעוניות. הסוג השני עמוס בפירות יבשים ואגוזים, וביניהם קמח חיטה מלאה, ביצים, סוכר חום, אבקת אפייה וסילאן. תומר פיתח את המתכונים בעצמו ומייצר אותם במאפייה קטנה ברעננה. הוא אורז אותן באריזות פלסטיק מתכלה של אקוג'ו, ומביא אותן אלינו בעצמו.

מחיר: חבילת עוגיות פירות יבשים 200 גר' 32 שקלים. חבילת עוגיות חיטה מלאה 200 גר', 28 שקלים.

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

תמרים אורגניים מקיבוץ סמר

התמרים מקיבוץ סמר שבערבה מציפים את העיר כמגפה, בעזרתם של סוכנים חשאיים כמו עץבעיר ואבא גיל. הם נעלמים באותה מהירות, כי מי יכול לעמוד בפני הפיתוי המתוק בדיוק במידה ובמחיר שאין לו מתחרה?

התמרים הם מזן ברהי, או כפי שהם מכונים, ברהי דבש.

מחיר: 25 שקל לק"ג, אפשר לקנות איזו כמות שרוצים, 15% הנחה לחברים

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

טחינה זהב

את הטחינה שלנו אנחנו מביאים ישר מהמפעל "טחינה זהב" בקריית מלאכי. רוני, בעל המפעל אירח אותנו לביקור לפני מספר שבועות. ראינו את השומשום, הרגשנו כמה הוא מתחמם בייבוש שלאחר ההשרייה (שנועדה לניקיונו ועל הדרך מעוררת את הזרעים לנביטה, עניין מומלץ), ראינו את אבני הרייחיים מסתובבות וטעמנו טחינה ישר מהברז. היא הייתה טעימה. מאוד.

טחינה זהב עושים גם טחינה לבנה משומשום מקולף, אבל אנחנו מביאים את זו המלאה, מהשומשום השלם. כל השומשום מגיע מאתיופיה, שם הוא מפוקח על ידי חברת סקאל שגם מפקחת על טחינה זהב, בקיצור הטחינה שלנו אורגנית.

אבל הקטע הכי טוב זה האריזה. שימו לב לצנצנות בשימוש חוזר אשר בתמונה. בזכותן הטחינה שלנו יכולה להיות ממש זולה. אנחנו מביאים דליים וממלאים בעצמנו לצנצנות שאתם מביאים. כל מי שמביא צנצנת וממלא אותה בעצמו, מקבל שקל הנחה.

מחיר: 720 גר' ב-28 ש"ח. 15% הנחה לחברי עץבעיר.

  עלה בענף "העולם החדש, נפגשים, נהנים, מכירים, מתחברים, עושים חיים ביחד ומשלמים כמה שבאמת מתאים לנו לשלם."

בזאר אקולוגי בסמינר הקיבוצים

ימים ראשון ושלישי, 21/12 ו-23/12, 15:00-11:00.

קבוצת סחו"ג יזמה בזאר, שיימכרו בו כל מיני מוצרים בעלי ערך מוסף חברתי או סביבתי. היוזמים רוצים שהבזאר יהיה צבעוני ומגוון ולכן ישמחו לעוד מחשבות ורעיונות (עמותות שונות, אנשים פרטיים וכדומה...) או להמלצות על סטודנטיות כישרוניות, שמעוניינות לפתוח דוכנים. רעיונות ניתן לשלוח אל schoog "at" gmail.

אנחנו נהיה שם עם הדוכן של עץמקומי, שיהיה גדוש בשלל מוצרים, שהם בעצם עזרים לחיים אקולוגיים יותר, ואם תרצו, מתנות שמשנות.

עדכון: ביום שלישי צפוי גשם סוחף. אם זה יתגשם, לא יתקיים האירוע באותו יום.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

גרנולה דניאל

נופר מכינה לעץבעיר וללקוחותיה משכבר גרנולה נהדרת. זה התחיל כשהכינו, היא ואדוארד, גרנולה ביתית לעצמם, שמיד סחטה מחמאות והזמנות מהחברים. כך צמח לו עסק קטן ועצמאי בלב העיר - ממש לא רחוק ממשכנו של עץבעיר, ברחוב ביאליק.

הרכיבים טבעיים כולם: גרעיני חמנייה, גרעיני דלעת, קשיו, אגוזים, שקדים ,שומשום, קוקוס ופירות מיובשים, דבש, רוזטה, סוכר דמררה אורגני, קינמון, שמן קנולה ומלח אטלנטי.

מחיר: 58 ש"ח לקילוגרם. אנו מוכרים אותה על המשקל או בכוס עם יוגורט קשיו, לנישנוש במקום, כוס מפנקת שכזו עולה 10 שקלים.

להזמנת כמות של גרנולה מנופר אפשר להתקשר אליה ישירות: 054-6562444

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

העוגיות של תומר

תומר אופה עוגיות במאפייה קטנה ברעננה לפי מתכונים שפיתח בעצמו. בעץמקומי הוא מוכר שני סוגי עוגיות: עוגיות פרות יבשים (32 ש"ח ל 200 גרם) ועוגיות חיטה מלאה (26 ש"ח ל 200 גרם).

להזמנת כמות של עוגיות מתומר, אפשר להתקשר אליו ישירות: 050-7680101

  מאמר בענף "טל-אל מהרהר"

מתי זה מעצבן

בדרך כלל כשאני רואה מישהו עושה משהו שאני לא עושה, כמו אכילת בשר או יציאה לשופינג, זה לא מרגיז אותי בכלל. אפילו משעשע לפעמים, כי זה מזכיר לי שגם אני עשיתי את זה פעם, ואולי עוד אעשה בעתיד, ובמיוחד - שזה קיים גם בי. כל נטיה שאני תופס בהתחלה כשלילית אצל אנשים אחרים קיימת גם בי, רק מופיעה בצורה קצת אחרת. אז למה לפעמים זה מעצבן?

  מאמר בענף "טל-אל מהרהר"

טבעונות אידאולוגית וטבעונות סביבתית

הן הטבעונות האידאולוגית והן הטבעונות הסביבתית מתנגדות לגידול תעשייתי של בעלי חיים, הן בשל הסבל הרב שנגרם לחיות והן בשל המחיר הסביבתי הגבוה והמיותר. אבל מה קורה מחוץ למערכת התעשייתית?

  עלה בענף "מתכונים מהמיטפח"

עוד שייק אבטיח

האבטיחים ממשיכים לשלוט בתפריט היומי שלי. גיליתי אותם רק לפני שנה, תאמינו או לא, אולי זה מסביר את הפטיש הגמור שיש לי אליהם הקיץ. אז הנה עוד תגלית. שייק קליפות אבטיח, עם שוקו! כזה שמרגיש חלבי משהו אפילו בלי חלב בכלל, לא מפרה ולא משקדים.

הנה כך תכינו לכם שוקו מאבטיח:
אחרי שנהניתם מהאבטיח, סיחטו במטוטה את הקליפות שלו במיציה ותקבלו משקה לא רע (בעיני) וגם בריא מאוד כך אומרים, אבל מה, טעמו לא מרגש ויש שיאמרו ממש לא טעים. צרו בו מהפך של ממש.

הכניסו אותו לבלנדר עם כמה קוביות קרח, כפית קקאו משובח, כפית סירופ חרובים וחצי כפית אגווה. ערבלו היטב היטב ותקבלו שוקו קר לתפארת ולבריאות.

  עלה בענף "מתכונים מהמיטפח"

עוד שייק אבטיח

האבטיחים ממשיכים לשלוט בתפריט היומי שלי. גיליתי אותם רק לפני שנה, תאמינו או לא, אולי זה מסביר את הפטיש הגמור שיש לי אליהם הקיץ. אז הנה עוד תגלית. שייק קליפות אבטיח, עם שוקו! כזה שמרגיש חלבי משהו אפילו בלי חלב בכלל, לא מפרה ולא משקדים.

הנה כך תכינו לכם שוקו מאבטיח:
אחרי שנהניתם מהאבטיח, סיחטו במטוטה את הקליפות שלו במיציה ותקבלו משקה לא רע (בעיני) וגם בריא מאוד כך אומרים, אבל מה, טעמו לא מרגש ויש שיאמרו ממש לא טעים. צרו בו מהפך של ממש.

הכניסו אותו לבלנדר עם כמה קוביות קרח, כפית קקאו משובח, כפית סירופ חרובים וחצי כפית אגווה. ערבלו היטב היטב ותקבלו שוקו קר לתפארת ולבריאות.

  זר תמונות בענף "מתכונים מהמיטפח"

שייק אבטיח מציל חיים

את האבטיח והמלון האורגניים של רעי אכלתי כמו שממליצים, בניפרד מכל ארוחה וגם בלי לערבב אותם עם דברים אחרים. עד שהגיע יולי וטרף את הקלפים - פשוט הייתי חייבת להמציא איזה שייק אבטיח (וגם גלידה, אבל על זה בפעם אחרת - עוד אין תמונות), כדי להציל את חיי מדי פעם. אז חרגתי מהכללים והוספתי לו קרח וקצת חלב קשיו. מדי פעם גם קצת צימוקים מושרים אבל אל תגלו לאף אחד.

