מאמר בענף "אלון בהיר"

עודלאנהיהדע

בְ-26/3/16 חגגנו בִמסיבת פורים ויום הולדתי.

המסיבה הוכרתה בכותרת "עודלאנהיהדע", והִזמנו את המשתתפות והמשתתפים להציג את מה שעוד לא נהיָה. כמו-כן, הִצּענו את נושא הסרת המסכות.

ברוח זוֹ כתבתי וקראתי את השירים הבאים.

  מאמר בענף "בני מתרגם הגות"

דייויד גרייבר: על עבודות בולשיט

דייויד גרייבר (Graeber) הוא אנתרופולוג והוגה דעות שאנחנו מושפעים ממנו רבות בזמן האחרון.

תרגמנו כמה קטעים נבחרים מתוך הספרים שלו, ומכיוון שהוא נותן לנו הרבה השראה, רצינו לחלוק אותם איתכם. אם משהו מזה מרגיש לכם נכון וחשוב ולדיון, מוזמנים להגיע לעץ ולהמשיך את השיחה!

  מאמר בענף "בני מתרגם הגות"

תרגומי דייויד גרייבר נבחרים

דייויד גרייבר (Graeber) הוא אנתרופולוג והוגה דעות שאנחנו מושפעים ממנו רבות בזמן האחרון.

תרגמנו כמה קטעים נבחרים מתוך הספרים שלו, ומכיוון שהוא נותן לנו הרבה השראה, רצינו לחלוק אותם איתכם. אם משהו מזה מרגיש לכם נכון וחשוב ולדיון, מוזמנים להגיע לעץ ולהמשיך את השיחה!

  מאמר בענף "חזון ומטרות"

CityTree as a Green Oasis

A dream...

You have been walking the urban desert all day long… Your feet are tired and you don’t feel like buying a coffee only for the sake of resting, you have been keeping your food scraps because you didn’t find a proper place to discard of it, your water ran out and you don’t want to buy bottled water, your eyes are tired of adverts and branding, your ears are seeking quiet, your soul yearns relaxation…

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

הראש בעננים

פורסם תחילה ביומן הבית של עץבעיר

הערה: התמונות צולמו במשך 45 דקות של דמדומים קסומים, כשבאוזניי מתנגנת מוזיקה קסומה מתוך הרדיו, וַאֲני משבץ כאן קישוריוֹת לִקטעים אלה, כדי שילוו את הקריאה.

מוזיקה:
QUI SEDES, סיום הגלוריה מאת פולנק
(Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis.
Who sit at right hand of Father, have mercy on us.)

אציג את עצמי בשיא הקיצור ואומר, שאינני גר בדירת עץבעיר, אך אני חבר בקבוצה מכל בחינה אחרת.

במעגְלי השיתוף השבועיים שלנו אני נוהג להתבטא באופן הרבה יותר ענייני ופחות רגשי משאר החברות, כשאני מתייחס למה שעובר עליי. אכן, בִיסודי אני מסוגר, וּבמשך השנים התחלפה הסגירות בגישה סטואית, כלומר, בהימנעות מטלטלות רגשיות ומהשקעת אנרגיה בדרמות, וזאת מתוך העדפה של השמחה כמצב בסיסי קשה לערעור ושל שלוות-הנפש וכן של שמירת האנרגיה לעניינים, שאני בוחר להתמקד בהם, שהם רבים ותובעניים, והימנעות מ”גזלני האנרגיה”.

מצטרפת לכך גישה אנליטית, שאינה נוטה להתעכב על בעיות, אלא מתמקדת בקלות של ההתמודדות השקולה עם האתגרים של חיי כבר-מזל, שצרות גדולות אינן נחלתו…

אני אף רואה לעצמי שליחות לשדר מסרים אלה כדוגמה, שהיא הצעה וחומר למחשבה.

הבדל נוסף ביני לבין רוב חברות הקבוצה, שהן משתתפות המעגלים, הוא, שאני בן 45, כלומר, מבוגר מֵרובן בשנים רבות למדי, והשלבּים של ההתחבטויות הגורליות ברובם מאחוריי, וכעת אני מוקדש בעיקר למימוש הייעודים, שבחרתי לעצמי, וּמשתדל להימנע מאובדן המיקוד.

בכל-זאת, משהחלו המעגלים, ראיתי בכך הזדמנות לצאת מהקובייה ולשתף במתרחש בתוכי, ואכן אני שמח על־כך ואף עושה זאת במידה מסוימת, אך מדובר בתהליך של מציאת הדרך הטובה לי לעשות זאת.

וגם:
בל יתקבל הרושם, שאין לי רגשות, אלא שהעניין שלי בסיפורים, בִפרוזה או בִדרמות אנושיות ריאליסטיות קטן יחסית, ועיקר העניין שלי בעולמות המופשטים יותר של שירה וּמוזיקה, בִרגשות מעודנים וּבדרכי הבעה מתוחכמות. על־כן, הִרגשתי, שהדרך המתאימה ביותר בשבילי להביע את עצמי תהיה במלים שיריות.

הקושי שנותר הוא, שלאחרונה אינני מתפנה כמעט לכתוב שירה, ואף־על־פי שחולפים בי רעיונות רבים לִכתיבה וּדברים רבים, שאני רוצה להביע, אינני מוצא את הפנאי לרשום וּללטש אותם.

אולם משהעליתי זאת במעגל, הייתה התלהבות מהרעיון, ועומר אף הבטיח להתאמץ וּלהקדים חזרתו מֵחופשה כדי להשתתף במעגל, שעמד להיעדר ממנוּ, אם אבטיח לכתוב שיר לכבוד המעגל.

המשך וּתמונות

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

מערכת המים האפורים באמבטיה

לצירוף־המלים "מים אפורים" לא מתלווה אצלנו אפרוריות. אדרבה, זה נושא מלהיב, וגם המים עצמם רב־גוניים. יש מים אפורים בכל־צבעי־הקשת... בעיקר אלה, שמקורם בכיור המטפח, על־פי התפריט של היום ושל אתמול...

המים ממכונת הכביסה, לעומת־זאת, בהירים למדי, כלומר, נקיים למדי.

הדלי מתחת לכיור מלווה אותנו זה זמן רב, ועם המעבר לדירה גדולה יותר עם דיירים רבים יותר וכן עם הכנסת מכונת כביסה לדירה, גדל מספר הדליים עד־מאוד.

הִגּיע הזמן לשלב הבא: מערכת לַהֲדחת אסלת השירותים במי מכונת הכביסה ~!~ הניאגרה, שהוחרמה במשך שנים לטובת שפיכת מים מהדליים, חוזרת לשימוש, כשהיא מוזנת מהמיכל האוגר את מי מכונת הכביסה.

עומר יזם, קידם והשתתף בביצוע, ליאור זינגר, מהנדס המים, נתן השראה, ייעוץ וַחֲלקים מהמערכת הישנה שלו והשתתף בתכנון, אייל מהודר בנה בבית־המלאכה שלו, וזה עובד ~!!~

שירותי־קסם ~

הדליים, שמספרם פחת בהרבה, ממשיכים לשמש מתחת לכיור המטפח וּלכיור השירותים הקטנים, והמים משמשים לַהֲדחת שירותים אלה.

אז מה קורה כאן? לא התנתקנו מהביוב, אבל בדרך המים זוכים לשימוש נוסף וּמונעים את הצורך לצרוך מי־שתייה כדי להסיע את ההפרשות שלנו, משאירים את מי־השתייה נקיים, אז מה יותר נקי מזה? אנשים התרגלו להגיב למשמע צירוף־המלים "מים אפורים" בצירוף־המלים האוטומטי "זה אסור", אך אם נחשוב על כך לרגע, לאיסור זה יש משמעות לבעלי־מקצוע, כיוון שניתן למנוע מהם הרשאה להתקין מערכות, שאינן מאושרות בחוק, אך בכל מצב אחר איש אינו שואל את עצמו, מה השימושים המותרים או האסורים על אדם במים שבביתו, וַהֲלא יכול אדם להשתמש בכימיקלים רעילים, תרופות וכיוב', ואח"כ לשטוף אותם אל תוך הביוב באין מפריע, וּמדוע לא חומרים פשוטים, המצויים ממילָא בבית?

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

מערכת המים האפורים באמבטיה

לצירוף־המלים "מים אפורים" לא מתלווה אצלנו אפרוריות. אדרבה, זה נושא מלהיב, וגם המים עצמם רב־גוניים. יש מים אפורים בכל־צבעי־הקשת... בעיקר אלה, שמקורם בכיור המטפח, על־פי התפריט של היום ושל אתמול...

המים ממכונת הכביסה, לעומת־זאת, בהירים למדי, כלומר, נקיים למדי.

הדלי מתחת לכיור מלווה אותנו זה זמן רב, ועם המעבר לדירה גדולה יותר עם דיירים רבים יותר וכן עם הכנסת מכונת כביסה לדירה, גדל מספר הדליים עד־מאוד.

הִגּיע הזמן לשלב הבא: מערכת לַהֲדחת אסלת השירותים במי מכונת הכביסה ~!~ הניאגרה, שהוחרמה במשך שנים לטובת שפיכת מים מהדליים, חוזרת לשימוש, כשהיא מוזנת מהמיכל האוגר את מי מכונת הכביסה.

עומר יזם, קידם והשתתף בביצוע, ליאור זינגר, מהנדס המים, נתן השראה, ייעוץ וַחֲלקים מהמערכת הישנה שלו והשתתף בתכנון, אייל מהודר בנה בבית־המלאכה שלו, וזה עובד ~!!~

שירותי־קסם ~

הדליים, שמספרם פחת בהרבה, ממשיכים לשמש מתחת לכיור המטפח וּלכיור השירותים הקטנים, והמים משמשים לַהֲדחת שירותים אלה.

אז מה קורה כאן? לא התנתקנו מהביוב, אבל בדרך המים זוכים לשימוש נוסף וּמונעים את הצורך לצרוך מי־שתייה כדי להסיע את ההפרשות שלנו, משאירים את מי־השתייה נקיים, אז מה יותר נקי מזה? אנשים התרגלו להגיב למשמע צירוף־המלים "מים אפורים" בצירוף־המלים האוטומטי "זה אסור", אך אם נחשוב על כך לרגע, לאיסור זה יש משמעות לבעלי־מקצוע, כיוון שניתן למנוע מהם הרשאה להתקין מערכות, שאינן מאושרות בחוק, אך בכל מצב אחר איש אינו שואל את עצמו, מה השימושים המותרים או האסורים על אדם במים שבביתו, וַהֲלא יכול אדם להשתמש בכימיקלים רעילים, תרופות וכיוב', ואח"כ לשטוף אותם אל תוך הביוב באין מפריע, וּמדוע לא חומרים פשוטים, המצויים ממילָא בבית?

אלון

  מאמר בענף "אלון בהיר"

רשמים מהמפגש עם ג'ארד דיימונד ויובל נח הררי

אנחנו מצטטים אותם, מפנים אל הספרים וההרצאות המוקלטות שלהם, אז הגיע הזמן לשמוע אותם אומרים את הדברים בעצמם.

וכך עשינו בבוקר אחד ב-9/5 כאן בכיכר ביאליק, שראתה כבר הרבה היסטוריה ועוד תראה. והיה בכך ערך מוסף רב. לעומת מפגש בהשתתפות השניים וּמומחים נוספים, שהתקיים יומיים קודם לכן באוּניברסיטת תל אביב, וּבו דקלמו המשתתפים את משנתם למי שאינו בקיא בה, היה המפגש שלנו אינטראקטיבי מאוד ואפשר לנו לשאול את כל השאלות. זאת במידה רבה הודות להנחייתהּ המעולה של ליאת בן-דוד מקרן ווֹלף וְלשאלות החכמות של החברים.

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

זול מדי או יקר מדי?

"מדוע הסדנאות שלכם יקרות כל-כך? יש אנשים, שאין להם כסף..."
"מדוע הסדנאות שלכם זולות כל-כך? אחרים לוקחים פי שניים או שלושה. אתם פחות מקצועיים?"

אנו נשאלים את שתי השאלות, וזה סימן, שכנראה, לא הִגזמנו לא לכאן ולא לכאן...

אמת, קביעת מחיר למוצר או לשירות באופן חד-צדדי ע"י הספָּק בעייתית, כי הוא יודע את העלויות ואת הרווח הרצוי, אך רק הלקוח יודע את ערך הדבר בעיניו, וזאת רק בדיעבד.

לכן, בעקבות חיפוש וניסוי של נוסחאות שונות, יצרנו את האפשרות לִתשורה, כלומר, בחירה חופשית של הסכום, ואנו מַצּיעים אותהּ לחברים, המשלמים דמי-חברות של 40 שקל בחודש ומעלה.

בכל-מקרה, אנו מתגמשים עם חסרי-הממון, כולל האפשרות להחליף את התשלום הכספי (או חלק ממנוּ) בַעֲבודה. אפשרות זוֹ קיימת גם בִדמי החברות.

לעניין העלויות והרווח: אנו משתמשות בחומרי הגלם האיכותיים ביותר, וחלקם יקרים (למשל, מזון אורגני, קקאו מסחר הוגן, שמנים ארומטיים איכותיים). חלקם דווקא זולים או בחינם, כגון קליפות הדרים או מזון מלוקט. בכל-מקרה, אנחנו מלמדות להשתמש בהם באופן חסכוני, וּבטווח הארוך דווקא מושג חיסכון כספי. הרווח מהסדנאות נועד לממן את שכר-הדירה וּלאפשר את המשך פעילותנו.

יש היגיון בִמחיר גבוה של מוצר, המגלם גם את העלות הסביבתית והחברתית מלבד זוֹ הכלכלית הישירה (שורה תחתונה משולשת).

כל זה נכון בעולם הכסף, העולם הישן. העולם הֶחדש, שאנו יוצרות, מבוסס על ידע ועל קהילה, וּשאיפתנו האמתית להנגיש את הידע לכל המעוניין וּלקבל תגמול לא-כספי. לכן הסדנאות שלנו זולות מהמקובל "בשוק המקצועי".

הסדנאות שלנו אכן אינן מיועדות לאנשי מקצוע, אלא לשימוש עצמי וּמכווננות לפשטות וּנגישות.

  עלה בענף "הענף של עודד"

סדנת קומפוסט תולעים אדומות. ירושלים אוק 2013

סדנת קומפוסט תולעים אדומות (שלשולי קרקע אדומים) בירושלים. לירושלמים והאזור, בואו לראות בעיניים וללמוד כיצד לנהל תיבת תולעים לצורך מיחזור שאריות מזון.

יום חמישי, ה-3 לאוק', 18:00. בגינה של מרכז "זנגביל", מרכז קהילתי לצמחונות, רח' בלפור 8 (סמוך לבית רה"מ ברחביה, קרוב לכניסה הדרומית).www.ginger.org.il וכאן בפייסבוק https://www.facebook.com/profile.php?id=100003226666330&fref=ts

להרשמה שילחו מייל oded.meshulam@gmail.com

עלות הסדנא + תולעים 90 שח. סדנא בלבד 60 שח (לכל זוג עלות משותפת של 100). משך הסדנא, שעה. בסופה אני שולח את הסיכום הסדנא במייל לכל משתתף.

למעוניינים בתולעים יש להכין כשבוע מראש מיכל ובו 5 סמ' אדמה לחה (יכולה לשמש אדמת תערובת עציצים ישנה), מעלייה מעט חומר אורגני יבש כגון, פרורי עלים, או גזרי עיתונים רגילים, ועליהם שאריות מזון רגילות מהמטבח בשכבה של כמה ס"מ. להשאיר ללא ערבוב .

דף הסדנא:

http://odedmeshulam.blogspot.co.il/2013/09/12.html

בברכה וחגים טובים, עודד

  עלה בענף "הענף של עודד"

מיכל לקומפוסט תולעים אדומות. מיחזור טוטאלי - סדנא באתר עץבעיר בענף של עודד

ייצרתי לאחרונה מיכל לקומפוסט תולעים אדומות מעץ שמצאתי. מיכל ממש יפה שמתאים למשפחה של כארבע נפשות. יש בו גם רשת לצורך ניהול הפרדת ההומוס מהשאריות שעדיין בתהליך. המיכל הוא בעצם תיבה ומכסה. אותו בניתי מעץ שמצאתי ועשיתי בו שימוש חוזר. כלים: ג'יקסו, סידק, מסמרים מטר ועיפרון, פטיש.

אני מעביר סדנאת קומפוסט שלשולי אדמה אדומים

יום ראשון, ה25 לנוב, 16:30. בגינה של מרכז זנגביל בירושלים, רח בלפור 8 להרשמה oded.meshulam@gmail.com

מילת חיפוש:earth worms Vermicomposting

red earth worm

  עלה בענף "הענף של עודד"

היכן לקנות תולעים אדומות

רוצים להשיג תולעים לקומפוסט. רוצים לקנות, אני מספק.

היכן משיגים תולעים אדומות -אצלי. והכי בזול מכל השאר. oded.meshulam@gmail.com

  עלה בענף "הענף של עודד"

לומדים כיצד ממחזרים שאריות מזון ללא גינה - קומפוסט תולעים

סדנאת תולעים אדומות בירושלים, נוב 2012

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

יש לכם גג מתאים ולא השקעתם במערכת סולארית? עוד לא מאוחר! הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות מזמין אתכם

הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות נכנס בכל זאת לתחום הסולארי. למה? סבירם ליאור כבר כתב את זה מצוין במאמר בעיתון (הקואופרטיבי) מגפון. כנסו.

עכשיו - אם יש לכם גג מתאים אני מזמין אותכם בשם הקואופרטיב להצתרף לפרויקט. פרטים נוספים באתר של הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. אם אתם מעוניינים לברר את ההתאמה של הגג שלכם ושאר הפרטים של הפרויקט - פנו לרוני סגולי כאן 054-6466264 info@ecoop.org.il

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

התחבורה הנקייה כבר כאן?

שי אגסי מוציא לציבור את המכונית החשמלית שלו. רשת הטעינה שלו פרוסה באופן חלקי, אבל לרובנו זה מספיק. טוב, אז אין ספק שרכב חשמלי זה יותר נקי מרכב השורף בנזין או גז. מחקרים רבים שראיתי מראים שאם מייצרים את החשמל באופן מזהם וסטנדרטי (שריפת גז, פחם ונפט) אז החסכון מהיעילות הרבה יותר של המנוע החשמלי לעומת חברו מופעל הבנזין מתקזזת עם הפסדי שינוע החשמל ברשת וההפסדים מטעינה ופריקה של הבטריות. התוצאה - שוויון בזיהום לק"מ. אולי טיפה יותר לחשמלי - באמת תלוי במספרים (אגסי נותן ירידה של 27% עבור רשת החשמל של אוסטרליה - שהיא ברובה פחם כמו אצלנו). מה המסקנה? נו, אגסי הגיע אליה כבר בתחילת דרכו - בשביל תחבורה חשמלית נקיה, חייבים חשמל נקי. חייבים לאפשר הקמה של מתקני ייצור חשמל נקי בישראל מהרוח ומהשמש. זה אומר טורבינות רוח גדולות בודדות כמו שיש פה בתמונה, עם מגדל של 80 מטר וקוטר להבים דומה (70 מטר בתמונה) ומערכות סולאריות שתופסות שטח רב. כמו התאבון שלנו לצריכת חשמל! האלטרנטיבה - זיהום עצמנו למוות. כפי שאנחנו עושים היום. למה?!?!

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

התחבורה הנקייה כבר כאן?

שי אגסי מוציא לציבור את המכונית החשמלית שלו. רשת הטעינה שלו פרוסה באופן חלקי, אבל לרובנו זה מספיק. טוב, אז אין ספק שרכב חשמלי זה יותר נקי מרכב השורף בנזין או גז. מחקרים רבים שראיתי מראים שאם מייצרים את החשמל באופן מזהם וסטנדרטי (שריפת גז, פחם ונפט) אז החסכון מהיעילות הרבה יותר של המנוע החשמלי לעומת חברו מופעל הבנזין מתקזזת עם הפסדי שינוע החשמל ברשת וההפסדים מטעינה ופריקה של הבטריות. התוצאה - שוויון בזיהום לק"מ. אולי טיפה יותר לחשמלי - באמת תלוי במספרים (אגסי נותן ירידה של 27% עבור רשת החשמל של אוסטרליה - שהיא ברובה פחם כמו אצלנו). מה המסקנה? נו, אגסי הגיע אליה כבר בתחילת דרכו - בשביל תחבורה חשמלית נקיה, חייבים חשמל נקי. חייבים לאפשר הקמה של מתקני ייצור חשמל נקי בישראל מהרוח ומהשמש. זה אומר טורבינות רוח גדולות בודדות כמו שיש פה בתמונה, עם מגדל של 80 מטר וקוטר להבים דומה (70 מטר בתמונה) ומערכות סולאריות שתופסות שטח רב. כמו התאבון שלנו לצריכת חשמל! האלטרנטיבה - זיהום עצמנו למוות. כפי שאנחנו עושים היום. למה?!?!

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

משבר החשמל בפתח - האם החשמל הסולרי ירוויח מכך?

כמכור לחדשות אנרגיה אני מנוי על Energia News ( :) ). העורכים של המגזין הזה כוללים את המומחים שכתבו את תוכנית האב למשק האנרגיה שהוגשה לממשלה ב-2004 ומשמשת בעיקר כמצע לגידול פטריות באיזה מגירה. לא שהסכמתי עם כל מילה שהיתה כתובה שם, אבל אי השימוש בתוכנית מעיד על חוסר התכנון ברמה הממשלתית שהוא המוליך אותנו ב-64 השנים האחרונות. ספינה בלי קפטן קרא לזה פעם בכיר בחברת חשמל. enter קיץ 2012. הגידול המתמיד בצריכת החשמל, כמו גם המלחמה של ירוקים כמוני בהקמת תחנות פחמיות חדשות, יחד עם הכשלון המתואר של המדינה לאפשר הקמה של תחנות ייצור באנרגיות מתחדשות כגון שמש ורוח בהיקף מספק ותוכנית התייעלות אנרגטית מחייבת ולאומית, הביאו אותנו למשבר האנרגיה החשמלית שבפתח. אז Energia news מביא כמה תגובות על הנושא הזה שמאוד מעניין לקרוא.

  מאמר בענף "אלון בהיר"

ניקיון נקי, 6/2-21/3/12

הנה הטקסט, שהופיע כעמוד הראשי של האתר במהלך זמן ניקיון נקי. הכי נעים יהיה לקרוא אותו בפורמט המקורי, עם התמונה, המצוי בקישורית דלעֵיל.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

החברה הכי הגיונית בסביבה

בחורה הגיונית מאוד
יום אחד התארחתי בתכנית בוקר. התפקיד שלי בהצגה היה של "הבחורה שנגמלה מקניות". מולי שמו "שופוהולית", ובאמצע, פסיכיאטר שמתמחה בטיפול במקרים קיצוניים של התמכרות לקניות (!). לסיום האייטם המעמיק, שאלה אותי המנחה החנותה: "מה תעשי, אם יום  אחד ממש תצטרכי שמלה חדשה?" עניתי ללא היסוס: "אני אקנה אותה ממעצבת מקומית" המנחה נעצה בי מבט מזוגג (לא רואים את זה על המסך, רק במציאות), מרחה חיוך למצלמה ואמרה את המשפט האלמותי: "איזו בחורה הגיונית!" וכך הסתיים האייטם.
האמת שהייתי בהלם. מכל הדברים בעולם, איך יצאתי ה"הגיונית" בסיפור שלה? עד היום אני לא יודעת.

אנחנו חיים בעולם לא הגיוני.
עולם שבו אלה שיש להם גוררים את כולם אל הקץ. לא קץ העולם חלילא, הוא ימשיך להסתדר טוב מאוד גם בלעדינו, אלא פשוט אל קיצינו אנו. ובזמן שנמשכת הגרירה, כולם רצים קדימה, מנסים להגיע לאיפה שיושבים האנשים שיש להם.
תחשבו על זה: ככל שיותר אנשים יגיעו לקצה, הנפילה שלנו תהייה הרבה יותר מהירה.

אנחנו האקולוגים יורדים מהעגלה. עוצרים, או לפחות מאטים. מפסיקים לגמרי או לפחות מפחיתים. באים "הממהרים להתקדם" (תודה, שומאכר) ומניפים יד מזלזלת. אם עצרנו, סימן שאנחנו פשוט לא יודעים לשחק, וויתרנו על המשחק.

הם צודקים. וויתרנו על המישחק שלהם. וויתור חם ואוהב. טוב לנו מאוד במשחק החדש שאנחנו ממציאים. משחק שקט, שיש בו שיתופעולה ואהבה. נשמע היפי? תמשיכו לרוץ.

בעצם רגע, אולי בכל זאת תעצרו?
ואז בא תמיר, עם הסימפוזיון, מנער אותי ומבקש להקים חברה כלכלית. ואני רציתי בכלל לעצור. האם נוכל לקיים חברה כלכלית-סביבתית אמתית? אני חייבת לנסות. ולכן אני מצטרפת. יצאנו כבר לדרך, ואנחנו מחפשים את הדרך ההגיונית שלנו. כזו שתפרנס את החלקים שלנו שעוד תלויים בעולם הישן (שכר הדירה למשל, או שכר הגננת), ותעורר עוד ועוד אנשים לשינוי, תתמוך בהם בצעדים שלהם על הגשר שבין העולם הישן לעולם החדש. גשר שהולך אחורה ולמעלה. "אחורה" (הרי אין באמת אחורה) כי בעולם החדש יש פחות אנרגיה זמינה, ויש פחות "דברים". . למעלה כי בעולם החדש יש המון התפתחות רוחנית, והמון המון כיף. רק מי שעוצר יכול לראות את זה.

הגיוני, לא?

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

מפטרופיליה לפטרוזיליה

מאמר מאת גנן עץבעיר, אלון אלירן.

נפט הוא חומר טבעי. כמובן, הנפט, המשמש לַהֲפקת אנרגיה וְלַתעשייה, עובר זיקוק תעשייתי.

אינני רואה בטכנולוגיה ביטוי של מעבר גבולות ע"י האדם אל מעבר למה שנועד לו באופן "טבעי". להיפך, אך טבעי לו לאדם מעצם טבעו החוקר ולומד, שיגלה את הנפט, את החשמל וכיוב' במוקדם או בִמאוחר. מה שחסר הוא ריסון עצמי, איזון וגיוון. יש היגיון בתרבות הנפט, הפטרופיליה*: משאב קיים, שזול להפיק אותו יחסית לאנרגיה, שהוא מספק. בִכלל, לגבי הנפט, לא ידוע לי על נזק, שנגרם מעצם גריעת החומר הזה מסביבתו, אך אין בכך הוכחה.

הנזק נגרם לרוב מדליפות במהלך השאיבה והשינוע וכמובן, מזיהום האוויר וגזי החממה בעת השריפה. מסתבר, שהחומר הזה לא נועד לצאת ממעבה האדמה, ואם מתעקשים להוציאו, נדרשת זהירות מופלגת. מהבחינה הזוֹ, הנפט מזכיר את האנרגיה הגרעינית ואת השאלה, מה הסיכון, שאנו מוכנים אליו, כדי ליהָנות מהמשאב?

נשאלת השאלה,...

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

בתים מבחוץ

מה לא אמרו על ההתרחשויות המרגשות במאהל המַאֲהָב (אם יורשה לי לשאול מלה זוֹ, שהִנחיל לנו להב זוהר, מההקשר של קריית ספר) למען דיור בר-השגה?

אז אֲמקד את רשמיי מכמה ביקורים, כולל לינת לילה, בִתמונות וּבהקשר האקולוגי וגם בָזה של השירה והמוזיקה.

אזכיר גם את "בתים מבִפנים וּמבחוץ" ואוסיף שיר, שהפך תקף פחות, לשמחתי:
חוגגים כולנו בכיכר
כאילו בנפשנו הדבר
ושרים
כאילו מוצו הדיבורים
אך מה אתמול וּמה מחר?
מה המרחק מֵהכיכר?

וגם

איך אפשר לומר שלום
בלי לחלום
שיבוא היום
ונוּכל לנשום

  עלה בענף "אלון בהיר"

זה כן הולך ברגל

על אמצעי תחבורה אחרים כתבתי כבר, אז לדרך:

לֵך
ראשךָ מוטה הצדה
קדימה כבר יוביל הלב
עיניך תלה על עץ
או אל האדמה
השלך
עלי עלה
אמור תודה

את השיר הבא כתבתי, כשעשיתי חלטורה של הכנה לתכנון מכשיר GPS סלולארי, המיועד למיקום בנעל לשם מעקב אחר אנשים בסיכון. מכשירים דומים, שהתמסחרו, משמשים הורים מודאגים לעקוב אחר ילדיהם...

יש לי סלולאר בנעל
מְהַלֵּך על זמן אוויר
מאזין לדופק שעל
הדהודי זמן אעביר
יש לי GPS בנעל
את רגלי הוא משתק
רק הראש אי-שם ממעל
משחק וּמתרחק

ג'י.פי.עץ...

אז מה בין ניווט לבין תכנון, בין הראש לבין הלב?

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

הרחבה בעניין התשורה

ראשית, יש לומר בגלוי שאנו חיים עדיין בעולם של כסף. כל עוד עלינו לשלם בכסף על צרכינו הבסיסיים, אנו צריכים להתפרנס, וזה ממש לא משנה לצורך העניין, שאנו רואים בכסף בעיה.

ברוח הפרמקלצ'ר אנו שואפים להפוך את הבעיה לפתְרון, וזאת בדרך כפולה:

א. כעסק חברתי, אנחנו פועלים על מנת שיותר ויותר אנשים מסביבנו יתפרנסו ממה שעושה לכולנו טוב, ואז, הרווח הוא משולש (תועלת כלכלית, חברתית וסביבתית).

לפעמים קיים שְלב ביניים, שבו אדם ממשיך לעבוד בַעֲבודה לא-משמחת כדי לממן את השינוי, אך בהמשך הוא משתחרר מכך וּמתמסר לעבודה, שהוא רוצה בה. אנחנו, מכל מקום, ממליצים על כך בהזדמנויות שונות, מכיוון ששינוי זה עמוק בהרבה משינוי לִפרקים, שקונים בכסף בִשעות הפנאי.

ב. כצרכנים רגועים, אנו מצביעים באמצעות הארנק, כלומר, משקיעים את כספנו בדברים שעושים טוב. לדוגמא, להסיט את הכסף מפיצה וקולה, לעבר סדנא של גלידות פירות, או חומוס אורגני של אבא גיל.

מעבר לִשתי השאלות הנ"ל (מנין בא הכסף וּלאן הוא הולך), אנו שואלים גם, מה הכסף עושה לנו, כשהוא בידינו.

אנו מרגישים, שהכסף מטה את השיקולים שלנו בכיוונים הרצויים ע"י המערכת/השיטה/הקפיטליזם/בעלי ההון או איך שלא נקרא לָ"זה", על-חשבון הרצונות והצרכים האמתיים.

גם שינוי חלקי של כללי המשחק, כזה, השובר את הקשר הקשיח בין "סחורה" לבין "מחיר", מאפשר שינוי בסדר העדיפות ושחרור מהצורך המעיק לשקול את הדברים החשובים לנו מבעד לחור שבגרוש. קל יותר להחליט פעם בשנה להקצות מכספנו למטרות החשובות לנו מאשר לעמוד מול הקושי הזה תוך-כדי השגרה עתירת הסחות הדעת.

השילוב של תשלום דמי חברות ותשלום תשורה מאפשרים להתאים את התשלום לִיכולתו של הֶחבר וּלצורכי הארגון, וכך אנו משתחררים גם מהשרירותיות שבמחיר הנקוב, הנקבּע באופן חד-צדדי. זה דומה יותר לִמכירה פומבית, רק בלי התחרותיות.

אכן אנו מעבירים את הדילמה למישור המוסרי, ואולי זוֹ בְדיוק מטרתנו. אמת, לא בטוח, שזה קל לכל אדם, אך מלכתחילה אנו פונים לקהל, המעוניין בשינוי. להתרשמותנו, יש בהחלט אנשים, שהדבר מקל עליהם, בין היתר, כאלה, שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, וּמוצאים את הדרך להשתלב בכל-זאת. כמו-כן, אנו עדיין נוקבים בִמחיר, כך שאפשר להימנע מ"כאב הראש" וּלשלם אותו.

אין ספק, שחלק מהמסר הוא, שדרוש שינוי בערכי המוסר שלנו, המחשיבים הרבה יותר את התשלום החד-ערכי על סחורה מאשר את הערכים הלא-כספיים.

לסיכום: מי שאינו יכול לממן השתתפות בפעילות, שהוא מעוניין בה, וקשה לו לקבל אותה מבלי לשלם (וגם אינו מוצא דרך אחרת "לשלם"), אכן יגיע למסקנה, שהוא זקוק לכסף לשם כך (וכנראה, גם למטרות נוספות), ואז, כאמור, יעמוד בפני השאלה, אם כל עבודה מצדיקה את המטרה, או שמא מוטב לו "להתעקש" וּלהתפרנס מעצם עשיית השינוי, או להגמיש מעט את אופן המחשבה.

בכל מקרה, אפשר לבוא ללב העץ ולשתף במחשבות ובקשיים, בזמן הבית הפתוח, ימי שישי מ-11:00 עד 15:00. זה לא עולה כסף אז זו התחלה קלה לכל.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מצב הרוח

חשבתם פעם על צמד המילים המעניין הזה? הוא מביע עולם ומלואו! מהי הרוח אם לא הרוח המנשבת על חוף הים ומסתננת ממנו אל העיר בינות לבניינים? תאמרו, הכוונה היא לרוח שלנו ולמצבה, ואכן גם הרוח שבנו מנשבת לה על חוף הים וגם אנו זורמים לנו בינות לבניינים, והנה אנחנו בתוך הבית שלנו וגם שם, יש את הרוח שבפנים והרוח שבחוץ, ושתיהן משתנות תדיר, בלתי ניתנות לצפייה או לשליטה, פעם הם למטה ופעם למעלה.

בעצם, “מצב הרוח" הוא צמד מילים נרדף ל"מזג האויר", עוד צמד מילים מופלא, שאורי מאיר צ'יזיק הפנה את תשומת ליבי אליו, כשהתחיל ללמד אותנו את תורת המזגים והליחות. מזג האויר, מהו אם לא מצב הרוח של האויר? וכי איך ניתן לחזות את מצב הרוח של האויר?

האם זה באמת כל כך מפתיע שיורד גשם ביום שבת בבוקרו של חודש יוני? האם זה כל כך מופלא שירד פעם שלג בתל אביב? מנקודת מבטינו כמובן שכל זה נפלא, בדיוק כפי שמצב הרוח שלנו הוא נפלא, שלא לדבר על הרוח עצמה. מנקודת מבטם הלא-קיימת של הרוח ושל האויר, אין בכך שום כלום.

ואבא שלי חוזר ואומר: “אין שום דבר מפתיע במזג האויר", כל יום ומזג האויר שלו, כל רגע והרוח שלו. וכשאני אומרת שהכל משתנה לפי "מזג האויר" לזה אני מתכוונת. שהכל משתנה כל הזמן, אז כך גם המתכונים במיטפח, ומידת ההשקייה הנכונה, ומספר התולעים בקומפוסט, ודעתם של חברי העץ על עניין זה או אחר וכן הלאה. ומה הדבר שאני מנסה כבר שנים ללמוד? איך להתאים את מצב הרוח שלי למזג האויר ולהתבונן בשניהם בשלווה...

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אקטיביזם חיובי

חזרנו משם כבר לפני יותר משבוע. החוויות ממשיכות לרוץ בראש, והראש מחפש מילים לתאר, להגדיר מה בדיוק היה שם? למה חזרתי משם כל כך ערה ומלאה באנרגיות חיוביות.

איך עלה בדעתי לא להשתתף? מזל שלא היה בתים מבפנים ולא היה אשרם במידבר השנה, אז לא היה מה שיםריע לנו להגיע, בקלות, לשלושה ימים של אקטיביזם ביער הזורע.

חוץ מזה אני בינתיים לא מוצאת מילים, אז בינתיים שני דברים חשובים. כמה תמונות שמעבירות אולי חלק ממה שהיה שם. והמלצה חמה לתמוך מיד בפסטיבל כדי שיהיה עוד אחד.

עץבעיר נתן שפע של סדנאות ואפילו קורס פרמקלצ'ר. אם אתם מגיעים דרכם אתם יכולים לשלם לפסטיבל במקום לעץ. אם הגעתם דרך העץ, אתם יכולים לתת 50 ש"ח לפסטיבל ואנחנו נוריד את זה מכל פעילות של העץ שתבחרו.

לתחושתי, העץ והפסטיבל הם אחים בדם, אנחנו כל כך שותפים לאותו עולם שזה ממש לא משנה במי מהם אתם מתערבבים - בכספיכם (שדרוש מאוד להמשך קיומינו), בזמנכם, או בשניהם - פשוט לחקת חלק ולעשות שינוי - בחיים שלכם וכמובן - בעולם.

ואפשר פשוט לחתום על העצומה הזו, או לתרום דרך האתר של הפסטיבל.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

הרצאה על טורבינות רוח קטנות (כ-15 דקות) - מה בעולם, ומה בישראל, מאחד היזמים המובילים בארץ

הרצאה שהועברה אתמול בכנס של איגוד חברות האנרגיה המתחדשת. אם אתם עדיין לא יודעים מה זה טורבינות רוח קטנות, ומה שאר העולם המערבי עושה כדי לעודד את ההקמה שלהם - ההרצאה הזו בשבילכם.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

Have no fear for atomic energy?

"Emancipate yourselves from mental slavery

None but ourselves can free our minds

Have no fear for atomic energy

'Cause none of them can stop the time"

Redemption song - Bob Marley, 1979

למרות שהמשמעות הגדולה של השיר טמונה דוקא בשורה הראשונה והשניה המצוטטות, אין ספק שבפוקושימה הזמן נעצר לאחר רעידת האדמה, והצונאמי, שהביאו לקריסת מערכות של התחנה הגרעינית על שלל כוריה. אז לפחד או לא לפחד מאנרגיה גרעינית?

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

Have no fear for atomic energy?

"Emancipate yourselves from mental slavery

None but ourselves can free our minds

Have no fear for atomic energy

'Cause none of them can stop the time"

Redemption song - Bob Marley, 1979

למרות שהמשמעות הגדולה של השיר טמונה דוקא בשורה הראשונה והשניה המצוטטות, אין ספק שבפוקושימה הזמן נעצר לאחר רעידת האדמה, והצונאמי, שהביאו לקריסת מערכות של התחנה הגרעינית על שלל כוריה. אז לפחד או לא לפחד מאנרגיה גרעינית?

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

העץ והכלכלה האקולוגית

איך עקרונות הכלכלה האקולוגית באים לידי ביטוי בגידול העץ:

01. לדברים צריך להיות בסיס טוב.
כמו בטבע, מה שנועד לחיים ארוכים ויציבים, צומח לאט. קחו את העצים למשל! אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אנחנו מבינים שייקח לנו זמן רב ליצור את הבסיס לעצמאות הכלכלית שלנו, ויש לנו סבלנות. עיקרון זה עומד בניגוד לתפישה הכלכלית המקובלת שמסתכלת על הרווח הכלכלי בטווח הקצר, מה שיוצר דרישה לא בריאה לצמיחה מהירה.

02. בעולם סופי עם משאבי טבע וחברה סופיים, אין מקום לרעיון המקובל כיום של צמיחה לשם צמיחה.
בדעתנו לשקול היטב כל מהלך שיש לו השלכות סביבתיות ותמיד להיות מוכנים להגיד "לא תודה" לצמיחה. לפי הכללים המקובלים כיום מה שלא צומח - נובל. אנו מעוניינים להראות שניתן לדרוך במקום וליהנות מיציבות ארוכת טווח ומספקת. אנרגיות הצמיחה שלנו מושקעות בכיוונים שיש להם אפס השפעה סביבתית והמון תרומה רוחנית. למשל פעילות חברתית, למידה, מדיטציה, מוסיקה, יוגה.

03. בניגוד לדעה הרווחת כיום, אנו מאמינים ש"יותר" הוא לא בהכרח "יותר טוב"
אנו מחפשים את נקודת האיזון שבה לא יהיה לנו פחות מדי אבל גם לא יותר מדי. אנו משתפים את הקהילה התומכת שלנו בתהליך הגדילה של העץ, כך שהקהילה שותפה למסע וגם להחלטות שבדרך.