החלק המעניין הוא מיץ סחוט מהקליפות של האבטיח שמשחק כאן תפקיד ראשי, במיוחד אם בדרך לשייק או לידו נהננו לאכול את המרכז הכל כך מתוק של הפרי. הנה הפתרון לכל השאר.... לא חייבים לאכול את החלקים הפחות מתוקים, אפשר פשוט להפוק אותם למשקה מרווה וטעים. עוד חלק מעניין זה שהשייק הוא פיתרון מעולה למקרים בהם האבטיח לא הכי מוצלח (קימחי משהו - קרה רק פעם אחת עד עכשיו).

תעברו על התמונות עם העכבר החמוד שלכם למיקרא הוראות וביאורים.

  זר תמונות בענף "מתכונים מהמיטפח"

שייק אבטיח מציל חיים

את האבטיח והמלון האורגניים של רעי אכלתי כמו שממליצים, בניפרד מכל ארוחה וגם בלי לערבב אותם עם דברים אחרים. עד שהגיע יולי וטרף את הקלפים - פשוט הייתי חייבת להמציא איזה שייק אבטיח (וגם גלידה, אבל על זה בפעם אחרת - עוד אין תמונות), כדי להציל את חיי מדי פעם. אז חרגתי מהכללים והוספתי לו קרח וקצת חלב קשיו. מדי פעם גם קצת צימוקים מושרים אבל אל תגלו לאף אחד.

החלק המעניין הוא מיץ סחוט מהקליפות של האבטיח שמשחק כאן תפקיד ראשי, במיוחד אם בדרך לשייק או לידו נהננו לאכול את המרכז הכל כך מתוק של הפרי. הנה הפתרון לכל השאר.... לא חייבים לאכול את החלקים הפחות מתוקים, אפשר פשוט להפוק אותם למשקה מרווה וטעים. עוד חלק מעניין זה שהשייק הוא פיתרון מעולה למקרים בהם האבטיח לא הכי מוצלח (קימחי משהו - קרה רק פעם אחת עד עכשיו).

תעברו על התמונות עם העכבר החמוד שלכם למיקרא הוראות וביאורים.

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

תמי ואלון מציעים: "אקולוגיה מחמישה טעמים"

קורס תזונה קיצי בהכנת מזון פרא וניהול מטבח אקולוגי
מהות המפגשים: אוכלים ושותים רק דברים אורגניים ובריאים, כאלה שבתכנית ועוד הפתעות ש"הולכות עם". נוגעים בסוגיות אקולוגיות ולוקחים הביתה מתכונים ורעיונות חדשים להתנהלות עם מזון.
יום שעה ותאריכים: ימי שישי מ-12 עד 4.
תאריכים מתוכננים: 4/7, 18/7, 1/8, 15/8, 29/8.
הקורס ייפתח, רק לכשיירשמו מספיק משתתפים.
עלות: 900 שקלים לאדם
לקבלת עידכונים ופרטים בדואל: alon@citytree.net

בחמישה מפגשים ניחשף לגישה מרעננת ועתידנית להכנת מזון. מרעננת, משום שהמזון, שנלמד להכין, הוא מזון חי, שירענן את גופנו ואת נפשנו, ועתידנית, משום שגישה זו מאפשרת לנו לחיות בשלום עם הסביבה. ניתן להשתתף בכל הסדרה או בחלק ממנה במחיר של 230 ש"ח למפגש. בואו ללמוד איך לקחת חלק פעיל בפתרון המשבר האקולוגי, בשעה שאנו מכינים ארוחות טעימות ומזינות לנו ולאהובינו.

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

חלב בלי להטריד אף פרה

לכבוד שבועות, סדנת החלב חוזרת!

מקום: ביאליק 23, תל אביב
שני מועדים: יום שני 16/6 בשעה שש בערב, יום שלישי 22/7 בשעה שש בערב, יום ששי 22/8 בשעה שתים-עשרה בצהריים
אורך הסדנה: ארבע שעות
עלות: 230 שקלים
לקבלת עידכונים במייל: alon@citytree.net

חלב הוא לא מזון הבריאות, שמספרים לנו עליו. ייצורו התעשייתי כרוך בפגיעה קשה בבעלי חיים, בשימוש במשאבים רבים ובזיהום הסביבה. לא פלא שהתוצר פוגע גם בבריאותם של אנשים רבים. יש סיבות טובות ליצור את החלב שלנו בעצמנו, מצמחים בלבד. לקראת שבועות, בואו ללמוד, לטעום ולהיות מופתעים ומופתעות מאפשרויות חדשות, מרעננות ובריאות. הפרטים הנוספים:

‎...יש 22 תגובות

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הקרקרים של תמי

מי שנהנה מסדנת הקרקרים ומי שביקר כבר בבית האקולוגי, מן הסתם טעם איזה קרקר או שניים. תמי שמחה ללמד כל מי שרק רוצה איך להכין קרקרים בעצמו ואף ליבשם בשמש בהיעדר מכונת ייבוש. אבל בגלל שלתמי יש מכונת ייבוש והיא גם לא יכולה להפסיק לייצר קרקרים מאז שהיא חיברה את המכונה לחשמל בבית בביאליק, אז יש עודפים ויש קרקרים למכירה. הקרקרים עשויים מחומרים אורגניים בלבד, ירקות, זרעים וקטניות, הכל מושרה ומונבט וחי מאוד. תקראו לזה טבעונאי, או Raw או פרא, הקרקרים מלאים בחיים.

מחיר: 20 ש"ח ל-80 גרם

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מכונת הייבוש חוזרת לפעולה

סוף סוף חוברה לה מכונת הייבוש לחשמל. עדיין במשרד - עוד לא נבנתה הארונית המתאימה במטבח, אבל זהו, לא יכולתי יותר לחכות. המכונה חוברה ומיד פצחתי בהשריות, טחינות וערבובים נמרצים. העבודה על הקרקרים מזכירה מאוד מאוד את העבודה עם הטיח... אותם מרקמים ותנועות עם השפכטל... מממ... שוב הבית מריח כולו מקרקרים חיים ואוכל סוף סוף להפסיק לקנות קרקרים אפויים, ולהציע לאורחים ולמתנדבים קרקרים חיים מעשה ידי.

כיף!

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

תמרים ללא תוספת סוכר

כותרת הזויה משהו - ללא תוספת סוכר? והרי הם באים עמוסים בסוכר, מתוקים מתוקים באופן טבעי! ובכן, יש מי שחושב שלא מספיק...

היום אחת המתנדבות בעץ הציעה קינוח - היא שלפה מהתיק קופסת תמרים קטנה. הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עלי מבויישים. משהו לא נראה לי, אבל חשבתי לעצמי:
"אולי כבר תפסיקי להיות כזאת פריקית? אז מה אם זה לא אורגני, פעם בכמה זמן את יכולה לאכול תמר לא אורגני, לא ייקרה לך כלום!"
עצמי ענה: "בסדר" ולקחתי תמר.
משהו לא נראה לי. אז אמרתי לעצמי: "וואו בחיי שנהיית פריקית לגמריי, את כל כך מאמינה בשטויות של עצמך שאם משהו מגיע בלי התווית האורגנית את כבר מדמיינת שהוא לא טעים לך! תאכלי, תאכלי, מה כבר יכול להיות רע בתמר?"
עצמי ענה לי: "לא יודעת, יש לזה טעם כל כך מוזר, מתוק אבל אחר, מתוק אבל יותר מדי. אני לא לוקחת עוד אחד. בקושי בולעת גם את זה"
אמרתי לעצמי:"יא משוגעת, מקרה אבוד את, בחיי".

הערב הגיע והצעתי לאלון תמר. אמרתי לו, תראה זה לא אורגני, תגיד לי איך הטעם בעיניך. אלון טעם ופניו החמיצו קלות. אמרתי לעצמי: "תראי, את כבר מסתובבת עם משוגעים כמוך". אבל אלון עשה מה שאנשים שקוראים עושים, והעיף מבט במכסה הקופסה. אתם לא מאמינים! חוץ מ-"תמרים ונהנים" ו-"תמר מובחר" ו-"כשר", כתוב שם באותיות של קידוש הלבנה: "מכיל: תמרים, גלוקוזה". נפלתי מהכיסא. אני משוגעת??? הם משוגעים! מי מוסיף סוכר לתמרים? איזה סיבה יש להם? יש להם חבר במפעל הגלוקוזה? מישהו שפך להם משאית של גלוקוזה במפעל ולא היה להם מה לעשות איתה? הם באמת חושבים שהתמרים לא מתוקים מספיק? אולי הם עושים משהו אחר לתמרים שהגלוקוזה באה לכסות? אני יכולה להמשיך ולפתח כאן תאוריות קונספירציה. תמרים אורגניים עולים הרבה יותר מ"תמרים ונהנים" אבל יש גם את התמרים מזן "חידראווי" שחבשוש מוכר. הם גם זולים, גם ללא תוספת סוכר, ואומרים עליהם שהם הזן היחידי שבאמת מייבשים אותו בשמש (לא בדקתי עד הסוף, כרגע זה סוג של סיפור).

התמרים האורגניים של שדה אליהו יכולים לעלות 19.90 לחצי קילו. אנחנו מוכים קילו תמרים אורגניים ב-25 שקלים. שווה לא? ואין בהם גלוקוזה! : )

תמי

  עלה בענף "סדנאות באקולוגיה עירונית"

תמי מציעה: מנות מחממות לחורף ממטבח הפרא

סדנה אישית שמחממת את הלב ואת הבטן!
מקום: המטבח שלי בשדרות נורדאו
תאריך ושעה: ייקבע באופן פרטני, לפי הזמנה
אורך הסדנה: לפי דרישה

זה רשמי. החורף פה, הגשם מטפטף והבטן תובעת חום ופינוקים. בסדנה המחממת נלמד איך להכין לנו מנות חורפיות וטעימות לכל שעה, כולל קרקרים וכמובן מרק כתום. מנות שבריאות לנו וגם לסביבה! הפרטים הנוספים:

  זר תמונות בענף "סדנאות באקולוגיה עירונית"

תמי מציעה: סדנת קרקרים לסתיו

סדנת קרקרים, כולל פיצה ופאי!
מקום: המטבח שלי בשדרות נורדאו
תאריך ושעה: 14 בדצמבר, יום שישי, בעשר בבוקר
אורך הסדנה: ארבע שעות
עלות: 230 שקלים
לקבלת עידכונים ופרטים במייל: wild@citytree.net

בואו נלמד איך להכין מיני קרקרים ומזונות לחמיים בלי לאפות! הפרטים הנוספים:

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

חלום בטעם מנגו ובננה

אני יודעת שזה נשמע אולי נדוש, שוב מנגו ובננה... אבל אתם חייבים להאמין לי... מה שאני גיליתי השבוע עם המנגואים הענקיים של סוף העונה, אלה שמגיעים ירוקים ואני לא מאמינה שעוד ייצא מהם משהו ואז הם מבשילים להם, והבננות הקפואות שכבר דובר בהן, זה באמת משהו מיוחד. מדובר בשייק פשוט ביותר, אבלך הסוד שלו זה שמנת הקשיו... זוכרים את המתכון לחלב קשיו? אז ככה... אם תעשו אותו ממש ממש סמיך, ותערבלו הרבה הרבה זמן בבלנדר עד שהקשיו ממש התחבר למים והמירקם הוא חלק, אין צורך לסנן בכלל. תנו לזה לעמוד מחוץ למקרר עם כמה טיפות לימון וטיפונת מלח, ואחרי כמה שעות כשכבר יש לזה צעם חמצמץ תעבירו למקרר. חכו יום יומיים... היוגורט שלכם ייפרד מהמיים ויצוף... אתם יכולים לקחת עם כף מלמעלה ולעזוב את המים מאחור, או להשתמש בכל הדבר.

הלמעלה הזה משחק מצויין בתפקיד השמנת החמוצה בכל מתכון שדורש אותה. לשייק שלנו אתם יכולים פשוט להשתמש בהכל, אבל אם תקלפו רק את הלמעלה זה פשוט ייצא אלוהי.

שימו בבלנדר כמה בננות קפואות, מנגו אחד ואת השמנת הזו, תוסיפו קינמון אם אתם אוהבים, ותערבלו. אם שמתם הרבה בננות, יצא לכם גלידה מהממת, אם פחות בננות ויותר מנגו יצא שייק סמיך. כל גירסה מפילה. באחריות!

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הארה במטבח

ממש לפני שנסע הספיק חגי להאיר את עיני פעם נוספת (הפעם הקודמת שסיפרתי עליה פה הייתה במדבר). הפעם זה קרה במטבח, כשראה אותי עומלת להפריד את גרעיני הרימון מקליפתם. "חייך עומדים להשתנות" אמר וחטף ממני את הרימון, מתעלם מהמבט הספקני שלי.

חיי השתנו.

יש דרך מהירה לקלף רימון, ותיעדתי אותה בסדרה של תמונות.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מתנות מתחשבות

במסיבת פרידה קיבלנו שתי מתנות חגיגיות מייצור עצמי וקטן, ושוב בצבעי הכתום העמוק הסתווי. מאביעד קיבלנו דבש טרי טרי. לאביעד שתי כוורות ובינתיים לא היו לו שום מתקפות של מזיקים וגם שום כוונות למכור את תוצרתו ולכן לא טרח עם שום חומרי הדברה. משי קיבלנו ריבת מנגו מתובלת ממנגו שנקטף בחצר המשפחתית. כתב היד, הצנצנות המשומשות, החבלים והיוטה שייתכלו להם בקומפוסט, הפנים המוכרות המחייכות אלינו בכל פעם שנטעם מהמעדנים הללו - שנה טובה ותודה על ההתחשבות!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שייק לראש השנה

לקראת ראש השנה נאספים פירות מופלאים בצבעי אדום לוהט, כתום עמוק ומהמם וצהוב זהב, ממש כאילו חוזים הם את הסתיו שאין כאן, כזה של שלכת בצבעי שקיעה, דלעות מפוסלות בצורת ראשים מחייכים ומכשפות. חזרה לכאן: הלא בתמרים, סברס רימונים ומנגו מדובר, ולא את הלוואין נחגוג כאן עכשיו כי אם את ראש השנה היפה והטוב.

נו, אז לקחתי כמה תמרים טריים שהוקפאו ואז הופשרו והוצאתי להם את הגלעינים, קילפתי סברסים שלמרות שהם שטופים נעזרתי בכפפות כי תמיד יש שם איזה קוץ סורר, פירקתי יפה רימון אחד שלם וגם מנגו. את הסברסים העברתי במכונת המיצים שלי וכך נפתרתי מהגרעינים שלהם שהאמת די מרגיזים אותי, גם הרימונים עברו שם. את המיץ החלבי (את החלביות תרמו גרעיני הרימון), העברתי לבלנדר, שם כבר חיכו התמרים והמנגו. הוספתי קצת חלב שקדים, כמה קוביות קרח וקינמון ובלינדררררררתי.

ממממממ.... שתהייה לנו שנה של שפע מתוק!

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

דבש פרחי הדרים של יונתן

יום אחד התברר לי שפולן הוא מקור מקומי וטוב ל-B12. בחנות שורשים שבבן יהודה הצביעו לכיוון המקפיא ופסקו בבירור: "פולן חייב להיות קפוא". קניתי קופסא ב-95 שקלים. לוקחים כפית או שתיים ביום ישר לפה ומוצצים כמו סוכריות (המון המון סוכריות קטנטנות). זה היה נחמד רק שהיה לזה טעם של מקפיא אז התקשרתי למשה צוקרמן, הטלפון היה על התוית, ושוחחתי איתו על דבש, פולן ופרחים.

כמה שבועות מאוחר יותר נסעתי לעשרת לטעום פולן מהמקור. לא היה לזה טעם של מקפיא. יכול להיות שהסיבה הייתה הטריות. את הפולן אוספים בין מרץ ליוני, וכל מה שאוכלים אחרי יוני ולפני מרץ ישב במקפיא... כשהגעתי לעשרת, הפולן זה עתה נאסף. משה גם הסביר שהרכב בהפולן המשתנה (לפי הפרחים) מביא טעם שונה בכל איסוף. בכל מקרה, מאז אני קונה את הפולן שלי וגם דבש ישר מיונתן, הבן של משה.

אחרי הביקור בעשרת, התברר שיונתן הוא במקרה חברו הטוב של חגי והשמחה הייתה רבה. לפני שבועיים, נשארה אצלי על השולחן קופסה מסתורית ובתוכה חלת דבש. זה היה חגי שהשאיר אותה, בצירוף עם שלוש מילים חשובות מאוד מאוד. בחלה חפרתי אט אט ועם המון כבוד. מזל שנשאר ממנה משהו כי היום צילמתי אותה לעמוד השער. ממש כוכבת אמיתית!

הטעם של הדבש בחלה הוא מיוחד. נקי וטהור, כי ככה חתמו אותו הדבורים והוא לא יצא מהדונג עד שהכפית שלי חפרה פנימה. יונתן אומר שזה הטעם של הדבש כשרודים אותו. אמרתי לו להתריע פעם הבאה כשהוא רודה. מובטחת גלריה מתוקה של תמונות אם אצליח להגיע בזמן – עונת הרדיה נגמרת זמן קצר אחרי ראש השנה.

הדבש שרודים עכשיו הוא זה של פרחי ההדר ולכן הוא הכי מומלץ, הכי הכי טרי. את האקליפטוס רדו בסביבות יולי ואת ההדרים במאי. האמת היא שכולם טעימים והכי הכי טעימה היא החלה שלי.

ואתם, אם חפצה נפשיכם בדבש או פולן עם פנים – הפנים של יונתן, צלצלו אליו: 052-860-4966. הוא יזמין אתכם לעשרת, או יתאם איתכם פגישה באחד מהסיבובים שלו. או שתבואו לאקו-יוגה הבא. יונתן יהיה שם והפעם נעמיד את הדבש למכירה, בלי בושה.