04. מסגרת האשראי המקובלת מבוססת על ריבית, מניעה את ההגדלה השיטתית של כמות הכסף וכך מחריף והולך הניצול של משאבי הטבע והחברה
(בשביל להבין איך זה עובד כדאי להגיע לאחד מהמפגשים שלנו בנושא כלכלה בת קיימא). אין בדעתנו לקחת אף הלוואה נושאת ריבית לצורך גידול העץ. הדבר משול בעיננו לשימוש בדשנים כימיים - הם נותנים לך הרבה כוח בטווח הקצר והורסים אותך אם ישירות ואם בעקיפין בטווח הארוך. אנו מבססים את ההתפתחות שלנו על משאבי כסף וזמן שהקהילה התומכת שלנו מעניקה לעץ מתוך אמון ועניין בתוצאות הלא-כספיות של פעילותנו.

05. זה כבר ברור שאנו לא רואים בעשיית כייסף כשלעצמו מטרה.
התנהלות לפי עקרונות הקיימות לעולם לא תניב עודפי פרי שאין להם שימוש אמיתי, ולכן עץבעיר לעולם לא יהיה אטרקטיבי למשקיע העסקי שמצפה להחזרים הנמדדים בשקלים. לעומת זאת הוא יהיה אטרקטיבי לקהילה המקומית כי היא תראה ממנו ברכה. באמצעות השקעה חודשית קטנה של כל חבר, הקהילה המקומית יכולה לקבל תמורה מהסוג שמשרד האוצר בכלל לא סופר: קהילה שמחה ובריאה, ידע חופשי, גינון קהילתי, קשר בין אנשים, העצמה כלכלית באמצעות הקהילה (בארטרים, קואופרטיבים).

אנו מזמינים אתכם להצטרף לקהילת החברים של העץ אשר מגדלת אותו ונהנית מפירותיו.

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

עסקים שמביאים תועלת

הצלחתי להגיע כמעט לכל המפגשים במחזור הראשון של הקורס לעסקים חברתיים, אפילו לזה שאני הרציתי בו (למרות שהייתי חולה). היה מרתק. אספתי מיליון וחצי פתקים ואני מסדרת אותם לאט לאט. תמונת העולם שלי על עסקים מתפתחת, ומסתבר שהיא יותר ייחודית ממה שחשבתי. גם בקורס לעסקים חברתיים החדר היה מלא באנשים שחוששים להיפרד מההגדרה של "רווח" כרווח כספי בלבד. המערכת שלנו הצליחה לתכנת לנו עמוק עמוק שכסף זה ביטחון.

אבל איפה ביטחון? אנו חיים בעולם שבור, והלב נישבר. בהשפעת מסרים המוכתבים על ידי אינטרסים תאגידיים, רבים פועלים תחת הנחת עבודה ש"אין לנו ברירה" אלא להמשיך ולעסוק במלאכת ההרס. “זמן זה כסף”, “זה כלכלי”, "צריך להאכיל את העולם", “זהו מחיר הקידמה", הן רק כמה מהמנטרות הנישאות בפינו תוך כדי שאנו כורתים את הענף עליו אנו יושבים.

בעולם שבו המגזר השני (העסקים), משוחרר ממגבלות המוסר ומכל מחוייבות לצדק חברתי-סביבתי כלשהו, גורם לנזקים חברתיים וסביבתיים חמורים, נוצרו לאורך הזמן מנגנוני וויסות. המגזר הראשון עוסק בתחיקה שאמורה לבלום את ההסתערות חסרת המעצורים של העולם העסקי על כל מה שזז. במקביל, המגזר השלישי עסוק בלתקן את מה שכבר נשבר. אבל, כולנו עדים מזועזעים לנזק שרק הולך וגובר, ואנו מבינים ששתי הגישות הללו אינן אפקטיביות מספיק. יש מקום לתפישה עסקית חדשה, שתענה על הצורך של לקוחות, של עובדים ושל מנהלים (כולנו!) להפסיק לעשות רע ולהתחיל להביא תועלת.

אחד אחד אנו מתעוררים מהחלום האמריקאי ששולט בתודעתינו מאז שנות השבעים. איננו רוצים עוד עסקים כרגיל, כי אנו רואים שההבטחה שלהם לא מתגשמת, החיים כיום הם חלום בלהות בשביל יותר מדי אנשים בעולם. אנו, בעלי היכולת לבחור, מחפשים דרך להפסיק את הנזק ולהיות חלק מהפתרון, בעצם הפעילות היומיומית שלנו, דרך החיים.
ואיפה כולם נמצאים רב היום? בעבודה. ה"עבודה" היא העסקים שיכולים להמשיך להרוס או להתחיל לתקן. אז הגיע הזמן לעשות עסקים שמחברים את השברים, ועוד יותר חשוב, שעצם פעילותם אינה שוברת כי אם בונה את החברה והסביבה. ליצור את מקומות העבודה שיתנו לעובדיהם משמעות אמתית וגם פרנסה.

עסקים הם מנגנון דינאמי, שמפגיש הכי הרבה אנשים עם הכי הרבה רעיונות בזמן הכי קצר. לעסקים יש את הגישה לאמצעי השיווק, למימשק החברתי הגדול ביותר. הם הבמה המתבקשת ליצירת השינוי אותו אנו מבקשים. בכל עסקה יש שני צדדים: הלקוח והספק. כדי לחבר את השברים, הספק יציע שירות שמחבר, והלקוח יידע להעריך את השירות ולהתחבר אליו, דרך הארנק ודרך הלב.

המחזור השלישי של הקורס לעסקים חברתיים יוצא תיכף לדרך, ואני ממליצה עליו בחם גדול. הקורס נותן רקע מצויין לפיתוח חשיבה עסקית חדשה, ומציע לכולנו לקחת חלק פעיל בעולם חדש: עולם של עסקים טובים ולקוחות שמחים באמת. לאט לאט ניפרד מהרעיון של "החיים הטובים" מהפירסומות, ונפסיק לתמוך בעסקים שמממנים את הפירסומות האוויליות הללו!

-- תמי

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

עוגת האושר האינסופי

בואו נדמיין שקיבלנו עוגה נהדרת כשנולדנו. היא עגולה ויפה ויש בה את כל מה שאנחנו זקוקים לו על מנת להיות מאושרים. גם חומרי תזונה מעולים, גם טעמים טובים וגם יופי והרמוניה. אנו אוכלים ממנה כל צרכינו, והיא אף פעם לא נגמרת! איך זה יכול להיות?

אה-הה! העוגה הזו סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה! היא הולכת בכיוון ההפוך לאנטרופיה. איך היא עושה את זה? בעזרתנו. ובעזרת השמש כמובן. חומרי הפסולת שלנו (כן כן הקקי והפיפי) הם חלק מחומרי הגלם, יחד עם הפסולת של כל שאר היצורים החיים על פני כדור הארץ.

איכס!

איכס? במאות השנים האחרונות, מאז שגילינו שקקי זה איכס, אנחנו עובדים על שיטה אחרת. אנחנו לוקחים את כל האיכס שלנו, מסיעים אותו במשאיות מזהמות או במי שתייה, וקוברים אותו בבורות גדולים או משקיעים המון אנרגיה בטיהור שלו. את העוגה אנחנו ממשיכים לקיים באמצעות שאיבת עוד ועוד משאבים בלתי מתחדשים, בעיקר נפט. באמת שיותר נעים לנו מאז. אה... אררר... רגע. בעצם לא כל כך נעים.

זה לא נעים כשהעוגה פתאום מתחילה להיגמר, שאין ממנה מספיק, וזה בטח לא יהיה נעים לריב על הפירורים. אז אולי די להגיד "איכס" ומספיק לעשות לכולם את המוות? הגיע הזמן ללמוד מהחיים איך לעשות חיים. סך הכל הם היו פה 4 מיליארד שנים לפנינו, הם בטח יודעים משהו.

למה אנחנו הולכים נגד ההגיון הבריא שנוצר במשך זמן כה רב? מאיפה החוצפה שלנו, אורחים אחרונים שהגיעו למסיבה, לשנות את הכללים שלה ולהפוך את הבית?

הבית שלנו הוא עוגה נפלאה, ואנחנו יכולים לחיות בה, על פי כלליה, ולעשות חיים, לעשות אותה, את העוגה, כל הזמן. הגיע הזמן שנתחיל להחזיר את הפסולת שלנו לאדמה, בדיוק כמו שהיא אוהבת, ואם משהו לא מתאים לה, בואו נפסיק לייצר אותו!

לי זה נשמע כמו מתכון לאושר אינסופי.

על עוגת האושר ועוד כמה רעיונות מהם יונקים שורשי העץ אני מדברת בהרצאתי "יזמות אקולוגית". ההרצאה מתקיימת במסגרת הקורס המומלץ לעסקים חברתיים, ובעוד מסגרות. גם השיחה שלי ב"עץבעיר נעים להכיר" מבוססת על אותם רעיונות עם אותה מצגת.

-- תמי

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מפה ירוקה לתל אביב כבר, נו.

נתקלתי בה לראשונה בניו הייבן, והתאהבתי מיד. מפה מודפסת על נייר. מצידה האחד כל ניו הייבן מנוקדת בסמלים ירוקים - גינות קהילתיות, מרכזי מיחזור, מרכזים קהילתיים, חנויות יד שנייה ומסעדות טבעוניות. עקבנו ידידי ואני אחרי המפה וכך התוודעתי גם לגינות קהילתיות מסוגים שונים. מצידה השני של המפה מידע רב אודות האירגונים הירוקים המקומיים, אתרי טבע ורעיונות אקולוגיים. וואו.

הרעיון נולד בניו יורק והיום מתקיים של אירגון GreenMap שתומך במפות ירוקות בכל העולם. מקסים!

בארץ, התברר, יש כבר מפה ירוקה לירושלים. ומה עם תל אביב?

אחרי שנה וחצי של מגעים עם העירייה, המון התעניינות, מצגות יפות ופגישות נלהבות, יש עכשיו סימני שאלה מסביב למימון כמובן.

לארה הצטרפה אלינו והתחילה לחקור בעניין מקורות המימון של מפות ירוקות בעולם - ויש לנו גם רעיונות איך לעשות מפה שכזו, בלי עזרת העירייה - למרות שלטעמי העירייה היא השותפה הטבעית ואני עדיין מקווה שנוכל לעבוד איתה בשיתופעולה מלא.

  מאמר בענף "אקולוגיה גופנית"

קרינה סלולארית וסרטן - מדע או דמיון?

מאמר מאת אלון אלירן, גנן עץבעיר לעניְיני קרינה.

הנה סיכום יום עיון בנושא הנ"ל, שהתקיים בפקולטה לִרפואה באוּניברסיטת תל אביב בְ-17/2.

  מאמר בענף "אייל ירוק"

מה העניין שלנו עם ניקיון והגיגים על הסוג ה"נקי"

אז מה העניין עם ניקיון?

יש דברים שמגיעים לרמה מוגזמת ואז מדליקים נורת אזהרה ויכולים לשמש אותנו לשאול את עצמנו "מה הכוונה". קחו לדוגמא..

[לחצי על הכותרת להמשך העלה]

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

גילגולו של מיטבח אחד כחול

היום שמנו את המיטבח הכחול במקומו החדש. איזו היסטוריה! כנראה שבנו אותו בשנות החמישים, יחד עם הדירה שגרתי בה בנורדאו, והוא היה אחת הסיבות המרכזיות שניקשרתי אליה. תמיד שאלתי את עצמי איך אוכל לעזוב אותו, והנה, משהודיע לי שמואל שעלי לעזוב, הסתבר שהוא הולך לפרק את כל הדירה, וכך, המיטבח (שבעצם הפך ברגע זה לארון וסדרת דלתות) עבר איתי לכיכר ביאליק בעזרתו של יאיר משיח, הנגר האקולוגי המקסים (#1). בביאליק נוספו מצידי הארון מדפי עץ, שבנה ניר יסעור, נגר אקלוגי מקסים (#2). והנה משהודיע נועם שעלי לעזוב, הדבר הראשון שהותקן בדירה החדשה הוא הארון הזה. לא לפני שניקינו אותו, והדבקנו את חלקי הפורמאיקה שהתרופפו וחיזקנו את המדף התחתון. המדפים של ניר נצבעו בצבע בייץ כחול ("ימי") ושכבת לכה איטלקית מגוונת (כן כן לא כל כך אקולוגי, נורברט כבר צעק עלי), הכל כדי שיתאימו למיטבח שהתקין בעל הבית החדש, מיטבח מאיקאה (טפו!) בצבע כחול-אפור כהה.

מה אומר ומה אגיד - נראה מקסים!! תודה לגל לוין שפירק, ולדר' נורברט שהרכיב, יחד עם קריס ויריב. תודה תודה!

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

המדפים בסלון

אחד מהפרויקטים הארוכים שכן הגיעו להשלמה, ובכל זאת לא. "מדפי הקבלות" שבסלון, נולדו כשהיינו חייבים מקום איכסון לכל כלי השיפוצים שלנו, ממש לפני בתים מבפנים הראשון. חנן הכל יכול ניסר צורות יפות מדיקט, ריווח על פי נוסחה מתמאטית מדוייקת, והצמיד לקיר בעזרת כל הזוויות שנאספו אצי שנים קודם. הסיפוק היה רב.

אחרי שנה בערך, פירקנו את כל החומרים והתחלנו לצפות את המדפים בקרטונים ונייר. עזרו במלאכה ליאור וגמן, אנשי מחזור א' של קורס הפרמקלצ'ר ועוד מתנדבים. לבסוף ציפיתי את השכבה האחרונה, שכוללת את כל הקבלות שנשמרו מימי הטיסוות והקניות, כולל ספחים של כרטיסי הטיסה הרבים. את הכל מרחתי בלכה בעלת צבע ירקרק והסיפוק שוב היה רב.

למה לא מושלם? כי מאז המשיכו המדפים להיות סוג של מחסן, ואף פעם לא הספיקו לשמש את החנות כפי שתכננו. נו טוב.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

פסיפס באמבטיה ובחיים

כשאני מחפשת "פסיפס", אני מוצאת את מילותיו היפות והמדויקות של טל-אל, שבילה שעות רבות באמבטיה, מחבר פיסה לפיסה. גם אני ביליתי שם, זה היה אחד מהמקומות החביבים עלי ואחת הפינות שאני הכי אוהבת בדירה.

אבל הדבר שאני הכי מחוברת אליו זה התמונה שיש לי בראש של חדר האמבטיה עם הפסיפס גמור. ואת זה אני לוקחת איתי. כל פעם שישבתי בשירותים, נדדה מחשבתי לאמבטיה הגמורה, שם היא נחה והתענגה לה. ובמציאות - יש עוד הרבה עבודה, והזמן להשלמתה ניתן טיפין טיפין.

המעבר שוב מלמד אותי שלהשלמה הפנימית יש בשבילי ערך יותר גדול מאשר ההשלמה החיצונית. בפנים אני יודעת שהכל מתפרק, גם אני, והעבודה היא להשלים עם זה. כל השלמה של דבר מה במציאות מחזקת איזו אשלייה. בשביל מה אשליות? יותר טוב להשלים עם המציאות. ובמציאות הכל משתנה כל הזמן, הכל בתנועה, הכל מתפרק, וטוב שכך. כי מכל התפרקות צומחים חיים חדשים. בלי ההתפרקות, בלי התנועה, אין חיים.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

תשׁפורת

אל ההתרגשות שלקראת היום המאיר שלנו נוספה סַעֲרת הרגשות בעקבות ההודעה על הצורך לעבור דירה. לכאורה, אפשר היה לצפות, שהדבר יעיב על היום החגיגי. בהמשכו של היום אכן הוסט הדגש ממסיבת חנוכה לדיון על המעבר, אך גם זה היה ברוח אופטימית.

בכל אופן, הבוקר החל בִסערה. מאיה הופיעה מצוידת במספריים וחיוך גדול. אני נבחרתי להיות ראשון המסתפרים, וכיוון שחיכיתי לתספורת הזוֹ זמן רב, התיישבתי בשמחה ומיד שקעתי במדיטציה עמוקה. משהו בהרגשה, שאני בידיים טובות, יחד עם המבט המופנה מחציתו אל המראה וּמחציתו אל הכיכר שמאחוריה, שנותרו רק שבועות ספורים לצפות בה מהכיוון הזה.

לאורך השנים הייתי מוצא את עצמי לפעמים דרוך כדי להספיק להסביר את רצונותיי לספר בטרם יהיה מאוחר מדי, ורק במשך הזמן מצאתי ספרים קבועים, שכבר ידעו בדיוק, מה אני רוצה. אצל מאיה הספיקו הנחיות כלליות ביותר, ואת השאר השארתי בידיה. כפי שהבטיחה, כך גם הרגשתי: היא מתייחסת "אישית" לכל שערה. התוצאה עומדת בינתיים כבר שבוע במבחן הביקורת שלי ושל הסובבים אותי. בעיקר אני מרגיש התרעננות אחרי היפטרות ממסת שיער, שהתאימה לי קודם, אבל לאחרונה כבר הִתחילה להכביד על המראֶה.

כך אנחנו מרגישים גם לגבי מעבר הדירה. הדירה, ששירתה אותנו נאמנה שלוש שנים, הפכה גם למעמסה תחזוקתית וּמחשבתית, והמעבר לדירה החדשה הוא תשפורת, או שמא מַשְׁפֵּר, כפי שמכנה זאת אופק.

וגם תמי ראתה זאת בדרך דומה.

אלון

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

תספורת חדשה, דירה חדשה

אי הוודאות נמצאת כאן איתנו תמיד, אבל יש את הימים האלה שבהם אי אפשר להתחמק ממנה. יום שישי לפני שבוע בדיוק היה יום שכזה. הלב פירפר, בראש ידעתי שהכל קורה בזמן, אבל הלב פרפר - מה הולך להיות עכשיו? האם הדירה בביאליק 25 היא הדבר הנכון? האם אלי יסכים לקבל אותי עם הנדוניה שלי? כל התכנית השנתית מתערבבת פתאום. מה עושים?

ובכל זאת קרו כמה דברים שתכננו מראש. השמש זרחה, הגינה הושקתה ובעשר הפיעה כאן מאיה, הספרית האקולוגית שלנו, שהכרנו כי היא משתתפת במחזור שש של קורס הפרמקלצ'ר - איזה כיף!

תוך זמן קצר אלון כבר היה ישוב ושיערו החל נגזז. אחריו היה תורי, ובסוף גם אייל קיבל תספורת.

היום כולו התנהל סביב השיער הנגזז. אנשים באו והלכו, אייל עשה סדנת קוסמטיקה, שכנים הציצו, אילנה מיחדשה במרץ על מכונת התפירה. אחר כך התכנסו החברים של העץ להדלקת נר שלישי של חנוכה, קבלת שבת-חנוכה ושיחה על הדירה החדשה.

המשוב היה מדהים, התמיכה שקיבלנו וההבנה, הדיון היה סוער ומלא אהבה בעת ובעונה אחת. הלבבות התחממו וכמעט שיצאו ממקומם. הרוח נישבה לכיוון אחד ברור - המעבר בא במקומו, ההתחדשות מבורכת, והתספורות יפות. איכשהו, התספורת העמיקה את המשמעות של היום. נתנה לנו קרקע, וסימן של התחדשות והתנקות.

למחרת שוב יצאנו לדירה ופגשנו את אלי, הפעם בהרכב יותר מלא. הייתה לנו שיחה ארוכה וטובה, ולמחרת, אחרי שהתלבט קשות (בכל זאת, הבחורה האקולוגית ועץבעיר זה הכל חוץ ממה שהיה לו בראש), הודיע לי שהוא הולך על זה.

נס גדול!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הדירה החדשה

אתמול בתשע בערב התקשרתי לאלי. בליבי כבר קראתי לו "בעל הבית החדש שלי" וקיוותי שכך יהיה.

מוקדם יותר באותו יום אלי בא לבקר כאן. הוא היה לא בנוח עם כל הבלאגן כאן, העומס והליכלוך - בדיוק כל הדברים שהפריעו להרבה אנשים שבאו לבקר כאן, שהוכיחו למי שרצה הוכחה ש"אקולוגיה זה ליכלוך ובלאגן". הדירה החדשה תראה משהו אחר לגמרי (כמו בחיי הקודמים בנורדאו): שניתן לגור בלב העיר, בדירה יפה ומשופצת, לא בקומת קרקע, ועדיין להיות מחוברים לאדמה ולסביבה.

התקשרתי לאלי וקיוויתי לשמוע שהוא בכל זאת סומך עלי. שהוא מאמין לי שאני בחורה מאוד מסודרת ונקייה כשמים אותי בדירה מסודרת ונקייה, ומורידים מסדר יומי שיפוצים וגינון.

מורידים שיפוצים וגינון??
כן ולא. בדירה החדשה לא יהיו שיפוצים, אבל עץבעיר יעשה שיפוצים אקולוגיים איפה שזקוקים להם, הוא יעשה גינון עירוני אקולוגי במקומות שעושים הבדל: בגינות הקהיליות, ואצל בעלי בתים ודירות המעוניינים בגינון שכזה.

המסגרת משתנה, הפעילות לא.

אלי אמר שהוא החליט ללכת איתי. איזו הקלה! כל המתח של היום התפזר, הודעתי לבעל הבית ה"ישן" על עזיבתי לבקשתו, והנה ראה זה פלא, קולו התרכך והוא דיבר קצת יותר. נשמע כאילו הם ממש לא החליטו עדיין מה הם רוצים... נראה לי שיש סיכוי שיבוא מישהו שיגור בדירה כפי שהיא! אבל עוד ימים יגידו. בינתיים אנחנו מתחילים להתארגן למעבר.

לאן עוברים? כמעט ושכחתי לציין... לבית ליד! ביאליק 25, קומה 3.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

ההודעה

ערב נר ראשון חנוכה, זמן לניסים, אני ואלון יושבים ועובדים על המייל השבועי (אלון) ועל תמונות לאתר (אני), "אולי נעדכן את העמוד הראשי, נשים את התמונה של הנרות?" אני שואלת. הטלפון מצלצל. נועם, בעל הדירה על הקו. ערב נר ראשון, מוזר, לא מתאים לו.

"תמי, החלטתי לא לחדש לך את החוזה" המילים נוקשות בעור התוף שלי אחת אחת, יש את הרגעים האלה שבהם ברור שמימד הזמן הוא מימד מאוד גמיש, רגעים שכל שבריר מהם מורגש כל כך חזק שהם ארוכים-ארוכים. "יש לך חודשיים למצוא מקום חדש". שאלות ששאלתי: "האם זה כסף?" "מה קרה?" ו"בוא נדבר אולי?" פגשו אוזן ערלה. "תניחי לי, יש לך חודשיים, להתראות". טוב שלא איחל לי "חג שמח"...

או אולי זה דווקא היה ממש במקום לאחל לי חג שמח, ואפילו ניסים וגם נפלאות! הנחתי את הטלפון במושבו, הסתכלתי על אלון שהסתכל עלי חזרה. התחלנו לדבר ולהעלות את כל האפשרויות. להישאר בעיר, למצוא מקום חדש, לעזוב את העיר, מה ממשיך? מה מפסיקים? תוך כדי שאנחנו מדברים, התגבשה אצלי איזו תחושה חזקה של נס. עד רגע כתיבת שורות אלו, אני עדיין לא סגורה עליו, אבל אני יודעת שהוא כאן.

למחרת הייתה הפסקת צהריים כרגיל ואחרי שהאורחים הלכו, היה לי רגע של פחד. מזל שאייל ואורי היו כאן ויחד הלכנו לבניין ליד לראות דירה ששמעתי שמשפצים שם. הדירה מצאה חן בעינינו. מאוד! התחלנו בתקשורת עם בעל הבית החמוד (באמת!) וברגעים אלה אני יושבת ומחכה לתשובתו האם יאות להכניס אותי לדירה יחד עם הנדוניה שקוראים לה עץבעיר. לא החלטה פשוטה לבחור שמשקיע את הנשמה שלו בדירות שהוא משפץ!

בעוד אני מחכה, ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר, הנה כמה מחשבות רנדומליות שעלו לנו, בערב של הפנינג החנוכה שהוקדש לשינוי ששוץף את העץ, ובפגישת הצוות המדהימה שקיימנו אתמול בבוקר:

- העץ צריך פוקוס וזו המתנה הגדולה ביותר שנקבל מהשינוי

- זו ההזדמנות שלנו לבנות דברים יותר נכון. לקחת הפסקה מהגינה, מהשיפוצים, מהחנות. לראות איך כל הרעיונות שלנו שיישמנו בביאליק 23 הם פיילוט נהדר, להדגמה ולשיכפול במקומות הנכונים ובזמן הנכון.

- זו ההזדמנות שלנו להגדיל קצת את הסקלה. לחזק את שיתוף הפעולה עם העירייה ולחשוב על פעולה עירונית. ועל כך נרחיב עוד בפגישות החברים שלנו.

- ואם אמרנו חברים, אין ספק שבהעדר פעילויות כלכלית שכבר התרגלנו לסמוך עליהם, הפנייה לחברים תתחזק.

בינתיים, תודה לכל מי שמביע תמיכה!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

כבוד למשאבים

כבר הסתיו עכשיו? או אולי חורף, לפי השעון? מחכים לגשם שיבוא, מדברים עליו, מריחים אותו, חולמים עליו בלילות, מדמיינים ששמענו משהו, אבל בינתיים זו רק המזרקה בכיכר שממשיכה להשפריץ מים, בלי יותר מדי כבוד. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים כבוד? למה לא חיסכון?

אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, קרוב ולפעמים גם רחוק ורואים אותם נשפכים "כמים". כמים? מי שאמר זאת לראשונה בודאי לא חשב על 9 ליטר מי שתיה שנשפכים על כל השתנה רק כדי להסיע את התוצר מהבית שלי לבית של השפד"ן! הוא לא חשב על עצים שהופכים לפלאיירים שנזרקים לבור גדול יחד עם חומרי דישון טבעיים, פלסטיקים מזהמים ומתכות כבדות ועוד ועוד, שם ילכו לאיבוד כל המשאבים הללו בחיבוק חזק שהוטבע כבר בתהליכי הייצור.

הוא מן הסתם חשב על מי מעיינות ונחלים שצפה בהם שוצפים בנדיבות, תמיד בתנועה משמחת, מרווים, מנקים, מניעים את החיים. בלעדיהם אין לנו קיום, ואנחנו, במקום לתת להם כבוד, מדברים על חיסכון. חיסכון מניח שיש בזבוז, חיסכון עושה לנו רגשות אשמה, אבל כבוד זה כבר סיפור אחר לגמרי, כשיש כבוד יש מקום לשיתופעולה, לעבודה יחד, לקבלה ונתינה. המים כאן כדי שניקח מהם לשימוש נאות, וניתן אותם בחזרה למערכות טבעיות. כך גם עם כל שאר משאבי הכדור העומדים לרשותינו. אם נשכיל לפעול לפי הנוסחה הפשוטה ש"זבל שווה מזון", נוכל להשתמש במשאבים ביד רחבה, ולשפוך אותם כמו מים חיים, נקיים, מרווים וזורמים למקום הבא בו הם דרושים.

אז פה בעץ התחלנו לחשוב. וכשחשבנו על זה, גילינו הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לכבד את המשאבים שמגיעים אלינו. התחלנו עם קומפוסט, ועכשיו אייל מייעץ לכל מי שרוצה לעשות, ומתחיל בקרוב קורס קומפוסט. הקורס יקדים אך ביום את כנס גינון גרילה שלנו, שבו נברר מהו גינון גרילה ונמצא את הדרכים לקדם הקמת קבוצות פעולה בעיר שלנו וגם בערים אחרות. שתי הפתיחות הללו יבשרו את זמן חקלאות עירונית, אבל כרגע רק התחלנו את זמן כבוד למשאבים, אז הנה עוד כמה מילים.

אורלב (שהמציאה לעצמה שירות לאומי בעץ!) כתבה על מייק בייק - מתקן אופניים על אופניים שבהחלט מכבד את הגלגלים ויש לנו המון כבוד אליו. אסף כותב על כבוד למים בבלוג שלנו ב-NRGמעריב. התולעים שלנו ממשיכות לעשות עבודה מצויינת, גם בתקשורת ובעיקר בקופסת הקומפוסט שלהן (אחרי הכתבה על התולעים  כמעט והתדלדלה לנו האוכלוסיה, אבל בעקבות ירידת הטמפרטורות הקלה נצפתה התרבות מעודדת מאוד!). המים אצלינו זורמים מהמיטפח ומהאמבטיה לגינה ולא אל הביוב, והמזון שאנחנו מכינים מדלג באלגנטיות על שלב האריזות וכל מה שהוא חד פעמי. אתם כרגיל מוזמנים להגיע ולראות את הפלאים הפשוטים הללו כל יום שישי בין עשר לשתיים, ועכשיו התחלנו לפתוח גם בימי חמישי, להפסקת אוכל בעץ.

ואם נמשיך, "עסקים כרגיל"? הסיפור הטוב ייגמר? כנראה שלא, הוא רק ישנה צורה, כך על פי אמיר.

כבוד!

תמי

  מאמר בענף "החיים מתחת לעץ"

פוסט על הפסטו

אז אמנם העגבניות מהערוגה האיטלקית לא צלחו במיוחד, אך חברן הבזיליקום פתח את עונת התנובה בחגיגיות.

לא היתה ברירה אחרת, אלא להכין ג'ארה של פסטו.

כל כך הרבה פסטו שלמעשה לא היתה ברירה אחרת אלא להכין פשטידת Raw Food מקישואים. ולתהות על המחיר של החופש.

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

כמה מילים על עוגת העושר

מאז ימי אדם סמית, אומרים שכלכלה זה "מדע העושר", כלומר המדע של הערכים הכספיים. עם כל הכבוד למר סמית, כשאריסטו טבע את המונח "אקונומיה", הוא התכוון ל"חוקי הבית" כלומר מכלול הדרכים העומדות לרשותינו בבואנו לנהל את משק הבית שלנו.

בואו נניח שהבית שלנו הוא עגול וגדול. בואו נניח לרגע שמדובר בעוגה.

הערך הכולל של כל הדברים בעולם שלנו איננו משתנה, מה לעשות. כמו נפחה של העוגה המדהימה שלנו - יאממי!

נניח לרגע שאנחנו בני אדם בני מזל, בעלי אפשרות בחירה נדירה. העוגה היא שלנו ואנחנו מחליטים כמה מתוך העוגה אנחנו רוצים לקבל בערך חברתי (אהבה), כמה ממנה לקבל בערך סביבתי (בריאות) וכמה ממנה לקבל בערך כלכלי (כסף).

אם נבחר בעוגה שכולה כסף, כנראה שנוותר על בריאות ואהבה, כך מתנהלת לה הכלכלה הניאו-קלאסית שעוטפת אותנו כיום. זה עובד לטווח קצר, בשביל חלק מהאנשים (ונניח שזה אנחנו), אבל הכסף בא על חשבון הסביבה וגם לא נשארת לנו אפילו פרוסה אחת קטנה של אהבה (“זה לא כלכלי”), כך שבטווח הארוך, עוגת הכסף מכלה אותנו. אנחנו נותרים שמנים ועצובים, שלא לאמר מתים.

אם נחליט שאנחנו רוצים עוגת אהבה, מהר מאוד נגלה שאי אפשר לשלם שכר דירה באהבה, ושקשה לעשות אהבה ללא גוף (אולי קיימות ישויות חסרות גוף, אך הן אינן בקטע של עוגות בכלל כך שהן לא לוקחות חלק במשחק הכלכלי ממילא).

אם נבחר עוגת בריאות, נגלה שמיקוד יתר בגוף בריא יכול בהחלט לבוא על חשבון הסביבה שבלעדיה אין לנו קיום, על כך יעידו מנהגיהם של שוחרי חיי נצח למינהם. בנוסף, גם אנשים בריאים מאוד זקוקים למעות כדי לקנות את הגוג'י בריז שלהם.

בקיצור, כסף, אהבה ובריאות הם שלושתם מרכיבים הכרחיים בעוגה, ורצוי שהיא תהייה גם נאה לעין.

האם ניתן לעשות המון כסף ועדיין לעשות המון אהבה וגם המון בריאות? יכול להיות שכן, יכול להיות שזה עניין אישי. כמה כסף אנחנו צריכים וכמה אהבה? כמה בריאות? השאלות הללו הן פתח לדיונים אין סופיים ואף אחד לא יכול להגיד לאחר כמה הוא צריך ובמה עליו להסתפק.

יש לי תחושה חזקה שאפשר לעקוף את המוקש הזה, אם נמקד את הדיון בהנחת הבסיס שאחד איננו יכול להתקיים בלי השניים האחרים. נדמה לי שהתנהלות על פי ההנחה הזו יוצרת מערכת שמווסתת את עצמה, מערכת הרמונית ומתחשבת. כי כשמקבלים פרוסה נאה של אהבה ועוד פרוסה יפה של בריאות, באמת, כמה גדולה כבר צריכה להיות פרוסת הכסף? כשבוחנים כל פעולה כלכלית ע"פ שלושת הערכים ולא ע"פ אחד מהם בלבד, אני מאמינה שהדחף האנושי שלנו לפעול "עכשיו, מהר ובגדול" יוגבל באופן טבעי, בלי שנרגיש שאנחנו מקריבים כל קורבן, להיפך!

הנחה מקובלת בחיים הפרטיים של כל אחד, וגם בכלכלה הקלאסית, היא שקודם כל נדאג לכסף ואז כבר יהיה לנו אהבה, ויהיה לנו איך לשלם על הבריאות (של הסביבה, של גופנו). בפועל אנחנו מוצאים שכשאנחנו עובדים בשביל הכסף, אף פעם אין לנו מספיק זמן לאהבה (להיות עם חברים, עם משפחה, עם בני הזוג, עם השכנים), ואין לנו יכולת לתקן את הנזקים לסביבה כי אין לנו מספיק משאבים (כסף, זמן) בשביל לעשות משהו משמעותי בנידון. אפילו צעדים קטנים כמו להתחיל ערימת קומפוסט או לאסוף מים נדמים בלתי ישימים כשסדר היום שלנו נע סביב עבודה תובענית. המצב המקובל של חלוקת החיים ל"עבודה בשביל הכסף" שמכלה חיים (שלנו ושל הסביבה) וזמן שבו אנחנו "עושים חיים" (שבו לא עובדים, אלא מבזבזים כסף) איננו אידיאלי.

בעולם של כלכלה אקולוגית, אין הפרדה בין הכלכלי, החברתי והסביבתי. אין הפרדה בין “חיים” ו”עבודה”. בעולם החדש, העבודה היא מקום שבו אנחנו מייצרים אהבה, בריאות וכסף, והזמן שבו "אנחנו עושים חיים" הוא כל הזמן.

בעולם החדש, "עושר" נמדד בכמות הכסף, הבריאות והאהבה, וסלבריטאי אמתי הוא מי שיש לו משלושתם. בעולם החדש כולם יעבדו קשה בשביל לעשות יותר חיים.

לעשות חיים כל הזמן! מי שמתנגד שיקום.

  עלה בענף "כלכלה אקולוגית"

למה אני מתרגשת מהקורס לעסקים חברתיים

כולם יודעים שעסקים מזיזים את העולם. "זה כלכלי/זה לא כלכלי" הפך להיות משפט מפתח לפיו יישק דבר. כולם יודעים שכשאנחנו אומרים "כלכלי" אנחנו מתכוונים ל"רווחי". רווחי כספית. אם משהו עושה כסף, הוא ראוי לעשייה, ואם לא אז לא. זה מה שכולם יודעים. כולם גם יודעים שהתעשייה והמסחר כפי שאנחנו מכירים אותם משרתים את תרבות הצריכה המכלה את עולמינו. וזה לא מסתדר. כולם כבר יודעים שזה לא מסתדר וכולם ממשיכים, כי "אין ברירה". יורים ובוכים.

מה, להפסיק לעשות עסקים? להפסיק לשחק במשחק של ה"שוק החופשי" (חה-חה-חה)?

אז זהו, שיש דרך אחרת, היא כבר מוכרת בעולם, והיא מתחילה להפציע גם בארץ. השחקנים במשחק חדש הם ספורים, אפשר לפגוש את כולם בבת אחת, בחדר לא גדול. אלה הם האנשים שעושים עסקים שבונים את הסביבה במקום להרוס אותה, הם אלה שמבינים שלמילה "כלכלי" יש משמעות רחבה יותר מכסף. שהיא כוללת גם התייחסות חברתית וגם התייחסות סביבתית, ושכל אחת מהן היא שוות ערך (לא פחות ולא יותר) להתייסות הכלכלית. הם מבינים שהכלכלה האנושית היא רק חלק מתוך המערכת האקולוגית השלמה הכוללת את כל החיים והדוממים על פני כדור הארץ, אה! וגם את הדורות הבאים. שלנו, של הצמחים, של החיות ושל הדוממים.

די אם נבחן את מקור המילה "אקונומיה" (אריסטו, אקו=בית נומוס=חוק) כדי לגלות שההקשר הכספי הוא צר. בעצם, אריסטו התכוון לאסוף את כל החוקים הקשורים לניהול נכון של משק הבית. שימו לב לדמיון למילה "אקולוגיה", שמשמעה חקר הבית. אם לרגע נבין שהבית שלנו לא מתמצה בארבעה קירות, אלא הוא הבניין שלנו, העיר שלנו, העולם שלנו, אזי לא קשה להסיק שאקונומיה הולכת יד ביד עם אקולוגיה, ושתי הפרקטיקות הללו הן היסוד לקיום אנושי הרמוני על פני הכדור.

עסקים חברתיים נוצרים על ידי אנשים שקצו בסתירה שבין עסקים לסביבה. הם מבינים שעסקים וסביבה וחברה יכולים להתקיים יחד בהרמוניה. הם עושים עסקים כדי ליצור פרנסה הוגנת תוך כדי שהם בונים את מקרי הבוחן להנחות היסוד שלהם.

זהו משחק חדש, רענן ומעניין, שיש בו הזדמנות לכתוב את החוקים. אני גאה להגיד שעץבעיר הוא אחד מהעסקים החברתיים הראשונים בארץ ושאנחנו במשחק הזה כבר ארבע שנים. אני מודה לעירד על כך שהוא יצר את הקורס שכנראה יפגיש את כל העוסקים בתחום והמתעניינים בו. בחדר אחד ניפגש, נשלים ידע, ונשאל יחד איך מקדמים כלכלה, במובן הרחב של המילה. כלכלה שמקיימת את משק הבית שלנו, את הכדור. אני רואה כאן הזדמנות לשינוי עולם ואני נרגשת מכך שעירד הזמין אותי ליטול בה חלק.

  מאמר בענף "אקולוגיה גופנית"

זה לא לטלפון

מאמר מאת אלון אלירן, גנן עץבעיר לעניְיני קרינה.

רבות מדובר על הקרינה מאנטנות וּמכשירים של טלפון סלולרי, אך אין מתייחסים לסכנה שבִקרינת טלפונים אלחוטיים ביתיים, וּבִפרט של אלה מסוג DECT, שפירושו (Digital Electronic Cordless Telephone) לַאֲחרונה פרסם משרד הבריאות אזהרה.

המשך...

  מאמר בענף "החיים מתחת לעץ"

הערוגה האיטלקית

כשנכנסנו לבית הצועני שלנו אחד הדברים הראשונים שעשינו היה לשתול זרעי עגבניות בכוסות שתייה חד פעמיות מלאות בתערובת שתילה, כמובן אחרי שניקבנו אותם מלמטה.

אחרי כמה שבועות של השקיה במרסס (גם אנחנו וגם העגביות עובדים לפי זמן סיני, שאנטי שאנטי) היו לנו שתילונים בגודל של 15 ס"מ. לאחר שקנינו שקית זרעי בזיליקום ושק קומפוסט במשתלה הקרובה הגיע הזמן להוציא את הכלים מהמחסן ואת הקרשים מהזבל של השכנים.

  מאמר בענף "עשי זאת בעצמך"

קולונחוי, הצמח המרפא

קולונחוי הוא סוּקוּלֶנְט ולא סתם סוקולנט, אלא בעל תכונות מרפא לשפעת הגרון, ההופכות אותו למתנה נהדרת להביא הביתה או כמתנה לחגים לקראת התקררות מזג האוויר. אז הכנו עציצונים עם ייחורים של הצמח, ואנו מַצּיעים אותם לִמכירה בַעֲשרה ש"ח השָתיל.