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

בחזרה לטחינה - והפעם עוד יותר בזול

האקו-יוגה היה תירוץ נהדר לחשוב שאני צריכה המון המון טחינה. אז התקשרתי לירון וביקשתי שני דליים. אחרי ששמעתי שדלי אחד שוקל 17 קילו ועולה 480 שח, נרגעתי והחלטתי להסתפק באחד. הדלי הגיע אלי באדיבותם של זוג הורים חביבים שעשו את הדרך מחיפה לתל אביב ממילא. בכל מקום בו הדלי עצר בדרכו אלי הוא הוריד קילו ממישקלו, מזל שלא היו יותר מדי תחנות...

בקיצור, עכשיו יש לי שפע טחינה ולא אף צנצנת נוספת מיותרת ועכשיו היא עולה לי 28 שח לקילו - הכי זול שיכול להיות. הדלי ישמש אותי יפה בגינה או בבית לכשתיגמר, חסכתי לירון ניירות והדבקות ובאופן כללי אני נהנית מכל העניין. מי שמכור כמוני יכול להתקשר לירון ולהזמין ממנו דלי: 054-498-2239 או אם אתם בצפון הישן ורוצים להגיע אלי עם צנצנת ריקה או שתיים למילוי מחדש במחיר זול זול, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר (דרך האתר ב"צור קשר", כיתבו לתמי).

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סלט עדשים

אז נכון שעדיין חם נורא ומזיעים בלי סוף אבל יש איזושהי תחושה של תחילת סוף הקיץ ויש לי שני סימנים שמצביעים על כך ושחוזרים קבוע משנה לשנה. אני לא מתכוונת לחצב או לנחליאלי (מישהו זכה לראות חצב פורח בתל אביב?) אלא לפקעות הסיתוונית - (או אולי זה כרכום?) שהחלו לפרוח אצלי במרפסת אחרי שכל הקיץ נמצאו בתרדמה מתוקה והסימן השני הוא שהחתולה שלי כבר מתחילה להתגנב מתחת לכיסוי המיטה בכל פעם שהיא הולכת לזנב לה שנת צהריים מלכותית.

העונה הזו של השנה מתאימה להכנת סלטים קרים והנה אחד מהמתכונים של סלט עדשים שכזה:

250 גרם עדשים חומים או ירוקים
בצל יבש גדול
כ 2-3 שני שום
חבילת פטרוזיליה
מיץ לימון, שמן זית, מלח גס, פלפל שחור גרוס ועלי דפנה

קוצצים גס את הבצל ומכניסים לסיר יחד עם העדשים. מצרפים 2-3 עלי דפנה, ממלאים את הסיר במים ומביאים לרתיחה. אחרי שרותח מנמיכים את האש ומוסיפים פלפל שחור גרוס. מבשלים עד שהעדשים רכים אך לא רכים מדי (כ - 40 דקות). מסננים את העדשים והבצל משאריות המים ומעבירים לקערה.

מוסיפים מיץ לימון, שמן זית , שום כתוש ומלח - רצוי מאוד לעבוד עם העדשים בעודם חמימים כי אז הם סופגים טוב יותר את הטעמים. מניחים בצד כדי שיתקרר מעט ובינתיים קוצצים גס את הפטרוזילה אותה מוסיפים לעדשים.

העדשים "שותים" המון המון לימון. גם כשאתם בטוחים ששמתם מספיק, מדי פעם צריך לערבב, לטעום ולתקן תיבול עד שכל הטעמים מתייצבים. (זה לוקח איזה חצי שעה). הסלט הזה טעים ביותר גם יום אחרי ולמען האמת, אולי אפילו יותר...

בקרוב- עוד גירסה לסלט עדשים (שחורים).

  מאמר בענף "כמה עולה אורגני?"

השוואת מחירים

בחיפוש פשוט ברשת אחר הזמנת ירקות אורגניים עולים מספר אתרים אשר ניתן לעשות דרכם הזמנה און ליין. ישנם עוד חברות וחקלאים אשר ניתן להזמין דרכם טלפונית אך הבדיקה אשר ערכתי כאן הינה אך ורק לאתרים הזמינים ביותר כיום באינטרנט.

תמיד רצוי לערוך השוואת מחירים וכאן לקחתי דוגמית של הזמנה ללא חישוב דמי המשלוח. זו אינה המלצה על אתר מסויים זו הזמנה לעריכת השוואה.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

עגבניות בחומוס

שתיל העגבנייה שלי עושה שרירים. כבר עבר אותי בגובה וגם הוציא עגבניות יפהפיות. אמנם עוד ירוקות אבל גוונים סמוקים החלו להתגנב אל צבען. לא יודעת מה אתכם אבל אני כבר מתכננת את תבשיל העגבניות בחומוס...

כוס גרגרי חומוס מושרים ללילה
בצל גדול קצוץ גס
ארבע שיני שום פרוסות גס
ארבע עד שש עגבניות בשלות
צרור פטרוזיליה קצוץ גס
חופן עלי נענע קצוץ גס
שתי כפות טחינה לבנה
פרוסת לחם טרייה קרועה לחתיכות (או פיתה חתוכה)
לימון כבוש חתוך לחתיכות קטנות
שמן זית, מלח, פלפל שחור גרוס

- מבשלים את גרגרי החומוס שהושרו ללילה בסיר רחב, במים טריים למשך כשעתיים וחצי. מסירים מהאש ומקררים. מקלפים את המעטפת השקופה של הגרגירים וזורקים. כן, כן זה הרבה עבודה אבל שווה. (וחוץ מזה חלק מהקליפות כבר נפרדו מהגרגרים בזמן הבישול אז לא להתלונן)

- חולטים את העגבניות, מקלפים וחותכים לקוביות. מניחים בצד.

- במחבת רחבה מאדים את הבצל בשמן זית. אחרי כחמש דקות מוסיפים את השום וממשיכים לאדות עוד כשתי דקות נוספות. מוסיפים את קוביות העגבניות, את גרגירי החומוס המסוננים ומבשלים יחד על אש בינונית - קטנה עד שהעגבניות מסמיכות (כעשרים עד שלושים דקות) אבל לא לגמרי מאחר והבישול עוד נמשך.

- מוסיפים את הפטרוזיליה ואת הנענע וממשיכים לבשל עוד כחמש דקות נוספות במהלכן מתבלים במלח ופלפל גרוס. כמו כן מוסיפים את קוביות הלימון הכבוש לפי הטעם.

- מוסיפים את קרעי הלחם ומכבים את האש. נותנים ללחם להיספג ברוטב כשתי דקות ומגישים עם טחינה לבנה מפוזרת מעל ועוד טיפונת שמן זית.

אפשר להשתמש בחומוס מונבט במקום בגרגרי חומוס יבש ואז זמן הבישול מתקצר בהרבה והטעם מקבל גוון מתקתק יותר.

למי שמחפש חריפות ניתן להשתמש בפלפל שאטה ואז כדאי להוסיפו עם העגבניות.

נחמד להגיש את המנה הזו במחבת בו בושלה אבל אז צריך להיזהר מחומה. בתיאבון!

  זר תמונות בענף "כמה עולה אורגני?"

דובדבנים מפתים

"את לא מאמינה כמה שילמתי על דובדבנים היום!"
"בכמה כבר יכולת לקנות??"
"את יושבת?"
"נו כבר..."
"טוב. 35.90"
"לקילו."
"קצת פחות..."
"חצי?"
"לא, חצי מזה"
"מההההה????"
"כן, גם אני בשוק מעצמי"
"נו, והיה שווה?"
"אין לי אומץ להיכנס לשוק הכרמל... איכפת לך לעשות את זה?"
תמר הלכה לשוק הכרמל ופגשה במציאות המתוקה והמרוססת...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

הדובדבן שבקצפת

פעם ראשונה בה אכלתי דובדבנים טריים הייתה באיטליה עם חברתי תמר (ההיא מהיסודי). אחרי השחרור מצה"ל החלטנו לוותר על טרקים במזרח לטובת מוזיאונים וכנסיות בסגנון רומנסקי ברחבי אירופה.

בגלל שהיינו טרום סטודנטיות ועניות החלטנו לחסוך את ארוחות הבוקר בחוץ ולהתארגן על ארוחות מחתרתיות בחדר האכסניה בה ישנו; מזלג חשמלי גויס מדי בוקר להכנת ביצים קשות בתוך כוס זכוכית. לחם טרי עם חמאה ליווה את החלבונים ולפעמים נוספה גם גבינה לתפריט. אותו לחם עם חמאה בתוספת שכבת דבש נדיבה שימש כקינוח מושלם. בצהרים לרוב בילינו במקדונלד'ס והתענגנו על כל ביס. אכילת ירקות ופירות נדחתה להזדמנות אחרת.

אבל ביום בו נחתנו בשוק של רומא השתנתה התמונה והכל בגלל דוכן הדובדבנים המפתה שבלט למרחוק. נעצרתי לידו בחריקת בלמים ואמרתי לתמר שאני לא זזה עד שאנחנו קונות חצי קילו מהם. למרות שהם עלו הון, חזרנו לחדר עם שקית נייר חומה נפוחה מפרי. בדרך כלל יש לי חוש צדק מפותח, אבל נראה לי שחיסלתי שלושת רבעי חבילה בלי להניד עפעף. זה היה כל כך טעים וממכר וחוץ מזה רציתי לבדוק את התיאוריה שאומרת שאכילת כמות מופרזת של פירות גורמת לכאב בטן. אבל הכאב היחידי שהרגשתי היה כאב לב על כך שהדובדבנים הלכו והתמעטו. בעודי מעלימה ראיות הבנתי שעשינו עסקה משתלמת אבל בכל זאת שאלתי את עצמי כמה עלה לנו בסופו של דבר כל דובדבן.איכשהו כבר היה מאוחר מדי לחשב...