וכך כותבת תמי:

  זר תמונות בענף "החיים מתחת לעץ"

על רימונים ועצלנות

היום קמנו מוקדם. אני, שירה, אחד מדיירי הבית הקבועים ומתחלף אחד נסענו לבקר את נאווה מחוות תבלין וגן שבצומת כרכור.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

על צרכנות רגועה

הפעם האחרונה שעשיתי קניות ברוח "תרבות הצריכה" הייתה ב-2006. אני זוכרת את הרגע שבו הבטחתי לעצמי שדי! הלאה הצרכנות הפוגענית ומי החליט שזו תרבות? יצאתי למסע חיפוש אחרי תרבות אחרת. עם הזמן גיליתי שלא הפסקתי להיות צרכנית - פשוט נרגעתי. אני שואפת לפעול כמו כל יצור אינטלגנטי אחר על פני הכדור: לצרוך תוך כדי תרומה לבריאות שלי ושל הסביבה. כמו שאומרים בפרמקלצ'ר: לעשות שכל פעולה תניב שתי תוצאות חיוביות לפחות. להשתחרר מההנחה המוטעית שאם אני מרוויחה, מישהי אחרת (פעמים רבות זו הסביבה) מפסידה. צרכנות רגועה היא הדרך המתקדמת לקיום והנאה, משהו שכל חיידק ממוצע יודע לעשות! גם אני רוצה!

למשל, תראו כמה חם ולח! סתם דוגמה, כי על זה כולם מדברים - איכשהו המזגן לא עוזר למצב הרוח. אבל לכל המתלוננים יש מים זורמים וים ומקפיא, שלושה דברים שהופכים אותנו לעשירים ויכולים גם להפוך אותנו למאושרים. צאו וחשבו כמה עולה מקלחת של שתי דקות, שמימיה זורמים להשקיית עץ התות שבגינה. אני משתמשת במי שתייה כדי להתרענן כמה פעמים ביום שבא לי, אם במקלחת ואם בשתייה ואם באכילת אבטיח. אני מנסה לעומת זאת לא להשתמש במי שתייה להורדת המים בשירותים (תרבות הצריכה קלאסיק!). אני הולכת לים כשנהייה לי חם מדי, ואם אין זמן לים, אז אני עושה לי גלידה, ומחייכת. כי הגלידה היא הכי טעימה כשהכי חם!

אז כל מי שנמאס לו מהלחץ של תרבות הצריכה, הדרך החוצה היא קלה ורצופה בוויתורים מרעננים! "וויתור" לא כמו "קורבן" ("אוי! השנה לא אקנה משקפיי שמש של גוצ'י, אני קורבן אקולוגי") אלא כמו להיפטר משני הקילו המיותרים או לבטל פגישה משעממת ("איזה כיף! השנה אין צורך להוציא זמן בחנויות למשקפי שמש, פשוט אאמץ את משקפי השמש שאחותי קנתה לעצמה והתחרטה - הן מתאימוות לי בול"). אפשר להפסיק להיכנס לחנויות משמימות ולהתחנן שלא יתנו לי שקית, וללכת במקום לשוק קח-תן או חנות יד שנייה. גם מוצאים כל מה שרוצים וגם פוגשים אנשים נחמדים ורגועים. אפשר להקים קואופרטיב, כמו זה שטל-אל התחיל בפלורנטין או כמו הקואופרטיקווה, בו אני חברה גאה.

אם נשים לרגע בצד את החום, אפשר להתחיל לחשוב על החגים. עם המשקפיים של תרבות הצריכה על האף, הלב מתכווץ ולא יודע להחילט מה יותר מלחיץ: החום או הקניות של החגים. אפשר להחליף משקפיים ולפתוח את העיניים! אנחנו מוקפים באנשים מוכשרים שעושים דברים נהדרים. למה לא לתמוך בהם ולהינות מהדברים שהם עושים? לוקח רגע להתרגל לחוסר האחידות של המוצרים, לאריזות הממוחזרות, לחוסר הוודאות באספקה... אבל כשמתרגלים, אי אפשר לחזור אחורה. מוצרי קוסמטיקה וטיפוח לבית, בובות, תיקים, עוגות וממתקים, ריבות וחמוצים, והכל מגיע עם חיוך של מישהו שמכירים. אני מעדיפה נשמה על פני "שירות לקוחות" ואמון על פני תקנים אקולוגיים. עם חברים אפשר גם לעשות בארטרים שזה אדיר. זה באמת על קצה המזלג... בהמשך העונה נכתוב ונפרט על חוויותינו בעולם הצרכנות הרגועה, ואתם מוזמנים לבוא לסלון האקולוגי כל יום שישי בין עשר לשתיים לחוות אותה בעצמיכם.

קיץ חם ונעעעעעעעים,

תמי

  זר תמונות בענף "החיים מתחת לעץ"

קומפוסטר על ספידים - ורמיקומפוסט.

באינטרנט יש מספיק הסברים בנושא הורמיקומפוסטינג. אפשר למצוא מידע על הכל החל מבניית קומפוסטרים ביתיים ותפעול שוטף של קומפוסטרים קנוים עד לפיזיולוגיה ומעגל החיים של התולעים עצמן. לכן רק אתאר בקצרה את המבנה של הקומפוסטר הנסיוני שבניתי אתמול. מובן שכל החומרים הם ממוחזבל.

  זר תמונות בענף "החיים מתחת לעץ"

קומפוסטר על ספידים - ורמיקומפוסט.

באינטרנט יש מספיק הסברים בנושא הורמיקומפוסטינג. אפשר למצוא מידע על הכל החל מבניית קומפוסטרים ביתיים ותפעול שוטף של קומפוסטרים קנוים עד לפיזיולוגיה ומעגל החיים של התולעים עצמן. לכן רק אתאר בקצרה את המבנה של הקומפוסטר הנסיוני שבניתי אתמול. מובן שכל החומרים הם ממוחזבל.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

צרכנות רגועה של כוסות

היה לילה לבן לפני מספר שבועות, והיו המון המון אנשים. הם זרמו לכאן מהאירוע ההמוני שבכיכר, מחפשים משהו מעניין לשתות. חלקם כבר אחזו בידם כוסות פלסטיק חד פעמיות מהבר בחוץ שמכר בירה בסתם כוסות רגילות.

רגע, מה כל כך רגיל בכוסות פלסטיק?? הן הרי לא היו כאן "פעם". פעם, לפני 30 שנה הם פשוט לא היו. 30 שנים זה ממש לא נצח. ולכן אני מניחה שלא נחכה נצח לפני שהן יעלמו בדיוק כפי שהופיעו.

בעץ, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים כדי להעלים אותן מחיינו.

וכך, משנכנסו אנשים למיטפח וברצונם עארק מחוזק, או שייק בננות עם ליקר של אמא שלי, הם קיבלו מה שרצו, אבל בכוס זכוכית. חלקם קפאו על עמדם: "אההה... אין לכם חדפעמי?" הם קיבלו מבט קר כמו סכין: "לא!" והם ענו: "אז לשתות כאן?" התשובה התחממה מיד: ""את יכולה ללכת עם הכוס לאן שאת רוצה! פשוט תחזירי אותה כשגמרת את הסיבוב".

ויש מי שניחשו שכל הכוסות שלנו יעלמו. אמנם לא היו לנו המון כוסות, אבל בסוף הערב, אחרי שהשקנו עשרות רבות של בליינים חמודים, ספירת הנעדרות עמדה על 4!!!

מה זה מראה?

זה מראה לטעמי, שכשיש תקשורת אוטנטית, מתקיים חיבור ואמון בין אדם לאדם, ובין אדם ל"חפץ", ואז ברב המקרים, הכוס חוזרת למקום, כי יש כבוד, ואם לא, אני בטוחה שזה מתוך שיכרות קלה ולא מתוך שום כוונה רעה!

ובכל זאת, כוסות נעלמו וגם כך לא היו לנו מספיק מלכתכילה. מה עושים? מגיעים במקרה לשוק בנהלל, או בכל מקום אחר, ולו'קחים כמה כוסות שרוצים! ככה זה בעולם של עודפים, אין מחסור בכוסות, ויש לעשות מאמץ כדי לחוש כבוד לחפצים.

אנחנו עושים את זה בעץ.

ועוד הערה: כמה זה כיף לשתות מיץ אבטיח קר עם קוביות קבטיח מכוס חדשה... הכוסות שהבאנו מנהלל הרבה יותר שוות מאלו שנעלמו!

  מאמר בענף "החיים מתחת לעץ"

חזרנו מת"א עם פולי קקאו וייחור של עץ.

היום נסענו לת"א לבקר את תמי ואייל.

את תמי פגשנו לפני שטסנו להודו. ביקשתי ממנה שתשמור על דלי מלא בטינופת ירוקה בריח של סושי. 5 ליטר של תרבית ספירולינה חייה. "רק לחצי שנה, זה מאוד אקולוגי וגם מאוד בריא".

היא הגיעה בלילה על טנדר לבושה באוברול זרחני ומלאה באדמה. מייד ידעתי שיש לנו על מה לדבר.

  עלה בענף "אלון בהיר"

סיפור לערב שבת

יום ששי בדירת עץבעיר בביאליק 23, אנשים מתקבצים למפגש, מביאים אוכל לשיתוף בעקבות בקשתנו. למעשה, המפגש בוטל, והן לא ידעו על כך, ולפני שהן עוזבות, הן מחליטות להשאיר את האוכל. לאחר צאתן, אני פותח את השקית, ומגלה, אבוי, שולפת שקית ובתוכה מעין פנקייקים.

מה עושים בהם? אמת, השלכת מזון לקומפוסט מצערת הרבה פחות מהשלכתו לפח אשפה, בפרט שזה אוכל, שלא יביא תועלת רבה יותר, אם ייאכל. בכל-זאת, חשבתי, אולי יכול בכל-זאת להביא תועלת רבה יותר בדרך אחרת. אולי, למשל, זו הזדמנות לממש את הרעיון הוותיק והמתבקש של הבאת אוכל לחסרי הבית. החלטתי לצאת לרחוב אלנבי הסמוך ולחלק את האוצר לזוכה המאושר, והנה, בעודי ניגש לאופניי, יוצא אליי מתוך החצר אדם, שחזותו מעידה עליו, כי הוא קשה יום.

מיד הצעתי לו את המנה, והוא לקח אותה בשמחה והחל מגולל באוזניי את צרותיו הבריאותיות, המשפחתיות וכל השאר.

בערב שבת יש לפעמים לרגע אשליה, שיש אלוהים...

  מאמר בענף "אייל ירוק"

הסבון בכה מאוד

ניקיון זה משהו שאנחנו עושים כל יום אם זה לשיניים שלנו, לגוף שלנו או לבית שלנו וכמו רבים אחרים זהו תחום שלא נתתי לו את הדעת עד השנה האחרונה, נקודת ציון משמעותית ומשמחת עבורי הייתה בפסטיבל זורבה הבודהה (אפריל 2010) באשרם במדבר שעבר עלי לטובה (מאוד!) השתתפתי בשיעור של אורי מילמן (תוכלו להתעדכן בענף של אורי) שדיבר על היגיינה, כשהתיישבתי לא הייתי בטוח אם זה השימוש מתאים ביותר לזמן שלי (בתור רודף פרודוקטיביות מוגזם שכמותי) אז התיישבתי עם ספקות שהתפוגגו במהרה!
מהמפגש הזה לקחתי שתי נקודות מפתח ששינו עבורי הרבה למרות שכבר הכרתי אותן, נראה שהן הגיעו בזמן כי התחלתי ליישמן -- 'אי-סבון' ו'אי-משחה':

  עלה בענף "אייל ירוק"

אופני נשים והגברים שרוכבים עליהם

אלון מתחיל לצמוח עלי (כמו שאומרים באינגלז), אתמול אני מוצא את עצמי רוכב על אופני עם 3 ארגזי קרטון מאוחדים על הסבל שלי, התיק שלי בסל הקדמי וכ-10 בקבוקי זכוכית גדולים תלויים בשקית ניילון משומשת על הכידון, זו התנהגות של אלון, מדבק.

מאיזשהי סיבה לא ברורה יש לי חיבה לאופני נשים (רַמָה נמוכה וכידון קשת גבוה), שוב ושוב אני מוצא אותן שימושיות יותר ויותר כמו הקוריוז למעלה. יש ספרית ומעצבת שאני מאוד אוהב שסיפרה לי פעם שבהולנד הם היו עוברים דירה בצורה הזו על אופניים! שימושי ומפליא.

ההתפתחות האחרונה בתחום קרתה אתמול בדרכי הבייתה כשיצאתי מהעץ עם דלי 18ליטר מלא ברובו באדמה (כדי למלא את האדניות החדשות-משומשות שלי!) תלוי על הכידון עם שני עציצים קטנים מבצבצים ממנו. מי היה מאמין שזה אפשרי לסחוב כ"כ הרבה על זוג אופני נשים?! אני לא..

ועדיין אני מחפש (בין-לבין) ארגז רשת-מתכת במשקל קל, אשמח לרעיונות והפניות (עדיף משומש ואשמח לשלם עליו).

שתהיה לכולנו עונה (עונת הניידות הידידותית) מלאה תובנות שימושיות..

  מאמר בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

דלת המשרד פתוחה לרווחת הכל

עם התחדשות הענף, מספר אסף שוחמי על תוכנות משרד וההתפתחות שלהן בעלה ראשון:

ד"ר נו-נו-נו, או: איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את הקוד הפתוח.

  עלה בענף "אייל ירוק"

דרושים מכלים משומשים לשימוש חוזר!

שלום חברים,
[אתחיל בסיפור, אתם יכולים לדלג לסוף ולהגיע לעניין]

מאז שאני זוכר את הבית-שחי שלי אני לא אוהב את הדיאורדורנטים ה"רגילים", גם לפני שידעתי מה ההשלכות שלהם..

משהו בהרגשה לא היה לי נעים ומה שיותר הפריע זה שזה לא באמת עבד עבורי..

לפני כמה חודשים (אחרי שתמי מעץבעיר סיפרה לי על זה כמה פעמים) התחלתי להכין לעצמי דיאורדורנט פשוט מסודה לשתיה, ג'ל אלוורה ושמנים אתריים (והמרכיב הסודי- לימון) וראיתי כי טוב.

(סודה לשתיה פשוט משנה את סביבת המחיה של הבקטריות שגורמות לריח.. ואפילו עמידה ליותר מיום :)

אחרי שתמי מעץבעיר בקשה שאכין כמה ואשים אצלה בחנות זה היה נראה לי משהו חמוד לעשות בשעות הפנאי ואפילו לקדם כלכלה מקומית. מאז זה התפתח מעט (מעט). אפילו יש שם מדליק e-deo דאורדורנט פשוט,

היום אני מכין לעצמי גם אבקה לצחצוח שיניים ומתזי ריחות משמנים אתריים (כ-באדי מיסט, ריח לחדר ואפילו לשירותים).

[עד כאן הרקע כדי שתוכלו לעמוד איתי באותו מקום והינה מה שאני מבקש]

כחלק מהמאמצים להשתמש במיכלים משומשים אתם מקבלים את המייל הזה

מי שנשאר לו מיכלים ריקים (בכל כמות):

בקבוקונים של שמנים אתרים- בכל הגדלים.

צנצנות דבש קטנטנות- כמו הדוגמיות דבש לחג.

מכלי ספריי שניתנים לפתיחה מ-10 מ"ל עד 200מ"ל (- חשוב שיהיו תקינים מאוד כי זה מיכל בעייתי ולא כ"כ עמיד בד"כ)

מכלי רול און של דיאורדורנט

אלו המיכלים שמצאתי שימושיים עד כה.

אתם מוזמנים להעביר הלאה למי שנראה לכם רלוונטי, הרי מי לא מעדיף שישתמשו בדברים שהוא כבר לא צריך!?!

אם יש שאלות או שאתם מעוניינים להשתמש בעצמכם, בשמחה- אני עדיין נחמד :)

שבוע מלא ומעולה לכולנו!

[הלוואי שתגלו דברים חדשים שאתם אוהבים השבוע- נראה אתכם :]

אייל

  עלה בענף "אייל ירוק"

בישום טבעי

שאלו אותי כמה פעמים בזמן האחרון על בישום טבעי אז החלטתי לכתוב כמה מילים מוקדם ממה שתכננתי.

ראשית אספר לכם שאני לא חסיד של בשמים ומאז ההתיירקות שלי בחודשים האחרונים מפריעים לי ריחות כימיים כמו בשמים חזקים ודאורדורנטים שמבשמים למרחקים. כשאני אומר כימי אני מתכוון שהסתכלתי על המרכיבים (למרות שאין צורך) אני בס"כ מתכוון לריח חד ומלאכותי, אבל היי- זה אני וכל אחד וטעמו שלו.

ויקיפדיה אומרת:

"בושם הוא שם כולל לנוזל, קרם או שמן המפיץ ריח, מופק בדרך כלל מצמחים ומפיץ ריח הנחשב לנעים."

אחרי ההקדמה המתנגדת הזו נעבור למשהו שהכנתי לא מזמן ומאז מבשם את השירותים בדירה שלנו בחיוך חוזר. מפאת האהבה שלי ללימון החלטתי להתחיל ממנו.

מרכיבים:

לימון

אלכוהול רפואי 70%

מים מזוקקים (אפשר גם רגילים אם זה לשימוש עצמי)

מיכל ספריי

שמנים אתריים אם תרצו

הכנה:

סוחטים את הלימון ומערבבים את הגרעינים פנימה כדי שיסייעו בערבוב בזמן השימוש, מוסיפים מעט אלכוהול, משלימים את הכמות במים לפי כמות הדילול שרוצים, מוסיפים מעט שמנים אתריים במידה ורוצה לחזק את הניחוח ולגוון.

ממלאים במיכל ספריי ומתיזים.

היתרון של לימון הוא הניחוח הנקי שלו וההשפעה המעוררת שלו.

אתם מוזמנים לשתף את כולנו בחוויות, כך נוכל להמשיך וללמוד ולהתנסות.

אייל

  עלה בענף "אייל ירוק"

איך מכינים את הדאורדורנט הזה?

אחרי הכתבה בוואי נט ירוק התיבה שלי התחילה להתמלא בשאלות על הדאורדורנט אז החלטתי להעלות עלה שיסביר ובכך גם לתת במה לדיון ושיתוף שזו בעצם הכוונה של עץבעיר.

נכבד בלינק חוזר למי שלא הגיע משם: הכתבה

נתחיל בדאורדורנט ונפתח בעלים הבאים. אתם מוזמנים לשאול שאלות, אני לומד מהן.

מתכון לדאורדורנט פשוט:

1/3 סודה לשתיה

2/3 ג'ל

כמה טיפות שמן/ים אתריים

מערבבים ושומרים במיכל. נשמע פשוט מדי? לכן אני קורא לזה דאורדורנט פשוט.

ארחיב על המרכיבים:

סודה לשתיה- ניתן לקנות בכל מכולת שכונתית להתנסות ראשונית ובכמויות גדולות יותר בחנויות לאספקה למעבדות וכו' או בצורה פשוטה ואקולוגית יותר בעץבעיר באריזות משומשות.

'''ג'ל'''- זה החלק המעניין, בהתחלה השתמשתי בג'ל אלוורה שקניתי מלוי לייבל בדרך פ"ת בת"א ואחריו החלטתי לעבור לפתרון הטבעי יותר והלכתי לפגוש את ניר פנר, שמכין מוצרי קוסמטיקה טבעית בביתו הקסום ביפו, ממנו קניתי את ג'ל הבסיס שאני משתמש בו היום המבוסס על מים ארומתיים של גרניום והדס.

מאז אני משתמש בסבון הגוף, בשמפו ובמשחת השפתיים שלו וממליץ בהרבה אהבה (בדומה לצורה שהוא מכין את המוצרים שלו:)

למי שמעוניין לרכוש מהמוצרים המעולים שלו הם זמינים בחנות של עץבעיר שפתוחה בכל שישי ב10:00-14:00 או בקו-אופ האורגני בדרום ת"א, לשאלות תוכלו לשלוח לו מייל ל- nirpenner [at] gmail.com

אפשר להשתמש בהתחלה בכל ג'ל אלוורה- פשוט תנסו.

שמנים אתריים- אני משתמש בשמנים של בלה אשור שאני קונה בעץ או בשמנים שמיובאים מאנגליה שאני קונה מניר פנר, הרעיון הוא פשוט להשתמש בשמן באיכות טובה ובטח שלא בשמנים למבער.

בחודשים האחרונים אני מכין דאורדורנטים בניחוח לימון או אשכולית- מרענן.

תוספות- אפשר לערבב כמעט כל דבר, אלון לדוגמא אהב את דאורדורנט הקינמון שעשיתי, בהתחלה הייתי מוסיף מעט לימון סחוט, פעם אחת הוספתי רוזמרין וזה נתן ניחוח רענן, אין גבול ועם זאת שווה להתחיל עם הבסיס ולגדול משם.

מכלים- אני משתמש במיכלים משומשים שאני מנקה ומוריד מהם תוויות, ממליץ בחום- איה שקנתה ממני לא מזמן דאורדורנט שאלה בטלפון "אני מקווה שאתה לא משתמש במיכלים חדשים, לא הייתי רוצה לקחת ייצור מכלים חדשים על המצפון שלי" ותיארה את זה יפה.

חשוב לציין שמספיק לשים מעט סודה לשתיה על בית השחי וזה בד"כ מספיק ליום שלם.

אז למה לעשות דאורדורנט אם אפשר רק סודה לשתיה שאלת?

אני מתרץ את זה ברשימה הבאה:

1. הג'ל עושה את זה נוח יותר ליישום על הגוף, נותן אפקט מרגיע (תלוי בג'ל) ועוזר לסודה להשאר על הגוף עוד קצת

2. אנשים אוהבים ריח ולא מומלץ לערבב סודה לשתיה עם שמנים אתרים ולמרוח אז ג'ל מחבר את זה יופי

3. אנשים אוהבים לקנות דברים- בצורה הזו אני משתמש בצורת התנהגות קיימת כדי לעודד שינוי מחשבתי. בד"כ זה כדור שלג שממשיך להתגלגל ומגלים דברים מופלאים

- אני לא מתפרנס מהמוצרים האלו, זה יותר ברמת המעורבות החברתית-אקולוגית אבל אם יתפתח מזה עסק קטן לא בטוח שאעצור את זה.

נראה לי שזה מספיק לעלה הזה, נתעדכן בעלה הבא.

בהמשך אספר לכם על הניסיון שלי עם *פחות* סבון, שמפו ומשחת שיניים.. אתם עשויים לשכנע אותי לספר לכם על האתגר שלי הכולל מחסור בנייר טואלט בשירותים וטישיו לאף :)

אתם מוזמנים לשוטט באתר ולגלות מוצרים נוספים, חוויות נוספות ולשתף אותנו מה גיליתם.

אייל

  עלה בענף "אייל ירוק"

מתחיל שיחה על כמויות נדרשות

עבר הרבה זמן מאז שתמי הציע לראשונה שאכתוב על מעשיותי והחוויות שלי בתהליך

הפעם אני בקשתי ממנה וכמובן נענתה הגברת

ואתם עדים לפוסטים הראשונים

לחיי התחלות חדשות

תרשו לי להתחיל מהאמצע, זו הדרך הכי טובה לדבר לעניין לטעמי

דאורדורנטים, כמויות וחוויות

בהתחלה היה לי בראש שדאורדורנט יהיה נוח אם יהיה (או יותר נכון להגיד שחשבתי "צריך להיות") במרקם דומה לקרם,

במונחים של דאורדורנט פשוט מסודה לשתיה זה אומר יותר סודה לשתיה ופחות ג'ל.

זה גורם לזה שהדיאורדורנט היה מתקשה לרמה לא שימושית אחרי כמה זמן.

בזמן האחרון גיליתי שכדי לבטל את ריח הזיעה (הפרעה למרחב המחיה של החיידקים שיוצרים את הריח- בעלה אחר) למשך יום שלם אין צורך בכמות כזו גדולה של סודה לשתיה והתחלתי לשים יותר ג'ל ופחות סודה

כמו הרבה דברים אחרים, אני שוב ושוב מבין שאין צורך בכזו כמות של חומר כדי לקבל תוצאה אפקטיבית.

שווה בדיקה בתחומים אחרים- עד כה אני התנסיתי בזה בקשר לאוכל, סבון גוף, שמפו ומשחת שיניים- גם בנושאים אלו ארחיב בעלים עתידיים.

נתראה בעלה הבא;

בנתיים אתם מוזמנים לשתף בחוויות שלכם

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

אין כמו ויטאמיקס

המיקסר הישן גווע לאטו. תיקונים לא השיבו לו את מלוא כוחו. אז נתנו אותו למימי, שמסרה אותו למתקן מֵרחוב טשרניחובסקי, שהצליח שוב לתקנו, במידה, שהִספיקה לִצרכיה. הכרזנו על מגבית לקניית ויטאמיקס חדש כמתנת יום הולדת לתמי. כן, ויטאמיקס, אמרנו, בלי לחשוב פעמיים, כי זה מה שנחשב לטוב ביותר, אך בכל-זאת ניקרה בראש המחשבה, שאולי יש מכשיר זול יותר ולא פחות מוצלח ואולי בכלל מיד שנייה?

לא עשינו לעצמנו חיים קלים. התרוצצנו ביפו, מצאנו חנות קטנה, שם מכרו לנו באדיבות מהולה באסרטיוויות מכשיר מקצועי. "אם לא יתאים, תחזירו", אמרו, וגם "תקפידו, שיהיו תמיד נוזלים", אמירה שגרמה לנו להרים גבה. ובכן, בדקנו, ניסינו - לא הצלחנו לטחון תמרים, וגם לא קליפות לימונים. "אבל בוויטאמיקס אפשר", אמרה תמי וּמיהרה לוודא זאת עם אופק, והחזרנו. אז לדוכן מיצים היא אולי מצוינת, אבל לִטחינת מזונות יבשים וקשים לא ולא.

חדורי שכנוע פנימי עמוק הזמנו את הוויטאמיקס ממירה גיל, וּלאחר שהִצּבנו אותו במִטְפָּח, הבנו את ההבדל בִמהירה! לא נותר אלא להזמין את כל המשתתפים בקניית המתנה להשיק שייק לכבוד יום ההולדת ולכבוד המכשיר המופלא. מאז, הקלות הבלת-נסבלת של השייק מזכה אותנו במטעמים מזינים וּטעימים.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בכל-זאת מסנן מים

כשעבר עץבעיר לדירה בכיכר ביאליק, המים ערבו לחיכנו. רק להעמיד אותם בקנקן עם מכסה פתוח ללילה או יום לנידוף הכלור, ולא צריך יותר מזה. אחר-כך נוספו חרוזי הקרמיקה נושאי חותם החיידקים המועילים ושיפרו את האיכות עוד.

וּבכל-זאת, המלצות על מסנן המים של קטדין קיבלנו מכמה כיוונים, תחילה מזהר צמח. אח"כ שמענו על המיזם המבורך "דרך המים" ונוצר הקשר עם איתי, העומד מאחוריו. בשלב זה השתכנענו, שהמסנן של קטדין יכול לסנן מהמים כימיקלים רבים, שלא זכו למענה, בראש וּבראשונה מתכות ואולי (טרם אושר סופית) גם פלואור וכן תרכובות אורגנו-כלוריות, כלומר, של חומר אורגני עם כלור, הנוצרות, לפני שאנחנו מנדפים את הכלור, שהן מסרטנות. אכן, במצב הרצוי - מים חיים ללא תוספות כימיות - לא היה צורך במסנן.

המערכת של קטדין מבוססת על מסנן פחם וּמסנן קרמי ייחודי, המונע חדירה והתרבות של חיידקים למערכת. הפרטים המלאים באתר. החיידקים אמנם הטרידו אותנו פחות, בהינתן הסינון והחיטוי, שמבצעת חברת "מקורות", אבל לא יזיק לסנן אותם. תמיד אפשר להוסיף קריסטלים...

החלפת סנן פחם מומלצת מדי 12-10 חודשים, ואת הסנן הקרמי יש להחליף עד חמש שנים מתחילת השימוש בו. המערכת אינה צורכת חשמל ואינה יוצרת קרינה כלשהי (בשונה ממערכות, המבוססות על UV, אולטרא-סָגול). היא גם איננה כרוכה בבזבוז מים בתהליך הסינון, כזה שנגרם במערְכות אוסמוזה הפוכה.

והטעם משובח! בואו לטעום.

אם המלצתנו נשמעת לכם אמינה, זה הזמן להתחיל לחשוד בכַשְרותנו: אם תציינו את ססמת הקסם "עץבעיר" בבואכם לקנות מסנן של קטדין, עץבעיר יקבל זיכוי כספי (<-:)

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בוידעם

בוידעם, מלה של פעם, מתאימה לדירה משנת 1925. הבוידעם עצמו מתאים לתקרה הגבוהה של הפרוזדור. זמן רב בהינו בֶחלל הבלתי-מנוצל, וּבחפתים הרבים הממלאים את הדירה, עד שהִגּיע אלעד והבוידעם קם והיה, ולא סתם בוידעם, אלא בוידעם מפואר, עשוי מדלתות יפות של ארון קיר שפורק, ניתנות לַהֲזזה, וּמשולבים בהן בתי-נורה. מושלם!

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בוידעם

בוידעם, מלה של פעם, מתאימה לדירה משנת 1925. הבוידעם עצמו מתאים לתקרה הגבוהה של הפרוזדור. זמן רב בהינו בֶחלל הבלתי-מנוצל, וּבחפתים הרבים הממלאים את הדירה, עד שהִגּיע אלעד והבוידעם קם והיה, ולא סתם בוידעם, אלא בוידעם מפואר, עשוי מדלתות יפות של ארון קיר שפורק, ניתנות לַהֲזזה, וּמשולבים בהן בתי-נורה. מושלם!

  זר תמונות בענף "גל סוגרת מעגל"

הגיינה נשית, בריאות וסביבה

כשמגיעים להתייחס לנושא ההגיינה הנשית, אין להתחמק מדיון קצר על הפוליטיקה של יחסי החברה הפטריארכלית ונשים, ויחסי החברה המערבית וגוף האדם. שני אלו נושאים שמשתלבים אחד בשני, ויוצרים את התמונה המוכרת לנו היום ביחס החברה בכלל והרפואה בפרט לנשים, ואת האופן בו נשים בוחרות לאמץ או שלא לאמץ יחס זה.

השילוב בין הצורך של חברה פטריארכלית לשלוט בנשים ולהצר את צעדיהן, לבין ההתכחשות הכללית של החברה המערבית לפעולותיו השונות של גוף האדם על תוצריו, יצרו התייחסות אל המחזור הנשי כאל מטרד שצריך לסבול אותו במקרה הטוב, ולהתעלם ממנו לחלוטין במקרה הפחות טוב.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

בכניסה לכנסת

משהו שבאמת השאיר עלי רושם מעורר חיוכים זו חווית הכניסה שלי לכנסת. אתם יודעים בדיקות ביטחוניות וכל זה. אחרי ששמעתי ממארגני הכנסת ש"אי אפשר להכניס דיסק און קי לכנסת", ניסיתי לארוז עם מחשבה תחילה, אבל באמת לא יכולתי לנחש מה עוד יהיה אסור. זה הזכיר לי קצת את חוויותי מטיסות בינלאומיות, אבל, הזכרתי לעצמי שיש לי אזרחות ישראלית ושאני בחורה ג'ינג'ית וקטנה וחשבתי שיהיה בסדר.

אז לא עזרו לי הנמשים. עצרו אותי ולקחו לי את התיק. למה?

כי היה בו בקבוק זכוכית עם התה שלי. "לא מכניסים בקבוקי זכוכית לכנסת". כשהתחלתי שיחה עם הבודק לגבי כוסות חד פעמיות וזה שהן לא סביבתיות, ניגש אלי איזה רב-בדק וסימן לי, בטון הכי מאיים ובשפת גוף של אנשי ביטחון מהסרטים, לסור הצידה. בעודי סרה, הכריזה הבדקנית שיש לי גם "בגדים" בתיק. "זוג גרביים וסוודר" תיקנתי (אולי גם המגבת שלי הקפיצה להם את המכשירים, יכול להיות שהם לא קראו את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה). "אסור להכניס בגדים לכנסת" (יודעים למה? כי אני עלולה להתחפש!). הכי קשה הייתה הפרידה מהאוכל. "אסור להכניס אוכל לכנסת". "למה?" שאלתי במצוקה גוברת. רוצים לנחש?... כי אולי האוכל שלי לא כשר ואין הכנסה של אוכל לא כשר לכנסת. רוצים לאכול? אין בעייה, יש מזנון.

כשהרב-בודק הציע לי לחזור הביתה, כמעט שעשיתי זאת, אבל החלטתי שההשתתפות בכנס תתרום יותר ממעשה הפגנתי שולי. נכנסתי ללא התיק, ואכן נאלצתי להשתמש בכוס חד פעמית (טפו!) ואחרי זה ללגום מים מינראליים מבקבוק אישי (טפו!!!!!), כי הייתי "דוברת" אז נתנו לי. והייתי צמאה.

אוף איתך, מערכת! לא פלא שהבאים בשערייך על בסיס יומיומי מקבלים צבע אפור.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בחזרה לבוץ

וואו! איזה כיף היה היום עם מחזור ארבע של קורס הפרמקלצ'ר העירוני שלנו! היום התחיל עם חנן לוי ושיעור על אנרגיה, שמושים באנרגיה בבית, המחיר שלהם, אנרגיות מתחדשות והחשיבות שאי אפשר להדגיש אותה מספיק של הפחתה, של כבוד למשאב.

אחר כך עצרנו במיטפח לברר מהם מקורות האנרגיה הטובים ביותר לגופנו (רמז, הם בצבע ירוק).

ואז... ואז! דפנה גבעוני הגיעה, שלפנו את שאריות החרסית מהשיפוצים של לפני שנתיים, שוב ערבבנו עם חול והפעם התקנו פאנלים למסדרון, המסדרון שתמיד סובל עודפי בלאגן, ושנטול פאנלים התחיל לקבל כתמי רטיבות לא נאים במפגש שבין הקיר (הקיר, הקיר! זה שפראנק עשה עלי עבודת שפכטל מפוארת), והרצפה.

ובכן, עכשיו, במקום כתמי רטיבות, יש לנו פאנלים יפהפיים משברי אריחים. אז איך עושים? נורא פשוט:
מערבבים 1 חרסית לבנה על שניים חול, או אם החרסית כהה יותר, אז פחות חול (זה בגלל שככל שהחרסית יותר כהה בעצם יש בה פחות חלרקיקי חרסית ויותר חלקים "חוליים"), מערבבים טוב טוב עם מים עד שזה מגיע לגמישות רצוייה. עובדים עם שפכטל או מסטרינה, מורחים בוץ על הקיר ועל שברי הקרמיקה, ומדביקים.

אם הקיר צבוע ומטויח בחומרים אקריליים (טפו!), כמו במקרה שלנו, אז חורצים את הקיר כך שלבוץ יהיה למה להיתפס.

ניתן לבוץ הראשון שעשינו היום להתייבש, ואז נעבור עליו עם חרסית בהירה, כדי לסתום חריצים, ולהבהיר את המראה, ולבסוף נאטום בתערובת של שמן ושעוות דבורים.

יצא יפה! בואו לראות...

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עוד מים, עוד אפורים

בשיעור האחרון של פרמקלצ'ר עירוני, בנינו בהנחייתו של ספי מיור עוד חתיכה של מערכת המים האפורים של העץ, והפעם שלחנו מים מכיור המטפח ישר לעץ התות הוותיק.

רק כשספי ביקש ממני להתחיל לשטוף כלים, כדי לבדוק את המערכת, גיליתי איזה שינוי הולך לקרות. לתת למים לזרום לחור שבכיור הזה ולדעת שהם הולכים לגינה... וואו!

בהתחלה הוצאתי את הקערה מהכיור. איזו תחושה מוזרה זאת הייתה. אבל אחרי כמה נסיונות הבנתי שהיא צריכה לחזור. מים בקערה זה מעולה, גם אם יש מערכת. בקערה מצטברים מים שאפשר לשטוף איתם (לא על כל שטות צריך לפתוח את הברז, זה גם יותר נוח) או להפנות אותם הלאה מהכיור, על פי תכולתם.

למשל, אם יש במים הרבה שומן (בדיוק שטפנו את השאריות של הטחינה מהדלי), אקח אותם לקומפוסט במקום לתת לשומן להעמיס על המערכת שלנו.

שני דברים נחמדים מאוד קרו במהלך השיעור. ספי ביקש טוף, והטוף פשוט הגיע... עץ התות דרש הרבה גזם מסביבו, אז כיסחנו את שיח ההיביסקוס שיבש, בכניסה לבית. הוא ויתר די בקלות ופשוט פינה את מקומו (תודה לחגית ולגל!). כך זכינו בהמון חומר יבש, וגם בחלקת אדמה חדשה בשטח עם המפנה הדרומי. זו תחכה למיפגש שלנו עם מתן הגנן שבו נילמד איך להקים גינת ירק קטנה, מא' (הכנת האדמה) ועד ת' (הרכבת מערכת ההשקיה).

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עוד מים, עוד אפורים

בשיעור האחרון של פרמקלצ'ר עירוני, בנינו בהנחייתו של ספי מיור עוד חתיכה של מערכת המים האפורים של העץ, והפעם שלחנו מים מכיור המטפח ישר לעץ התות הוותיק.

רק כשספי ביקש ממני להתחיל לשטוף כלים, כדי לבדוק את המערכת, גיליתי איזה שינוי הולך לקרות. לתת למים לזרום לחור שבכיור הזה ולדעת שהם הולכים לגינה... וואו!

בהתחלה הוצאתי את הקערה מהכיור. איזו תחושה מוזרה זאת הייתה. אבל אחרי כמה נסיונות הבנתי שהיא צריכה לחזור. מים בקערה זה מעולה, גם אם יש מערכת. בקערה מצטברים מים שאפשר לשטוף איתם (לא על כל שטות צריך לפתוח את הברז, זה גם יותר נוח) או להפנות אותם הלאה מהכיור, על פי תכולתם.

למשל, אם יש במים הרבה שומן (בדיוק שטפנו את השאריות של הטחינה מהדלי), אקח אותם לקומפוסט במקום לתת לשומן להעמיס על המערכת שלנו.

שני דברים נחמדים מאוד קרו במהלך השיעור. ספי ביקש טוף, והטוף פשוט הגיע... עץ התות דרש הרבה גזם מסביבו, אז כיסחנו את שיח ההיביסקוס שיבש, בכניסה לבית. הוא ויתר די בקלות ופשוט פינה את מקומו (תודה לחגית ולגל!). כך זכינו בהמון חומר יבש, וגם בחלקת אדמה חדשה בשטח עם המפנה הדרומי. זו תחכה למיפגש שלנו עם מתן הגנן שבו נילמד איך להקים גינת ירק קטנה, מא' (הכנת האדמה) ועד ת' (הרכבת מערכת ההשקיה).

  מאמר בענף "אלון בהיר"

כי תבואו אל הארץ

כמה דברי הגות ושירה, שהקראנו בסדר ט"ו בשבט, וכמה, שלא הספקנו. תחילה, מתוך הספר "האקולוגיה האנושית בעולם הַעתיק" מאת דוד קוטלר, הוצאת מ' ניומן, תשל"ז...

  מאמר בענף "אלון בהיר"

כי תבואו אל הארץ

כמה דברי הגות ושירה, שהקראנו בסדר ט"ו בשבט, וכמה, שלא הספקנו. תחילה, מתוך הספר "האקולוגיה האנושית בעולם הַעתיק" מאת דוד קוטלר, הוצאת מ' ניומן, תשל"ז...

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

טו טו טו

איזה כיייף היה אתמול בט"ו בעץ! לא ברור לי איך אי מצליחה להיות כל פעם מופתעת מחדש, כל פעם מוקסמת מחדש מהאנשים שמקיפים את העץ, שבאים כדי להיות ולפגוש ולחייך ולאחרונה גם לשיר ולספר סיפורים ולהקריא שירים. אין לי מילים - היה מקסים.

ואלון האחד והיחיד אפילו נותן כאן את כל תכנית הסדר הנפלא שהוא העביר, וכאן גם רשמיו ועוד תמונות.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

קירות שוב נופלים בששון

הפגישה עם דר. נורברט הייתה הרת גורל בשביל הקיר המזרחי של המשרד. במפגש של קורס הפרמקלצ'ר השבוע למדנו למה בטון זה לא משהו, צבע אקרילי זה די אסון, אבל הכי הכי גרוע זה גבס!!

ראינו את זה בעיניים, כששכבות הגבס והבטון נפלו כאילו רק חיכו לליטוף של הפטיש, ומתחתם, המממ... אקו-סיסטמה שלמה שחיה על לחות ובסדקים שהקיר פיתח בשמונים השני האחרונות.

ואז למדנו איך עושים פטשוק, מסיד בור וחול ומים, וכיסינו את הקיר הפצוע בשכבה ראשונה. את לבני הסיליקט מימין בינתיים נשאיר חשופות.

תודה לנורברט המקסים ולאנשי מחזור ארבע של קורס הפרמקלצ'ר העירוני!

"קורסים באקולוגיה עירונית"

ניקיון נקי

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

המקרן

אי אפשר היה יותר. ניסינו יד שנייה, ניסינו השאלות. עם פריחתם של הקורסים פה בסלון, פתאום הזדקקנו למקרן לעיתים יותר ויותר תכופות, כמעט כל שבוע. אז החלטנו שאין ברירה, צריך לקנות, ולקנות חדש - כן כן.

התייעצנו, בדקנו, השווינו וביררנו. מי שעזר לנו להחליט מה עושים היה גליבטר שכהרגלו סידר את המחשבות וההתלבטויות בכמה המלצות מדוייקות. אז קנינו אפסון, דרך חברה נעימה במיוחד בשם מלודי. אם אתם צריכים מקרן, דברו שם עם ורד. הם נתנו לנו שירות מדהים, הביאו לנו את המקרן עד הסלון כדי שננסה אותו, והשאילו לנו מקרנים עד שהמלאי שלהם התחדש ויכולנו לקנות מהם את המקרן המתאים.

עכשיו הוא כאן, מקרן באיכות מעולה, שפשוט עובד. בינתיים אנחנו ממקמים אותו בכל פעם שיש צורך. בשביל מסך, אנחנו מכסים את מפת הקומפוסטאים בסדין. בעתיד הקרוב נקבע אותו לתקרה ונארגן מסך קבוע. אז משתתפי קורס הפקרמקלצ'ר וקורס הגינה האקולוגית כבר נהנו ממצגות וסרטונים, ועוד היד נטויה.

הבעייה היחידה עם המקרן היא שהוא עלה לנו 4,000 ש"ח שאין לנו! אז חילקנו לצ'קים דחויים והחזקנו אצבעות שטס תצליח לחדש חברויות ולצרף חברים חדשים שיתרמו את חלקם ויעזרו לנו לכסות את ההוצאה, וגם יבואו להינות מערב הקרנה חגיגי שבו נחגוג את ה"קולנוע הסלוני" שלנו. אז אם בא לכם לתרום הנה כאן הצעת החברות שלנו, ובקרוב נזמין אתכם לערב הקרנה מיוחד עם פינוקים והפתעות. למה בקרוב? כי טס עושה עבודה מצויינת, ולא מעט אנשים חידשו חברות או הצטרפו כחברים חדשים!

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

צנצנות מתגלגלות ?

עדכון, 10.8.11: לאחרונה מגיעות אלינו בקשות רבות לאיסוף צנצנות. חברים, אנו שמחים על כך שאין ברצונכם לזרוק אותן לפח. לצערנו הרב, מעבר הדירה שלנו כלל שינויים רבים, וביניהם הפסקנו לאסוף צנצנות. אתם מוזמנים להעביר אותן לגינות קהילתיות של ידידינו ברחבי העיר, או לגינת אונ' ת"א - "אור-גינה-לי" - הממוקמת בתוך האוניברסיטה ליד ביה"ס לעבודה סוציאלית ומאחורי בניין כיתות וולפסון (הנדסה). עמכם הסליחה.

לשם היסטוריית העץ והארכיון, העלה נשאר כמות שהוא היה בעבר.

...

מיחזור הוא צורה של מאבק שרוב הזמן נכשל – גם במבחן הביצוע וגם במבחן התוצאה – בגלל הצריכה המוגברת שהיצרנים מעודדים וחוסר הכדאיות הכלכלית של מיחזור החומרים. אנו מעדיפות צמצום במקור או שימוש חוזר. בתור עסק שמוכר מוצרים (בין השאר), ניתן לשלב בין השניים כך: נמכור מה שאפשר ללא אריזה, לא נייצר אריזות חדשות ונשתמש באריזות שאחרים מעדיפים לזרוק.

כך, נולדו הצנצנות המתגלגלות! אנו אוספות צנצנות זכוכית (בלבד) מכל מי שרוצה ויכול לתת. יש לנו סוגים מועדפים (צנצנות דבש, סילאן וריבה) וסוגים לא רצויים (צנצנות נסקפה). בנוסף, אנו מעודדות אתכן, הקונות (והקונים), להביא צנצנות מהבית למילוי חוזר של מוצרים שונים. הצנצנות שמיועדות למזון עוברות עיקור מזורז ושטיפה. הביאו לנו צנצנות!

בצנצנות ניתן למצוא: טחינה, דבשת ענבים, מלח ים, קומפוסט עירוני, חליטות תה וEM.

  זר תמונות בענף "מה הכי שווה עכשיו"

כדור ? כביסה ? כדור כביסה !

הקצב שבו מוצרי צריכה חדשים נכנסים לחיינו מאיץ עם הזמן. לחידושים בתחום האקולוגיה והסביבה לוקח זמן. את המקום הראשון בחדירה לשוק אתן ללא ספק למוצרי הצריכה האקולוגיים (אם נניח לרגע לטלפונים סלולאריים ומחשבים ניידים קטנטנטנטנים).

ביניהם, נמצא כדור הכביסה. רבים כאלו מסתובבים בחנויות לאחרונה.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

מים מים מים

וואו, איזו מהפכה!

אתמול בשיעור השני של קורס הגינה האקולוגית בעיר הוחלף הדלי המיתולוגי שקיבל בנאמנות את מימי הכיור השני במטבח מאז שהגעתי לכאן, במערכת אגן חיפוי שמובילה את המים מהכיור האמור אל עץ הפאפיה שמקדימה.

בנות הקורס שמעולם לא עסקו באינסטלציה לפני כן, חיברו צינורות כאילו נולדו אינסטלטוריות, והפלא ופלא, תוך שעה וחצי השתנתה לה המציאות, ומעכשיו אני יכולה לבחור: המים לדלי או זורמים לפאפיה ולפיטנגו.

  עלה בענף "הגננים והגנניות של העץ"

ניר פנר - ארומתרפיסט ורוקח טבעי

את החיבור לטבע אני זוכר כל חיי....
התחלתי להכין מוצרים טבעיים בכוונה לשפר את אורח חיי ונהנתי מן ההשפעה של הטבע על גופי ובריאותי,

משם גם החל מסעי בעולם הצמחים והשמנים.
היום ישנו חיבור גדול ביני לבין השמנים הארומתים ורפואת הצמחים .
אני מנצל את ההזדמנות לחוות את הטבע ברפואתו
ולהעביר את המתנה הזו הלאה.

אני הולך בדרך האדמה ומאמין שזו דרכנו ,אנו רק מתבקשים

מהטבע ללכת דרך זו והשינוי מגיע.
כיום אני מטפל בעיסוי ובשמנים ארומאטיים ,
מייצר מוצרים טבעיים ומעביר סדנאות קוסמטיקה ורוקחות טבעית.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

האמת המטרידה של הגשם

בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בִמיוחד, ולא הספקתי לללקט חרובים כהרגלי וגם לא זיתים, וקיוויתי, שהגשם, שנעלם למשך כמה שבועות, יתמהמה עוד כמה ימים, כדי שהפירות ישארו יבשים. אבל הגשם לא התאפק והתפרץ. קידמתי אותו בשמחה מהולה בִשמינית שבִשמינית של צער.

המשך...

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אף אחד רוצה לבזבז אנרגיה

תכירו את אף אחד -

"אף אחד" הוא חלק מקמפיין חסכון בחשמל שעורכת ממשלת queensland באוסטרליה. חבר אוסטרלי שלומד איתי במכון ויצמן, וגר בבריסביין, הביא לי את ערכת שימור האנרגיה שאפשר לקבל חינם כחלק מפרויקט ממשלתי שמעודד חסכון בצריכת חשמל ודלקים למיזוג, חימום מים, וכל צרכני האנרגיה הגדולים בבית האוסטרלי - שדומים מאוד לבית הישראלי אגב. הכותרת של הקמפיין היא climatesmart, מה שמצביע על החיבור לשינוי האקלים. אך היא מדגישה בד בבד את החסכון בצריכת החשמל הצפוי.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

חשבון נפש מעשי

על חילונים רבים יש ליום הכיפורים השפעה מיוחדת, לִכאורה. אולי יכול היה להיות לא רע אחד כזה בחודש. אצלי הוא מחלץ התחלות שהמתינו. כך לפני שנתיים, וכך היום, ערב יום הכיפורים, כשהִצּבתי סוף סוף בַחֲצַר הבית את הקומפוסטר, שקניתי פעם בַהֲנחה משמעותית במסגרת מבצע של רשויות מקומיות בשרון. כיוון שזה לא עיכב אותי בַעֲשיית הקומפוסט, דחיתי זאת, אך האתגר הבא הוא, כמובן, להכניס גם השכנים למעגל, כמתבקש מהשכנות, העומדת כרגע במרכז פעילותנו על-פי התוכנית השנתית החדשה. בינתיים הדפסתי את הֶעלה הזה של אילן וגם את זה כדי להציג אותם לשכנה, המנחה את הגנן בַעֲבודתו, וְלשים קץ לקִלְלת המפוח בַחצרנו. בַחזרה לקומפוסוטר, מבחינתי האישית, הוא גם ייתן מענה נוסף לימים, שבהם אינני מזדמן לאחת הגינות כדי להביא לשם את האשפה, אם כי יש לכך כבר מענה בקומפוסט השַלשוֹלים. וגם מדפים ממוחדשים הניב היום הזה. המשך...

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילות שי לסוכות

סוכות הוא חג של שכנות. על-פי התוכנית השנתית שלנו אנחנו על התפר בין עונת הצרכנות הרגועה לעונת השכנות, וּמוצְרי סחר הוגן מגלמים את החיבור בין שתי המחלקות הללו.

ביום שישי, ערב סוכות, נציע פריטים של סחר הוגן ושל עץבעיר בַאריזות אישיות, בצלופן שמתכלה בערימת הקומפוסט וּסרטים תפורים משאריות בד, ותוכלו להרכיב לעצמכם וְלִשכניכם חבילות שי.

מעניין, מה השכנים שלכם יביאו...

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילות שי לסוכות

סוכות הוא חג של שכנות. על-פי התוכנית השנתית שלנו אנחנו על התפר בין עונת הצרכנות הרגועה לעונת השכנות, וּמוצְרי סחר הוגן מגלמים את החיבור בין שתי המחלקות הללו.

ביום שישי, ערב סוכות, נציע פריטים של סחר הוגן ושל עץבעיר בַאריזות אישיות, בצלופן שמתכלה בערימת הקומפוסט וּסרטים תפורים משאריות בד, ותוכלו להרכיב לעצמכם וְלִשכניכם חבילות שי.

מעניין, מה השכנים שלכם יביאו...

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילות שי לסוכות

סוכות הוא חג של שכנות. על-פי התוכנית השנתית שלנו אנחנו על התפר בין עונת הצרכנות הרגועה לעונת השכנות, וּמוצְרי סחר הוגן מגלמים את החיבור בין שתי המחלקות הללו.

ביום שישי, ערב סוכות, נציע פריטים של סחר הוגן ושל עץבעיר בַאריזות אישיות, בצלופן שמתכלה בערימת הקומפוסט וּסרטים תפורים משאריות בד, ותוכלו להרכיב לעצמכם וְלִשכניכם חבילות שי.

מעניין, מה השכנים שלכם יביאו...

  עלה בענף "אלון בהיר"

אושפיזין

הנה דבר שלא קרה עדיין בעץבעיר: בניית סוכה. בסוכות נהיה באשראם במדבר, וכך היה גם בשנה שעברה. זה בהחלט ברוח הֶחג: העיקר לא להיות בבית הקבע, אלא במשכן ארעי. אז דווקא בסוכות יהיה הסלון האקולוגי סגור. ממילא אירוח אושפיזין הוא עניין של קבע בעץבעיר, וַהרי הדירה האקולוגית פתוחה לכול מדי יום שישי, בִפרט כשיש סיור מודרך, וּבִימי התנדבות וּמארחת רבים במסגרת קורסים, סדנאות וּפעילויות נוספות, וכעת אנו ניצבים בתחילתה של עונת השכנות שלנו, השופעת אירוח.

אם תדבר עם השכן
גויאבות הוא לך ייתן
כי מה שלו הוא מיותר
הוא בשבילך ממש אוצר

  מאמר בענף "עשי זאת בעצמך"

מים אפורים - מונחים ומושגים

מאמר מאת גל קידר, המסכם בתמציתיות את נושא המים האפורים, שיטות הטיפול והסינון בהם. מדובר בנושא שמתעסקים בו רבות והרבה מילים נשפכות עליו, במיוחד לאור הקמפיין הציבורי שמריצה רשות המים ותקנת היטל הבצורת המושתת על אזרחי המדינה כעת. את הפוליטיקה נשאיר למקום ולזמן אחר, וכאן נוכל להבין את הבסיס לעניין החשוב הזה.

  מאמר בענף "אָיְרוּקָה"

צרכנות רגועה

כל היום אנחנו חשופים למיליון מסרים גלויים וסמויים שאומרים לנו איך להראות, מה ללבוש, איך להריח, מה לטעום, איך יראה האוכל שלנו ועוד. המרחב הציבורי שלנו מופקע מאיתנו ברחובות, בכבישים, בשדרות. אותם פרסומאים לא ממש שואלים אותנו איזה שלטי חוצות נרצה או לא נרצה לראות, או האם הפרסומת של שמפו פינוק (על שדרות בגין ליד הקריה) או של דפי זהב, לטעמנו או מציקה לנו? הפרסום הנ"ל יוצר מצב בו אנו צורכים בגלל ענקי השיווק (קבלו ח"ח) ולא בשל צורך קיומי.

  עלה בענף "הענף של אורי"

אפשרויות = חופש = אושר?

לרוב, אני לא אוהב לקנות. במיוחד לא בגדים ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. הסיבה לא נעוצה בהתנגדות לעניין הקניה, אלא מעודף האופציות. אני יכול למצוא בדיוק את מה שאני רוצה, אך מכיוון שמספר האפשרויות כה גדול, זה פשוט מתסכל.

ממש היום ראיתי וידאו משובח שמדבר בדיוק על זה. אתם מוזמנים לראות אותו כאן: http://www.ted.com/talks/barry_schwartz_on_the_paradox_of_choice.html, ואפילו יש כתוביות בעברית. מי שלא מכיר את האתר המדובר TED כדאי שיכיר (http://www.ted.com). מאות מיני-הרצאות בנושאים שונים ומשונים - פשוט תענוג.

אם לתמצת את הוידאו, אז אפשרות אחת בלבד מגבילה אותנו, מעט אפשרויות עושות לנו טוב, והרבה אפשרויות משתקות אותנו. לדבריו, אנשים פחות מאושרים כשיש להם יותר מדי אפשרויות. הסיבה היא שמגוון האפשרויות מעלה את הציפיות, ולרוב נצא מאוכזבים.

כשראיתי את הוידאו קפצו לי שני נושאים לראש: הראשון הוא טבעונות, והשני הוא לינוקס ותוכנה חופשית (מעניין למה…). בעולם הלינוקס, המגוון האדיר של האפליקציות וסביבות העבודה והחופש לשנות כל דבר, הינן מקור החוזק אך גם מקור החולשה. אני לא אכנס לנושא הזה כרגע, ואעבור ישר לעניין התזונה.

כשבחרתי לעבור לתזונה טבעונית, בחרתי לצמצם בצורה משמעותית את האפשרויות הקולינריות שלי. הייתי מצפה שאהיה פחות מאושר בנושא האוכל, כי המגוון שלי הצטמצם, אך בפועל, דווקא ההיפך התגלה כנכון.

לפני המעבר לטבעונות/צמחונות, התייחסתי לאכול כבתור הכרח שיש לעשותו, ולא הפקתי הנאה גדולה מהתעסקות בו. הורגלתי לארוחות מסויימות מהבית, שהשתכללו קצת כשרעיתי בשדות זרים, אך בסה”כ, דווקא מהמגוון האינסופי שניתן להכין באמצעות כל הרכיבים המקובלים, התפריט שלי היה מצומצם למדי.

לאחר המעבר, דברים החלו להשתנות. גיליתי מאכלים חדשים, גיליתי את ההנאה והמשיכה לאוכל פשוט דווקא, מצאתי את עצמי נהנה לבשל הרבה יותר, לקנות ירקות בשוק (האיכרים), לעשות נסיונות חדשים במטבח ופשוט להנות מהעולם החדש שנגלה לפני. גם אכילה במסעדות התגלתה כפשוטה יותר - אין הרבה התלבטויות אם יש רק מספר בודד של מנות רלוונטיות. אין ציפיות גבוהות אמנם, אך ככה אני זוכה להיות מופתע לא מעט פעמים.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

חבילות שי לראש השנה עם מוצְרי סחר הוגן

לקראת ראש השנה אנחנו מזמינים אתכם להרכיב לעצמכם חבילות שי ממוצְרי סחר הוגן: שמן זית, קפה ערביקה, סירופ חרובים, דבשת ענבים, דבש, זעתר, זיתים, ריבת פֵרות, סבון משמן זית, עלי מרווה מיובשים ותיק קניות מבד. על כל אלה אפשר להוסיף קומפוסט מתוצרת תל אביבית.

הנה כל הפרטים

להזמנות פנו אל רוני מ"פעולה ירוקה", 03-5270477 או ronnie@fairtrade.org.il וּבקשו לאסוף את החבילה מֵהסלון האקולוגי של עץבעיר.

איסוף החבילות יתקיים בִימי שישי 4/9, 11/9 וּ-18/9 בשעות 14-10.

הסלון האקולוגי נמצא בִרחוב ביאליק 23, בכיכר.

החבילות תוצענה לִמכירה גם במסגרת "עושים שוק" ב"הירקון 70" בשבת 12/9 בשעות 22-16.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

חבילות שי לראש השנה עם מוצְרי סחר הוגן

לקראת ראש השנה אנחנו מזמינים אתכם להרכיב לעצמכם חבילות שי ממוצְרי סחר הוגן: שמן זית, קפה ערביקה, סירופ חרובים, דבשת ענבים, דבש, זעתר, זיתים, ריבת פֵרות, סבון משמן זית, עלי מרווה מיובשים ותיק קניות מבד. על כל אלה אפשר להוסיף קומפוסט מתוצרת תל אביבית.

הנה כל הפרטים

להזמנות פנו אל רוני מ"פעולה ירוקה", 03-5270477 או ronnie@fairtrade.org.il וּבקשו לאסוף את החבילה מֵהסלון האקולוגי של עץבעיר.

איסוף החבילות יתקיים בִימי שישי 4/9, 11/9 וּ-18/9 בשעות 14-10.

הסלון האקולוגי נמצא בִרחוב ביאליק 23, בכיכר.

החבילות תוצענה לִמכירה גם במסגרת "עושים שוק" ב"הירקון 70" בשבת 12/9 בשעות 22-16.

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

קואופרטיב האנרגיה המתחדשת - EcoOp

הקואופרטיב מתחיל את דרכו באסיפה מכוננת שתהיה בתאריך 30/8 בבית קרן היינריך בל בתל אביב, נחלת בנימין 24. בשעה 1930

באסיפה נאשר את התקנון הזמני ובכך נתחיל רשמית את הקמת הקואופרטיב כאגודה.

כמו כן נציג את האספקטים הטכניים והכלכליים של פעילות הקואופרטיב ואת פרטי הפרוייקט הראשון שמתחיל גם כן בימים אלו.

הנכם מוזמנים (מי שמתכנן להגיע אנא צרו קשר עם ערן אברם)

לפרטים נוספים - avram1@netvision.net.il

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

קואופרטיב האנרגיה המתחדשת - EcoOp

הקואופרטיב מתחיל את דרכו באסיפה מכוננת שתהיה בתאריך 30/8 בבית קרן היינריך בל בתל אביב, נחלת בנימין 24. בשעה 1930

באסיפה נאשר את התקנון הזמני ובכך נתחיל רשמית את הקמת הקואופרטיב כאגודה.

כמו כן נציג את האספקטים הטכניים והכלכליים של פעילות הקואופרטיב ואת פרטי הפרוייקט הראשון שמתחיל גם כן בימים אלו.

הנכם מוזמנים (מי שמתכנן להגיע אנא צרו קשר עם ערן אברם)

לפרטים נוספים - avram1@netvision.net.il

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אני מודדת

הסבירו לי. אלון הסביר, חנן הסביר. ואז הם הסבירו שוב, יותר לאט. ואז חנן הביא לי ספר שלם - 150 עמודים, אמר לי להתחיל לקרוא. התחלתי.

שום דבר לא עזר. חשמל זה לא מים. ביום שהתחלתי לחשוב על משאבים ולחפש את הדרך לכבד אותם, חשבתי קודם כל על אדמה, על קומפוסט. השלב הבא היה מים. התחלתי לאסוף אותם, לא לתת להם ללכת לאיבוד. הם כל כך יפים כשהם יוצאים מהברז!

אבל חשמל? מי רואה אותו? איך סופרים אותו? כל מי ששכל בקודקודו לדברים מעין אלה, חנן למשל, או אלון, יכול. אני לא.

עד שבא הווטומטר ושינה את חיי. מי היה מאמין שכמה ספרות בסגנון שעון דיגיטאלי קלאסי יכולות לרגש אותי עד כדי כך!

כל כך פשוט - כל מכשיר בבית במעקב, והצריכה הכוללת מגלה את עצמה במטבע שאפילו אני יכולה להבין - שקלים. כמה דקות לתוך הניסיון כבר ידעתי שהגיע הזמן להתקין מפסק חכם במקום זה הישן מחוסר המתג שאליו מחוברים המחשבים שלי והחברים שלהם. זה לא שלא חשבתי על זה קודם, אבל הידיעה שהמפסק הישן הזה עלול להיות אחראי על חלק מאותם 40 וואט מסתוריים שהבית ממשיך לצרוך אחרי שמכבים את כל צרכני החשמל שבו, היא תמריץ חסר תקדים!

זה עובד - אתם מתקינים את הדבר הזה ומיד מתחילים לחסוך בחשמל. הוא מפסיק להיות שקוף!

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

לראות את החשמל זורם מבין האצבעות

ידענו, שצריכת החשמל בדירה האקולוגית נמוכה מאוד, אבל עכשיו יש לנו גושפנקא כפולה: א. אריאל מ-Watt-O-Meter אמר לתמי: "את משהו מיוחד, לא רואים צריכה נמוכה כל-כך, צריך להביא לכאן אנשים לראות", ולא ידע כמה צדק...

ב. ...

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

מד צריכת חשמל ביתית - כי אם לא תדע, איך תפעל?

כבר כתבתי בבלוג הפרטי שלי קודם על המכשיר הזה, ומי ששם לב ראה שאני מפרסם אותו בצד שמאל של הבלוג. לא, אין לי מניות בחברה של ביגר ואריאל שמביאה את המכשיר, אך בתור מישהו שהביא לפני שנתיים וחצי ומשתמש גם היום במכשיר דומה אני מבין ומכיר את היעילות הרבה שיש בהצגת צריכת החשמל בכל רגע ורגע מול הפרצוף שלנו.

כשאני ודרור צחורי חשבנו על מצגת בנושא אנרגיה נקיה וחסכון עבור מוזיאון המדע בחיפה לפני כמה שנים, ניסינו לחשוב מה נחשב כבר היום אייקון תרבותי של בזבוז. מה אנחנו לא יכולים לתת לו לעבור בלי שנגיב?

  זר תמונות בענף "הענף של אורי"

ynet והפרסומות. או בעצם - הפרסומות ו-ynet?

ynet הוא אתר החדשות הפופולרי בארץ, ואני קורא בו לא מעט. כשאני קורא כתבה, התמונה השמאלית היא פחות או יותר מה שאני רואה. אתמול, נכנסתי לאתר של ynet במחשב לא שלי כדי לבדוק משהו. היה דפדפן פתוח, ובלי לחשוב יותר מדי הקלדתי את הכתובת ונכנסתי, ופשוט נדהמתי. כמו שאמרו ב”בלי סודות”: “איך אפשר לקרוא את זה?” פרסומות רצות ומקפצות משמאל, מימין, מלמעלה… ממש מזמין התקף אפילפטי (התמונה השמאלית).

  זר תמונות בענף "הענף של אורי"

ynet והפרסומות. או בעצם - הפרסומות ו-ynet?

ynet הוא אתר החדשות הפופולרי בארץ, ואני קורא בו לא מעט. כשאני קורא כתבה, התמונה השמאלית היא פחות או יותר מה שאני רואה. אתמול, נכנסתי לאתר של ynet במחשב לא שלי כדי לבדוק משהו. היה דפדפן פתוח, ובלי לחשוב יותר מדי הקלדתי את הכתובת ונכנסתי, ופשוט נדהמתי. כמו שאמרו ב”בלי סודות”: “איך אפשר לקרוא את זה?” פרסומות רצות ומקפצות משמאל, מימין, מלמעלה… ממש מזמין התקף אפילפטי (התמונה השמאלית).

  מאמר בענף "הענף של אורי"

תאוורת בשרים

למושג “תאוות בשרים” מתייחסים לרוב בהקשר מיני, אך דווקא ביום העצמאות, שחל אתמול, מקבל המושג הזה את מלא פירושו המילולי. התאווה לבשר, תרתי משמע.

  עלה בענף "הענף של אורי"

פירגון

אני רוצה להגיד תודה לכל המגיבים לבלוג! מחמיא לי שאנשים קוראים וטורחים להגיב. אתם נותנים לי מוטיבציה לפרסם דברים שכבר כתבתי, וגם לכתוב דברים שיש לי בראש אבל לא מצאתי את הזמן והחשק להעלות אותם על הכתב.

תודה!

  עלה בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

הקואופרטיב על הרגליים, דרום תל אביב, פלורנטין

עבר זמן רב מאז העדכון האחרון. לשמחתי שקענו בעבודת הקואופ, וגם לא הינו זקוקים לפרסום.

את הקואופ מרכיבים היום 45 בתים (במקומות אחרים אומרים "משפחות", אבל אצלנו זה בעיקר דירות שותפים, זוגות צעירים ורווקים), כ-120 בני אדם. העבודה מתחלקת בין כולם, כשהארגון מבוצע על ידי כ-10 חברי צוות - חלק בארגון כללי (גזברות, תורנויות, הזמנות, מחסן) וחלק עומדים בקשר עם הספקים השונים.

היום אנחנו קונים ביחד ירקות ופירות שמגדל ערן מנטעים; יבשים (כמו כולם) מניצת הדובדבן; גבינות, יוגורט, יין, ריבה ושאר מטעמים מנאות סמדר; חומרי ניקוי של אקובר; טחינה מלאה משומשום טרום נבוט מ"טחינה זהב" בקרית מלאכי; תמרים מקיבוץ סמר, וזה הולך וגדל עם הזמן. הכל אורגני, טרי, ללא אריזות, הוגן ועד כמה שניתן גם מקומי. עכשיו אנחנו מחפשים שותפים לקניות סיטונאיות (בעיקר של יבשים וגבינות) כדי להגדיל את המגוון.

את המחסן נותן לנו מרכז "מבראשית" הפועל בשכונה, ובתמורה אנו מארגנים שוק קח תן (31.7!), שיהפוך לקבוע, ומלווים מבחינה מקצועית קבוצת לימוד בנושא אקולוגיה ביהדות.

הקואופ מקבל חברים חדשים, להצטרפות כתבו ל: cooperativeta@gmail.com

הקואופ באינטרנט

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אבא שלי והמים

אמא אמרה לי כשהיא צוחקת: "אל תשאלי, השפעת על אבא, הוא התחיל לאסוף מים". כמובן שהתמלאתי שמחה וגאווה, אבל בביקור האחרון בבית הורי היה ברור שלא "השפעתי" עליו, רק הזכרתי לו משהו ששכח. אולי יותר מדויק, אבא פתאום נזכר כמה חשובים המים, והפסיק איזה קו מחשבה (עליו גדלתי) שאין לנו מה לעשות בקשר לדברים כי יש כבר מי שדואג להם.

לא, אם אנחנו לא נכבד את המים, אף אחד לא יכבד אותם.

אז מה אבא עושה?

  עלה בענף "הענף של אורי"

עוד זוג אופניים לסטטיסטיקה

עכשיו גם אני בסטטיסטיקה. האופניים היו קשורות בחצר הבניין, המנעול נפרץ והאופניים נעלמו. עוגמת הנפש סבירה, כי מדובר בזוג המשני שלי, אבל עדיין - לקום בבוקר ולראות שאין אופניים - זה מעצבן.

המנעול נראה סביר, אך הסתבר שהגנבים לא חתכו את השרשרת, אלא פרצו את המנעול. כמה קל לפרוץ מנעול? את התשובה קיבלתי למחרת.

מסתבר שבחור שעובד איתי מכיר קצת את הנושא, ורצה המקרה ונמצא במשרד מנעול זהה לזה שנפרץ. הבחור הביא סט פריצה, ותוך 30 שניות, המנעול היה פתוח!

לא טמנתי את ידי בצלחת (אלא דווקא במנעול), ואחרי 3 ימים גם אני הצלחתי לפרוץ אותו. הפעמים הבאות היו הרבה יותר קלות.

סוג המנעול שנחשב קשה לפריצה הוא מנעול בצורת פרסה עם מפתח עגול. מסתבר שיש מנעולים כאלו שאפשר לפרוץ עם עט חד פעמית! לדוגמא, http://www.youtube.com/watch?v=3bosEh5PUNs

לא צריך להלחץ, לא כל מנעול פרסה ניתן לפרוץ ככה. את שלי, לדוגמא, לא הצלחתי. אבל המנעול לא החזיק הרבה זמן מעמד. יום אחד הוא פשוט לא נסגר יותר (מזל שלא להפך). במקומו קניתי שרשרת עובי 10 מ”מ עם מנעול סביר (הכוונה ב”סביר” שיותר מהר לחתוך את השרשרת מאשר לפרוץ את המנעול). נקווה לטוב.

אין לנו מספיק זמן לעשות את כל הטעויות בעצמינו, אז כדאי ללמוד מנסיונם של אחרים…

:)

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אור-BUNNY

ביום רביעי, כשחזרתי מהקניות עם גליבטר, חיכתה לי הפתעה בחדר המדרגות. ארנב. הוא הגיע עם הכלוב ונסורת ואפילו אוכל, רק בלי פתק החלפה. קשה היה לא לשים לב כמה שהוא שעיר, וחמוד, ואומלל בתוך הכלוב שלו. למה אנשים עושים את זה? ברור שבהרבה מקרים, כמו זה שניצב לפני ביום רביעי, המעשה איננו מלווה במחשבה מרובה.

אובדת עצות לרגע, אך מיד נזכרתי בעליזה. לעליזה יש גן ילדים מקסים ברחוב בוגרשוב. פגשתי אותה בשיעור מבוא של אמנון חכים, שנערך אצלה. הילדים של עדי אשר המאפשר הולכים לגן של עליזה. התקשרתי לעדי.

עדי שגם חתום על ההברקה "אור-BUNNY", הזכיר לי שלעליזה יש פינת חי וככה ביום שישי בבוקר הובל הארנב, על כלובו לגן, שם התקבל בקריאות שמחה של הילדים ובתקווה של הגננת שמדובר בארנבת.

מה אני מבינה בארנבים? אני יודעת שהם קומפוסטאים נהדרים - אוכלים את כל שאריות הירקות מצד אחד ועושים קקי צימחוני משובח מהצד השני, אותו כמובן שמים בערימת הקומפוסט להשבחתה. כמעט שהתפתתי. אבל ארנבון כזה, אורבני ככל שיהיה, צריך מרחב מחייה. הכרתי מישהי שגידלה שתי ארנבות במרפסת בשביל הכיף ובשביל הקומפוסט. פה המרחב הוא הגינה ולא נראה לי שהבאני החמוד הזה היה שורד לילה אחד בחברת כל החתולים שוחרי השעשועים.

שמחתי שהייתה לי סיבה לבוא בשנית לגן של עליזה. מאז הביקור הקודם צמח לו ספסל מקסים שהוא גם מתקן משחקים לילדים. הספסל נבנה בהדרכתו של בני ויטל מפרדס חנה, ועשוי בעיקר מבוץ, אבל גם קצת בטון בשכבה החיצונית, לעמידות. עליזה הראתה לי את ערימת הקומפוסט שלה וקיבלה על הדרך כמה טיפים להמשך קומפוסטציה מוצלח : )

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אנרגיה ברת קימא - בלי בלבולי מח

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא - ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אנרגיה ברת קימא - בלי בלבולי מח

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא - ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אנרגיה ברת קימא - בלי בלבולי מח

David MacKay הוציא לאחרונה ספר חופשי על אנרגיה ברת קיימא - ואני קורא בו בהנאה כבר יומיים רצוף. מה עוד אפשר לחדש על אנרגיה ברת קיימא? מה עוד אפשר לכתוב על האדיקציה שלנו למחצבים מאובנים ועל התוצאות הרות האסון, מהדלדלות המשאבים והשארת שוקת שבורה לילדינו, דרך מוות מזיהום אוויר ועד התחממות כדור-הארץ ששוב, תשפיע על ילדינו ולא עלינו? מה עוד אפשר לכתוב על זה שכבר לא נחרש היטב בעיתונים, ברשת ובספרים? אבל בעצם, האוסף רב הזה של מידע לא יצר הבנה גדולה יותר בציבור באשר לכיוון בו אנחנו צריכים ללכת כדי לפתור את הבעיה הזו. להפך, אנשים משוכנעים שניתוק הפלאפון מהשקע חשוב, ומתרכזים בכיבוי מכשירי חשמל במקום בבידוד הבית והרמת המספר בתרמוסטט של המזגן בקיץ מ-18 ל-25 מעלות. ומאידך, כשאנו מדברים על הקמת חוות סולאריות, אנשים מתנגדים ומדברים על פגיעה בשטח, כאילו הם לגמרי מנותקים מהכמות האדירה של השטח שכל טכנולוגיה מתחדשת צריכה בשביל לייצר את האנרגיה שההרגל שלנו דורש. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וזה בדיוק מה שדיוויד מנסה להעביר לנו.

  עלה בענף "מתלמדות ומתלמדים בעץ"

מתנדבים בדירה האקולוגית

אז איך אתם יכולים להשתלב בעץבעיר? יש הרבה דרכים. למשל, להתנדב לַעבודה בדירה האקולוגית. כאן תוכלו לכתוב אלינו, שאתם מעוניינים להתנדב, וּתקבלו עדכונים בדואל על ימי התנדבות, כולל התכנית האומנותית. אחרי שתבואו כמה פעמים, תִראו, שאתם כבר משפיעים גם על התזמון וגם על התוכנית...

אז תארו לעצמכם מקום, שבו תוכלו לבחור מבין:
תפירה בִמכונה
עבודה בגינה
ניקיון נקי באמת
המטפח האקולוגי
שיפוצים אקולוגיים: צביעה בקמח, בנייה בִנְייר וקרטון
וזו רשימה חלקית בלבד!
אז יש מקום כזה, ממש כאן, בלב תל אביב, בכיכר ביאליק.

צרו קשר, אפשר גם בטלפון 03-5254196, מחכים לכם,
להתראות.

  עלה בענף "הענף של אורי"

דאודורנט

לפני זמן לא רב מתקלתי במודעות כאלו ברחבי ת”א:

"אזהרה! אלומיניום, פרופילן, גליקול וכימיקלים מזיקים בדאודורנטים חוסמים את יציאת הזיעה מגופך ומעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד ומחלות נוספות"

הייתי מופתע לראות פרסום שלא מנסה למכור כלום, הרי אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי…

על הבעיתיות שבדאודורנטים שמעתי מזמן, אבל התחלתי להתייחס לנושא במקרה. וכך היה:

הכל התחיל שיום אחד איבדתי את הדאודורנט שלי בחדר. הייתי צריך לצאת, לא מצאתי אותו, אז יצאתי בלי. למחרת, נזכרתי שאני לא יודע איפה הוא, אבל זה היה מאוחר מדי, ושוב - יצאתי בלי. כך עבר שבוע, ושמתי לב שאחרי כל השעות הללו, לפני המקלחת, עדיין יש ריח של הדאודורנט! החלטתי להמשיך, ולראות מתי יהיה לי ריח של זיעה, ולא של דאודורנט. רק אחרי 3(!) שבועות זה קרה.

אז נפל האסימון. אם לריח הדאודורנט לוקח 3 שבועות לצאת, מי יודע מה קורה עם שאר החומרים, ואיפה הם מצטברים.

אבי הפסיק להשתמש בדאודורנט לפני שנים. היה לו גירוי בעור, והרופאה אסרה עליו להשתמש בדאודורנט. בתחילה זה נשמע לו בלתי אפשרי. הרי איך אפשר בלי? אז מסתבר שאפשר.

ריח הגוף שלנו תלוי מאוד בתזונה שלנו. לפעמים שוכחים שיש דבר כזה, ריח גוף. נוהגים להסתיר אותו ע”י בשמים, סבונים ריחניים ודאודורנטים. לפעמים זה מזל, לפעמים זה חבל. אם אתם טבעוניים, ייתכן שאתם לא צריכים דאודורנט כלל. גבינות צהובות, מנסיוני, גורמות לריח חריף ועקשן. גם עמבה וחילבה לא משאירים את בלוטות הזיעה אדישות. שום מסריח לא רק דרך הנשימה. לגבי בשר אני לא יכול להעיד, כי באותה תקופה כבר בשר כבר לא היה חלק מהתזונה שלי.

יש דאודורנטים שלא מזיקים לגוף. הפשוט והזול ביותר הוא סודה לשתיה. טובלים אצבע לחה בכוסית עם אבקת סודה לשתיה, ומורחים על בית השחי, ואין ריח כל היום. אם אתם תוהים מה הטריק - הסודה יוצרת סביבה בסיסית שהחיידקים שיוצרים את הריח לא אוהבים (כנראה).

תנסו. אין לכם מה להפסיד.

  עלה בענף "הענף של אורי"

מים

ההיסטוריה של האדם כרוכה סביב מקורות מים. בתחילה, כל התיישבות הייתה ליד מקורות מים זורמים. מאוחר יותר, האדם השתכלל ולמד לגשת למי התיהום ע”י שימוש בבארות, לאגור מי גשמים בבורות ולבנות תעלות. וכמובן - דליים. כך היה אפשר להעביר את המים ממקור המים (הטבעי או המלאכותי) למקום המגורים.

הזמן עבר, והאדם השתכלל עוד יותר, ובנה מערכת צינורות שמעבירה את המים עד לבית עצמו. יותר לא היה צריך להתרוצץ בשביל מקלחת, או כוס מים.

ואז הגיעו חברות המים המינרלים, שהצליחו לעשות את הלא יאומן - והחזירו אותנו חזרה בזמן. שוב חזרו אנשים לסחוב דליים (בקבוקים) ממקורות המים (הסופרמרקט והמכולת) לבית. ולשלם. והרבה.

חברות המים המינרלים ראויות להערצה (מסויימת). הן הצליחו לשכנע את הציבור שמי הברז אינם ראויים לשתיה. יש שהשתכנעו שהם אפילו לא ראויים לבישול. ציבור שלם עכשיו חושב שהגיוני לקחת מים שיצאו ממעיין כלשהו,לארוז בבקבוקי פלסטיק (שמי יודע אילו חומרים הם מעבירים למים), לשנע במשאיות למרחקים גדולים, לחלק לסופרמרקטים ברחבי הארץ, לשלם מחיר יקר, ולסחוב בקבוקים עד לבית. עם הצבת מיכלי מיחזור בקבוקים ברחבי העיר, הציבור אפילו לא מרגיש שהוא גורם לכמויות פסולת עצומות.