אז הנה , עשרים שנה אחרי, ורד ותמר מביאות לכם תוצאות עדכניות . וכן - היום כבר לא צריך לטוס לרומא בשביל זה, הם נמצאים בהמוניהם בתל אביב.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

עוגת בננות

בבוקר פתחתי את הארנק וראיתי שהוא ריק. ניגשתי לכספומט השכונתי וביקשתי ממנו בנימוס שש מאות שקלים חדשים. הוא הסכים אבל שלף לי אותם בשטרות של עשרים! אף פעם לא החזקתי כזה צרור שמן של שטרות ירוקים (שלושים במספר), מעומלנים למשעי. הרגשתי מוצפת אך הכובד והסחרור הכניעו אותי. נכנסתי לסניף מנופפת בערימה. הפקידה קלטה את המצוקה והחליפה לי למאיות. בערב, בבואנו לשחרר את האוטו של ליאה מחניון עזריאלי, שלפתי אחד השטרות של המאה מהבוקר והכנסתי למכונה כדי לקבל כרטיס חנייה ועודף של תשעים שקלים. לא ברור לי אם מדובר בקנוניה אבל העודף ניתך עלי במטר רועש במטבעות של חמישה שקלים!!! כנראה שלפעמים צריך לקחת את העולם במנות קטנות...

עוגת בננות

שלושים גרם חמאה
שתי ביצים
חצי כוס יוגורט
כף וחצי טחינה גולמית
כף וחצי דיבס או דבש
ארבע או חמש בננות בשלות מאוד
שתי כוסות קמח מלא
כפית גדושה אבקת אפיה
קמצוץ מלח

- ממיסים את החמאה בסיר מעל סיר.
- מעבירים לקערה עמוקה ומוסיפים את החומרים הרטובים תוך כדי בחישה.
- לקראת הסוף מצרפים את המלח, הקמח ואבקת האפייה.
- מועכים את הבננות במזלג ומצרפים גם כן. צריכה להיווצר בלילה נוזלית מעט. אם נוזלית מדי – להוסיף עוד קמח ואם יבשה מדי אז הוסיפו עוד מהיוגורט או עוד חצי ביצה.
- אופים בתבנית משומנת בחום בינוני – 170 מעלות צלזיוס למשך כ – 30 דקות.
- העוגה צריכה להישאר מעט רטובה מבפנים. בעיני זה הכי טעים!
- המתיקות במתכון זה מגיעה בעיקר מהבננות, לכן כדאי להשתמש בבננות בשלות. אם משתמשים בבננות פחות בשלות, כדאי לחזק בעוד דבש או דיבס.
- את העוגה רצוי לשמור במקרר והאמת שיום אחרי האפייה טעמה עולה.
- אפשר להוסיף למתכון אגוזי מלך קצוצים גס.
- בפעם האחרונה שאפיתי אותה (לפני שבוע) ויתרתי על אבקת האפייה. העוגה יוצאת יותר דחוסה (ככה מרוויחים יותר בכל פרוסה...) כמו כן - יוצא ממש נחמד לאפות אותה בתבנית של מאפינס או בתבניות הסיליקון המהממות שיש היום בחנויות כלי בית ושמחלקות לכם את העוגה למנות קטנות...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

קרקרים עם קורנית

השבוע דיברתי עם מיכל. היא אמרה שהיא מאוד מתגעגעת לחוג הקרמיקה (בו נפגשנו). הצעתי לה להיפגש ולהכין יחד קרקרים מחיטה. זה קצת כמו להתעסק עם חימר וגם נראה כמו חימר - רק שבסוף אחרי שלשים, מרדדים ואופים - אפשר גם לאכול...

הנה מה שעשינו:

שתיים וחצי כוסות קמח מלא
כוס שומשום מלא
שתי כוסות שיבולת שועל
חצי כוס גרעיני חמנייה
חצי כוס גרעיני דלעת
שלוש כפות נבט חיטה
חצי כוס שמן זית
שלוש כפות טחינה גולמית
כף מלח שטוחה
כף קורנית טרייה
כוס מים פושרים

טוחנים במעבד מזון את השיבולת שועל, גרעיני החמנייה וגרעיני הדלעת.

טוחנים חצי מכמות (חצי כוס) השומשום במטחנת תבלינים. (אם אין אז מצרפים את השומשום לשאר הגרעינים ושיבולת השועל וטוחנים יחדיו במעבד המזון). מעבירים לקערה ומערבבים עם שאר החומרים.

לשים טוב טוב. אם יבש מדי אפשר להוסיף עוד מים ואם רטוב מדי אז מצרפים עוד קמח. מעבירים למשטח מקומח ולשים עוד טיפה. מקמחים שוב ומרדדים דק כמה שאפשר.

מעבירים לתבנית משומנת קלות וחורצים ריבועים בעזרת סכין חדה. (נו טוב – אפשר גם מעויינים).

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות צלזיוס) כרבע שעה או עד שמזהיב.

משך האפייה תלוי בעובי הבצק. אם אתם אוהבים את הקרקרים עבים יותר, תביאו בחשבון שזמן האפייה יתארך טיפה. כמו כן אפשר לשחק עם הטקסטורה - אם אתם אוהבים את הקרקרים במרקם חלק יותר – טחנו אותם דק יותר במעבד המזון ואם רוצים להרגיש את הגרעינים אז ברחמנות עם הטחינה.

כמו חימר כבר אמרתי?...

  זר תמונות בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

וועידת הפיסגה של אבירי הטחינה

בעקבות הדיון הסוער, נפגשו אבירי הטחינה לישיבה ראשונה, חשובה, אך לא מכרעת.
השתתפו: 6 סוגי טחינות גלמיות, 1 טחינה מתובלת במיץ סלק ושום, 3 טועמים.
יואב הביא אתו את הסולטן, הגמל והאחווה.
אורי הביא את הגמל בסלק.
ורד הביאה את הנסיך, אמארה (הטחינה של ירון) וטחינה של לחם ארז.

כל הטחינות נמזגו לכוסות זכוכית קטנות והסתדרו בחצי גורן (מעל לאפה שנקנתה באבו גוש) לתמונה קבוצתית.

כבר מהמזיגה הראשונית ניתן היה להבחין שאין שתי טחינות דומות בצבען ובמרקמן. טחינת הסולטאן – הבהירה ביותר החווירה בצבעה ליד השאר (יש ממש תחושה שהיא עברה תהליך הבהרה), במיוחד ליד טחינת אמארה בעלת גוון המוקה (הטחינה המלאה היחידה שהשתתפה בוועידה). על הצבע של טחינת הסלק בכלל אין מה לדבר - ממש פרילי תות.

כל אחד מהטועמים התנדב בתורו לשבת על כסא הטועם, בעיניים קשורות (בקפידה) במטפחת, (למעט הצצה חד פעמית...) וכל שעליו היה לתאר הוא התחושה והטעם ואולי ניחוש של הטחינה הנטעמת שהגיעה אליו עם כפית ספיישל ישר לפה.

והרי לפניכם הפרוטוקול המלא (והכמעט) בלתי מצונזר:

יואב

אחווה: "זה מר! לדעתי זה טחינה מלאה."

הנסיך: "מעניין. זאתי יש לה טוויסט... מעניין... גם טיפה מריר אבל בהתחלה יש לה טעם כמו עפיצות של יין. כמעט חמוץ. אני לא בטוח מה זה."

ארז: "וואו...זה עוד יותר! יש לו את האלמנט העפיץ... זה חזק חמוץ כזה. מכה בך. פוטנטי. זו יותר פוטנטית מהקודמת. פה אין את הקטע המריר של אחרי."

אמארה: אנחה קלה. "זה לא קל... זה בהחלט לא קל. אני חושב שבשלב הזה הטעמים שלי מתחילים להתבלבל קצת. וואלה לא יודע. יכול להיות שזה הסולטן. יש לה טעם של טחינה לבנה."

הגמל: "וואו. נראה לי שזה הגמל בעצם. זה טעים. אין אפטר טייסט של מרירות כל כך. נראה לי שזה הגמל."

הסולטאן: "בסדר. אני כבר לא יודע מה להגיד. זה קשה. יש לה מרירות קלה ויש לה גם חספוס."

טחינה סלק: "סלק! ללא ספק. זה שונה. לגמרי יש לזה את הטוויסט".

אורי

הסולטאן: "וואו זה דביק!. זה נדבק לחיך. כן. זה טחינה. כן, זה מר. טעים לי. סבבה."

הנסיך: "זה גם דביק. קצת פחות. זה יותר נדבק לשיניים. יותר מר מהקודם. אולי זה קצת יותר תעשייתי. הייתי אומר שזה הסולטאן."

סלק: "זו הטחינה שלי!"