כל זאת, כאשר יש לנו מים זורמים מהברז בבית. אבסורד?

בואו לא נהיה תמימים. איכות מי הברז בישראל לא מדהימה, ומשתנה ממקום למקום ומזמן לזמן. המים מעושרים בכלור, בפלואור (רק על הנושא הזה יש הרבה מה לדבר) ועוד הפתעות. בדיקות איכות נעשות, אך לא יכולות להבטיח את איכות המים בבתים, שיכולות להשתנות ע”י בעיות בצנרת הפרטית או צנרת עירונית בקטעים לא מנותרים.

אך עם זאת, מי הברז בישראל ראויים לשתיה.

תנו צ’אנס למי הברז. תמלאו בקבוק זכוכית ושימו במקרר, ותראו שהשד לא נורא כל-כך. רוצים איכות מים גבוהה יותר? השוק מלא בטכנולוגיות שיתנו את איכות המים הדרושה, החל מבריטה ועד לתמי4.

את הכסף שחסכתם, תשקיעו בדברים אחרים. בעצמכם, לדוגמא…

  עלה בענף "הענף של אורי"

מדיטציה

לעצום עיניים. או להשאיר אותן פקוחות. להתרכז במשהו. בנשימה. בנקודה על הקיר. באור המרצד. בכאב. בחוסר נוחות. בדופק. בטעם של האוכל בפה. בהרגשה של הלגימה במורד הגרון.

ואז תגיע מחשבה. הן תמיד מגיעות. לשים לב אליה, להתבונן בה, לא להסחף איתה, ולחזור למה שהתרכזנו בו קודם. ואז היא תחזור. המחשבה. או שתגיע אחת אחרת. ושוב, לשים אליה לב ולחזור. לנשימה. לנקודה שעל הקיר.

המחשבות שלנו, הן קצת כמו חרב פיפיות. מצד אחד, מאפשרות לנו לחלום על העתיד. להזכר בעבר. למצוא פתרונות לבעיות. להסיק מסקנות. להביא רעיונות. מצד שני, יכולות לא לתת מנוח. מפריעות להנות מארוחה טובה. משקיעה יפה. מפריעות לישון. מפריעות להנות מהרגע הזה.

אבל אפשר גם אחרת. כל מה שצריך זה תרגול. פעם-פעמיים ביום, דקות בודדות בכל פעם, ועם הזמן וההתמדה נראה את השינוי. נראה שהמחשבות כבר לא שולטות עלינו. נשתמש בהן כשצריך, אך נוכל להתעלם מהן כשנרצה.

תנסו. לא תתאכזבו.

  עלה בענף "הענף של אורי"

תודות...

לעץבעיר ולכל העומדים מאחוריו, שנותן לי (ולאחרים) במה,

לרדיו 88FM, שמנעים את זמני במהלך העבודה בחודשים האחרונים (מלבד פרסומות וחדשות, אבל עליהם אני מדלג),

לאובונטו (וכל התורמים הרבים האחרים) על מערכת ההפעלה שבה אני משתמש,

לעבודה שלי, שנותנת לי פרנסה ואתגרים אינטלקטואלים,

לחברים, משפחה, מורים ואנשים טובים באמצע הדרך, שעזרו ועוזרים לעצב את עולמי,

ולהורי היקרים, שהביאוני עד הלום.

תודה!

  עלה בענף "הענף של אורי"

התחלה

כל ההתחלות קשות. לפחות ככה אומרים.

לפני מספר חודשים פתחתי בלוג, ולא היה לי קל. לקח לי זמן להחליט, ולקח עוד זמן להתחיל ממש. היום, אני מרוצה מהתוצאה.

מסתבר, שהרבה נושאים שעליהם אני כותב מתאימים להלך הרוח של עץבעיר. ולכן, כקיבלתי את הבמה הקטנה שלי כאן, החלטתי שזה הזמן לעבור דירה! אז כמו בכל מעבר דירה, גם כאן בטח אזרוק כמה דברים החוצה, ואכניס כמה דברים חדשים פנימה... אבל בשונה ממעבר דירה, אני אשאר בשתיהן. :)

אז נתחיל...

[את הבלוג המקורי אפשר לראות ב-http://buenaonda.blogli.co.il]

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

בתים מבִפנים וּמבחוץ

זה עלֶה מספר 1000!

בתים בתים
חורים שחורים
פה וָשם
שמש או ירח
או כוכב קטן
מחכה למפץ הגדול
===============

כֹה רציתָ הביתה
מסוף מרחקים
אז הסר האבק
דחוף אצבע לסדקים
על ספה שכב מוּטָל
בדוק כל קמט בבד
כל פיתול אגרטל
כל פינה בדוק וּלמד
כל תנוחה
על כיסא שב, נסה
מהו משך הזמן
מהחדר לכאן
איך נופל לו האור
איך נשמע הכינור
ועכשיו גש וּפתח החלון
והבט ממְרום הארמון
לא נלכד באותו הפתְיון
אך השאר בכל-זאת קצת פתוח
הכנס מעט רוח
וַהרי דבר אינו בטוח

רציתְ הביתה
מסוף מרחבים
עכשיו לו הייתְ
מבחינה בקווים
הִנֵה כל פינה תְחַיי
כל קימור אגרטל
תלטפי בלי ויתור
בטרם תצאי שוב לתור
===============

ביתו של האדם הוא גבולותיו
מוטב ייקח תרמיל על גב
יכתוב שיריו עלֵי ספסל
על אי־תנועה יֵשֵׁב, יאכל
בִשְֹאון הרחוב יקשיב לַשקט
פסיפס־אדם, תשבץ־מִדְרֶכֶת
על נְהר־תנועה ישוט, ינצֵחַ
יְוַתֵּר וְיִִוָּתֵר לָנֶצַח משורר
===============

מַביט בבית כְחתול בעץ
וּמטפס וְנכנס
וּבחלון
מעליי העץ
והֶחתול למטה בֶחצר
===============

שבו אנשים בבתיכם
אנוע אז בינותיכם
בתווך שקוף, צפוף
כשמסביב פעולתכם
עליי תשקיף
עליי תרעיף אפשרויות
בעודי חולף
ואז אצא ואתנער
וַאֲטפס על עֲציכם
ושם אפסח שלם, בטוח
בין סעיפּיכם
===============
אדם צריך לִשני בתים, שיהיה לו תמיד למה להתגעגע, או אף לא לאחד, שאז הוא תמיד מתגעגע לבית.

עץבעיר היה לי לבית שני.
===============

פורסם לקראת תערוכת "בתים מבִפנים" בהשתתפות הדירה האקולוגית של עץבעיר בִרחוב ביאליק 23.

  עלה בענף "אלון בהיר"

ניהול אקולוגי

עבוד באהבה
רקוד בעבודה
חשוב וצור
עומד בתור
פצח בשיר
בלב העיר
או אז כמו צעיר
מול גל תעמוד
תוכל לא למעוד
ושקט ולא עוד

שיר, שהקראתי בתום מפגש הטעימה לקראת קורס הניהול האקולוגי בהנחיית עדי אשר.

  עלה בענף "אלון בהיר"

ניהול אקולוגי

עבוד באהבה
רקוד בעבודה
חשוב וצור
עומד בתור
פצח בשיר
בלב העיר
או אז כמו צעיר
מול גל תעמוד
תוכל לא למעוד
ושקט ולא עוד

שיר, שהקראתי בתום מפגש הטעימה לקראת קורס הניהול האקולוגי בהנחיית עדי אשר.

  עלה בענף "הענף של עודד"

הנבטה, קיטניות.

שימוש חוזר בצנצנות, מעורבות עצמית בתזונה, ערכים תזונתיים גבוהים, המנעות מאריזות, אכילת אוכל חי טרי וצומח. נקי מרעלים, חיסכון באנרגיית בישול או חימום...תוסיפו לי עוד אם לא חשבתי על הכל

המתקן בתמונה עשיתי בעצמי , מדובר בשלישיית מקלות שחיברתי כך שהצנצנת יושבת עליו הפוכה...

  עלה בענף "אלון בהיר"

האט, רמזור לפניך

נכנס לי הרעיון הזה לראש, והייתי זקוק בִדחיפות לִתמונה של רמזור, אבל המצלמה של אמי כבר איננה פנויה לשימושי, אז רצתי לקנות מצלמה. קורה גם לי... בכל-זאת, "מוחדשת", ולא חדשה. ואיך זכיתי בכרטיס זיכרון של 4GB במקום 2GB? פשוט מאוד: ויתרתי על הנרתיק! אז הנה התמונה הראשונה, שצילמתי במצלמה החדשה.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

צפוי קיץ קריר בסלון האקולוגי

יש מאוורר תקרה! יפהפה!

מאוורר תקרה הוא האמצעי היעיל ביותר להתמודד עם הקיץ התל אביבי במינימום אנרגיה. הוא מקנה לנו נוחות אקלימית מבלי להקפיא אותנו ומאפשר להשאיר את החלונות פתוחים לשם אספקה מתמדת של אוויר טרי.

בחורף הוא הופך את כיוונו, מעלה אוויר קריר מגובה נמוך אל התקרה, וזה דוחק את האוויר החם שלמעלה ומוריד אותו אלינו. כך מוגברת יעילות החימום.

  זר תמונות בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

עוד מחשב ניצל

מקרה שהיה, כך היה..

הצלתי מחשב אחד השבוע ואולי בקרוב עוד אציל מחשבים נוספים :-)

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

עוד קורס בניית טורבינות רוח יוצא לדרך

נועם דותן, שכבר בנה טורבינה או שתיים, ילמד ב-7-12 ביוני איך לבנות טורבינת רוח קטנה לייצור חשמל. הקורס יערך בכפר האומנות האקולוגי ורטיגו בקיבוץ נתיב הל"ה. לפרטים: נועם דותן 0547-366701 noam at comet-me.org

הנה ההזמנה הרשמית -

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

אביב של שיפוצים בדירה האקולוגית

אביב הגיע, בתים מבפנים באופק, ואנו בתנופת שיפוצים חדשה בדירה האקולוגית. אז לכל מי שביקר כאן ופער את פיו, לכל מי שראה באתר, ונפקחו עיניו, ובכלל, כל מי שנלהב, הנה ההזדמנות ללמוד, להתנסות ולהיות חלק מזה: ביום שני 30/3 נקיים יום שיפוצים, עם צבע קמח, תליות והדבקות, התקנת מאוורר ותאורה, מיחזור כרטיסי ביקור, אוכל ושמח. נפגשים כאן בתשע בבוקר.

מדי שבוע נקיים יום או יומיים של שיפוצים, בד"כ בימי שני וחמשי, ונודיע על כך כאן וכן ב"השבוע בעץ וּבעיר".

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

צייד הדרקונים, הצגה מאת שימי רֵף

הצגה של שימי רף, אצלינו בסלון האקולוגי

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

לחישה מרחוק

הזדמנות להציץ אל תחום לימודיי לדוקטורט במעבדה לחישה מרחוק מספקת כתבה, המסבירה את הדברים בדרך ציורית (ושימו לב לתגובה 2 והתגובות לה) ועוד אחת.

משירי יום ההולדת

לחישה מרחוק

איך נראֶה משטח הדשא
מזווית של ארבעים וחמש מעלות?
מהו גובה השדה ש-
זרוקה בו חבית בפאתי מעלות?
נוסע חמוש במיני מכשירים
וקורא בשמות לסַלעי הֶהרים
גלי מיקרו פוגשים בגלי ריגושים
בִלבבות אנשים שאינם אדישים
הברוש השלישי מתנשא חרישי
מעל לעין שבִקצה נפשי

  עלה בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

עדכון

אהלן,

היום הקואופרטיב נפתח בשנית, בבית "בראשית" ברחוב פרנקל מס' 80.

הגיעו המון ירקות ופירות נהדרים מערן מנטעים, והפעם גם הצלחנו להתארגן בצורה די יעילה, ולכל אחד שבא חיכה הארגז עם ההזמנה שלו.

מי שרוצה לשמוע עוד ולהצטרף מוזמן לפנות לקים: kimsher@gmail.com

וגם לבוא בימי שישי בבוקר סביב השעה 12 ולראות מה יש ואיך זה עובד. בדרך כלל יש לנו קצת עודפים שאפשר לקנות (חצי מחיר לחברי הקואופ).

טל-אל.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

על אופניים בשביל ישראל אל עץבעיר בכיכר ביאליק, חלק ב'

בסוף חלק א' הִגענו אל היציאה מפארק הירקון, ותהיתי, אם נָכונו לנו עצים לאורך הדרך גם בהמשך. היציאה אל דרך נמיר מעוררת אופטימיות. המדרכה המערבית היא דוגמא וּמופת, איך יכולה דרך ראשית וסואנת להיות ידידותית לַהולכים וְלָרוכבים.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

כיכר ביאליק

משירי יום ההולדת

ביאליק הוא שם של אדם
משורר
של רחוב ושל בית
כיכר וחצר
של שכונה עם עץ זית
וקרייה בלי פאר

אין נימפה אך יש נימפאה
הפלפל פה מתרבע
הפיטנגו אש וקולות
וּבגפן אשכולות
ככה באמצע העיר
ההווה נראֶה בהיר
הֶעתיד נראֶה מבטיח
עוד יגדל פה אבטיח

תל אביב, הרים סמויים בהּ
פִסגות פליציה והבימה
והקמפוס, מגדל השן
אך קלה היא לתועים בה
ולשועטים קדימה
כָּאולימפוס הדָׂשן
אז הריעו לשוהים בה
ורגלנו קל נרימה
בַטיפוס לא לעשן

  עלה בענף "שיתופעולה"

Car2go מסיעים אותנו

אחרי שנסעתי במכונית של Car2go פעם אחת והשתכנעתי שמדובר בשירות מקסים, עם כוונות טובות, שיש לו פוטנציאל אקולוגי אדיר, הגיע הזמן לשיתופעולה.

נעם מרגלית, אחד היזמים של Car2go הציע לנו הצעה שאי אפשר לסרב לה. שעתיים ראשונות חינם לכל מי שחבר של העץ. אנו נעביר לנעם רשימה שמית של חברינו, ואתם יכולים לגשת למשרדי החברה ברחוב אידלסון, או להיכנס לאתר שלהם, ולהזמין לכם מכונית חמודה לשעתיים חינם. אין מה לעשות, לפעמים צריך מכונית, אז בואו נצרוך אותן באופן הכי אקולוגי שאפשר.

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

חרציות זה דווקא יפה

שלשום עברתי במעבר בין הכיכר לרחוב טשרניחובסקי. לא יכולתי שלא לעצור ליד ים החרציות שפרח לו בגינה של הבית הנטוש שניצב לו נכלם בין בית ביאליק היפהפה לבין פליציה הכתומה. ככה באמצע העיר, הטבע מוצא את המקומות הפתוחים, פורץ לו במלוא הדרו ומכריז: אביב.

חרציות. כל כך פשוטות, כל כך צהובות. זכרונות עולים. סבתא שלי הייתה קוטפת חרציות ושמה בכד קטן לקישוט. הצבע החלמוני הזה היה האהוב עלי ביותר בקופסת צבעי הפנדה. תמיד היה הראשון שנגמר.

לקחתי שלוש חרציות וסידרתי בכד קטן לקישוט.

אתמול התעוררתי לקולו של החרמש המכאני. "גזם" חשבתי לעצמי, ויצאתי לחפש את הגוזמים ברינה. חסר לי גזם. מצאתי אותם מחסלים את החרציות. נתתי לזעם להיכנס ולצאת, וניגשתי אליהם עם כל האהבה שבעולם. הם הרי עושים את העבודה שלהם, ופשוט לא רואים את החרציות.

קודם כל ביקשתי שיביאו לי כמה שקי גזם. זה כבר עורר תשומת לב ועניין מהצד שלהם ותחושת קרבה מהצד שלי - אני הרי תלויה ברצונם הטוב. בהמשך, תוך שהם אוספים לי גזם חרציות לתוך שקיות של העירייה, ואני משתתפת בעבודה, או מצלמת, התפתחה שיחה על ניקיון. הם נשלחו לנקות את השטח לקראת האירוע הממלכתי שיתקיים פה בשניים באפריל.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

על מצבו של האדם

משירי יום ההולדת

דיווח מהשדה:

דבורה הנביאה פינת פנחס רוזן
שדה של עשבים צומח מתרונן
אך לא נמצאתי שם בזמן כדי לגונן
זָמַם וּבא, חָרַש, למי להתלונן?
נותר לִסְפּוֹק כפיים, בשממה להתבונן

  עלה בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

מתחילים לפעול בשישי ופגישת הרשמה שניה

ביום שישי הבא, 13/3, נפתח הקואופ! הידד!

היות שלא כולם הצליחו להגיע לפגישה הראשונה (פספסתם, היה כיף!), נעשה פגישה שניה. מי שכבר נרשם מוזמן כמובן, אבל זה יהיה אותו דבר כמו בפעם הקודמת.

ניפגש ביום שני, ה-9/3, בסלון מזל (סלמה 50) בשעה 20:00. זה בטח ייקח שעה, אולי קצת יותר. כמו בפגישה הקודמת, נדבר על הקואופ ונרשום את ההרשמות. לא לשכוח להביא צ'ק או מזומן של 200 שקל כפקדון.

אנחנו מקווים שאחרי הפגישה המדוברת נהיה כבר 25 רשומים, ונתחיל בתקופת הרצה של כמה שבועות. לאורך התקופה ננסה כל מיני דרכי התארגנות ועבודה ונשתפר, בתקווה גם להעלות את מס' החברים הרשומים ל-40 לפחות ולהגדיל את ההיצע עד מאד, שיכלול הרבה יבשים וגם סבונים וחומרי ניקוי.

  זר תמונות בענף "כלכלה אקולוגית"

סיכום פרק עשר בספרו המצוין של מוחמד יונוס, "עולם ללא עוני"

מאמר מאת תמי צרי, גננית עץבעיר לענייני אקולוגיה עירונית

מוחמד יונוס, זוכה פרס נובל לשלום ומי שהקים את בנק גרמין למיקרו-אשראי טוען כי הקפיטליזם יצר אנושיות חד ממדית, ממוקדת רווח כספי. הוא הוכיח במעשה כי ניתן להקים ולנהל עסקים המבוססים על האנושיות האמתית, זו רבת הפנים, הרואה רווח בממדים שונים, גם חברתי וסביבתי ולא רק הכלכלי. בנק גרמין הוא עסק מצליח כלכלית שמשנה סדרי עולם חברתיים בבנגלדש ובכל העולם.

צועדת בעקבות הגדולים שמר יונוס מטביע, אני מציעה לכם היום להיות שותפים בהקמתו של עץבעיר, כעסק חברתי. בהבדל משמעותי מעסק רגיל, עץבעיר יתווה את דרכו על פי חזון סביבתי, יצמד לדרכו, ורווחיו הכלכליים יופנו להגשמת יעדים חברתיים-סביבתיים. בשונה מפילנתרופיה, המשקיעים יקבלו את השקעתם בחזרה, והעסק יגיע לעצמאות כלכלית. התשואה על ההשקעה תתבטא בערכים בלתי רגילים: בריאות, קיימות והסיפוק שביצירת שינוי ותיקון עולם.

מצאתי את ספרו של יונוס מאיר עיניים ומעורר השראה, במיוחד פרק 10. להלן הסיכום:

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אני מתרגשת

קורס פרמהקלצ'ר עירוני, כאן בעץבעיר. ההרשמה מתחילה עכשיו.

לפני שלוש שנים, התקשרה אלי חברתי שלומית והציעה לי להצטרף אליה ל"סוף שבוע אורגני" בצפון. היה זה אחד המקרים הנדירים שבהם פיניתי סוף שבוע ליציאה מן העיר. זה פשוט הרגיש נכון, לא ידעתי בכלל לאן אני נוסעת.

הסתבר שנסעתי לסופשבוע של היכרות עם שיטת הפרמהקלצ'ר. דברים בראש התחברו ושלחו אותי אחורה למפגש המכונן שהיה לי בחילופי המאה עם בחורה מדהימה בשם קרוליין הוק, איתה נסעתי לברנינגמן. ממנה שמעתי לראשונה את המילה המוזרה "פרמהקלצ'ר" וגם את המילה: ססטיינאביליטי (סילחו לי אבל בחילופי המאה הייתי בארץ אחרת ודיברו שם אנגלית. לא ידעתי אז מה זה ססטיינאביליטי, לא כל שכן מהי קיימות).

בלוטם שבגליל פגשתי את אורנה וצביקה שהעבירו סוףשבוע מאלף, והכל התחבר. הספר "ניחוחות מרפא" היה שם למכירה ואני הלא קראתי אותו באדיקות. פתאום הסתבר שהמתרגמת שלו היא אשת פרמהקלצ'ר. והיה עוד ספר פרי תרגומה. זבלאנושי. קניתי אותו.

בחזרה בבית בתל אביב לא עזבתי את זבלאנושי לרגע, והתחבטתי לגבי הסיכויים שיום אחד אעשה קומפוסט. התקשרתי לטליה שניידר ונרשמתי לקורס הפרמהקלצ'ר המלא. חברתי החדשה מירה גיל, מאופק חדש נרשמה גם היא. וכך מצאתי את עצמי נוסעת עמה כל יום רביעי למשק צוף שבפרדס חנה.

כל שיעור היה יותר מדהים מקודמו. הכל התחבר, כל הדברים שהרגשתי בבטן, שראיתי בחו"ל, שידעתי שעלי לעשות, פתאום הכל התיישב במערכת שיש לה שפה, ותבניות, ושיטות שניתן לאמץ. העולם שלי התארגן מחדש, והדירה שלי התחילה להשתדרג ולהפוך לדירה מקיימת יותר ויותר.

פתאם התחברתי לאדמה. אני, הילדה העירונית שמעולם לא חיבבה שילשולים ולא התעניינה בעכבישים (להיפך!!), התחלתי לצלם מקרוב תופעות שנראו לי כמו הקסם הגדול ביותר ביקום. כלומר, ברור, הרי פתאם ראיתי את היקום: זרע של לימון שנובט, נבטים של חמניה מכוסים בקליפת הגרעין, חיטה שיבשה "מטילה" זרעים, סירפדים בתה, ועוד תגליות מדהימות

מה שהיה הכי מדהים זה לדעת שכל הדברים האלה התרחשו כל הזמן ממש מתחת לאפי, ואני כשלתי מלראותם.

אלה הם הדברים הכי אמיתיים, והם נמצאים ממש כאן, בכל פינה בבית שלנו, גם אם הוא נמצא בעיר. ונכון, יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות כדי להזמין את כל השפע המדהים הזה לדור איתנו. בשביל זה התחלתי את עץבעיר, ובשביל זה אנחנו פותחים עכשיו קורס פרמהקלצ'ר.

אני מתרגשת...

  עלה בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

מה קשור הפינגוין?

מאחורי הפינגוין המופיע בבאנר למעלה יש סיפור קצרצר, קודם כל, יש לו שם - טאקס, יש הטוענים שזהו קיצור של המילה טוקסידו שהיא מה שפינגווינים מזכירים לאנשים (או בעצם הפוך.. אנשים לובשי טוקסידו מזכירים פינגווינים). והוא הmascot (לצערי העברות של המילה מאוד מביך - דמותג) של לינוקס. הכוונה היא שהיצור החמוד הזה מופיע בהקשר של לינוקס במקומות רבים ברשת והוא קשור קשר עז לתוכנה הזו.

עכשיו בפעם הבאה שתראו פנגווין, אולי תבינו למה הוא נמצא שם ומה הקשר שלו לתוכנה בכלל..

טאקס בויקיפדיה

  עלה בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

פגישת קואופ ראשונה!

פגישה ראשונה של כולם!

יום ראשון ה-1/3, בבית של קים ברחוב חכמי ישראל 47, שכונת שפירא, בשעה 19:30.

צריך להגיע כדי להפוך לחברים (הרשמה, העברת פיקדון, תורנויות וכיו"ב).

נספר על מה שכבר יש , מה שצריך ועל התוכניות, זה המקום גם לרעיונות ושאלות.

אישור הגעה בשפירא אצל קים:

kimsher@gmail.com

אישור הגעה בפלורנטין אצל אירה:

ira_85@nana10.co.il

אם אתם יצרנים שרוצים לשתף פעולה:

talel.weisman@gmail.com

אם נגיע למינימום הדרוש להזמנה, נוכל להזמין כבר ביום שישי הקרוב או בזה שאחריו.

אפשר גם להצטרף לקבוצה בפייסבוק -

http://www.facebook.com/group.php?gid=49737512050

נתראה!

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

מתנות בהזמנה

אריזות המתנה המתחשבות שלנו יכולות להתאים לכל מטרה. הנה השבוע השל הזמינו מספר מתנות שאותם יעניקו כמתנות פרידה. לא ממש פרידה, כי את השל אף פעם לא באמת עוזבים, כמאמר הברכה אשר מצורפת למתנה, ובכל זאת בהשל רצו להעניק משהו מתוק ומתחשב "להמשך הדרך".

בקעריות ממוחזרות של אילת, ארזנו תמרים, שקדים מחבשוש, ובמרכז צנצנת טחינה או עוגיות של תומר שהיו שני הפריטים המועדפים על ורד מהשל. ניתן למקם שם גם גרנולה, או חבילת קרקרים חיים, או דיבשה, או מיובשים עונתיים.

ארזנו הכל בצלופן מתכלה, תרומתו של יריב ספקטור מנטורה-מודיפלסט, קשרנו בסרט משאריות בדים איכותיים של כותון, והוספנו כאמור ברכה לפי הזמנה.

הברכה היא גם שובר הנחה לסדנה - כך אנו מעלים את הסיכויים שהנייר שלה יגיע למיחזור בערימת הקומפוסט שלנו : )

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

זבל אנושי הוא חלק מהחיים

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

זבל אנושי הוא חלק מהחיים

  מאמר בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

למה אני אוהב תוכנה חופשית

ישנן הרבה סיבות בגללן אני אוהב להשתמש בתוכנה חופשית בכלל ובלינוקס בפרט, אחרי הקפיצה תוכלו לקרא כמה מהן.

  מאמר בענף "אלון בהיר"

פוליטיקה אחרת

השבוע קיבלתי תגובה של אחת מקוראות "השבוע בעץ וּבעיר", העדכון השבועי שלנו בדואל, שהביעה את מורת רוחה מקידום לכאורה של התנועה הירוקה-מימד בדבריי, ואני מבקש להתייחס כאן לנושא.

  מאמר בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

החלה ההרשמה לקואופ דרום העיר!

היום כבר הרבה אנשים מבינים שמה שמציעים לנו בחנויות הוא לא טוב מספיק. ברובן הכסף הוא הדבר החשוב היחיד, והסביבה והאדם נדרסים תחתיו. הקואופ נולד כשהבנו שביחד נוכל ליצור דבר קצת אחר, ולאפשר את צורת החיים בה אנו מעוניינים. כי לבד אי אפשר.

  מאמר בענף "הקואופרטיבים של תל אביב"

שאלות ותשובות

שאלות שכבר שאלו.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

הסלון האקולוגי פתוח בימי ששי בבוקר

מדי יום ששי בשעות 10 עד 14 הסלון האקולוגי פותח את דלתותיו הכחולות אל הכיכר. בכל שבוע נפתח את הבוקר בסיור בדירה, בסדנה או בהרצאה, ותוכלו להתעדכן על כך בלוח הזמנים הגוגלי שלנו. בו בזמן ובמקום פועלת החנות שלנו, המציעה את מבחר המוצרים שמשנים. מומלץ לבוא עם צנצנת ריקה כדי למלא בה טחינה משומשום מונבט וּבקבוק ריק (רצוי כהה) למילוי בשמן זית מסחר הוגן. בחנות עוד מבחר של מוצרים ייחודיים: מזון, ניקיון וקוסמטיקה, שתילי ירקות, קומפוסט, תיקים וּבגדים, ספרים וָעוד.

בלי התחייבות, יש גם הפתעות משתנות מהמטפח האקולוגי: נבטוטים לנישנוש, עם לימון ומלח, שניתן לרכוש בכוס מתכלה, גרנולה נאה, קרקרים נאים, לפעמים אפשר לטעום את הגרנולה בחלב או ביוגורט (אם יש במקרר) - בלי להטריד אף פרה כמובן!

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

מתנות לט"ו בשבט

לכבוד ט"ו בשבט נכין חבילות שי על בסיס התמרים האורגניים מסמר ושקדים ישראליים, עם הקליפה. התמרים מגיעים בארגזים לבנים אותם אילת ממחזרת והופכת לקערות הגשה... לתמרים! התמרים מגיעים מסמר שבערבה והם אורגניים וטעימים להפליא, השקדים מגיעים מחבשוש וכיף לפצח אותם. במרכז החבילה תוכלו להניח דבשה של סחר הוגן, צנצנת זעתר של סחר הוגן, או צנצנת קטנה של טחינה משובחת, או חבילת עוגיות פירות יבשים של תומר או חבילת תפוזונים סיניים מיובשים. את הכל נארוז לכם בצלופן מתכלה בקומפוסט ונקשור בסרט ירוק, משאריות בדים כמובן.

הקערה של אילת מעולה כקערת הגשה לתמרים, או קערת איסוף לקליפות השקדים וגלעיני התמרים. מניסיונינו בסלון האקולוגי, ברגע שמוגשים תמרים ושקדים לאורחים, יש צורך בקערת איסוף מכובדת המתמלאת לה חיש קל. את קליפות השקדים אנו מפזרים לאחר מכן כחיפוי קרקע בגינה.

מחירי החבילות: מ- 45 ש"ח לחבילה עם צנצנת טחינה ועד 60 ש"ח לחבילה עם דבשה. תסתכלו באלבום התמונות שלנו ליותר פרטים.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אקולוגיה שכנית

כמעט שנה מאז שעברתי לכאן והנה מיסדתי קשר שכני דומה לזה שהיה לי בדירתי הקודמת, בשדרות נורדאו. שם הייתי מכבסת אצל השכן מלמעלה, מרקו, והוא בתורו "רכב" על הרשת האלחוטית שלי. בין לבין היה גם זורק לי את הארץ של סוף השבוע בדרכו במורד המדרגות. אחרי שסיים לקרוא בו כמובן.

אז בוקר שבת אחד הוזמנתי לארוחת בוקר אצל השכנים ממול. שתיתי תה וצפיתי בהם אוכלים ביצים וגבינות וכל מיני דברים מעניינים אחרים, לקראת סוף הארוחה המכונת כביסה אשר נמצאת במטבחם נכנסה לסחיטה ופתאום שמתי לב אליה וחשבתי שהגיע הזמן להפסיק עם מנהג המכבסה.

כל מה שהייתי צריכה להגיד זה: "יו! איזה כיף לכם שיש לכם מכונת כביסה" וההזמנה לא איחרה לבוא. מאז אני מכבסת אצל השכנים ממול.

ובאמת, אנשי העיר היקרים, למה כל אחד מאיתנו מרגיש שיש לו צורך במכונות גדולות כמו מכונת כביסה או מכונית, שיהיו פרטיות משלו? זה יקר, זה תופס מקום, וכשזה מתקלקל אז צריך לטפל בזה.

התופעה היא תמוהה במיוחד אצל אנשים שמנהלים משק בית של בודד או זוג שותפים - מה הקטע? אנחנו חיים בעיר, כל כך קרובים אחד לשני ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להשתתף בהם. למשל מקדחה. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, ביתי מלא בכלי עבודה, חומרי גלם, וגם סולם גבוה גבוה שמגיע עד השמיים (זה גובה התקרה בבניין שלנו), אז ברור שכל השכנים לא צריכים להחזיק כל אחד סולם ענק, או מקדחה או שק מלט. פעם בכמה חודשים, כשמתעורר הצורך, הם יודעים על איזה דלת להתדפק.

ואני בתורי נכנסת אליהם עם הכביסה שלי, ומהשבוע מקבלת גם עיתוני סוף שבוע יד שניה.

ושוב מגלה שאין בהם הרבה מה לקרוא...

בקשר לאוטו, אני מזמינה אותכם לעיין ברעיון ה"אוטובשותף" של אבי לוי (מפעולה ירוקה) ושלי. כשמשתתפים במשאבים, אם וכאשר יש תקלה אז מתחלקים בהשקעת הזמן והכסף הדרוש לטיפול.

תחשבו על כל המכונות הגדולות שבבעלותכם... כמה זמן הן יושבות להן בין שימוש לשימוש. לא חבל? : )

  מאמר בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

פינגווינים לא נושכים

כאשר מנסים להחיות מחשבים לצורך שימוש חוזר יש צורך להשמיש מחשבים איטיים יחסית לסטנדרט של השוק, כאן נכנסת מערכת ההפעלה אלטרנטיבית שתאפשר שימוש יומיומי במחשבים שאחרת ניתן לומר שאבד עליהם כלח.

  עלה בענף "אקולוגיה והקוד הפתוח"

הצלת מחשבים

למי אין היום מחשב בבית? או אולי שניים או אפילו שלושה!

היום אנו נתקלים ביותר ויותר מחשבים בכל מקום אליו נלך, מהמשרד בעבודה ועד הגן של הילדים... מה קורה לכל אותם מחשבים כאשר בעבודה מחליטים לשדרג? ולאן המחשב האישי שלנו הולך כשאנחנו מחליטים שהוא כבר איטי מידי והגיע הזמן למחשב חדש? האם ניתן להציל את אותם מחשבים ולהפיח בהם חיים חדשים? בענף זה אנסה לגעת בשאלות על מחשבים, שימוש חוזר ותרבות ה"גאדג'ט המגניב" של היום ההופך למשקולת הניירות של מחר.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

חבילות שי לט"ו בשבט

יש לנו שלוש חבילות לבחירתכם במחירים של 39 ו-49 שקלים לחבילה, כולל מע"מ. יש ברושור כאן. מהרו והזמינו! : )

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אוויר ערים צלול כיין

בימי הביניים נהגו לומר ש-"city air is freer" , כיוון שהוא שיחרר מעול הפאודליזם. כך לפחות אומר מיקל בלומברג בנאום שנשא במאי האחרון בניו יורק, ומתומלל פה, תחת הכותרת "The tragic lag between what we know and what we do".

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אוויר ערים צלול כיין

בימי הביניים נהגו לומר ש-"city air is freer" , כיוון שהוא שיחרר מעול הפאודליזם. כך לפחות אומר מיקל בלומברג בנאום שנשא במאי האחרון בניו יורק, ומתומלל פה, תחת הכותרת "The tragic lag between what we know and what we do".

  זר תמונות בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הסלון האקולוגי, מואר!

אתמול הייתה לנו מסיבת חנוכה מפתיעה. באו המון אנשים, חלקם הגדול מקרוב, חלקם הלא מבוטל אינני מכירה כלל. אדייק ואומר - לא הכרתי, עד אתמול.

תמר הגיעה לכאן בבוקר ועשתה קסמים. בערב היו לנו אורות קריסמס מהבהבים, נרות בצנצנות תלויות מהעצים וענפים ענקיים של איזה שיח טרופי ענק מאחת החצרות בשכונה. לא חתכנו אותם חלילה, מצאנו אותם חתוכים ומושלכים במכולה והם עשו לנו חלק ענק מההבדל. כל מה שהיה מיותר עבר ליום אחד לחדר השינה וכל מה שנשאר שיחק תפקיד של רקע למפגש חברתי-קולינארי כייפי.

אז מה היה לנו? חוץ מהחיוכים של תמר ונרות חנוכה שאלון הדליק בכישרון מוסיקלי רב, היו גם המון אורחים מעניינים, ששתו מהפונץ' (תודה לכל מי שהביא יין - ותרם לנס הפונ'ץ שלא נגמר), יין אורגני של יקב בשן שאסף לקח עליו אחריות, ואחר כך פגש את שחר הכותבת המוכשרת שאנו תקווה כי תתרום מהגיגיה לעץבעיר בקרוב. הם שוחחו על בניה ירוקה (שחר היא מי שכתבה בכישרון על הדירה האקולוגית שלנו). כמובטח, היו לביבות, חלקן מהמטבח שלי, אבל אלה של ניב לקחו את שלי בסיבוב, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הוא גם הביא סופגניות נאות שהיו פשוט מעדן. יפעת הביאה סופגניות קצת יותר מסורתיות - ועדיין אפויות במקום מטוגנות. השמועה אומרת שהן היו מצויינות, לצערי לא הספקתי לטעום - הן נעלמו כל כך מהר. היו גם תפוחי אדמה סגולים ובטטות ברוטב קוקוס חריף, מעשה ידיה של תמר שמשום מה לא התגאתה בתבשיל שלה למרות שכולם התחננו שתיתן מתכון. אני עברתי בין האורחים עם שתיה, נבטוטים לתבשיל, ובסוף גם תה.

בשעה אחת בלילה קרה הקסם הכי גדול. חבורת אנשים שמעולם לא פגשתי לפני כן עזרו לי להעביר את כל תכולת הסלון חזרה למקומה, כך שאוכל להגיע למיטתי בשלום. השיחות המשיכו והמשיכו גם תוך כדי סידור הבית, הרבה אחרי שהתאורה הרגילה חזרה. בסוף, אחרי שכולם הלכו, הלכתי גם אני לישון, עם חיוך גדול - זה היה סלון אקולוגי במיטבו. ואני רוצה עוד.

  עלה בענף "תמר ואי האשפה"

וידוי

נמנעתי ארוכות מלכתוב את הקטע הבא כי אני לא אוהבת שאין לי דברים חיוביים לכתוב – זה "לא נראה טוב". אבל קלטתי שלהמנע מדברים שלא הצליחו, לחכות שיקרה משהו ספציפי ואז רק לדווח – לא תורם לאף אחד כולל לא לי.

אז מה קרה עם פרויקט הקומפוסט...

שתי הניסיונות הראשונים להשתמש במכשיר בביתנו לא הצליחו. נהיה ריקבון נוראי ובמקום שיבצר לו קומפוסט נוצרו אלפי רימות בתוך המכשיר שגם יצאו לטייל במטבח שלנו! (רימה= ביצה, רימה, גולם ובסוף זבוב).

הייתי בתקשורת עם החברה בארה"ב שסיפרו לי שמקרה כזה לא קרה מלבד פעם אחת למישהו איפשהו בדרום אמריקה באזור מאוד חם ולח.

אז אמרנו ננסה שוב. נחכה שיהיה קצת פחות חם ונקח אדמה לתחילת התהליך ממקום אחר – אולי זה יעזור. רק שבינתיים הבאנו כלב הביתה – תכירו את מוקה. ומוקה אכל חצי מהמנוע של המכשיר! אשכרה מקרה קלאסי של הכלב אכל לי את השעורים!!

בקיצור שלחנו לחברה תמונה של המנוע עכשיו ואנחנו מחכים לחלקי החילוף.

החלק המדהים הוא שבזמן שאני מרגישה רע עם הכשלון, פנו אלי מ"עיר לכולנו" ובקשו את כל החומר שאספתי במהלך הפרויקט כדי להרכיב הצעה לפתרון עירוני! וזה אחד הדברים המדליקים שאנחנו לומדים בקורס. ברגע שאתה רותם אנשים לאפשרות של הפרויקט שלך, האפשרות הזו חיה ונושמת בלי קשר אליך. זה מאוד רגש אותי.

בינתיים ברמת הבית שלנו החלטתי שלמרות החששות שלי מהתולעים אני הולכת להיות במסיבת הזבל הבאה של תמי ולנסות את הפתרון של התולעים האדומות. נראה איך זה יסתדר לנו...

במקביל לסאגה הזו יזמתי פרויקט חדש שנקרא "ילדים זה בריאות" והוא דווקא הולך מצוין!

אני מזמינה אתכם להיכנס לעלה הבא ולקרוא עליו.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

עץמקומי נודד מאירוע לאירוע

כפי שדיווחנו, עץמקומי נבט לפני שבועיים. היינו עם הדוכן בשוק האיכרים בנמל תל אביב, אבל ללא אישור למכירת מזון, וזאת בשוק, שעיקרו מזון. לכן נחכה עם שובנו לשם עד לקבלת האישור, באחד השבועות הקרובים, אנחנו מקווים. כמו-כן, היינו בסמינר הקיבוצים, ולשם חזרנו היום במסגרת הבזאר של סחו"ג. אם תחזית מזג האוויר לא תתגשם, נשוב לשם ביום שלישי. ביום חמישי הקרוב נהיה באירוע חנוכה בחירייה.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

האריזות של אקוג'ו

מוצרים המחייבים אריזה בחרנו לעטוף באריזות של אקוג'ו. אנחנו עושים שימוש בשקיות עשויות פולימר טבעי, שמתכלות (בקומפוסט, לא בכוחות עצמן) בתוך 90 יום, ובאריזות מ PLA (חומצה פולי-לקטית), חומר גלם ביו-פלסטי, עמיד מספיק כדי לשמש כאריזה – אבל מתפרק מספיק (לאורך זמן) כדי להתקמפסט.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

עץ מקומי מקדם תרבות אחרת

אישית אני לא מתעניינת כל כך במחאות, במיוחד נגד דברים שאני לא רואה. "האח הגדול" הצליח להרגיז הרבה חברים ירוקים ואני סמוכה ובטוחה שבצדק רב, במיוחד אחרי סריקה מהירה של כתבות והתייחסויות לנושא באינטרנט היום - מדהים מה שקורה במדינה הזו בזמן שהטלוויזיה נעדרת מהבית!

אז הנה אני יוצאת לרחבת המוזיאון ביום שלישי הזה עם דוכן מכירות. מכירות? כן. של מוצרים שמשנים. שמביאים אלינו יצרנים מכאן, כאלה שלוקחים חלק פעיל בחיים תרבותיים אחרים. חיים של יצירה, התחשבות וחשיבה. בואו למחות כנגד הקלוקל ולהיות חלק מהתיקון. אם בעצם נוכחותכם, אם בהשתתפות פעילה בקבוצות השיח המתוכננות ואם בקנייה של מוצר מתחשב: נשנוש בריא, דבר מלבוש אורגני או מוצר ניקיון נקי.

  מאמר בענף "כלכלה אקולוגית"

מה זו צרכנות רגועה?

צרכנות, כפי שעולה משמה, היא צורך. אלה שמוותרים עליה, פעמים רבות גם מתרחקים מהעיר. אבל להיות כאן, באמצע תל אביב ולא לקנות כלום? למה בעצם? אם נברר מה מזיק בצרכנות, נגלה שיש הרבה דרכים לצרוך ולהועיל בה בעת. כיף גדול!

כמו שלומדים בכלכלה, השוק הוא הלב הפועם של הקהילה האנושית. שם נפגשים הקונים עם המוכרים, מחליפים ביניהם סחורה וכסף, וגם רעיונות וערכים. אבל השוק שוקק החיים הזה שבו מבטים נפגשים ויד נוגעת ביד כשהכסף עובר בעלים, השתנה לנגד עינינו המשתאות. כן, יש שוק הכרמל, אבל את שוק האתרוג ביפו כבר הפכו לקניון, וכשאנשים אומרים "שוק" הם ברב המקרים מתייחסים למשהו וירטואלי ששולט איכשהו בחיינו ולא בהכרח עושה לנו טוב. לא אכנס לזה כאן, אני רוצה להתמקד בדרך שלנו להחזיר את הטוב שבשוק. הנה כך -

  זר תמונות בענף "מוצרים שמשנים"

עץמקומי נבט בשוק האיכרים ובסמינר הקיבוצים בה בעת

היה כיף ביום שישי. בשוק האיכרים היה מעניין - מכרנו מעט ולמדנו המון. ללא אישור למכור מזון הדוכן לא היה כל כך אטרקטיבי למבקרי השוק וללקוחותיו הקבועים אשר מצפים לתוצרת אכילה.

למזלנו לקחנו בעוד מועד את העוגיות, הגרנולה, הקרקרים והנבטוטים להפנינג הנחמד, שהתנועה הירוקה אירגנה לכבוד הפריימריז בסמינר הקיבוצים, ושם נרשמה הצלחה לא מבוטלת. הקרקרים והנבטוטים כיכבו כמו גם הגרנולה והעוגיות. היה כיף לפגוש כל כך הרבה חברים ולשלב חובה אזרחית עם מפגש חברתי-קהילתי ועם צרכנות רגועה שמביאה לנו פרנסה מהנה.

תודה לכל מי שהגיע לדוכן ותמך והתעניין ונרשם לרשימת התפוצה וגם קנה משהו טוב.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

עץמקומי מזמין לחגיגת מתנות לקראת חנוכה

יום חמישי, 18/12, 20:00-18:00, ביאליק 23 בכיכר

חנוכה בפתח. מחפשים מתנות משמחות באמת? עץמקומי בא לכם בדיוק בזמן! הדירה האקולוגית תפתח את דלתותיה הכחולות אל הכיכר. תמצאו כאן את שלל המוצרים האקולוגיים שלנו, שלא יגרמו לכם להתחרט על שקניתם אותם. כל מוצר הוא צעד לחיים אקולוגיים יותר: קומפוסט, פחים להפרדת אשפה, שקיות מתכלות, שתילים מיוחדים, תיקי קניות מבד, בגדי ילדים משאריות בד, קרשי חיתוך מעץ ממוחזר, מוצרי ניקוי וקוסמטיקה מתוצרת בית, נורות חסכוניות, קרקרים, עוגיות וגרנולה של יצרנים ביתיים ועוד.

הנחה של 15% לחברי עץבעיר.

מיד לאחר חגיגת המתנות, בִ-20:00, יתחיל חוג בית של התנועה הירוקה.

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

קורס בניית טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל - בחיפה

מתארגן בקרוב קורס בניית טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל.

הקורס יתקיים בשני סופי שבוע, ובו תבנה טורבינת רוח אופקית על פי התוכניות של Hugh Piggot. הקורס יועבר ע"י אולג אורדינסקי ואולג סופריאגה, לפרטים נוספים נא לפנות לאולג אורדינסקי: ordeor at gmail.com, 052-3416984

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

מכירה מוקדמת ביום רביעי

ביום רביעי בשש נתכנס לערב מיוחד לחברי קהילת עץבעיר. בערב נציג את מוצרי עץמקומי הראשונים ונציע לכם לטעום, לבדוק, למשש, להביע דעה, וכמובן לרכוש. נציע גם 15% הנחה.

אם אתם עדיין לא חברים של עץבעיר, אז למה שלא תצטרפו?

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

עץמקומי נובט בשוק האיכרים

ביום שישי הזה נשתול את הנבט היקר עץמקומי בשוק האיכרים בנמל תל אביב. בדוכן שלנו יחכו לכם הקומפוסט והעציצים, התיקים והכובעים, העוגיות הקרקרים הנורות הגרנולה והחיוך של עדי שמפעילה את הדוכן.

נשמח לפגוש אתכם ביום רביעי למפגש מוקדם עם המוצרים שלנו והנחה של 15%, בדירה האקולוגית בביאליק 23. מתחילים בשש. יש פלאייר שניתן להעביר הלאה לחברים.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

עץמקומי נובט

פרויקט הדגל החדש שלנו: עץמקומי

עץמקומי ירכז רשת של "מוצרים שמשנים": שרותים ומוצרים מצויינים שעומדים בדרישה שלנו לשינוי עולם, שינוי חברה ושינוי בריאות, המוצעים על ידי עסקים זעירים מקומיים. חשוב לנו להציע אלטרנטיבה תקפה לתרבות הצריכה הדורסנית, בדרך לאורח חיים מתחשב. עץמקומי נועד לאפשר לכם להיות חלק פעיל מהפתרון האקולוגי, בדרך ליצירת סביבה בריאה, חברה עירונית מקיימת וכלכלה אחרת. כן, כל זה דרך קניות.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

מה זה מוצרים שמשנים

התרבות שלתוכה נולדתי סגדה למוצרים. בהתחלה הם היו קרובים אלינו אך לאט לאט הם רחקו והלכו עד שהפסקנו לדעת מי מייצר אותם, מה נכנס לתוכם ולאן הם הולכים. ההרחקה הזו משרתת מערכת הרסנית, שפוגעת בבריאות שלנו ומסכנת את המשך קיומנו.

היום ברצוני לצרוך רק דברים שאני מבינה את מחירם הסביבתי. אני מעדיפה מוצרים שאינם רק "זולים" סביבתית, אלא אף תומכים בבריאות האישית שלי.

המוצרים של עץמקומי ייבחנו על פי התרומה שלהם לבריאות הסביבה, החברה והאדם. אנו שואפים למכור אך ורק מוצרים שמביאים איתם שינוי לטובה בכל אחד משלושת התחומים הללו.

- תמי

  עלה בענף "אלון בהיר"

לבחור וּלשנות

העיר היא מקום מעניין
יש תמיד המון מה לתקן
ועל-כן, אם תרוץ
בין לבין, כמו חרוץ
לא תספיק, אז עצור, התבונן
ואולי תגלה
שפלא והפלא
כבר הכול מסודר
וכל מה שנחוץ
את זווית המבט לכוונן
ונגמר

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הטיט ואני

יום אחד הופיעה שקית צהובה בגינה. כנראה שארית מאיזה תיקון בכיכר או באחת הדירות. לא חסרים בגינה דברים תמוהים אז לא טרחתי להזיזה ממקומה וגם לא בדקתי מה יש בה. היה די ברור שמדובר בחצץ או בחול וחשבתי שיום אחד אגלה מה יש בה, ואולי יהיה לזה שימוש. כל כך הרגלתי אליה שהיא הפכה להיות חלק מהגינה.

ביום אחר ביקרתי בבית ביאליק, שם סגרתי עסקת חבילות שי לראש השנה. בין לבין פגשתי פועלים שעמלו על שיפוצים במקום ומכיון שעסקו בטיוח, התפתחה לה שיחה על טיח. אחרי ששמעו על מעשי בחדר האמבטיה, יעצו לי להשתמש בטיט, שהוא תערובת שיש בה סיד. נזכרתי שיאיר אכן הוסיף סיד בור בחלק מתערובות הטיח שהכין. אבל כל הסיד שהשאיר נוצל לסיוד הקירות אצלי באמבטיה ואחר כך אצל אריאל על הגג... הפועלים בבית ביאליק בכלל המליצו להשתמש בתערובת טיט מוכנה, ואחד מהם שלח אותי לפינה בחצר שם שפך שארית טיט שכזו. אספתי את השארית הביתה וניסיתי. אכן, התערובת שהתקבלה הייתה נוחה לעבודה, דביקה במידה, חלקה ונעימה.

עבר חודש. והנה נגמר החול מחצבה שהבאתי ממודיעין וגם החול האדום שיאיר השאיר, אז התחלנו להשתמש בסתם חול מהגינה. ואז פתאום נזכרתי בשקית הצהובה...

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

סוף סוף מדפים!

וואו. קשה לי לתאר את השינוי שהביאו איתם המדפים הללו לחיי בדירה. הם היו כל כך חסרים כל כך דרושים כל כך הרבה זמן, והנה הם כאן. יום אחד הוחלט שלא, לא נחכה עד אחרי שהאמבטיה תהייה גמורה - כי האמבטיה תיקח עוד מספר חודשים, והמדפים יכולים להפוך למציאות ביומיים. ופתאום כך היה.

הדלתות של הארון מחדר השינה בשדרות נורדאו הפכו למשטחי מדף בחיתוך מהיר בנגריה בפלורנטין. אחרי זה נזכרתי להתחבר לאורי בן צבי, שיש לו סטודיו עבודה בעץ (ולא רק) גם הוא בפלורנטין. אורי הוא מעצב תעשייתי מוכשר להפליא שגם מלמד במכון הטכנולוגי בחולון וגם מתמיד לעבוד רק עם עצים ממוחזרים. על הרקע הזה היה לנו קל להתחבר.

אורי מייצר קרשי חיתוך נהדרים אותם ניתן לרכוש כאן בעץבעיר. אבל נחזור מדפים. לקחנו עצים יפיפיים שהם בעצם חלק ממשטחי הרמה. מצאנו אותם במחסן חומרי בניין, גם הוא בפלורנטין ולקחנו אותם ברשות, כי כנראה שממש לא היה בהם צורך. ניר יסעור השתמש בהם בבניית המטבח (עליו למרבה הבושה עוד לא סיפרנו באתר), ועכשיו השתמשנו בהם לתמיכת המדפים. בן מדד וחישב, אורי חתך, חנן בא לחבר הכל ויחד עם בן ואנוכי (אמונה בעיקר ע ניקיונות והבעת דעה, אה וגם משיחה בשמן פישתן), תלינו אותם.

והם כל כך יפים, ולגמרי משנים את החיים.

תודה כולם!

עכשיו אפשר לחזור לאמבטיה...

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

קוסמטיקה טבעית

בסדנה של תמר נעצור ונקרא יחד מה כתוב על אריזות מוצרי הקוסמטיקה. תמר תספר לנו מה למדה על החומרים השונים המרכיבים את חומרי הניקוי והטיפוח מן התעשייה, וגם מה שהיא יודעת על החומרים בהם היא משתמשת בהכנת מוצרים משלה. בחלק המעשי נכין יחד מוצרי קוסמטיקה מגוונים, שניקח אתנו הביתה. יהיו לנו הכלים והידע להמשיך ולייצר מוצרים שמתאימים בדיוק להעדפותינו האישיות. נתבשם בידיעה שהם אינם מלכלכים את הסביבה.

  זר תמונות בענף "אלון בהיר"

על אופניים בשביל ישראל אל עץבעיר בכיכר ביאליק, חלק א'

כשהצטרפתי לעץבעיר, הייתי נוסע לשם באוטובוס. היו אלה ימי המעבר לכיכר ביאליק, וּכתושב עבר הירקון - רמות צהלה וסטודנט באוניברסיטת תל אביב, לחצות את הירקון עם האופניים נראָה לי מחוץ לתחום. וּמה עושים בשישבת, כשאין אוטובוסים? שואלים את המכונית של אבא. עד שבצהרי יום ששי אחד בעודי עושה את דרכי במכונית האמורה אל כיכר ביאליק כדי ללכת משם למפגש של עץבעיר בשרה'לה, מצאתי את עצמי תקוע במשך 50 דקות בניסיון לחצות צומת. אז נשבעתי: לא עוד!

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

דילמת הברכה

חבילת שי לשנה החדשה – ראוי לה שתגיע עם ברכה הולמת. שמחנו לכתוב את הברכה, ושמחנו עוד יותר לצרף אליה את האיור היפהפה של תמר (מהסבונים). מה שלא שימח אותנו בכלל, היתה העובדה שנאלצנו להדפיס את כל זה על נייר חדש ומבהיק.

אנחנו מעדיפים להשתמש בנייר ממוחזר ועושים את זה בכל הזדמנות אפשרית. אבל למרות חיפושים נמרצים, לא מצאנו בית דפוס שמסכים להדפיס כך. אם אתם מכירים אחד כזה, נשמח לשמוע.

  מאמר בענף "טל-אל מהרהר"

פאזל שאפשר להרכיב בהרבה דרכים

לפעמים, עבודת השיפוצים מעלה מחשבות מעניינות. אתה מבין דברים שלמדת, או מבין שאתה צריך ללמוד עוד. בשבועות האחרונים אני עובד על בניית המוזאיקה באמבטיה. הקיר שם די הרוס, אז אנחנו מצפים את הקירות בשברי חרסינות ויוצרים מעין פסיפס. בשביל זה תמי אוספת כבר כמה זמן חרסינות שבורות ומרצפות יתומות, ואנחנו שוברים אותן בפטיש. מה שיפה הוא, שהשברים מתאימים אחד לשני בצורה מושלמת ויוצרים צורות יפיפיות, למרות שאף אחד לא תכנן אותם לשם כך. להיפך - אם תנסה ליצור חתיכה בצורה מסוימת, כנראה שהיא תצא בצורה אחרת.

  עלה בענף "הענף של עודד"

מצאתי אתר חדש חשוב ומעניין

www.brocoli.co.il

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

קומפוסט משובח של ארץ כרמל

ארץ כרמל היא עמותה שעמיעד לפידות מוביל ומטרתה לקדם קיימות, על ידי פיתוח פתרונות מעשיים והנגשתם לקהילה. בפרויקט "קומפוסט הכרם" ארץ כרמל יוצרך מערכים מקומייןם להפרדת אשפה במקור וייצור קומפוסט מהחלק הרטוב. עמיעד התחיל ביישוב בו הוא מתגורר (בבית אקולוגי מופלא שבנה בעצמו דרך אגב), כרם מהר"ל. כ-100 משפחות מפרידות אשפה, והחלק הרטוב נאסף והופך לקומפוסט משובח בעזרתן של תולעים אדומות חרוצות.

אל דאגה, בחבילת הקומפוסט לא תמצאו תולעים, עמיעד שומר אותן לעצמו. מדובר בדשן משובח ומאוזן ביותר שישמח כל עציץ. לשם זריעת כובע הנזיר שלנו, שלוש כפיות יספיקו, ואת השאר תוכלו להעניק לעציצים האחרים בבית, או לשמור ולחזק את כובע הנזיר כשיתחיל לפרוח בחורף ובאביב. כפית קומפוסט והעציץ מחזיר לכם בצמיחה מלאת תודה.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

חבילת זרעי כובע נזיר

אמנם הוא ידוע גם בשם הלא-מלבב "חונק הדב", אבל יש לו המון תכונות מצויינות: הוא קל לגידול, מכסה משטחים בגינה ובאדנית בעלים יפהפיים ובפרחים עזי צבע בכתום וצהוב, עמיד להפליא ומושך אליו פרפרים ודבורים. חוץ מכל אלו – אפשר לאכול גם את העלים וגם את הפרחים. ברפואה העממית הוא משמש לטיפול בדרכי השתן ובדרכי הנשימה.

עכשיו, עם בוא החגים ולפני הגשמים הראשונים, בדיוק הזמן לזרוע את כובע הנזיר. הצמחים ינבטו ויצמיחו עלים לרב במשך הסתיו, ויתחילו לפרוח בינואר. החבילה שלנו מכילה 4 גר' זרעים, די והותר לאדנית אחת. אחרי מחזור הצמיחה הראשון הכובעים צפוים להזריע את עצמם לבד היטב – מדובר כאן בהשקעה לטווח ארוך.

הזרעים ארוזים בשקית מנייר משומש, תפורה ומעוצבת על ידי עירית, מעצבת חבילות השי שלנו. עירית בחרה לתפור את השקית בחוט כתום ולהדפיס עליה את הוראות הזריעה בצבע ירוק כמובן.

בהזמנה של למעלה מ-500 יחידות, ניתן להזמין את השקית עם לוגו החברה.

.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

נורה חסכונית של יוזמת האנרגיה הטובה

הרבה כבר סיפרנו את שבחי הנורות הללו: הן מפיצות אור, ולא חום (שלא כמו נורות הליבון), הן חסכוניות פי ארבע ומחזיקות פי עשר יותר זמן. הן מתאימות לכל בתי הנורה הרגילים - מבריגים ושוכחים מהן לכמה שנים טובות, כי לוקח המון המון זמן עד שהן נשרפות. האור שהן נותנות נעים ולא מלאכותי, ובעיקר לא מרצד כמו נורות פלואורסנט רגילות.

פרטים על הנורה אפשר למצוא כאן, וכדאי לכם לשוטט גם באתר המעניין של יוזמת האנרגיה הטובה.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

עוגיות פירות יבשים של תומר

תומר אופה עוגיות במאפיה קטנה לפי מתכונים שפיתח בעצמו. הגענו אליו דרך עירית, שמכירה אותו כבר שנים. טעמנו את כל סוגי העוגיות, והכי אהבנו את עוגיות הפירות היבשים.

את העוגיות ארזנו באריזת פלסטיק מתכלה. זה הפריט היחידי בחבילה שאיננו בר שימוש חוזר לאורך זמן, אבל לא הצלחנו למצוא אריזה מתאימה אחרת. יש הרבה מה לספר על פלסטיק מתכלה, אבל הכי חשוב לזכור שהפלסטיק מתכלה רק אם טומנים אותו בערימת קומפסט בריאה. אז אם עדיין אין לכם - - - כדאי שתדאגו לעצמכם לאחת, בגינה או במרפסת.

תכולה: 230 גר'

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

גרנולה דניאל

נופר ואדוארד עושים גרנולה מופלאה. זה התחיל כשהכינו גרנולה ביתית לעצמם, שמיד סחטה מחמאות והזמנות מהחברים. כך צמח לו עסק קטן ועצמאי בלב העיר - ממש לא רחוק ממשכנו של "עץ בעיר", ברח' ביאליק.

ארזנו את הגרנולה בצנצנת זכוכית כדי להימנע מאריזות פלסטיק. כשנגמרת הגרנולה, אפשר למלא את הצנצנת מחדש בגרנולה תוצרת בית או בחמוצים ואפשר אפילו לגדל בה נבטוטים.

נמנענו גם מעודף תוויות. במקום המון המון ניירות, דיו ודבק שקשה להוריד מהצנצנת אחרי השימוש, נציין כאן שהגרנולה כשרה.

תכולה: 300 גר'

  עלה בענף "טל-אל מהרהר"

פשפוש בסטייל

צעיר אנגלי הגיש כפרוייקט סיום בביה"ס לעיצוב רעיונות מעניינים לגבי השימוש בפחי זבל ענקיים, כולל הקלה משמעותית על חיי המפשפשים בפחים.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

ליפה!

רבות כבר דיברנו על ליפה באתר הזה. גילינו שהיא בעצם סוג של דלוע וצמח מתחדש בקלות. גילינו שהיא מעולה לשטיפת הכלים וגם לטיפוח הגוף. והכי חשוב: כל כך יותר אקולוגית מכל אותם הספוגים הסינטטיים (לשפשף את הגוף בפלאסטיק??), הארוזים במיני אריזות מיותרות שאינם מתכלים בערימת הקומפוסט (או בכל מקום אחר).

את הליפה, לעומת זאת, קונים נטולת אריזה בשווקים או בדרום העיר. התאכזבנו לגלות שאלו לא ליפות ארץ-ישראליות, אלא ליפות סיניות, שמיובאות לארץ במחיר הכבד של דלק וזיהום אוויר. כרגיל, אין לנו אלא להתלונן שוב על הכלכלה שאיננה ברת קיימא, המובילה אותנו לאבסורדים שכאלה. נקווה, שבמהרה בימינו, ישתלט על השוק סדר אקולוגי חדש, שבעקבותיו יהיה כדאי ושווה לגדל ליפות בארץ למכירה בשווקים.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

קפה שחור של סחר הוגן

על הקפה

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

יין מיקב בשן

יין בשן עשוי תערובת של ענבי מרלו (30%) וקברנה סוביניון (70%) , ויש לו טעם יחיד ומיוחד, מניסיון. בשנה שעברה הבאתי בקבוק לארוחת החג, והוא הלך מצויין עם הבישולים של אמא. כולם נהנו.

היין מגיע אלינו מהיקב האורגני של מנו מרמת הגולן. מנו מגדל את הענבים ליין בדרך אורגנית-אקולוגית. גם היקב עצמו עומד בתקן האורגני, כלומר, בתהליך הייצור משתמשים רק בשמרים טבעיים ובבי-סולפט בכמות המוגדרת בתקן זה.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

דבש ממכוורת צוקרמן

יונתן הוא דור שני לדבוראים במכוורת צוקרמן שבמושב עשרת. הדבורים שלו מפיקות דבש מפרחים שונים, בהתאם לעונה, והוא רודה ומפיק אותו בתנאים ביתיים, ללא שיטות תעשייתיות, וחשוב מכול, ללא חימום. הדבש אמנם לא אורגני, אבל מנגד עומדות לו שתי סגולות מצוינות: אחת – שהוא טעים, ושתיים – שהוא מגיע בצנצנת זכוכית שאפשר להשתמש בה שוב ושוב ושוב....

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

סחר הוגן מהו?

שיטת ה"סחר ההוגן" היא שיטה אלטרנטיבית לשיטת הסחר הרווחת היום בעולם הנקראת "סחר חופשי". הסחר החופשי, למרות המשתמע משמו, הוא גישה אידיאולוגית- הגורסת כי לשם רווחים "כל האמצעים כשרים". גישה זו מתבטאת ביחס לא הוגן למגזר היצרני (החקלאים בשדות הקפה, פועלים בסדנאות היזע וכו'), החל משכר מתחת לשכר המינימום המקומי, איסור על התארגנות היצרנים באיגודי עובדים, שעות עבודה מרובות ולפעמים אף פגיעה פיזית בעובדים. לעומתה, שיטת הסחר ההוגן מאפשרת ליצרנים להימלט ממעגל הסחר החופשי ונותנת להם אפשרות למחיה הוגנת תוך שמירה על אורח חייהם: על ידי מסחר המתקיים ישירות עם היצרן, ללא תיווך של תאגיד בעל מטרות רווח ותוך מתן כבוד ליצרן. עוד על סחר הוגן ועל המוצרים באתר פעולה ירוקה.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

שמן זית מסחר הוגן

שמן זית אורגני וכשר, מופק מכרמי הזיתים של הכפר הפלסטיני מסחה. פה בביאליק אנו משתמשים רק בו ובהנאה רבה. לא התפלאנו בכלל לשמוע שבבדיקות מעבדה נמצא, שהוא בדרגת כתית מעולה

השמן מתשייך לסדרת מוצרי סחר הוגן, המשווקים ע"י פעולה ירוקה. שיטת הסחר ההוגן (Fair Trade) היא שיטה אלטרנטיבית לשיטת הסחר הרווחת היום בעולם הנקראת "סחר חופשי".

תכולת הבקבוק: 250 מ"ל

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

שמן אתרי לבנדין של בלה אשור

שמנים אתריים הם כלי מעולה לחיבור לצמחים ולכוחות הריפוי והטיפוח שלהם. בלה אשור היא מטפלת, שהחליטה יום אחד להתחיל לייצר בפיקוחה האישי את השמנים האתריים להם נזקקה. כך היא בטוחה שהיא מעניקה למטופליה את הטוב ביותר.

השמנים של בלה מיוצרים מצמחים בגידול אורגני מקומי. כלומר, היא מפיקה שמנים מצמחים ארץ-ישראליים בלבד, ולכך יש משמעות אקולוגית ברורה כמו גם מסר טיפולי.

צמח הלבנדין נפוץ בגינות רבות בארץ, והוא הכלאה של סוגי לבנדר שונים. השמן המופק ממנו בסיסי וגמיש מאוד בשימושיו. הוא דומה ללבנדר, אך קצת פחות אינטנסיבי. יש לו תכונות אנטי-ויראליות, מרפאות ומחטאות. יכול לשמש לבישום וניקיון.

  עלה בענף "חבילות שי לחגים"

פנקס חגיגי מנייר משומש

קחו ניירות משומשים, נפש יצירתית במיוחד וקצת השקעה – ותקבלו מוצר נוח לשימוש, אסטטי להפליא, שיעשה לכם רק טוב על הלב. כבר כמה חודשים שעירית עושה פנקסים – ואנחנו, וגם אחרים, שמחים להשתמש בהם. הנה ההזדמנות שלכם להתחיל דף חדש – על דפים משומשים...

בהזמנה של למעלה מ-500 יחידות, אנו מציעים למחזר נייר של החברה המזמינה - וכך נשיג מסר כפול ומכופל.

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילת שי לתפארת: 413 ש"ח כולל מע"מ

החבילה לתפארת כוללת את כל כל המוצרים שבחרנו. אתם יכולים לקחת אותה כמו שהיא או לבחור מתוך המוצרים את ההרכב שיתאים לתקציבכם, זאת בהזמנה של מעל 150 יחידות.

כל המוצרים: יין אורגני של יקב בשן, דבש טבעי של מכוורת צוקרמן, שמן זית של סחר הוגן, קפה שחור של סחר הוגן, גרנולה טעימה של נופר ואדוארד, עוגיות פירות יבשים של תומר, נורה חסכונית באנרגיה של יוזמת האנרגיה הטובה, קומפוסט משובח של עמותת ארץ כרמל, זרעי כובע נזיר ארוזים בשקיק נייר מעוצב, סבון בייצור ביתי של תמר בורשטיין, שמן לבנדין של בלה אשור, שקית קניות רב פעמית של "שתיים", ליפה, וכרטיסי ברכה בעיצובנו, המציגים כל אחד מוצר מהחבילה בשיר בטיפ אקולוגי ובברכה חמה לשנה החדשה.

כל המוצרים הללו, שנבחרו בקפידה על ידי עירית, ארוזים בקופסת עץ שתומר ועירית בנו מעץ בשימוש חוזר. הקופסה הוכת לאדנית פורחת אחרי שכל המוצרים מצאו את דרכם אל שולחן החג. רק מלאו אותה באדמה, הוסיפו מהקומפוסט המשובח וזירעו את הזרעים. החבילה שלנו תלווה א מקבל המתנה לאורך השנה בפריחה צבעונית (ואכילה!) של רחי כובע נזיר המשמחים.

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילה מעוררת שינוי: 262 ש"ח כולל מע"מ

החבילה הארוזה בפח הפרדת האשפה של נטורה מודיפלסט מעוררת מחשבה ומעודדת את מקבליה להתחיל להפריד אשפה במקור - והכוונה היא למטבח! הפח אסטטי ונוח לשימוש, ובתוכו אנו אורזים חבילת שקיות מתכלות המקילות על פינוי הזבל עד מאוד. עליהן נוסיף גם דבש טבעי של מכוורת צוקרמן, נורה חסכונית באנרגיה של יוזמת האנרגיה הטובה, קומפוסט משובח של עמותת ארץ כרמל, זרעי כובע נזיר ארוזים בשקיק נייר מעוצב, סבון בייצור בייתי של תמר בורשטיין, שמן לבנדין של בלה אשור, שקית קניות רב פעמית של "שתיים", ליפה, וכרטיסי ברכה בעיצובנו, המציגים כל אחד מוצר מהחבילה בשיר בטיפ אקולוגי ובברכה חמה לשנה החדשה.

אנו ממליצים על סדנאות קומפוסט שיתלוו למתן החבילה מעוררת השיוני, על מנת שהפח ימלא את ייעודו!

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילה מקסימה ארוזה בשקית בד: 93-153 ש"ח כולל מע"מ

כאן יש לנו מבחר מוצרים ואתם יכולים לבנות לעצמכם חבילה שתתאים לתקציב שלכם, בתנאי שתזמינו מעל 150 חבילות...

המוצרים שאנו מציעים לחבילה המקסימה בקית הבד: יין אורגני של יקב בשן, צנצנת דבש טבעי של מכוורת צוקרמן, קומפוסט משובח של ארץ כרמל, שקית זרעי כובע נזיר, פנקס חגיגי מנייר משומש.

המוצרים ארוזים בשקית בד תפורה משאריות בדים במפעל המעסיק עובדים מוגבלים ומעניק להם פרנסה הוגנת, בהפקת החנות "שתיים" בשינקין. לשקית נצמיד כרטיס ברכה ("שנה טובה") בעיצובנו. בכרטיס מופיע שיר משעשע, טיפ אקולוגי וברכה לחגים. לא נשכח גם לינק לאתר, כך שמקבל המתנה יוכל ללמוד על כל מוצר ומוצר ולהתמלא שמחה והנאה רבה עוד יותר, משום שמתנתו אכן תומכת בעתידנו על פני כדור הארץ.

  זר תמונות בענף "חבילות שי לחגים"

חבילה מתוקה ארוזה בשקית קניות: 73 ש"ח

החבילה המתוקה, ארוזה בשקית קניות של "שתיים", מכילה קומפוסט משובח, זרעי כובע נזיר וצנצנת דבש. כל מה שצריך כדי להתחיל את השנה עם חיוך מתוק.

המחיר נוח במיוחד, 73 שקלים כולל מע"מ.

  זר תמונות בענף "עשי זאת בעצמך"

חומר ניקוי מקליפות של לימונים

אחרי שנים של ניסוי ופיתוח, אני חושבת שהגעתי למשהו שעובד. בשבילי בכל מקרה, וכל אחד כרגיל מוזמן לפתח את הגרסה שלו. אני מנקה עם זה הכל במטבח. כלים כיורים ומשטחים. זה ממיס שומנים ומנקה די טוב. זה כמובן לא מקציף ולא מנקה כמו חומר ניקוי רגיל. אבל במטבח שאין בו טיגון ולא בשר ולא חלב, ממילא אין צורך בסבון אגרסיבי. ובהעדרו של זה ניתן גם להשתמש במים להשקיה ללא חשש.

חומר ניקוי מקליפות של לימונים
חצאי הלימונים מצטברים במיטפח, כמובן, עם כל ארוחה שמכינים יש בין שניים לשישה חצאים שכאלו של לימונים אחרי שנסחט מהם כל המיץ.
את החצאים אני שומרת בצנצנת. מצאתי שצנצנות הקפה נמס של טייסטר צ'ויס עובדות הכי טוב. אם יש משהו טוב במוצר הזה, זה הצנצנת, כולל העובדה שהתווית שלו יורדת בקלות, אבל בעיקר שאפשר בקלות לדחוס ולדחוס את קליפות הלימונים.
כך מיום ליום מצטברות ונדחסות הקליפות. אני שמה למטה קצת חומץ. זה מונע התעפשות
אני נותנת להם לשבת כמה שבועות. כשאני מוכנה לשלב הערבול, הם כבר עיסתיים למדי. לעיסה יש צבע צהוב חזק וריח גם כן חזק. לוקחים את העיסה כמו שהיא (מפנימים שתסיסה זה חלק יפה של הטבע)
מכינה מרתח לדילול ותוספת ריח ועוד תכונות מרפא וניקוי. שמה עלים של גרניום, רוזמרין, עשב לימון או נים, מה שיש, במים בסיר. מרתיחה. מנמיכה את האש ונותנת לזה לרתוח עוד כמה דקות. לפעמים אני משלבת שם גם מרתח קליפות. את המרתחים אני מערבבת עם חומץ בכלי קיבול מפלסטיק ושמה אותו בהיכון ליד הבלנדר.
זהו, מערבלים. מעבירים את הקליפות שתססו לבלנדר ומוסיפים נוזלים בכמות נדיבה. מערבלים ושמים לב שהבלנדר לא מתאמץ יותר מדי. אם יש מאמץ, יכול להיות שהלימונים לא תססו מספיק, או שלא הוספנו מספיק נוזלים.
התערובת שמתקבלת היא אחידה לגמרי ומספיק נוזלית כדי להעביר בקלות מהבלנדר לתוך כל צנצנת.
עכשיו כשאני באה לשטוף כלים, אני מעבירה חומר לימוני מהצנצנת לקערה קטנה שמחכה ליד הכיור. מוסיפה קצת מים עד למרקם הכי נוח ושוטפת. עם ליפה כמובן.
זה מנקה??
במיטפח נטול הדאגות (כלומר נטול הטיגון והמוצרים מן החי) זה מנקה מצוין. זה מסיר שומנים במידה, ואם הכלי נשאר קצת שמנוני (מי לא ניגב את כל השמן זית מהצלחת שלו אחרי שסיים?) אז מנגבים במגבת, אחרי הרחצה. מה שנחמד פה זה שהחומר לא מזהם, לא מלכלך, רק מנקה! יש!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הפיטנה והבולדוזר הצהוב

הפיטנה (או בשמה הלטיני פלומריה מחודדת) היא אותו עץ טרופי מקסים נושא עלים גדולים ופרחים, לרב לבנים עם צהוב עז באמצעם, לפעמים ורודים. פרחים אלה נושרים כבר חודשיים בנדיבות לרצפה וכל מי שאף לו בפרצופו, אם יעבור ליד עץ פיטנה בליל קיץ חם, יאסוף פרח מהמדרכה אל אפו וינשום לרווחה.

היום בשבע אפס אפס שוב רעדו אמות הספים ועיני נפקחו למראה משהו צהוב וגדול שעבר מרחק מטרים ספורים ממני במורד רחוב אידלסון משמיע רעש איום ונורא. מזל ששיח ההרדוף האימתני הפריד בינינו כהרגלו. אני ראיתי אותו אבל הוא לא ראה אותי ממטר. בולדוזר גדול וצהוב. אם זה לא היה החיים האמיתיים שלי הייתי כבר אוחזת במגבת. עם פרחים.

אבל במקום זאת רק ניגבתי את פני אחרי צחצוח השיניים ויצאתי להשקות את הגינה. בזוית עיני ראיתי כמה ענפי פיטנה מושלכים על המדרכה, היכן שלרב יש רק פרחים- בודאי נפלו קורבן לתנועת כף בלתי זהירה. הלכתי לאסוף אותם. במקום פרחים בקערית מים, היום יהיה סידור פרחים של ממש. פילסתי את דרכי במדרכה שהפכה צרה מאוד מאז שהגיעו הבולדוזרים, הרמתי ענף ופסעתי חזרה מתעלמת בנון-שאלאנטיות מהבולדוזר, לא סופרת אותו ממטר, כאילו שבכלל לא התעוררתי בגללו הבוקר.

פתאום קול גברי מחוספס קורא אלי ואני כבר מנחשת שהולכים לנזוף בי על שאני מטיילת כאילו כלום מתחת וליד כפות ענק נעות להן מלאות בחול.

"היי, גברת!!" אני מפנה את ראשי עם אף מכווץ והאיש בתוך הבולדוזר אומר לי: "שימי את זה באדמה, יצמח לך עץ!" האף מתרחב וחוזר למקומו:"באמת?" "באמת!!" אומר הנהג הנחמד בקול ממש לא מחוספס ואפילו מחייך.

מאוחר יותר בועז שחם מהמשתלה העירונית מתקשר במקרה. אני שואלת אותו לשמו של העץ והוא מבאר. וגם נותן הוראות מדויקות. מייבשים את הענף, סתם על האדמה, בשמש. אחרי כמה ימים הפצע (איפה שחתכנו את הענף) מגליד ואז שותלים את הענף והעץ המקסים יצמח!

הפנתי מבט אל הפלומריה שכבר הסתדרה לה בכלי הזכוכית הכחול שדניאל נתן לי ביום שבת הקודם וחייכתי כשבולדוזר צהוב עשה עוד סיבוב בכיכר. ביתיים אסתפק בסידור פרחים ובעץ אצל השכנים. בגינה יגדלו עצי מאכל.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

הוצב בגינה מיכל שלשולי אדמה אדומים

גם ללא גינה ניתן למחזר שאריות מזון דיי מהר ולייצר דשן איכותי ומרוכז אני מלמד כיצד לשדרג כל תיבה קופסה או מיכל בכדי שישמש חוות תולעים למיחזור להרשמה oded.meshulam@gmail.com עלות 70 שח, בתל אביב. מידע נוסף בסדנאות אקולוגיות בעיר. ושם בהקומפוסט העירוני- קומפוסט תולעים אדומות. לאחרונה ייצרתי שני מיכלים גדולים ליצור קומפוסט בעזרת שלשולי קרקע אדומים. אחד מהם כבר בשימוש אמיתי בגינה. שווה לבוא ולהתעניין. המיכל נחשב גדול יחסית. קיים מיכל נוסף כרגע בתוך המרכז. תמי מנהלת מיכל נוסף גם בחדר באמבטיה מאחורי הדלת. כמעט לא שמים לב

עודד

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

האמבטיה מתקדמת לכיוון הנכון

איכשהו אחרי כמה וכמה שבועות של עצירה בשיפוצים, שוב התכווננו העיניינים וחזרנו ללכלך את הידיים. חבר של העץ בן, אלוי שלומדת איתו פרמהקלצ'ר, וטלאל שמאז שעשה קצת פסיפס במטבח מחכה לחזור לעניין, וחנן שתמיד נותן יד כשצריך לבנות משהו, ואיתי הנגר החובב ועוד מתנדבים התקבצו בימים שונים בשבועיים האחרונים ופתאום האמבטיה מתחילה לזוז.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

שירלי באה לצלם

שירלי אוהבת לצלם. תחביב, אבל עם הרבה השקעה. תהליכים של בנייה ויצירה עושים לה את זה - חלוציות היא קוראת לזה, בלי בושה, וזה מה שהיא מצאה בשפע בדירה המשתפצת של עץ בעיר בכיכר ביאליק. אז אנחנו ואתם נהנים מתמונותיה, המקשטות ענף זה, וחשים בהן את ההתלהבות.