הגמל: "מר, אבל טעים. אבל ראיתי מה זה. זה הגמל. אז זה לא חכמה."

אמארה: "זה יותר מחוספס כזה. אני מרגיש שזה גבשושי. מן משהו קליפתי כזה.:

אחווה: "זו שונה מכולן. היא משהו אחר. זו תהייה הלבנה יותר. הסולטאן. היא פחות טעימה לי."

ארז: "כן, גם זה טחינה. וכבר אין לי כוח יותר. היא מאוד מזכירה את הקודמות שאמרתי שיש בהם את הקליפות. מרה קצת."

ורד

אמארה: "מממ... הטחינה של ירון. טעימה, לא מרה, מחוספסת, מתיקות נעימה. טעים לי."

נסיך: "טעימה. דביקה. אין לה את המרירות. הייתי אומרת ארז או גמל אבל אני לא יודעת. קצת פחות טעימה מהקודמת."

ארז: "לא טעים. מה זה הטחינה הזו?!" היא מרה, דביקה וגם ישבה יותר מדי זמן על המדף. או הסולטאן או הנסיך אבל אני לא יודעת."

אחווה: "טעימה מאוד. טחינה לבנה, אין לה מרירות. יש מתיקות. הייתי אומרת שזאת הגמל. טעימה. אין את הסמיכות של האחרות. נראה לי שזו אחת מהבהירות."

סלק: "זה הטחינה סלק. אחלה רעיון. לא מרגישים שזה סלק אבל מרגישים את התיבול. טעימה מאוד."

גמל: "מממ...טעים! אני מבולבלת לגמרי. נראה לי שזאת הטחינה של ארז. קצת דביקה ויש טיפת מרירות של אחרי. אני מבינה על מה יואב דיבר. תחושה שונה מהראשונות. אכזבה קצת."

הסולטאן: "יש בה מרירות שמרגישים מיד. מאכזבת. בעיקר מרגישים טעם מר שמגיע כבר על ההתחלה."

בקיצור, נאמנות של אביר היא נאמנות של אביר ולא משנה כמה טחינות מפתות יעמדו בדרכו! וזה עוד לפני שדיברנו על החומוס...

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

גרעיני חמניה

"יש לך במקרה בארון גרעיני חמניה? מכל הדיבור על חמניות באתר נהייה לי ארג' חמור אבל כל מה שיש לי זה גרעינים שחורים להנבטה"
"בדיוק הבאתי בשורשים, חצי קילו ארוז של מרשל"
"בכמה קנית?"
"15.90 ש"ח לחבילה"
"מה, זה נורא יקר"
"כן, אבל זה אורגני"
"בחבשוש זה כמעט חצי מחיר, 14 ש"ח לקילו שלם"
"ואיך הטעם?"
"צריך להשוות"
מספר ימים מאוחר יותר ורד עושה מבחן טעימות עיוור...
"זה האורגני?"
"יו איך ידעת?"
"אני מרגישה שיש פה חיים, רגע תני כפית מהשני"
"נו מה את אומרת?"
"הלא אורגאניים יותר מרוכזים בטעם שזה בעצם הופך אותם ליותר טעימים. זה הטעם המוכר הזה מהילדות. אבל יש תחושה שהם בילו קצת יותר זמן על המדף, הם כאילו פחות רעננים".
"נו אז מה השורה התחתונה?"
"אצלי הטריות מנצחת. אני הולכת על האורגני".

  עלה בענף "מתכונים מהמיטפח"

לחם גליה

לא, לא אני המצאתי את המתכון, אבל השם דבק בו איכשהו..

זה המתכון הכי פשוט שאני מכירה ללחם בירה. וכל כך טעים! יאמי!

אז זה הולך ככה:

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

הכל זהב

לא יודעת למה, אבל פרחי חמנייה גורמים לי לפראנויה. תמיד כשאני נמצאת בסביבתם יש לי תחושה שהם עוקבים אחרי. הגבעול הקשיח עליו מתנוסס הפרח גדול המידות נראה לי כמו מכשיר מכ"ם משוכלל או אולי סוג של פריסקופ שרק מתהדר בעטיפה מושכת, כדי לבלבל את האויב (ואחרי זה מתפלאים שואן-גוך חתך לעצמו את האוזן). אבל גרעיני החמנייה מפצים על הכל. בכל אופן, עדיף לפצח אותם היטב כדי להסיר ספקות מיותרים.

כשהייתי בייסודי לימדתי את חברה שלי תמר לפצח גרעינים שחורים. היא תפסה את העניין די מהר ואז פיתחנו לנו הרגל שבועי של לשבת ולפצח כמות נאה של הגרעינים השחורים הללו - בערך כמו אוהדי כדורגל - רק שבמקום לשבת מול הטלוויזיה ולשאוג ישבנו בחדר שלה או שלי ודיברנו על עיניינים של בנות. מדי פעם מצאנו בשקית הנייר החומה גרעין מקולף. כל כך התלהבנו מהמתנה שהחלטנו לקרוא לגרעין הערום "זהב". בדרך כלל הסתתרו שלושה או ארבעה "זהבים" בתחתית השקית ותמיד הם נדמו לנו טעימים יותר.

יום אחד אמא שלי הביאה הביתה שקית גרעיני חמנייה מקולפים. הייתי בשוק. כל כך הרבה "זהב"! מיד הכנסתי יד והופ, עשרים "זהבים" לפחות נכנסו לי לפה. אבל איכשהוא זה ממש לא היה זה.

  מאמר בענף "הענף של הילה"

משנים הרגלים

החיים שלנו כה מלאים וגדושים עד אשר כל שינוי מוביל לשרשרת תגובות מפתיעה. כיוון שהירקות בגינה שלנו עדיין צעירים החלטתי על מעבר לירקות אורגניים בהזמנה ישירות מהשדה. ארגז גדול שופע ירקות ופירות בסכום של 140 ש"ח לשבוע. היו שהרימו גבה, זהו מחיר יקר יחסית עבור ירקות אך נוכחתי לגלות דבר מה מדהים ביותר מעבר לכך שהטעם והטריות היו מעבר לכל ספק כבר שווים את הסכום.

  מאמר בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הירקות האורגאניים של רעי ואני

כל יום שלישי הוא יום חג. החג נכנס ביום שני בלילה כשאדית השכנה מלמעלה חוזרת מהעבודה ומתקשרת אלי. לרב טופס ההזמנה כבר פתוח לפני. אני עוברת על הרשימה, מסמנת כמויות בטור שלי ומוסיפה בטור של אדית את הכמויות שהיא רוצה. כל שבוע יש הפתעות. לפעמים משהו שאנחנו משוגעות עליו פתאם חסר, לפעמים זה ערוגה חדשה שהגיעה לפירקה והירק הולך להגיע צעיר צעיר.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סנדוויץ' לבית ספר

כשהייתי בכיתה ד' הגיעה לכיתה ילדה חדשה. כל בוקר אמא שלה היתה שולחת אותה לבית הספר עם שני סנדוויצ'ים, אחד מהם תמיד היה סנדוויץ' מתוק. בגרסה האחת שלו, הוא היה מרוח בשוקולד אבל הגרסה השנייה היא זו שגרמה לי ייסורים של ממש: שתי פרוסות עבות של חלה (אף פעם לא הבנתי מאיפה אמא שלה משיגה חלה באמצע השבוע) מרופדות בצידם הפנימי בחמאה ומסוככות על שכבה נדיבה של חלבה פריכה. פעם אחת היא נתנה לי ביס ומאז אנחנו חברות.

אמנם לבית ספר אני לא הולכת יותר (תודה לאל ולרוח הקודש), אבל מדי פעם מתחשק לי סנדוויץ' שחיתותי. האפשרויות רבות אבל הנה אחת מהן: לוקחים שתי פרוסות לחם שאהוב עליכם ומורחים בטחינה גולמית. מניחים בצד. פורסים בננה לאורכה ומטגנים קלות בחמאה משני הצדדים (אם ממהרים אפשר לוותר על הטיגון). מוציאים ומניחים מייד על הלחם. אם רוצים להיות שחיתותיים לגמרי אפשר למרוח תוספת של דבש או שוקולד מריר (במקרה של שוקולד כדאי לחמם את הפרוסות בתנור על כל מרכיביהן עד שהשוקולד נמס קמעה).

  מאמר בענף "מה הכי שווה עכשיו"

הירקות האורגניים של רעי ואני

כל יום שלישי הוא יום חג. החג נכנס ביום שני בלילה כשאדית השכנה מלמעלה חוזרת מהעבודה ומתקשרת אלי. לרב טופס ההזמנה כבר פתוח לפני. אני עוברת על הרשימה, מסמנת כמויות בטור שלי ומוסיפה בטור של אדית את הכמויות שהיא רוצה. כל שבוע יש הפתעות. לפעמים משהו שאנחנו משוגעות עליו פתאם חסר, לפעמים זה ערוגה חדשה שהגיעה לפירקה והירק הולך להגיע צעיר צעיר.