היא ביקרה כאן מספר פעמים ותמונותיה כבר קישטו את האתר והן מככבות בשומר-המסך שלנו שמתפקד כמצגת שיקופיות. עכשיו הגיע הזמן לגלריה - המיטב שבמיטב.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

טורבינות רוח לת"א!

כתבתי כבר כמה דברים על טורבינות רוח עירוניות, והם מופיעים פה למשל. לאחרונה, הודות ליוזמה מבורכת של שר התשתיות שלנו, עובדים במשרדי רגולטור החשמל על תעריפים מיוחדים לטורבינות רוח קטנות. טורבינות רוח, שאדם בודד יוכל להתקין על גג ביתו, ולספק חלק מתצרוכת החשמל.

אז זהו, שאני רוצה לומר כאן כמה מילים על המילים שהודגשו במשפט האחרון. על גג ביתו. לא, אין זה מומלץ להתקין טורבינת רוח על גג הבית, מכמה סיבות. בפוסט הזה אני רוצה לומר כמה מילים על טורבינת רוח ביתית, וטורבינת רוח עירונית בפרט. המון ממה שאני אומר נכתב ברוח ניסיונם של אחרים כגון Paul Gipe.

  מאמר בענף "מתכונים מהמיטפח"

הגלובליזציה של המזון

מאמר מאת יונתן שחם, גנן עץבעיר לענייני כלכלה אקולוגית

מה הקשר בין מחירי המזון לצריכת בשר? לדשן כימי וסחיפת קרקע? מה אנחנו קונים בסופר?

"סדנאות באקולוגיה עירונית"

הכנת סבון טבעי

מקום: ביאליק 23, תל אביב
שני מועדים: יום שני, 7/7/08 בשעה שבע בערב, יום חמישי 7/8/08 בשעה שבע בערב
אורך הסדנה: שעתיים וחצי
עלות: 200 שקלים
לקבלת עידכונים בדואל: tree@citytree.net

מה, סבון רגיל הוא לא נקי? המממ... לא תמיד. תמר הרגישה קצת לא בנוח עם הסבונים התעשיתיים בהם נהגה להשתמש, אז יום אחד היא התחילה לשאול שאלות, והתשובות שמצאה גרמו לה להתחיל לייצר את הסבונים שלה בעצמה.

בסדנה של תמר נעצור ונקרא יחד מה כתוב על האריזות. תמר תספר לנו מה למדה על החומרים השונים המרכיבים את חומרי הניקוי והטיפוח מן התעשייה, וגם מה שהיא יודעת על החומרים בהם היא משתמשת בהכנת סבונים משלה.

בחלק המעשי נכין יחד סבון, וכל אחד יצא עם סבון נקי באמת מעשה ידיו. יהיו לנו הכלים והידע להמשיך ולייצר סבונים שמתאימים בדיוק להעדפותינו האישיות. בנוסף הידיעה שהסבון שלנו לא מלכלך את הסביבה תעשה לנו נקי בראש.

יוגשו נשנושים ממטבח הפרא.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

כמה צורך מכשיר חשמל?

הדף מתורגם מאתרו של Michael Blue-Jay.

הדרך הכי פשוטה למצוא כמה צורך מכשיר חשמל ביתי, היא להסתכל על התווית שלו! על כל מכשיר ישנה תווית שמצינת כמה וואט צורך המכשיר, או כמה זרם. לעיתים התווית מוטבעת ישירות על הפלסטיק או מעטפת המתכת של המכשיר. התווית לעיתים מתחבאת, מאחורי המכשיר או בצידו. אם יש ממיר AC-DC אז עליו תהיה התווית (כמו במטען פלאפון או מחשב נייד למשל). אם כתוב שהמכשיר צורך 1 אמפר, אז מכפילים את זה במתח - 220 וולט - כדי לקבל 220 וואט. במקרה שמצוין הזרם על השנאי והכוונה למתח DC, אז צריך להכפיל במתח DC המתאים. למשל אם כתוב 0.5 אמפר על 9 וולט, אז מדובר ב-4.5 וואט.

בטח שמתם לב שלעיתים כתוב 220-230 וולט, ולא רק 220. המתח משתנה, ומכשירים מתוכננים לתחום מתחים. היום לא נדיר למצוא מכשירים שרשום עליהם 100-240 וולט, שזה בערך כל התחום האפשרי בעולם (ארה"ב 110, עד בריטניה 240 וולט). בישראל, תכפילו את הזרם ב-220 וולט, כי זה המתח הממוצע של הרשת.

נקודות חשובות :

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

כמה צורך מכשיר חשמל?

הדף מתורגם מאתרו של Michael Blue-Jay.

הדרך הכי פשוטה למצוא כמה צורך מכשיר חשמל ביתי, היא להסתכל על התווית שלו! על כל מכשיר ישנה תווית שמצינת כמה וואט צורך המכשיר, או כמה זרם. לעיתים התווית מוטבעת ישירות על הפלסטיק או מעטפת המתכת של המכשיר. התווית לעיתים מתחבאת, מאחורי המכשיר או בצידו. אם יש ממיר AC-DC אז עליו תהיה התווית (כמו במטען פלאפון או מחשב נייד למשל). אם כתוב שהמכשיר צורך 1 אמפר, אז מכפילים את זה במתח - 220 וולט - כדי לקבל 220 וואט. במקרה שמצוין הזרם על השנאי והכוונה למתח DC, אז צריך להכפיל במתח DC המתאים. למשל אם כתוב 0.5 אמפר על 9 וולט, אז מדובר ב-4.5 וואט.

בטח שמתם לב שלעיתים כתוב 220-230 וולט, ולא רק 220. המתח משתנה, ומכשירים מתוכננים לתחום מתחים. היום לא נדיר למצוא מכשירים שרשום עליהם 100-240 וולט, שזה בערך כל התחום האפשרי בעולם (ארה"ב 110, עד בריטניה 240 וולט). בישראל, תכפילו את הזרם ב-220 וולט, כי זה המתח הממוצע של הרשת.

נקודות חשובות :

  עלה בענף "הורות אקולוגית בתל אביב"

גידול ילדים ואקולוגיה

לאחר העלמות מהעץ עקב הריון סוער, לידה מעצימה ויונק מתוק בבית הגיע הזמן לחזור עם תובנות חדשות...

לגדל תינוק בצורה אקולוגית זה לא פשוט. כי למי יש זמן בכלל להתעסק עם חיתולים רב פעמיים כשאין אפילו זמן להכין לעצמך כוס תה. ולמי יש זמן לחפש תחליף למגבונים לחים מלאי כימיקלים כשאין אפילו זמן לישון כמו שצריך.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

כמה עולה חשמל?

למרות הרצון העז לענות על השאלה הזאת במונחים סביבתיים וחברתיים, אני אנסה לענות על השאלה הכספית קודם כל.

התעריף הקבוע לצרכן ביתי מורכב משני חלקים, כך זה מופיע באתר חברת חשמל:

תשלום קבוע חודשי בש"ח - 14.89 כולל מע"מ

תשלום אחיד לקוט"ש באגורות - 54.84 כולל מע"מ

זה מחיר זול. כן, מחיר החשמל בישראל זול.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

כמה עולה חשמל?

למרות הרצון העז לענות על השאלה הזאת במונחים סביבתיים וחברתיים, אני אנסה לענות על השאלה הכספית קודם כל.

התעריף הקבוע לצרכן ביתי מורכב משני חלקים, כך זה מופיע באתר חברת חשמל:

תשלום קבוע חודשי בש"ח - 14.89 כולל מע"מ

תשלום אחיד לקוט"ש באגורות - 54.84 כולל מע"מ

זה מחיר זול. כן, מחיר החשמל בישראל זול.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

לשבת בגינה

היום אפרת באה ותפשה טרמפ על הזנב של הזמן של ניר כאן, חצי שעה לפני החשכה. ניר סיים בדיוק את בניית המנבטה והיה מוכן לעוד פרןיקט אחד קטן. זה נימצא מיד בדמות אוסף הכסאות השבורים שלנו בגינה. דבק פלאסטי, שאריות של עצים, והמסור החשמלי של ניר נכנסו לפעולה, ותוך זמן קצר הפכו שברי רהיטים וקצוות של קרשים לאוסף אקלקטי של רהיטי גן שימושיים להפליא.

איזה כיף לשבת בגינה! בדיוק בזמן בשביל בתים מבפנים.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

לכבוד בתים מבפנים, החנות הקטנה והירוקה נפתחת

זו לא ממש חנות, והיא ממש קטנטנה, בגודל של ארון וחצי, אבל זו התחלה, ועוד דרך בשבילנו לגייס את הכסף הדרוש לנו על מנת להמשיך. הרעיון הוא להתחיל לבנות רשת של עסקים ירוקים זעירים בעיר ולמכור את תוצרתם או השירותים שהם מעניקים, דרך האתר, וגם בקטנה במרכז בביאליק. עד שהחנות האינטרנטית שלנו תתחיל לפעול, ניתן לרכוש את המוצרים כאשר אתם מבקרים במרכז, למשל לרגל בתים מבפנים.

המחירים שלנו לא זולים משום שאנחנו רוצים ליצור עולם חדש: עולם שבו יצרנים מקומיים זעירים מתפרנסים בכבוד ומי שתומך בהם היא הקהילה המקומית בעיקר, וגם עולם שבו יוזמה אקולוגית כמו עץ-בעיר יכולה להיות עצמאית כלכלית ולא להיזדקק לתמיכה מקרנות. במילים אחרות, עץבעיר לוקח עמלה של 25% על המוצרים.

רוצים להתחיל להשתמש במוצרים ירוקים באמת? לאן הולך הכסף שלכם היא שאלה הכלולה במשוואה שהופכת את הקנייה שלכם לירוקה. כשאתם קונים מעץבעיר, אתם יודעים בדיוק במי אתם תומכים. אתם יכולים לראות את המעשה כסוג של תרומה. מעתה אמור: "הנה תרמתי לפרויקט אקולוגי ואף קיבלתי מתנה: פינקס עבודת יד".

  עלה בענף "הענף של עודד"

מפתיע ! שנים של קומפוסט ללא גלילי נייר טואלט

לאחר שנים של מיחזור קומפוסט והדרכה התברר לי במפתיע שיש משהו שהייתי יכול להוסיף לפינות הקומפוסט שלי ולא עשיתי זאת במשך כל השנים. גלילי נייר טואלט !!!. זה קטן יחסית ומשתלב לא רע בכלל.

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

וכבר דברים צומחים - ומקלות תופים ואריה

הונבטו ונשתלו, עגבניות, שמיר, מנגולד, מלפפונים, ריחנים (בזיל). נזרעו באדמה דלעות . נשתלו אזוב, טגטס, לואיזה, מליסה, לענה שיחנית (שיבא) וכמה בשרניים.

בזמן פעילות בגינה מצאה תמר מקלות תיפוף. הזויי ללא ספק !!. התברר שהם מהאיכותיים. לפני כמה שבועות נמצא אריה. כלומר פסל של אריה. אל דאג לא מסתובבים טורפי על בתל אביב בגלל הפעילות האקולוגית של עץ בעיר.

הערוגה שטופת השמש הפונה דרומה מתחילה ממש להראות מרשימה. ומתחילה להוות כרטיס כניסה נחמד לבאי הגינה.

עודד

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בכל-זאת מטבח

כבר כמעט התרגלנו: הספלים בארגז, הכיריים (החשמליים) בפרוזדור, גרעינים, אגוזים ועשבים לחליטה על שולחן על-יד המחשב, ובקבוקי שמן על שולחן האוכל. כל זאת בהמתנה לנגר שיבוא וימשיך את הבנייה של המטבח, שיאיר התחיל.
והוא בא, ושמו ניר, ולוחות העץ, שאספנו, והמתינו בסבלנות, ומשטחי ההרמה, שנוספו אליהם, הוכנסו לתשבץ של תכנון המטבח, כשהם מוצבים במקום זה או אחר, בזווית זו או אחרת ומאפשרים לדמיין את התוצאה. חלקי העץ, שצפויים להירטב דרך קבע, צופו בשמן פשתן אמתי ושרף על בסיס עץ אורן מחנות "פיגמנטים".
עוד רבה העבודה, אך בינתיים נותר משטח עבודה, שהוא בעצם רק דגם, אך מאפשר שימוש לעבודה ולאחסון.
ועם השיפור בתנאים חוזרים ההרגלים הישנים והטובים: מכונת המיצים שבה לפנק אותנו, והקומקום שב לשרוק על הכיריים של גז.
עדיין אנו מחכים בכליון עיניים לארון ההנבטה, שיספק תנאי חושך ואור לשלבים השונים של ההנבטה, יהיה מאוורר ויאפשר שטיפתם בקלות, כולל טפטוף של מים מכלים העומדים לייבוש מעל משטח מחורר.

אלון.

  עלה בענף "הענף של עודד"

סרטון כתבה מערוץ 10

בסרטון הזה מופיעה תמי צרי מעץ בעיר. בסרטון גם מופיעה הגינה הקהילתית במעוז אביב, אותם לויותי לאורך הזמן מהקמתה שנה שעברה כאיש הקשר של העירייה בנושא. ויעצתי להם בנושאי גינון ותכנון. מרגש לראות את הדברים מגיעים לתודעה של הרבה אנשים ללא נימת התנצלות. גם אם עדיין הכתבים מעדיפים לשים את הנושא האקולוגי כנושא מעט מיוחד ו"עשיר" - אך ניתן כבר לראות שגם זה מתחיל תהליך התתפוררות. , אגב, לגור בעיר ולהיות אקולוגי זה יותר אקולוגי מלבנות בית בכפר ולקחת עוד פיסת אדמה

תהנו

הנה כאן הכתבה

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

מה זה המחירים האלה, או: לאן הולך הכסף שלנו?

כשאנחנו מוציאים כסף, מה גורם לנו לחשוב שמשהו "יקר" או "זול"? איך אנחנו מחליטים על מה שווה להוציא כסף ועל מה לא שווה? איך זה שאנחנו יכולים להוציא המון כסף על זוג נעליים או קונצרט או יציאה למסעדה בלי להניד עפעף (להיפך, זה אפילו עושה לנו תחושת עוצמה וביטחון!) ואחר כך, בשוק, אנחנו מסוגלים להתמקח על מחיר העגבניה ולהתלונן שהלימונים נורא יקרים עכשיו (16 שקל לקילו!!)?

אני לא טוענת שלכולנו חופש בחירה כזה רחב. אבל לכל אחד הכיס שלו וטווח אפשרויות בהתאם. בחיי שלי זכיתי לחוות קניות כאלה ואחרות והיום אני ענייה מרצון, ממעיטה להיכנס לחנויות וכמעט לא קונה שום דבר. יש את הדברים שאני לא מוותרת עליהם ויהי מה, כמו למשל אוכל אורגני ישר מהשדה (ביטוח הבריאות שלי).

כסף זה דבר חמקמק והיחס שלנו אליו חמקמק עוד יותר. עץ-בעיר מציע לחשוב עליו במונחים של מרחק. ככל שהכסף נוסע רחוק יותר, הוא מתפזר יותר. גם אם זוג נעליים מפריז מבטיח לנו אושר ותחושת עושר, מן הראוי לעצור ולחשוב מי נהנה מקיום ההבטחה. אנחנו? סביבתנו הקרובה? או אולי ראש תאגיד שיושב בכלל בניו יורק, ובן דוד שלו הצרפתי שעסוק עכשיו במשא ומתן על דירה בתל אביב שמשקיפה לים התיכון ובה ההוא יבלה לפחות שבוע בשנה הקרובה?

מה אני מנסה להגיד?

המוצרים שאנחנו מוכרים כאן ארוזים בפשטות ואין להם שום פרסומת חוצות על האיילון, אך אל תתנו לפשטות לגרום לכם לחשוב שהם צריכים להיות זולים. להיפך. המוצרים שלנו יקרים. הם יקרים משום שהם מיוצרים בכמויות קטנות, במו-ידנו, ועם כל האהבה שלנו.

כשאתם קונים ממישהו שאתם מכירים הקנייה היא חוויה של קשר. אתם יודעים בדיוק לאן הכסף שלכם הולך ובמי הוא תומך. במקרה שלנו הוא תומך בעוסק זעיר כמו עודד או תמר שאין להם שום יכולת להתחרות עם הזולות ועם הנגישות של מוצרים שיוצרו על פסי יצור ענקיים או עם כוח הפירסום והשיווק של תאגידים שיודעים איך לגרום לנו לחשוב שאנחנו חייבים, אבל פשוט חייבים, להוציא את הכסף שלנו ולשלוח אותו הרחק אל הכיס שלהם. עודד ותמר לא מיבאים חומרים ממזרח ארופה ולא תופרים בסין ולא מבזבזים פלסטיק לריק. הם פשוט עושים משהו שהם יודעים לעשות, הם נותנים את מלוא תשומת הלב למחיר הסביבתי של כל החלטה שלהם שקשורה לחומרי גלם, אריזה ומעגל החיים של המוצר שלהם, וכן, הם היו רוצים לחיות ממעשה ידיהם.

היינו רוצים לפתח רשת של יוצרים זעירים אקולוגיים. הקניה שלכם תתמוך בעוסק וגם במימוש החזון של עץ-בעיר: אקולוגיה עירונית לכל ופרנסה ליוצרים אקולוגיים מקומיים, השכנים שלכם פה בעיר.

כשעובדים בקטן, המוצר יותר יקר. האם נצליח לחיות בכבוד מפרי עמלנו? זה די תלוי בכם. בואו נשחק במשחק הזה קצת ונראה.

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

מה זה המחירים האלה, או: לאן הולך הכסף שלנו?

כשאנחנו מוציאים כסף, מה גורם לנו לחשוב שמשהו "יקר" או "זול"? איך אנחנו מחליטים על מה שווה להוציא כסף ועל מה לא שווה? איך זה שאנחנו יכולים להוציא המון כסף על זוג נעליים או קונצרט או יציאה למסעדה בלי להניד עפעף (להיפך, זה אפילו עושה לנו תחושת עוצמה וביטחון!) ואחר כך, בשוק, אנחנו מסוגלים להתמקח על מחיר העגבניה ולהתלונן שהלימונים נורא יקרים עכשיו (16 שקל לקילו!!)?

אני לא טוענת שלכולנו חופש בחירה כזה רחב. אבל לכל אחד הכיס שלו וטווח אפשרויות בהתאם. בחיי שלי זכיתי לחוות קניות כאלה ואחרות והיום אני ענייה מרצון, ממעיטה להיכנס לחנויות וכמעט לא קונה שום דבר. יש את הדברים שאני לא מוותרת עליהם ויהי מה, כמו למשל אוכל אורגני ישר מהשדה (ביטוח הבריאות שלי).

כסף זה דבר חמקמק והיחס שלנו אליו חמקמק עוד יותר. עץ-בעיר מציע לחשוב עליו במונחים של מרחק. ככל שהכסף נוסע רחוק יותר, הוא מתפזר יותר. גם אם זוג נעליים מפריז מבטיח לנו אושר ותחושת עושר, מן הראוי לעצור ולחשוב מי נהנה מקיום ההבטחה. אנחנו? סביבתנו הקרובה? או אולי ראש תאגיד שיושב בכלל בניו יורק, ובן דוד שלו הצרפתי שעסוק עכשיו במשא ומתן על דירה בתל אביב שמשקיפה לים התיכון ובה ההוא יבלה לפחות שבוע בשנה הקרובה?

מה אני מנסה להגיד?

המוצרים שאנחנו מוכרים כאן ארוזים בפשטות ואין להם שום פרסומת חוצות על האיילון, אך אל תתנו לפשטות לגרום לכם לחשוב שהם צריכים להיות זולים. להיפך. המוצרים שלנו יקרים. הם יקרים משום שהם מיוצרים בכמויות קטנות, במו-ידנו, ועם כל האהבה שלנו.

כשאתם קונים ממישהו שאתם מכירים הקנייה היא חוויה של קשר. אתם יודעים בדיוק לאן הכסף שלכם הולך ובמי הוא תומך. במקרה שלנו הוא תומך בעוסק זעיר כמו עודד או תמר שאין להם שום יכולת להתחרות עם הזולות ועם הנגישות של מוצרים שיוצרו על פסי יצור ענקיים או עם כוח הפירסום והשיווק של תאגידים שיודעים איך לגרום לנו לחשוב שאנחנו חייבים, אבל פשוט חייבים, להוציא את הכסף שלנו ולשלוח אותו הרחק אל הכיס שלהם. עודד ותמר לא מיבאים חומרים ממזרח ארופה ולא תופרים בסין ולא מבזבזים פלסטיק לריק. הם פשוט עושים משהו שהם יודעים לעשות, הם נותנים את מלוא תשומת הלב למחיר הסביבתי של כל החלטה שלהם שקשורה לחומרי גלם, אריזה ומעגל החיים של המוצר שלהם, וכן, הם היו רוצים לחיות ממעשה ידיהם.

היינו רוצים לפתח רשת של יוצרים זעירים אקולוגיים. הקניה שלכם תתמוך בעוסק וגם במימוש החזון של עץ-בעיר: אקולוגיה עירונית לכל ופרנסה ליוצרים אקולוגיים מקומיים, השכנים שלכם פה בעיר.

כשעובדים בקטן, המוצר יותר יקר. האם נצליח לחיות בכבוד מפרי עמלנו? זה די תלוי בכם. בואו נשחק במשחק הזה קצת ונראה.

  עלה בענף "מתלמדות ומתלמדים בעץ"

חדשות מרעישות בתחום הקולינרי (והאגו הפגוע)

לא עברו חמש דקות מרגע שכף רגלי דרכה לראשונה בביאליק 23, וכבר נוכסתי לטובת הכנת ארוחת צהריים. כלומר, לטובת ניקוי המטבח משראיות קיר מקולפות, מציאת משטח עבודה לא מתנדנד ובישול ירקות בסירים שהצבע בושל בהם קודם לכן.

אחרי שהתמקמתי לי בנוחות הרגשתי שוב כבעלת-בית - המטבח הוא ממלכה שבה אני ללא ספק יודעת מה לעשות - אלא שאז הופיעה לה תמי עם צרור סרפדים וחוביזות והעזה ברוב חוצפתה (הרי אני כאן בעלת הבית, לא?) להתערב לי בין הסירים.

בלב כבד מחששות החלטתי לנסות את הצעותיה הנלוזות - לאדות את הבצל במים ולא לטגן אותו (הטיגון יוצר יופי של טעם אבל גם הופך את השמן לשומן רווי), להשתמש במלח גס במקום מלח רץ, לקצוץ סרפדים (!) לסלט ולזרוק לתבשיל את כל שאריות הירקות שבמקרר. הסכמתי, אבל הייתי משוכנעת שהניסוי ייכשל והצטערתי שהתנדבתי למטבח ולא לטיח או עניין אחר.

בזמן שהסירים בעבעו להם התפניתי להרהר על האגו שלי ועל ההזדהות שלי עם ארוחת הצהריים שהובילה אותי למחשבות שחורות כ"כ.

אבל לא הספקתי לשקוע בזה, כי למרבה הפלא יצא לנו יופי של אוכל, למרות האנרגייה השלילית שהשפעתי עליו.

עם הזמן הוספתי לגלות שכשאני מבשלת את הירקות המופלאים שבבית של תמי (אורגניים, אלא מה) לא צריך להוסיף תבלינים, פשוט יש להם טעם עצמאי!

בתור חסידת האסכולה ההודית בתיבלון (כל המרבה - הרי זה משובח) נאלצתי להתקפל בפני המתיקות הטבעית ולבשל בלי.

בשלב הזה, לפחות, כבר לא לקחתי את הברוקולי באופן אישי כל כך.

עינת

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בינתיים הטיח אינו מתקלף

התקווה שתלינו בפריימר מתוצרת עצמית אינה נכזבת. התקרה מחזיקה מעמד, ולכן הכנו ממנו עוד ומרחנו שכבה על הקיר.
על הלבנים החשופות מרחנו תערובת של שמן פשתן וטרפנטין מעץ אורן, האמורה ליצור שכבה אטומה למים ורחיצה.

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

איך מודדים חשמל?

אני פותח בסדרת עלים, שיעסקו בבסיס של אנרגיה ביתית - חשמל.

אחד הפערים הקיימים בחברה שלנו, בין הצרכן והסביבה, קשורים בהבנה של מושגים בסיסיים באנרגיה, ואנרגיה חשמלית. הבנה זו מאפשרת להבחין בין התפל לעיקר, מה חשוב לשנות בהרגלי הצריכה ומה פחות רלוונטי.

הסדרה מתורגמת בעיקרה מאתרו של מיכאל צפור-כחולה, כל הזכויות שמורות - לו.

פרק ראשון - איך מודדים חשמל? או - מה זה בעצם הקוט"ש הזה שמופיע לי בחשבון החשמל... המשך המאמר

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

מנסים לאלף את המטבח המתקלף

לאחר האכזבה מהטיח המתקלף הבטחנו לא לומר נואש, וקיימנו. טוב, קל לומר בדיעבד, אבל איך זה היה נגמר, אלמלא הופיעו "הסמדרים", שהִגיעו מנאות סמדר ושיוו לִביאליק 23 מראה של חווה אקולוגית. בסבלנות מתמסרת וּמדידטיווית ממש גרדו ושייפו פעם אחר פעם, עד שהיה המטבח מוכן סוף-סוף לִצביעה. תודה!

במקום לקנות עוד מהפריימר היקר לצורך ניסויים הכנו בעצמנו פריימר מחלב, אדמה וקמח. בחלב יש קזאין, שהוא בעל תכונות של הדבקה.
מרחנו מחצית מתקרת המטבח בחומר זה ואת מחציתה האחרת באותו חומר בתוספת דבק מיוחד, המיועד לשימוש עם סיד. התחושה בעת ההברשה של התקרה בחומר, גם זה, שאינו מכיל דבק, דביקה מעט.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

דישון בשיחרור איטי. קמות הערוגות הראשונות המוגבהות לירקות

היום עיצבתי ערוגות מוגבהות בחזית הדרומית של הבית. הערוגות ישמשו לגידול ירקות וייהנו משעות שמש רבות בשל המיקום לדרום. זורחת במזרח ושוקעת במערב, נטיית השמש הינה תמיד לדרום. היא אינה עוברת ממש מעל ראשנו. בחורף נטייתה גדולה יותר ולכן רמת החימום נמוכה יותר. זהו חלק מהסיפור שעומד מאחורי עונות השנה.

שני דברים
שני דברים כיסיתי שם. לקחתי אדמת חול שנערמה לאורך השנים במבני השבילים בגינה הפנימית (וגיליתי אותם עוד) וכיסיתי ענפים ועלים במיקום הערוגה העתידית. כך הגבהתי את הערוגות לנוחות המגדלים החרוצים. אך הדבר השני שכיסיתי היה כוסות נייר מלאות אדמה שאותן הנחתי מסודרות על האדמה. זה מן ניסוי שאני עושה ומוצא דרך יצירתית לשימוש חוזר בכוסות הממולאות. במקור שימשו את קמפיין ח"ח של עץ בעיר מלפני כמה חודשים בו נאספו כוסות מבתי קפה וברים של קפה. בן הונבטו חמניות ופתק עם כתובת האתר צורף. מאז סוף הקמפיין חיכו הכוסות בגינה לגאולה.

לפני שכיסיתי באדמת החול פיזרתי קומפוסט מוכן ושחור. שורשי הירקות שישתלו יגיעו לחומר האורגני מתחת לשכבה העליונה ויהנו מפירות הפירוק.

ניתן גם להצניע גזעים בערוגות גדולות. העץ יתפרק מתחת לאדמה אט אט ויספק מזון לאורך זמן. דישון בשיחרור איטי

נסו

עודד

  מאמר בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

נורות פלורסנט קומפקטיות (נפ"ק)

מי כבר לא שמע על נורות פלורסנט קומפקטיות... אך עדיין, לא כולנו משתמשים בהם, ורובנו עדיין עובדים עם נורות הליבון, אותו גוף חימום שמפיק קצת אור כתופעת לוואי. הנה כמה סיבות להחליף את נורות הליבון הבזבזניות בנורות קומפקט פלורסנט חסכוניות עם אור חם:

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

אור בעץ

עוד מדרגה בעיצוב הפנים ובתחושת הביתיות: מנורת "איקאה", שהתגלגלה לידינו, נתלתה בפינת חדר העבודה והוארה באור חדש, פלורסנטי וחסכוני. מתגי חשמל בסגנון הישן והטוב, שהובאו מהדירה הקודמת, הותקנו במקום החדישים והמשמימים וקיבלו מסגרת של טיח הבוץ.
גם במטבח ובחדר השינה הותקנו נורות פלורסנט קומפקטיות וחסכוניות.

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

אור בעץ

עוד מדרגה בעיצוב הפנים ובתחושת הביתיות: מנורת "איקאה", שהתגלגלה לידינו, נתלתה בפינת חדר העבודה והוארה באור חדש, פלורסנטי וחסכוני. מתגי חשמל בסגנון הישן והטוב, שהובאו מהדירה הקודמת, הותקנו במקום החדישים והמשמימים וקיבלו מסגרת של טיח הבוץ.
גם במטבח ובחדר השינה הותקנו נורות פלורסנט קומפקטיות וחסכוניות.

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

המטבח מתקלף

הפתעות הן חלק מהתהליך. גירדנו בעדינות יחסית את הקירות והתקרה במטבח, כדי שכל פיסות הטיח הרופפות ייפלו. מרחנו את התקרה בשכבה של פריימר מיוחד, שאמור להתחבר מצד אחד אל הטיח ומהצד השני אל הצבע האקולוגי. הפריימר נקנה באקו-ארט. על-גבי הפריימר צבענו בשתי שכבות שלצבע על-בסיס קמח. ואז, בבוקר, גילינו, שהתקרה התפוררה, לאחר שהפריימר עם שתי שכבות הצבע נצמדו אליה חזק וכל המשקל הזה משך אתו שכבות נוספות, שהגירוד העדין שלנו לא הפיל.
לא נותרה בידינו ברירה, אלא לקלף ביסודיות את התקרה ובהזדמנות זו גם את הקירות. כעת אנו סותמים את הסדקים בשפכטל ואת העמוקים שבהם במלט בתוספת חול. בהמשך נמרח שוב שכבה של פריימר, ומעליו נתעקש להישאר אקולוגיים ונצבע בשכבות חדשות של צבע הקמח שלנו. הפעם זה לא יתפורר!

אלון

  עלה בענף "האנרגיות הירוקות של חנן"

אנרגיה בעיר

אהלן. שמי חנן, ואני מצמיח היום ענף חדש בעץ בעיר. ענף אנרגיה.

אנו צורכים אנרגיה להמון שימושים ביום יום שלנו, ומספיק לחשוב על העובדה שה-2500 קלוריות, שהם דיאטה ממוצעת יומית, הם בערך 0.1 אחוז מהאנרגיה שאנו דורשים לנסיעה (שריפת בנזין) ממקום למקום, מיזוג (שריפת פחם בתחנת הכח) אוויר , תאורה וכו' (!). כלומר רוב האנרגיה שלנו משמשת לשאר הפעילויות היום יומיות שלנו, ולשינוע והגידול של המזון. אפשר להתייחס בכל פעולה שאנו עושים לעלות האנרגטית שלה, ולמעשה, אחד הדברים המגניבים בנושא האנרגיה הירוקה, הוא שבדרך כלל, אם אנו חושבים על דרך לבצע איזושהיא עבודה (תאורה, מיזוג , תחבורה...) בצורה יותר חסכונית - אנו נרוויח מזה לא רק מוסרית אלא גם כלכלית בטווח הארוך. דוגמא פשוטה - נורות קומפקט פלורסנט שעולות יותר כסף מנורות ליבון, מחזירות את ההשקעה תוך פחות משנה, כתוצאה מחיסכון החשמל, ומחזיקות שנתיים.

בענף אזכיר נושאים הקשורים בבידוד, הצללה ובניה ירוקה, תחבורה נקייה - אופניים ואופניים חשמליים, ואנרגיה נקייה - דוד שמש, פאנלים סולריים ואולי מילה על טורבינות רוח עירוניות. בעצם, הניסיון העיקרי שלי הוא עם טורבינות רוח קטנות, מערכות סולאריות פוטוולטאיות ואופניים חשמליות. אבל הדבר הכי חשוב בנושא אנרגיה-סביבה הוא שימוש מושכל באנרגיה - וזה קודם כל בידוד הבית, הצללה נכונה על החלונות השונים, ושאר עקרונות השימוש בחכם באנרגייה, חשמלית ואחרת, לחימום וקרור הבית.

המטרה העיקרית שלי היא לתת קישורים וכלים למי שרוצה לחסוך באנרגיה בעיר, ובעיקר חיבור לארגונים שכבר מנסים לעשות את זה.

עוד נושא שאני מקווה לגייס לו חברים דרך הענף, הוא קואפרטיב אנרגיית רוח. מילים על כך בהמשך.

האתר של מיכאל בלו ג'י הוא מקום נהדר ומקיף להתחיל (באנגלית) ואולי אתרגם קטעים לעברית עם הזמן. וכמובן אנרגיה חיובית

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ במטבח

היום חזר אלינו יאיר, הנגר האומן האקולוגי, כדי לקחת סוף-סוף את הארון וחלקי העץ שאספנו ולהתחיל לעשות מהם מטבח. בשלב ראשון נתלה ארון המטבח בעל הפורמייקה התכלכלה, שהבאנו מהדירה הקודמת, וכמעט והתרגל כבר לעמוד על הרצפה במאונך.
ואז החלה האומנות האמתית: קרשים הוקצעו ונחתכו לפי מידה. מעל לארון נבנתה תמיכה ועליה נפרש מדף אוורירי עם מרווחים בין הקרשים. מדף זה יאפשר לנצל את הגובה הרב של התקרה לאחסון דברים, שאינם בשימוש יום-יומי. אח"כ הוצמדו אל הקירות קורות, שישמשו בסיס לתליית המדפים.
בשבוע הבא יחזור אלינו יאיר וימשיך במלאכה, ואנו מודים לו על כל יום, שהוא מפנה למעננו מזמנו היקר.

אלון

  עלה בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ במטבח

היום חזר אלינו יאיר, הנגר האומן האקולוגי, כדי לקחת סוף-סוף את הארון וחלקי העץ שאספנו ולהתחיל לעשות מהם מטבח. בשלב ראשון נתלה ארון המטבח בעל הפורמייקה התכלכלה, שהבאנו מהדירה הקודמת, וכמעט והתרגל כבר לעמוד על הרצפה במאונך.
ואז החלה האומנות האמתית: קרשים הוקצעו ונחתכו לפי מידה. מעל לארון נבנתה תמיכה ועליה נפרש מדף אוורירי עם מרווחים בין הקרשים. מדף זה יאפשר לנצל את הגובה הרב של התקרה לאחסון דברים, שאינם בשימוש יום-יומי. אח"כ הוצמדו אל הקירות קורות, שישמשו בסיס לתליית המדפים.
בשבוע הבא יחזור אלינו יאיר וימשיך במלאכה, ואנו מודים לו על כל יום, שהוא מפנה למעננו מזמנו היקר.

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

האמבטיה מתחדשת

כמעט כל פריט בחדר האמבטיה דרש התייחסות וטיפול. הכיור המכוער והנמוך מדי הוחלף בכיור, שהובא מהדירה הקודמת (בינתיים הספיק ליפול עליו איזמל ולפעור בו חור, אך הסבונייה שהונחה על החור, מסתירה זאת באלגנטיות). הקירות, כמו בשאר הדירה קולפו מטיח מתפורר וייצבעו מחדש. הצנרת הבלתי-אפשרית הוחלפה בחדשה, שפויה יותר, אם כי לא מרהיבה ביופיה, ולכן היא תחופה בפסיפס של שברי אריחים. ברז בסגנון הימים ההם הותקן באמבטיה. ניאגרה מהדירה הקודמת הותקנה במקום המקומית השבורה. הציפוי ההזוי של הרצפה קולף והרצפה המקורית נחשפה.

אלון.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

מלת היום: שפכטל

מתכוננים לצביעת הקירות באמבטיה ובמטבח בצבעים אקולוגיים. בשלב הראשון גרדנו את הקירות כדי להפיל כל מה שמתפורר. לנוכח החורים והשקעים בקירות, היינו קצת מאכזבים, פחות יצירתיים ופחות אקולוגיים, והשתמשנו בתערובת של מלט, חול ומים.

להמשך...

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

הצצה לסדנת הטיוח הקרבה

הצצה לכמה מהעבודות, שנעשה במסגרת סדנת השיפוצים האקולוגיים בסוף השבוע הקרוב:
התמונות מראות כמה מהשלבים של הכנת הטיח הכהה, המבוסס על עיסת נייר, חרסית וקש, והשימוש בו לטיוח המדרגה בחדר השינה.
דוגמאות לטיוח של הקיר אפשר לראות כאן. זהו טיח בהיר יותר, שיש בו יותר חול ופחות חרסית.

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

חיתולים חד פעמיים אקולוגיים

גל גולן מגדלת בביתה עסק אקולוגי לקטנטנים. חיתולים, צעצועים, משחות, בגדים והכל אקולוגי! איזו הפתעה נעימה היתה התגלית שחיתולים חד פעמיים אקולוגיים מעודפי ייצור נמכרים במחיר כמעט זהה לחיתולי פרימיום בסופרפארם!

העסק שלה פועל מביתה (גם החלטה אקולוגית אני מניחה) ביד אליהו. שווה להגיע ולו כדי לפגוש בחורה מתוקה ולבבית עם חזון מקסים!

האתר של גל

איזה כיף לתרום לפרנסה שלה ולא של סופר פארם!!!

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

משחק ילדים

היה תענוג גדול לראות את הצעירים שפקדו את עץבעיר ברח' ביאליק בתקופה האחרונה. דור חדש ומשובח. בעצם לקחנו את משחקי הילדים והראינו שאפשר להסב אותם למלאכות מועילות. כששאל אותי היום ילד, כשקיבענו את ארון הכלים בגינה במעוז אביב, למה צריך היה לקנות מלט, הבנתי מחדש, שאנחנו במשחק הנכון.

תמונות בהקשה על הכותרת.
אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

ועוד תמונות

מהגינה והמטבח

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עוד תמונות

מסדנת הטיוח

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

שוקעים בבוץ בהתנדבות

זה שהנסים הפכו לשגרה, לא גורם לנו להפסיק להתרגש. החל מיום שלישי הציפו את הדירה מתנדבים, רובם מסמינר הקיבוצים וסחו"ג, חדורי רצון לעזור וללמוד תוך-כדי-כך ובעלי רמות שונות של ידע וניסיון בפרמקלצ'ר. תודתנו העמוקה לכולם.
הייתה זו סדנה, שעיקרה ציפוי השפריץ הבלתי-נסבל שבחדר השינה ע"י טיוח בטיח, העשוי מעיסת נייר מההיסטוריה, חרסית וחול, שני אלה באדיבות "חווה ואדם". תענוג אמתי לעבוד עם החומר הזה, לאחר זמן קצר של אימון. להכנת עיסת הנייר, הושרה הנייר במים, נחתך לחתיכות קטנות, נטחן במערבל ולבסוף נסחטו המים. לאורך שניים מהקירות נבנתה מדרגה ממכלי פלסטיק משומשים, שהבורגו לקירות, מולאו בפסולת בניין ושאר אשפה וכוסו בלוחות הגבס שאספנו, ומעליהם נפרשה רשת כדי לאפשר טיוח. שברי האריחים הודבקו לאורך תחתית המדרגה ליצירת פנל.
הקדשנו זמן גם לניקוי הגינה ולגיזום קל והקמנו את ערימת הקומפוסט. הניקוי חשף את השבילים המקוריים ושרידים של שולחן אוכל ושולחן שחמט. ואז הוליך אותי אפי בעקבות ריח משכר של פריחת הדרים היישר אל עץ התפוז ואל פרותיו הטעימים, שנמצאו פזורים על האדמה. משלוח של מזון אורגני נחת, והמטבח כבר מתפקד.
נשמע טוב, אבל כעבור יומיים, עם כל הרצון והמאמץ, עוד רבה העבודה, ואז נחת אצלנו אורי, שהראה לנו איך יוצאים מהבוץ בכמות ובאיכות, ואף באומנות. ובכל-זאת, סוף השבוע כבר כאן, ביום ראשון תמי ולבלב, החתולה, נכנסות לגור כאן, וזה לא נראה כמו חדר שינה... מה יהיה? נסתדר!