אנחנו יודעות, כי רעי פויכטונגר שמגדל את הירקות, משתף אותנו באימייל השבועי שלו בחוויות ותמונות מהשדה שלו. על הדרך אנחנו גם מחליפות חוויות משלנו: איך היו התותים ("ממש טובים! ניסית עם בננה?"), הלפת ("וואו, אף פעם לא חשבתי שלפת יכולה להיות בכלל טעימה"), התרד (אנחנו שותפות להתמכרות)...

  מאמר בענף "כמה עולה אורגני?"

טחינה גולמית

"את חייבת לטעום את הטחינה הזו של לחם ארז"
"מממ... הכי טעימה מסוגה, אבל עוד לא טעמת את הטחינה של ירון מחיפה"
[כמה ימים מאוחר יותר...]
"אוקיי... מוכנה?"
"כן, תפתיעי אותי"
"קחי כפית..."
"חשבתי שאני כבר יודעת הכל על טחינה"
"מסתבר שטעית"
"איפה קנית? אני רוצה ארגז"
"בארגז יש 18 צנצנות, כל אחת מכילה 720 גר' של הזהב הזה במחיר 25 ש"ח לצנצנת, אם את רוצה לקנות ישירות מירון. בניצת הדובדבן הצנצנת הזו תעלה לך 32.5"
"יותר זול מארז. אצלו צנצנת של 360 גר' עולה 21 ש"ח"
"חגי קונה את הטחינה של אדמה שהיא הכי זולה בליגה האורגאנית - 14.6 ש"ח ל 500 גר' בניצה"
"דרך אגב, יש לך מושג מה לעזזל ההבדל בין "טחינה משומשום מלא" לבין "חמאת שומשום"??
"שאלתי את ירון. הוא אומר שאין שום הבדל. סתם קטע של שיווק..."

  מאמר בענף "הענף של הילה"

ארוחה צבעונית

דווקא כשבחוץ העולם אפור וסגרירי לעיתים קופצת עלי המוזה והרצון לארוחה פשוטה אך צבעונית. מדוע צבעונית ? כיוון שקשת הצבעים מגבירה את החשק וגורמת לכולם תחושה נעימה שכזו.

  מאמר בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

איך אני מנביטה חמניות

האביב כבר כאן וזה הזמן לעדכן מאמר שכתבתי בסוף האביב הקודם על הנבטת זרעי חמניות. אני בעצם מנביטה הכל: קטניות, זרעים, דגנים... כל הדברים האלה שנתפשים כחפצים דוממים כשהם מונחים על מדפי החנות ארוזים להם בשקיות, הם בעצם מתקנים מתוחכמים שאוצרים בתוכם אנרגיית חיים אדירה.

מה שנראה תמוה ובלתי אפשרי במחשבה ראשונה הופך לנגד עיני להצגת תכלית של פלא הבריאה, לא פחות - בעזרת קצת מים. וכמה כללים בסיסיים. אני דובקת בגרעיני החמניה במאמר זה משום שטעמם מיוחד במינו, וגם משום שהם מעוררים פליאה מיוחדת שכל פעם מפתיעה אותי מחדש. כל מי שפוגש בהם במיסעד שלי תמיד שואל "איך זה קרה?". אז ככה...

  מאמר בענף "מוצרים שמשנים"

רולה - הגרנולה של ורד

"איך זאת נראית לך?"
"נראית ממש מושכת"
"אוף, אבל יש בה סוכר"
"מה רע לך בסוכר?"
"בטח יש בה יותר מדי, הן תמיד מתוקות מדי!"
"ואיך זאת?"
"לא, אני שונאת קינמון"
"איזה בעייתית! לכי תעשי את הגרנולה שלך בעצמך"

סוף סוף מצאתי גרנולה לא אפויה (מיסלי), ללא סוכר או קינמון, רק שהיו בה טונה של צימוקים, אז כל ארוחת בוקר נפתחה בטקס הוצאת הצימוקים. הצימוקים המיותרים נאספו לקערה שאורחים מזדמנים ליקטו ממנה.

יום אחד הגיע מעינת מתכון לגרנולה ומאז התרגלתי לארוחת הבוקר הקלה והטעימה שלי. מספר חודשים עברו בשלום עד שערב אחד הגיעו חברים וחיסלו לי את כל הסטוק. בבוקר שלמחרת רצתי לקנות את הגרנולה ההיא במחשבה שמא יכול להיות רע בקצת נוסטלגיה.

אז זהו, שלנוסטלגיה אין תמיד טעם כזה טוב. הבנתי שאין כמו בבית וחזרתי לאפות.

  מאמר בענף "מתכונים מהמיטפח"

ריבת תפוזים סינים

חגיגת מרקחת עונתית היא חגיגה מיוחדת כיוון שישנן פירות אשר הם עונתיים וניתן לשמרם אל תוך עונות אחרות בדרך קלה וטעימה כריבה .

ישנן סוגי ריבות רבות והפעם זוהי ריבת פרי הדר - תפוז סיני.

  עלה בענף "כמה עולה אורגני?"

עדשים ירוקות

"בכמה את קונה עדשים?"
"תלוי איפה"
"אז איפה את קונה?"
"אז ככה. בניצה קניתי חבילה עדשים ירוקים אורגאניים שזה חצי קילו ועלה לי 9.20. אבל עכשיו קיבלתי את המחירון של הקואופרטיב האורגאני של שדה וארבורג ושם הם לוקחים על אותו המוצר רק שש שקל!"
"וואו, איזה חיסכון!"
"כן, אבל יודעת מה, שווה לברר כמה עולה בשוק"
"ממתי בשוק יש עדשים אורגאניים?"
"גם אם אין, מעניין אותי לדעת כמה אנחנו משלמות יותר בשביל עדשים שיש בהן פחות"
"פחות מה?"
"פחות ריסוס מותק"
"ומה עם הטעם?"
"את יודעת מה? אני הולכת לבדוק גם את הטעם"
"ואני אבדוק את ההנבטה"
"צריך לבדוק גם בסופר"

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סלט חתונות

בפעם הראשונה טעמתי סלט וולדורף כשהייתי בכיתה ח' בערך. נגררתי עם ההורים לעוד חתונה של איזה בן משפחה, כבר לא זוכרת איזה. התיישבתי משועממת ליד השולחן העגול והקשבתי לריכולים. לא עניין אותי איך יצאה התסרוקת של הכלה או כמה עלתה החליפה של החתן, רציתי כבר לחזור הביתה. ואז הגיע המלצר והנחית צלוחיות קטנות של סלטים מסביב לסידור הפרחים. אחד הסלטים נראה מסקרן... בגלל שהייתי ילדה מנומסת, לא התנפלתי עליו מייד, אבל מהרגע שטעמתי, קיוויתי שכולם יתעניינו במטבוחה ובחמוצים ויעזבו אותנו לבדינו. הטעם של תפוח ואננס בסלט, בשילוב סלרי אגזים ומיונז היה צירוף מפתיע שלא הכרתי מהבית. אצלינו הפירות אף פעם לא קפצו לתוך סלט הירקות, גם לא הפיצוחים. אבל משהוא ברעננות ובמתיקות הקלה בסלט המחתרתי הזה שבה אותי. פתאום הכל נראה לי נפלא. הסתכלתי על כולם בחיוך. כששאלו אותי למחרת איך היתה החתונה, אמרתי שהיה טעים.

הסלט הזה הוא מעין מחווה לסלט החתונות הזה:

- חותכים גבעולי סלרי לחתיכות באורך 4 ס"מ. (משתמשים בגבעולים הפנימיים של הסלרי, שהם יותר מתקתקים ורעננים) כל חתיכה פורסים לגפרורים דקים. הכי דקים שאפשר. מעבירים לקערה.
- פורסים שומר לפרוסות דקות. כל פרוסה חותכים לגפרורם דקים. הכי דקים שאפשר, ומצרפים לגבעולי הסלרי.
- פורסים תפוח ירוק (גרנד סמיט) לפרוסות וחוזרים על התהליך כמו בשומר. מצרפים לקערה עם שאר החבר'ה. היחס בין המרכיבים הוא 1:1:1
-מצרפים עלי סלרי קצוצים גס (כדאי לקחת מהעלים הפנימיים ולהוסיף מעט מהעלים החיצוניים של הסלרי שהם יותר מרירם, כדי לגוון את הטעמים) מוסיפים לשאר המרכיבים.
-יוצקים מיץ חושחש, מעט מאוד שמן זית וטיפטיפונת מלח, מערבבים ומגישים. (אם אין חושחש, אפשר להשתמש במיץ קלמנטינה מעורב במעט מיץ לימון, זה גם יוצא נהדר).

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

לקורנליה פריחת סרפדים וקטפה

למרות שלא באמצע הלילה והם גם עדיין לא פורחים, לא יכולתי שלא לנגן את השיר של יונה וולך בראשי כשהורדתי את הסרפדים מהקיר ונגעתי בהם בהיסוס רב. הפלא ופלא, הם אכן לא צרבו. הם היו עדיין ירוקים אבל מדולדלים משהו. שמתי אותם בקומקום והצפתי במים רותחים.

השפעת באה לביקור אצלי היום ותה הסרפדים היה מרכיב מרגש בתזונה שנתתי לעצמי כדי לא לתת לה להידבק אלי.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

סרפדים תלויים הם מועילים

היום הגיע יומם של הסרפדים. הם צצו בגינה בכמה מקומות ושימחו אותי מאוד, אבל כמה מהם התמקמו קצת יותר מדי קרוב לצמחים שיש לי תוכניות עליהם. כל פעם שבאתי לגנוב איזה תכנית, צרבו אותי הסרפדים. היום החלטתי לפעול. מכוסה בכפפות עקרתי את הממוקמים-לא-נכון ועשיתי להם תוכנית משלהם.

בבית שטפתי אותם ותליתי הפוך לייבוש. קודם כל זה יפה. שנית, לכשיתייבשו, לא יהיו צורבים יותר, ואז אפשר יהיה להוסיף אותם לעגבניות מיובשות בשמן זית, וגם לדברים אחרים, ולעשות מהם תה. האמת שאף פעם לא אכלתי או השתמשתי בסרפדים, לא העליתי על דעתי שיבוא יום והם יהיו מקור לשימחה.

מבטיחה לעדכן, ובינתיים, מצאתי ידע, כרגיל בוויקיפדיה. גם בגאמנון יש חומר לא רע בכלל.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סלט סתיו

מכל עצי הפרי בחצר של סבא וסבתא הכי אהבנו את עץ האשכולית. הוא עמד בחזית הבית ליד עץ הולנסיה הצנום. טיפסנו עליו, התנדנדנו, קשרנו אליו מדפים, הפכנו אותו לספינת חלל וגם קטפנו ממנו את הפירות המתוקים-מרירים הכי טעימים בעולם. אהבתי לטפס עליו ברגליים יחפות, במסלול קבוע, גבוה ככל שאפשר.

יום אחד אבא הודיע שבמסגרת שיפוצים ושיפורים, העירייה מרחיבה את הכביש ברחוב על חשבון עץ האשכולית והולנסיה. בכיתי כל הלילה. נשבעתי שבועות, נדרתי נדרים והייתי משוכנעת שאוכל לבטל את הגזרה המרה. למחרת בבוקר בדרך לבית ספר, הלכתי לראות מה קורה בחצר, אבל העצים כבר לא היו שם, רק דחפורים צהובים.

סלט פומלה זה הכי קרוב שאני יכולה לתת לכם, בענייני אשכוליות תפנו למישהו אחר כי אצלי עוד לא עבר הפצע.

מקלפים פומלה מקליפתה ומסירים את הקרום המפריד בין הפלחים. כל פלח מחלקים לשלוש או לארבע (שיתאים לרוחב של מזלג) ושמים בקערה. מוסיפים כמות שווה של אפרסמון לא בשל מדי, חתוך גם הוא לקוביות ברוחב של מזלג. מוסיפים אבוקדו לפי אותו פרוטוקול. מוסיפים חסה ערבית קרועה, טיפה פחות משאר המרכיבים. את הרוטב מכינים ממיץ לימון, דבש לפי מידת המתיקות הרצויה, מעט מאוד מלח ובזיליקום קצוץ(או בנענע).

  זר תמונות בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

ביצה עין עם קריצה

ארוחת ערב. אמא מלהיטה את המחבת. קולות פכפוך וריח נעים מתפשטים מתוכה. אני עוצמת עיניים ויודעת שהיא מכינה לי ביצת עין. הצלחת מגיעה לשולחן. אני מתבוננת בצהוב; עגול, קורן וחם כמו השמש. קצת מלח ותוך שנית הוא נבלע בגרון עם פרוסת לחם. עכשיו נשארת השממה הרירית הלבנה שהקיפה אותו. אני מזיזה את הצלחת הצידה. אוכל "רוטט" אני לא אוכלת.

שנים של נסיונות; עין הפוכה, עשויה מאוד, מכוסה. זה אף פעם לא זה: כשהצהוב עשוי בדיוק במידה, הלבן כבר שרוף בקצוות אבל חלקו העליון עדיין רועד ואם מתחשבים בלבן, הצהוב מתייבש ונצמת. ממש לאחרונה הבנתי שדי, פשוט צריך להפריד.הלבן לחוד והצהוב לחוד. מודה, זו גירסה ביזארית שעדיין לא נמצא לה שם (עין פרודה? עין אבודה?) אבל ככה אני אוהבת אותה בשלמותה. מישהו רוצה לבוא לארוחת ערב?

מחממים מחבת על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים חמאה. שוברים ביצה ומחליקים פנימה רק את הלבן. מתקבלת מעין "חביתה לבנה". מחכים כשתי דקות, הופכים ומחלישים את האש. אחרי כשתי דקות נוספות מוציאים לצלחת. מוסיפים עוד חמאה ובזהירות מחליקים את הצהוב. מחכים בין ארבע לשמונה דקות- תלוי במידת הצמיגות שאוהבים ומוסיפים לצלחת, ליד הלבן. ממליחים וגורסים מעט פלפל שחור על הלבן. מסתכלים ולא מאמינים.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

נמלי אולונג

אתמול בלילה, בזמן ניקוי סוף היום של המטבח נחו עיני על קומקום התה שזיו נתן לי מתנה לפני הרבה שנים. הוא הפך למתמחה אולונג אצלי. חייכתי אליו במחשבה שהקומקומים מתעוררים עכשיו מתרדמת הקייץ. בעת שהפה שלי כבר ממש הרגיש את הארומה של האולונג, העיין התפקססה על משהו מבצבץ מהפייה של הקומקום. ידעתי שלא אני הנחתי שם כלום בסוף החורף הקודם, אבל בלילה אני פחדנית אז הלכתי לישון.

היום הזזתי כמה דברים בפינות היותר חשוכות במטבח, תנועה זה דבר חשוב. שוב קלטתי את מומחה האולונג שלי, שום דבר לא מבצבץ הפעם -- סימן ברור לקיומה של מחתרת עצמאית. בצעד אמיץ של בוקר אחזתי בידית, הרמתי את המכסה לאור היום -- וגיליתי את ההיאחזות של זן הנמלים החדש שהתחיל לשוטט לי במטבח בזמן האחרון. היה להם גוף והליכה של אורחות מהכפר, אני בטוחה שהן הגיעו מרועי. המסכנות עשו מאמץ יפה לשרוד אצלי!

לקחתי את הקומקום לגינה, וניערתי אותן לדשא. גן החיות הביתי שלי הצטמצם, וחזרתי למחשבות האולונג שלי.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סלט כרוב אדום

כרוב הוא ירק שלרוב איני מתפתה לקנות. תמיד נראה לי שהוא מסתיר ממני משהו, אבל לפני כחדשיים ראיתי כרוב אדום קטן ונחמד שעשה לי עיניים. החלטתי להביא אותו הביתה ולבדוק איתו באופן סופי האם הוא גם אדום מבפנים. חתכתי אותו דק דק,עשיתי עבודה יסודית,אבל מה שגיליתי הוא-כמו שכבר חשדתי שנים- כרוב אדום הוא בעצם סגול, גם מבחוץ.

חותכים כרוב אדום דק מאוד. מוסיפים סלק אדום חי חתוך גם הוא דק מאוד (כשליש מכמות הכרוב.) מוסיפים גזר ובצל סגול חתוכים דק מאוד גם הם.(אותה כמות כמו הסלק) מתבלים בפלפל שחור גרוס ,שמן זית, לימון ומלח.גיוונים: מוצלח להוסיף פטרוזיליה קצוצה, ולחזק את התיבול בחומץ תפוחים.

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

שייק סברס ומנגו

שלומית ותומר הזמינו אותנו לברית של אסף, אז נסענו לכיסלון לחגוג איתם ועם המשפחה, אבל כשהמוהל התחיל להוציא את הסכינים הנוצצות שלו מתיק הג'יימס בונד השחור, נבהלתי כל כך, שמשכתי את תמי ביד והתחלנו לרוץ. אחרי כמה דקות, כשעצרנו לנשום, ראינו בפינה שיח סברס עם פירות בשלים ממש במידה. אז חתכנו לו.

בבית הכנתי משקה של סוף הקיץ:

כמות שווה של סברס (בלי קוצים) ומנגו, קצת יוגורט וקוביית קרח. עירבלתי בבלנדר לכמה שניות וזהו, טעים.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מהגג לשולחן החג

כמעט א' תשרי. מחר שנה חדשה ואתר חדש, האתר הזה, עולה לאוויר. אבל קודם כל ארוחת חג עם המשפחה. ומה אביא מתנות לראש השנה? פלפלים מיובשים בשמן זית, בצנצנות מקסימות. נשמע לכם כמו משהו שנרכש בממון רב בחנות גורמה? לא ולא!

בקפה החמוד ביותר Loveat מוכרים מיצים טריים טריים במחיר מופקע, אבל מפצים בבקבוקי זכוכית ממש נחמדים שלא ראיתי בשום מקום אחר וגם המיצים באמת טריים וטובים. יצא לי לקנות שניים כאלה וברור שלא זרקתי את הבקבוקים (טפו!). פלפלים מיובשים זרועים בכמה צימוקי עגבניות נכנסו (לא צפוף מדי) לתוך הבקבוקים וכוסו בשמן זית. עוד כרטיס שנה טובה (גזור מחוברת שקיבלתי באיזו תערוכה) וסרט קשור בפרפר -- וזהו, יש מתנות!