תמונות בהקשה על הכותרת וגם כאן וכאן.

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

רבותיי, ההיסטוריה ממוחזרת!

שבת בצהריים במשכן המתפנה בנורדאו, וההיסטוריה המפוארת של תמי יוצאת מהארון ומתפזרת בחדר, תוך העלאת זיכרונות מרגשת, משעשעת ומעוררת הרהור. למעט כמה ניירות בעלי ערך, תמי נחושה בדעתה להפוך את מרבית הניירות לחומר גלם לציפוי קירות ורהיטים וכיוצא בזה, והניירות ממוינים בהתאם בעזרתנו. במקביל אוסף עודד בגינה שאריות ענפים, כוסות ריקות מפרויקט החמניה, בקבוקי זכוכית ריקים ושאר מציאות ומעמיס אותם על המכונית להעברה לביאליק. מציאה מעניינת במיוחד: אופניים חלודים בתוככי שיח מעוררים בדמיונו הקודח של עודד רעיון, שנשמור אותו בינתיים כהפתעה. מעמיסים, נוסעים ופורקים בביאליק. היכן למקם את פחי האשפה, העומדים על המדרכה? והמנבטה? היא זקוקה לאור שמש, אך אינה ייצוגית דיה לעמוד בחזית, ותיאלץ להתמקם בגינה האחורית.
עכשיו הזמן לישיבה בעניין הסדנה המתוככנת השבוע, שעיקרה ציפוי השפריץ שעל קירות חדר השינה, ואירוע ההתרמה ב-15/2.
לסיום נזרקים הניירות לדליים ומוצפים במים לשם הפיכתם לחומר גלם. בלי חרטות! איזו הקלה!
נקווה לעזרה ולשיתוף הפעולה הדרושים לארגון האירוע. אנחנו אופטימיים.

וגם הפעם תביא הקשה על הכותרת להצגת תמונות.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

בשבילם זה זבל , בשבילנו זה אוצר, או: "שוד השבר".

תודה לאבא, שהכניס בעזרתי מריצה למכוניתו, לפני שהפקיד בידיי את המפתחות ואת ההגה היום. זה בדיוק מה שהיה נחוץ כדי לממש את זממה של תמי ולהתנפל על מכולה של פסולת בניין מלאה באוצרות: אריחים מצוירים ושבריהם, לוחות גבס וחלקי משקוף, שישמשו לציפוי מדרגה שתיבנה ולעוד שימושים כיד הדמיון הטובה. תודה לתום, שעזר בכך וגם בניקיון הסלון. תודה לשכנים המתעניינים על התה והסימפטיה.

לחצו על הכותרת ותראו עוד תמונות.

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ מתגלגל בעיר

איזה בוקר פעלתני!
קצת אחרי 9, מצלמת הווידאו בהיכון, ומי נכנס, אם לא יאיר, הנגר האקולוגי?! ואתו עמית, נושא כליו הנלהב, איש פרמקלצ'ר בפני עצמו.
ואין ארון ולא שיש שיעמדו בפני כליהם וידיהם האמונות.
דפיקה פה, משיכה שם, וארונות המטבח על פורמייקתם התכלכלה והשיש נעמדו בזוויות לא מוכרות. ולא נחסך מאמץ לחלץ בשלמותה את סבוניית החרסינה. ומסביב, "עסקים כרגיל": קומפוסט, עשבים לחליטה ומים אפורים, בתוספת הרבה אבק...

11:30 ותמי ואני מתגלגלים אחר כבוד ואחר הכבודה הנ"ל שבטנדר שלפנינו מעץ לעץ לאורך רחובות תל אביב אל היעד המוכרז שברח' ביאליק 23. כך זכה העץ שבארונות להיזכר איך זה להיות עץ באוויר החוצות.
הגענו, ומתחילות ההתייעצויות וההתלבטויות - איך לעצב את המטבח והאמבטיה ואיך להתמודד עם הקירות המתפוררים, ויאיר שופע הומור, רעיונות ורצון טוב, אינו נרתע ממכשולים, ויעשה כמעט הכול כדי לעמוד בחזון "השתמש במה שיש", והארונות, גם אם לא בדיוק בצורתם הקודמת, יתגלגלו, כנראה, למשהו חדש-ישן - ואתנו שירלי שמצלמת - כל התמונות, שאתם רואים, הן פרי מצלמתה - וחנן החשמלאי המחשמל, ואיך לא - פותחים שולחן של מזון פרא משובח, שחולץ ברגע האחרון מן המקרר שברח' נורדאו.

וזוהי רק ההתחלה, ומחר יום חדש...

אלון

  זר תמונות בענף "שיפוצים אקולוגיים"

עץ מתגלגל בעיר

איזה בוקר פעלתני!
קצת אחרי 9, מצלמת הווידאו בהיכון, ומי נכנס, אם לא יאיר, הנגר האקולוגי?! ואתו עמית, נושא כליו הנלהב, איש פרמקלצ'ר בפני עצמו.
ואין ארון ולא שיש שיעמדו בפני כליהם וידיהם האמונות.
דפיקה פה, משיכה שם, וארונות המטבח על פורמייקתם התכלכלה והשיש נעמדו בזוויות לא מוכרות. ולא נחסך מאמץ לחלץ בשלמותה את סבוניית החרסינה. ומסביב, "עסקים כרגיל": קומפוסט, עשבים לחליטה ומים אפורים, בתוספת הרבה אבק...

11:30 ותמי ואני מתגלגלים אחר כבוד ואחר הכבודה הנ"ל שבטנדר שלפנינו מעץ לעץ לאורך רחובות תל אביב אל היעד המוכרז שברח' ביאליק 23. כך זכה העץ שבארונות להיזכר איך זה להיות עץ באוויר החוצות.
הגענו, ומתחילות ההתייעצויות וההתלבטויות - איך לעצב את המטבח והאמבטיה ואיך להתמודד עם הקירות המתפוררים, ויאיר שופע הומור, רעיונות ורצון טוב, אינו נרתע ממכשולים, ויעשה כמעט הכול כדי לעמוד בחזון "השתמש במה שיש", והארונות, גם אם לא בדיוק בצורתם הקודמת, יתגלגלו, כנראה, למשהו חדש-ישן - ואתנו שירלי שמצלמת - כל התמונות, שאתם רואים, הן פרי מצלמתה - וחנן החשמלאי המחשמל, ואיך לא - פותחים שולחן של מזון פרא משובח, שחולץ ברגע האחרון מן המקרר שברח' נורדאו.

וזוהי רק ההתחלה, ומחר יום חדש...

אלון

  זר תמונות בענף "הענף של הילה"

מסיבת החלפות

כשהייתי ילדה לא היו בראש פינה חנויות בגדים. אם היית ממש רוצה לקנות מכנס חדש היה עליך לרדת את ההר כשלושה קילומטרים ברגל אל הכביש הראשי ושם להמתין לאוטובוס אשר יקח אותך עד לצפת או טבריה ולעיתים אף עד חיפה או תל אביב רק בכדי לקנות בגדים ונעליים. לכן תושבי השכונה בה גרתי הקימו את

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

כביסה על הגג

לאחרונה התחלתי לתלות כביסה על הגג. מודה, כבודו של מתקן הכביסה הנייד במקומו מונח ואני משתמשת בו בימים גשומים אך בימים יפים אין תחליף לייבוש הבגדים בשטח פתוח: מעבר להבדלי הטמפרטורות וקרני השמש שמשוטטות להן חפשי באין מפריע ומאפשרות לכבסים להתייבש במהירות רבה (שעה גג...) יש כמה בונוסים שמתלווים לטרחה; למשל - מכירים את חוסר הנעימות שנגרם כשבמהלך תליית הכביסה נשמט לו אחד הפריטים וצונח – נוחת הישר אל חבלי הכביסה של השכן מלמטה? (מושבניקים, קיבוצניקים, אנשים הגרים בבית צמוד קרקע, במאהל בדואי או באיגלו – אנא דלגו לשורה הבאה) שלא לדבר על אין ספור מקלות כביסה שמאששים את תורת הכבידה של ניוטון וצונחים – השד יודע לאן. אז זהו, שעל הגג זה לא קורה וגם אם צונחת לה הגרב בזמן התליה היא עדיין בהישג יד. בונוס נוסף הוא חיסכון בחשמל (לאלו המשתמשים קבוע במייבש כביסה – אנא דלגו לשורה הבאה) - באמת שזה נחמד לחסוך כמה שקלים וליהנות בחינם מחסדי השמש (ומההתחממות הגלובלית...) אבל הבונוס הגדול הוא היופי שבמראה הכביסה התלויה בגובה העיניים, יופי המסתתר מן העין בצורת התלייה המקובלת בבתים משותפים - בהם אתה מציץ אל חבלי הכביסה ממבט על. הבנתי את זה כשתליתי לראשונה מצעים על כבל הכביסה שקניתי ומתחתי על הגג. הסדין הירוק החל מייד מתנפנף לעברי וממני והלאה, נע ברכות למשבי הרוח ובחופשיות תנועתו הקנה להלך הרוח מראה ויזואלי נעים ונוסטלגי. אין פלא שכל כך הרבה סצינות קולנועיות צולמו בין חבלי הכביסה, רק חסר לי שאקירה קורוסאווה יצא יום אחד מאחורי המגבת ויתחיל לכרסם את עלי הרשאד...

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

www.storyofstuff.com

סרטון קצר ומבריק המסביר בצורה מעולה את המחיר היקר מאוד שאנו משלמים עבור כל המוצרים הזולים שאנו מוצפים בהם. אני די בטוחה שצפייה בסרטון וקריאה קלה של החומר סביבו תגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם פותחים את הארנק פעם הבאה... הנה הוא כאן יש גם רמיזות לקומפוסט...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

קליפות הדרים בסילאן

יש את הפתגם המטריד הזה - "היום קצר והמלאכה מרובה" - שעושה לי חשק לישון בכל פעם שאני שומעת אותו... ועוד ביום הקצר ביותר בשנה - תארו לכם - אז אני משאירה אתכם עם קובי שמביא לכם מתכון מריר – מתוק:

רגע לפני שאתם זורקים את קליפות ההדרים למיכל הקומפסט, הנה מתכון לממתק טעים:

שוטפים היטב ומקלפים שתי אשכוליות או כל הדר אחר.

הוצאת המרירות: אפשר להשרות את הקליפות בכלי גדול עם מים למשך יומיים, תוך החלפת המים מספר פעמים או לחלוט ולסנן אותן שלוש פעמים. אפשר לעשות גם את זה וגם את זה. (את המים המסוננים מהחליטה אפשר לשמור ולהשתמש בהם כחומר ניקוי ). אחרי תהליך הוצאת המרירות פורסים את הקליפות לרצועות דקות.

בישול ושימור: למעשה ביצעתי ניסוי מקביל בשני סירים; בכל סיר שמתי קליפות שנאספו מאשכולית אחת. בסיר הראשון נערך הבישול המסורתי - בישול בסירופ סוכר ביחס מים/סוכר של אחד לאחד. בישלתי את הקליפות בכ-שלושת רבעי כוס סירופ; מבשלים על אש קטנה תוך עירבוב, (זהירות לא לשרוף) עד שכל הסירופ מצטמצם ונספג לתוך הקליפות.

בסיר השני נערך בישול בסילאן. הרעיון נולד כשורד ואני חשבנו על שימוש בממתיק טבעי שאינו סוכר רגיל ועלה רעיון הסילאן - רצוי להשיג סילאן טבעי ,כזה שאין בו תוספות כגון מולסה וסוכר ושהוא עשוי רק מתמרים - (אפשר להשיג למשל אצל עמרני בכרמל).

לאחר דילול בקצת מים, סה"כ כ-שלושת רבעי כוס, החל הבישול הניסיוני עם הקליפות; הבישול בסילאן קצת יותר ארוך ,יתכן בגלל שהוא אינו מגיע לטמפרטרות גבוהות כמו הסוכר.

ייבוש ואיחסון: לאחר הבישול יש לפזר את הקליפות מופרדות על ניר אפיה או רשת למשך יומים-שלושה לייבוש באוויר ואח"כ יש לשמור בצנצנת סגורה.

מבחן הטעימה: טעם הסילאן כמעט ולא השתנה במשך הבישול והקליפות הומתקו ונצבעו בצבע חום כמעט כמו קליפות מצופות שוקולד. השילוב של הסילאן והקליפות מצויין, להבדיל מהקליפות בסירופ סוכר שיצאו סתם טעימות...

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

אז איך מגיעים לאקו-יוגה הבא?

איזה כיף ששאלתם! אקו-יוגה ייקרה בויג'נאנה שבפלורנטין. הנה המפה באתר של הסטודיו, ובכלל, תסתכלו באתר ותראו איזה סטודיו נחמד. בין לבין נגריות ופחונים, מאחורי דלת פלדלת שנראית כמו כל דלת פלדלת, יש מדרגות שנראות כאילו הן מובילות לשום מקום. אבל הן מובילות לחדר רחב ידיים שמואר באור נפלא, כשהשמש זורחת בשמיים. כשביקרנו ידענו שהאקו-יוגה הבא יהיה חייב להיות באור יום כדי שנוכל להינות מהתאורה הזו!

מהחלונות נישקפת הגינה הקהילתית העתידית של מינה - זה יהיה אחד הדברים שנדבר עליהם, בזמן שהילדים יעשו יוגה...

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

מינה גושן על רב פעמיות

אקו-יוגה הבא הולך לקרות בחמישי לינואר בסטודיו המקסים של מינה בפלורנטין. מיכל אדלמן תעביר יוגה לילדים ומינה תעביר שיעור יוגה למבוגרים, ויהיו עוד כמה וכמה פעילויות עליהן נדווח בקרוב. למינה היו היום כמה מחשבות על יוגה ורב פעמיות... הנה הם כאן לפניכם...

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

עוד כמה מילים על חד-פעמיות, בעקבות ההרצאה של קרן ושחר

באקו-יוגה רב-פעמיות שהיה בפראנה נתנו הגננית קרן ובן זוגה שחר הרצאה מקסימה שבה הם התייחסו בהרחבה להשפעה שיש לרעיון החד פעמי על חיינו. הם התחילו בשאלה: האם החיים הם חד פעמיים?

שחר וקרן לא טענו לחיים שאחרי המוות. הם טענו שכל אחד מאיתנו הוא מופע חד פעמי, (כלל וכלל לא באותה צורה שכוס קלקר היא חד פעמית!), אבל אנחנו גם חלק בלתי נפרד ממערך חיים שעובד במחזוריות מאוד מאוד רב-פעמית, ואם אנחנו מרגישים זאת בליבנו פנימה הרי שבכל צעד שלנו ניקח אחריות על העולם שקיבלנו בהשאלה מהדורות הבאים. לעומת זאת אם נקבל עלינו את הרעיון של החיים שהם שלנו בלבד, ארעיים ומחוסרי כל קשר אל העולם שאחרי מותנו, הרי שיהיה זה אך מתבקש להשתמש בכוסות קלקר "כאילו אין מחר". ובעצם פעולתינו נבטיח שאכן לא יהיה מחר. הרעיון הארעי של החיים מקודם באופן אינטנסיבי ע"י שפע המוצרים היפיפיים-אך-אוי-כמה-שהם-זמניים שאנו מוצפים בהם. כשחפצים שכאלה מקיפים אותנו, אם בעצמם ואם בדימויים שלהם קשה מאוד לא לספוג מהם את ערך התלישות. ללמוד מהם לאהוב את הזוהר, אבל רק כל עוד הוא זוהר, והזוהר הזה הולך וקצר ואנו לומדים לזרוק מיד, כי יש כבר אחד חדש, יותר זוהר... קרן ושחר העלו את הקשר שיש לכל זה עם היחס שלנו למערכות יחסים וגם לזיקנה, לזיקני השבט.

לבסוף הם התעכבו על רעיון התיקון. איזה ערך למדנו כשהיינו בעליהם הגאים של חפצים שידענו לתקן בעצמינו או שידענו שהם ניתנים לתיקון אצל בעל המקצוע המקומי? ומה אנחנו לומדים מחפצים אטומים, כה "מתוחכמים" עד שהם בלתי ניתנים לתיקון כלל?

ספר מומלץ מאוד שהוזכר וצוטט בהרצאה: "במרחק הליכה" של ארנה קזין, הוצאת בבל

-- תמי

  עלה בענף "הענף של עודד"

תנור שמש גם מיחזור של נייר אלומיניום

כל פעם שאני משליך נייר אלומיניום אני חש מוזר. לא יכול להיות שזוהי תחנתו האחרונה. בגלל שאני כל הזמן עובר דירות (תמיד הגעתי למקומות שאהבתי ובסוף השנה הייתי מחוייב לעזוב) אני לא מצליח ליישם שימוש תנורי השמש בחיי היום יום. לפעמים השתמשתי בנייר כרפלקטור באהיל. בכדי להגביר את עוצמת האור לכיוון מסויים, לאחר מכן התברר לי שהתיקרה הכי עוזרת בהפצת האור אז השתמשתי רק בתאורה מיועדת, כמו לשולחן. עם תנור שמש אפשר לבשל דברים שיחסית לא מצריכים אנרגיה רבה וממושכת. למשל אורז, עדשים אדומות. אפשר לטגן אם עושים תנור שמש יעיל ואיכותי. אני מניח שקל לבשל דברים מונבטים אך אני חייב להודות עוד לא ניסיתי. חומרים להכנת תנור שמש מקרטון (ניתן לבנות מעץ): שתי קופסאות קרטון האחת גדולה השניה מעט קטנה ממנה (ושהרווח בינייהן יספיק לעיתונים מקובצ'אצ'ים). הגדולה כוללת את כנפי המכסה שלה. עיתונים, סכין יפני, פלטה של ברזל צבועה שחור, נייר אלומיניום, זכוכית, דבק. יוצרים מצב בו שתי הקופסאות נמצאות אחת בתוך השניה ובינייהן מפרידה שיכבת עיתונים מקומטת. כלומר הרבה אויר (שכן אויר הוא המבודד הטוב ביותר). פלטה ברזל בתחתית הקופסה הקטנה ומעלייה הזכוכית (ליצירת אפקט חממה). אלומיניום מדפן את הקופסה הפנימית לצורך הגברת החזרי האור בתוך הקופסא הקטנה. נוצרת צלחת אור מבודדת שבמרכזה פלטת ברזל שחור.

עודד
oded.meshulam@gmail.com

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  עלה בענף "הענף של עודד"

רעיון לעציץ

רעיון לעציץ שפגשתי בבית הספר נטעים ברמת גן. בית ספר ששם לעצמו את נושא הסביבה כאחד הנושאים המרכזיים.

חותכים בשלושת רבעי גובה, ממלאים מעט חצץ או אבני אקווריום , . הופכים החלק העליון. ממלאים מעט אדמת תערובת קלילה (אדמה חולית תרד מבעד לאבנים) הלחות נשמרת.

עודד
oded.meshulam@gmail.com

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

אקו-יוגה רב פעמיות בפראנה

היה פשוט מקסים! מורן הכניס את כל מי שהגיע למקום של ריכוז והקשבה דרך מדיטציה שבסופה נפתחה השיחה הראשונה בנושא הרב פעמיות כשמורן שיתף אותנו במחשבותיו בנושא. אחריו קרן ושחר שוחחו על הרעיון של החד פעמי ואיך הוא מתבטא בתרבותינו. הם עשו זאת עם כל כך הרבה אהבה והבנה וללא שום נימה של הטפה.

עשינו הפסקת החלפות - פשוט אספנו מהדברים שכולם הביאו, כולל אשכוליות ואגוזים שדנה הביאה מהגינה שלה! עינת לקחה מציאות שיהפכו למטליות ואני מצאתי חולצה ממש חמודה. מה שנשאר עובר לתרומות דרך שתיים.

התכנסנו שוב לשיחת הכוסות שלי שהצלחתי לדחוס לרבע שעה, ואחרי באה עינת שסיפרה על המטליות שתפרה. בחצי שעה שנותרה לנו היה ברור כבר שהמטליות הללו הן הכוכב של המפגש. המשכנו להפוך בבגדים שפוזרו על הרצפה תוך שעוד ועוד קשרים חדשים נוצרו ביננו.

היה מקסים - אה, כבר אמרתי את זה...

-- תמי

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

השקיות של שתיים

אחד הדברים הנחמדים שנציע למכירה באקו-יוגה הקרוב הן שקיות הבד הרב פעמיות של שתיים משנקין. השקיות האקולוגיות הללו ייצטרפו למטליות למינהן שתפרנו משאריות בדים שאספנו באקו יוגה החלפות בגדים שהיה בנעים.

שתיים של מוניקה ושירלי, נמצאת בשנקין 38, היא חנות חמודה להפליא שעושה דברים קטנים-גדולים, כמו שאנחנו אוהבים. הן מייצרות שקיות ותיקים רב פעמיים שנועדו להחליף את שקיות הפלסטיק הבלתי ידידותיות לכלום. הן מקפידות לייצר הכל בארץ, במפעלי שיקום של אנשים עם מוגבלויות.

בחנות אפשר גם למסור בגדים שחלק גדול מהם הולך לתרומה, וכמובן אפשר גם לרכוש בגדים יד שניה.

זה מה שנקרא צרכנות רגועה ואפילו משמחת ותורמת - עוד נגיע לנושא הזה בהרחבה.

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

כמה מילים על חד פעמי

במאמץ להקל את חיינו הצלחנו ליצור כלים כל-כך לא איכותיים שאחרי שימוש אחד אפשר לשכוח מהם ולהשתמש בהם כמילוי לפח האשפה. וכך, ככל שאנחנו קונים/מייצרים יותר כלים חד-פעמיים אנחנו צורכים יותר חומרי גלם, משתמשים ביותר אנרגיה, ומייצרים הרבה יותר זבל.

ומה עוד? צלחת, כוס, או שקית שאנו מתכוונים להשתמש בהם פעמים רבות נוכל להשקיע בייצורם מחומרים ידידותיים לנו ולסביבה, חומרים יפים ואיכותיים אך בכלים חד פעמיים לרוב נסתפק בפלסטיק זול ומזהם.

לא צריך להיות "סביבתן" כדי לסלוד מדברים חד-פעמיים, הזולות שלהם באמת לא נעימה לגוף. מי נהנה לשתות יין מכוס פלסטיק? מי מרגיש סקסי כשהוא אוחז שקית ניילון זולה?

אז מה אפשר לעשות?
קודם כל, להיות במודעות. כלי חד-פעמי הוא תזכורת למשאבים המתדלדלים והמטמנות העולות על גדותיהן, לחיות הצמחים והנוף שלנו שכל כך נפגעים... ואז לאט לאט נעלמים הכלים חד-פעמיים מחיינו:
* אין סיבה להחזיק בבית כלים חד-פעמיים, אם הם יהיו שם יש סיכוי שנשתמש בהם. אם אין, אז מוצאים פתרונות אחרים.
* גם כשיוצאים מהבית לטיול, לפסטיבל, או לכל אירוע אחר אפשר להצטייד בכלים רב פעמיים.
* אפשר בקלות לשים כוס אהובה ונעימה בתיק ולהוציא אותה כשמזמינים קפה “to go”, כשקונים גלידה ולא רוצים ופל, כשממלאים מים ממכונת מים מינראליים.
* שקית ניילון איכותית, ועוד יותר טוב שקית בד, נישלפת בהפגנתיות מול הקופה הרושמת והיד הנשלחת אוטומאטית לערימת שקיות הפלסטיק המרושעות.
* אל תתביישו לבקש שלא יתנו לכם שקית, הרבה פעמים פשוט לא צריך אחת. תחשבו על כך שכשאתם מסרבים לשקית אתם גם מפיצים את הבשורה.
* להשתמש שימוש חוזר בכלים חד פעמיים, אם כבר הגיעו אלינו. כלי חד פעמי שחבר השתמש בו כבר, ימנע צריכה של עוד כלי.

לתמוך בגוף שלנו ובסביבה שלנו זה אותו דבר...

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים רב פעמיות

חומריות וצריכה אינן בהכרח דבר רע, חיינו משתפרים פלאים בעזרת כמה חפצים פשוטים. אז למה אנחנו עושים רעש על כל שקית ניילון?

בגלל שלכל דבר שמיוצר יש השפעה חברתית וסביבתית:
* הייצור לוקח אנרגיה ומשאבים
* כסף מחליף ידיים
* המוצר יכול להשאר בשימוש או להטמן במטמנה

לכל החלטה צרכנית שלנו יכולה להיות השפעה חיובית על הייצור, על השפע בקהילה ועל המטמנה!

הנה שלוש בחירות שאנחנו יכולים לעשות באקו יוגה הקרוב:
* להחליף בגדים וחפצים וכך לחסוך כסף, ליהנות מאירוע חברתי ולמנוע מדברים להגיע למטמנה. זה כיף גדול לראות חפץ שאין לנו בו עוד צורך מוצא בעלים חדשים ומאושרים
* לקנות מוצרים רב פעמיים מייצרנים מקומיים, וכך לעזור לאנשים שאנחנו מכירים להתפרנס בצורה מעניינת, לפתח קשרים קהילתיים, ולהמנע ממוצרים שביזבזו אנרגיה בייצורם, שיווקם והובלתם.
* לקנות שקית קניות מבד שיוצרה על ידי החנות “שתיים” משנקין, שתבטל צורך בשקית פלסטיק, היא נראית יותר טוב, נוחה ונעימה, קנייתה תמכה בעסק מקומי וגם במתפרה של אנשים עם מוגבלויות.
* לעשות יוגה ומדיטציה!!

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

ועוד כמה מילים על פראנה

בפראנה גיליתי את היוגה, אחרי שאחותי ממש גררה אותי לשם במילים: "זהו, מצאתי את המורה שתכניס אותך ליוגה". היא התכוונה לארנסה והיא צדקה. מאז אני עושה יוגה. בפראנה גם פגשתי את ג'יימי ומורן ושם נולדה האקו-יוגה שלנו.

אז מה הם עושים שם בפראנה חוץ מלהפגיש אנשים בכניסה הכה צרה? בין השאר, גם אקולוגיה... הם ממחזרים נייר, אוספים מי מזגנים להשקיית העציצים, משתמשים אך ורק בכוסות רב פעמיות, ומחייכים חיוך גדול אל עבר כל מי שצולח את הכניסה!

אני מאוד שמחה לבוא עם האקו-יוגה לפראנה...

-- תמי

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

רב פעמיות, פעם שניה

ביום שבת ה-8 לדצמבר ניפגש שוב ונבדוק למה אנחנו מתכוונים ואיך אנחנו מיישמים אקולוגיה, יוגה, ואת הקשר שבינהם. הפעם יארחו אותנו אנשי פראנה, המרכז ליוגה שבשדרות בן גוריון 79.

המפגש יתחיל ב-12:00 בתרגול היוגה הרגיל שמתקיים בפראנה בימי שבת, בהדרכתו של מורן צימחוני, וימשיך אל מדיטציה בדמיון מודרך, שיחות על אקולוגיה עירונית ועוד.

בקרוב הפלאייר...

  עלה בענף "סדנאות אקולוגיה בעיר"

גליה מציעה: סדנת ארומתרפיה בנושא הריון, לידה וינקות

רובנו יודעים ששמן הלבנדר מרגיע, שמן עץ התה מחטא ושמן האקליפטוס מצוין לשיעול.

באילו שמנים מותר להשתמש בהריון וינקות? ואילו שמנים יוכלו לסייע לנו?

בסדנה בת מספר שעות נלמד להשתמש במגוון רחב של שמנים המיועדים לשימוש במצבים שכיחים בהריון, לידה וינקות.

נלמד להשתמש בשמנים האתרים והצמחיים במצבים ובעיות נפוצות הקשורים בהריון, לידה ותינוקות:

הריון: בחילות, עייפות, בצקות, כאבי גב, סימני מתיחה, שמן לעיסוי הפירנאום, גירויי עור ואיזון רגשי.

לידה: שמנים להקלה על כאבי הצירים, הכלה רגשית, תערובת לריפוי חתך חיץ הנקבים ועוד..

תינוקות: שמן לעיסוי תינוקות, תפרחת תינוקות, אמבט מרגיע, כאבי בטן.

מקום: נווה צדק, תל אביב. תאריך: 29/11/07 בשעה 17:30

אורך הסדנה: כשלוש שעות. עלות: 210 ש"ח

לפרטים נוספים...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

קול ששון וקול שמחה

אולי בגלל שעבדתי בתור מלצרית מסורה ב"אולמי מרים", כל פעם שמזכירים לי חתונה עולות בי תמונות ממנהגי המקום; החתן - נישא באוויר, ישוב על כסא מרופד קטיפה בורדו והכלה מונפת - מרחפת לידו על גבי מגש נחושת מבריק לצלילי מוסיקה חיה שמנגנת להקה מקומית. הייתה דווקא עבודה שווה; בסוף כל משמרת התגודדנו ליד רב המלצרים שחילק לנו "טיפ חתן" והרשה לנו לקחת את הבקבוקים הפתוחים שנשארו מה "מיץ פרדס" בטעם אשכוליות ותפוזים וגם את הלחמניות הקלועות - לרוב מחוסרות צ'ופצ'יקים - שנעזבו מאחור.

לפני כחודשיים דרור ודן באו לבקר והודיעו על כוונתם להינשא. "מזל טוב!" ברכתי אותם. "איפה תהיה החופה?" שאלתי, "האמת... חשבנו להתחתן אצלך במרפסת ולהזמין כמה חברים שיחגגו ויהיו איתנו". "גם אני מוזמנת?" שאלתי, הם הסתכלו אחד על השני ושאלו: "בא לך לערוך את טקס החתונה?" "סבבה", עניתי, "יום חמישי עוד חודש מתאים לכם?" "קבענו" הם אמרו.

יום החתונה הגיע: ליאה ואני נסענו לדרום העיר וקנינו הפתעות; שקיות נייר לבנות, בלונים אפורים, כבל ירוק ממנו השתלשלו נורות קטנות וגם...כמה צרורות פרחים מפלאסטיק שליאה הודיעה שבלעדיהם היא לא חוזרת הביתה. בבית הכנו משקיות הנייר פנסים סיניים - כמו אז בצופים - איתם יצרנו מסלול מתעקל מדלת הכניסה אל עבר מרפסת המטבח. הבלונים האפורים ופרחי הפלאסטיק הצטרפו אל הגינה החיה ויצרו חופה צפופה ושיח ההיביסקוס נעטף בכבל ירוק מואר ברכות. תוך כדי הגיעו ליאת ואורי עם עוגת קומתיים ולקחו פיקוד על המטבח.

ככל שהלכו והתקדמו ההכנות בבית פנימה כך הלכו והתעמעמו הרעשים שמחוצה לו: הלכו ונשתכחו רעשי השיפוץ מן הקומה העליונה, כמו גם קולות המכוניות שעברו בכביש, נשתכחו הקולות הרמים של השכנה מהבניין הסמוך שצועקת על בעלה, נשתכחה גם נגינת הגיטרה החשמלית של השכן המוסיקאי והתפוגגו כלא היו זמזומי המזגנים וכשהחתן והחתן הגיעו לבסוף חיכו להם בחושך ארבעה חברים, שתי טבעות נישואין וארבעים עציצים שמחים שכל אחד מהם תרם ענף ליצירת שני זרי הפרחים שנמסרו להם מייד עם כניסתם.

האמת, היה מרגש ביותר. מרפסת הבית מעולם לא חוותה חוויה דומה: מעגל פנימי של אנשים שהצטופף בה מתחת לחופה לא מקורה, מוקף במעגל חיצוני של עציצים ששימשו כעדים ועיגולי הטבעות שנענדו לאחר מילות הברכה ומעגל רחב של שכנים ודיירים בבניינים הסמוכים שאוכלים אולי ארוחת ערב בדירות מוארות ומסביב לכל זה ים ואדמה ושדות רחוקים וארצות זרות ולמרות שלא היה מיץ פרדס בטעם אשכוליות, הייתה הרבה שמחה, חיוכים ואינטימיות שהשאירו מחשבות בטעם טוב.

  זר תמונות בענף "גל בדרכים"

עץ בעיר באשראם במדבר!

איזה כיף לגלות שאי שם בלב המדבר ישנה קבוצת אנשים שחיים בכיף לא נורמלי ומזמינים אנשים לבוא לבקר ולגלות דברים חדשים -

גם אנחנו הגענו לשם והרמנו אחלה סדנאות, הרצאות ופעילויות והנה התוצאות:

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

צעד אקו-יוגה שני: רב פעמיות

באזאר החלפות בגדים בשבת, 20.10.2007, החל מהשעה 14:00, בסטודיו נעים, סלמה 46

כשעושים יוגה, חוזרים לאותו גוף ולאותו מזרון פעם אחרי פעם, ולא חסר כלום. האם נוכל לראות שגם כשאנחנו מחוץ למזרון אין לנו צורך בשום דבר שאיננו יכולים לחזור ולהשתמש בו לאורך זמן? כמו הגוף שלנו, אולי הוא אפילו ילווה אותנו כל החיים? לדברים רב פעמיים יש קסם מיוחד: הם נשארים איתנו, הם משתנים יחד איתנו. יש להם הסטוריה, זכרונות. כשבונים מערכת יחסים מחייבת שכזו, לא קופצים לתוכה בקלות. חושבים ומתלבטים לפני שקונים - וכשהגיעה העת להפרד, ניתן להעביר אותם הלאה למישהו אחר.

פעם היו אומרים "לכל החיים", ביחס לרהיטים, למכשירים, ואפילו לסלי קניות. אקו-יוגה מתגעגעת לתחושת השקט שהביאו איתן שתי מילים אלה. לצימצום שהן רמזו אליו, לאיכות של דברים שלא נועדו להתקלקל.

באירוע הרב פעמיות הראשון שלנו נחליף בגדים שהיו איתנו והגיע הזמן למוסרם, בגדים שכנראה לא ייראו חדשים מהחנות, אבל בודאי יהיה להם את אותו ניצוץ שיש להיסטוריה ולקשר אמיתי. בבזאר בגדים מפואר שייתרחש בסטודיו נעים לכבוד הסתיו, כולם יביאו את כל הבגדים שהקשר איתם נגמר, ויוזמנו לקחת כל מה שמתאים להם. ממה שיישאר בסוף הבזאר, נכין בהמשך פריטים רב פעמיים: שקיות לקניות, מטליות ניקוי, מטליות לאיכסון ירקות במקרר ועוד. המוצרים הרב פעמיים שלנו יוצעו למכירה בארועי אקו-יוגה הבאים.

הבזאר יתרחש במקביל לתירגולי יוגה שיינשקו זה לזה על הגג של סטודיו נעים. כיבוד קל ומתחשב יוגש לאורחים. עלות כניסה לבזאר: 10 שקלים, ולכל שיעור יוגה: 10 שקלים.

כולם מוזמנים להביא בגדים לסטודיו נעים כבר מעכשיו! בימים א-ה בין 10 ל 22 וביום שישי בין 10 ל 15.

לכל שאלה או תיאום ניתן לפנות ל... או לכתוב ל: ecoyoga@citytree.net

  זר תמונות בענף "היוזמות שלנו"

אקו-יוגה תזונה מתחשבת 2

ביום שבת על הגג של יאיר היה אוכל מתחשב ובירה תל אביבית ושיחות על אקולוגיה וסחר הוגן וקו-אופים ואוכל פרא. היתה גם התקשורת והמון אורחים מתחשבים שעשו יוגה לצלילי הפנטם של אריאל ובהדרכתו של מורן, מאשה אפתה עוגה טיבעונית במטבח ויהודית הכינה קינואה עם במיה.

הנה כמה תמונות...

  זר תמונות בענף "היוזמות שלנו"

הגג של יאיר, ואיך להגיע

הבניין שבו יאיר גר הוא יחיד ומיוחד, בייחוד לאור סביבתו האפרורית. אפשר לראות תמונה שלו באתר זומפ (אתר מומלץ ממילא). אפשר אפילו למצוא אותו במפת הרחובות של ווי-נט, מי היה מאמין. למי שמגיע מאיילון: לרדת במחלף קיבוץ גלויות ולקחת לכיוון יפו, שוקן זה הרמזור החמישי, השלט שמכוון לפלאפל ג'ינה הוא סוג של סימן דרך. הפלאפל נמצא מול רחוב העמל. המנור הוא רחובון קטנטן, והמנור 9 נמצא על הפינה שלו עם רחוב העמל. אני חושבת שאת השאר המפה מסבירה די טוב.

את הגג הקיף יאיר בעציצים גדולים שבהם צומח מכל טוב לנוי ולמאכל, אולי זה קשור לזה שליאיר הייתה פעם משתלה. יש גם דק מקסים, ושולחן עץ יפיפה. טוב, ככה זה כשאתה נגר. הנה כמה תמונות שיסבירו למה התכוונו כשאמרנו שהגג מקסים...

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

ביקור אצל זיו בנטעים

נסעתי לקנות ירקות לאקו-יוגה. את ההפסיפלורה של זיו שוורצמן מנטעים טעמנו בהנאה מרובה באקו-יוגה הקודם. הפעם זה תורם של הירקות, ובראשם הבמיה התאילנדית! כזו במיה עוד לא ראיתי... טוב, אני לא תאילאנדית.

אני שמחה שנסעתי לנטעים. הנה הכרתי את זיו, ואף את אימו פגשתי. היא מסתובבת בחנות שבחצר ביתה, ומציעה מן הסחורה הטרייה לקונים. במיוחד היא בוחרת את אלה שאנו נוטים להיות חשדנים לגביהם: תירס טרי, כן כמו שהוא, ישר מן הגן! אם זה נראה לכם ממש מוזר ואתם פשוט יודעים שזה לא טעים, זה בגלל שלא ניסיתם תירס אורגני טרי טרי... ממליצה בחם. גם אשכולית אדומה חדשה של תחילת העונה אמא שוורצמן שידלה אותי לנסות. הרי מבחוץ היא ירוקה ונראית לא מוכנה בכלל, חייבים להראות ללקוחות איך היא נראית מבפנים - נפלא.

נאלצתי לאכזב את האם הפעלתנית, ורק משום שאני בצומיצים שלי שוב. אני לא חושבת שהסיפור שלי התקבל בהבנה ולא תהייה לי ברירה אלא לחזור שוב ולטעום מהכל כדי לרצות אותה.

גם את אביב לביא ושירי כץ פגשתי שם. הם במקרה באו לעשות כתבה על נטעים, שתופיע במדורם "האורגניים" שבוע הבא. מי שעדיין לא קנה את הספר שלהם, "המדריך הישראלי לאוכל אורגני", יוכל לעשות כן במסיבה, נדאג שיהיו כמה עותקים במחיר נמוך מזה שבחנויות...

חזרתי לתל אביב עם אוטובשותף עמוס בארגזי ירקות וכל מיני טובין אחרים מבית הטבע של מטס וגם חיוך על השפתיים. עכשיו לירקות של זיו יש פנים: אלה החשדניים של אימו... מה? לא רוצה לטעום? הרי עברו חמישה ימים מיום כיפור... מה היא מקשקשת?

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

מאשה תאפה עוגה בשידור חי

באקו יוגה ביום שבת הקרוב, מיד לאחר שיסתיים תרגול היוגה, מאשה תחכה לכם במטבח של יאיר, עם כל החומרים מוכנים, כמו בטלויזיה... היא תכין עוגה (לא מגלים איזה) תוך שהיא מסבירה מעט על טבעונות ועונה על שאלות, כמו "איך אפשר בלי ביצים"... העוגה תיכנס לתנור ותצא ממנו טרייה וחמה בדיוק כשנהייה מוכנים למשהו מתוק... אם אתם כבר לא יכולים לחכות ורוצים לפרוץ למטבח, אז הנה בינתיים המתכון לעוגת גזר:

עוגת הגזר של מאשה

לחמם תנור ל 180 מעלות
לעבד במעבד מזון או בלנדר יד:
250 גר טופו רך
¼ 1 כוסות סוכר חום
½ כוס שמן קנולה
להעביר לקערה ולבחוש פנימה:
750 גר(6-7 יח) גזר מגורר דק
לקערה נפרדת לנפות:
1 כוס קמח מלא
להוסיף:
1 כוס קוואר טחון דק
½ כוס אגוזי מלך
½ כוס צימוקים
2 כפיות אבקת אפיה
½ כפית מכל אחד: גינג'ר, קינמון, מוסקט, ציפורן
לאחד חומרים רטובים ויבשים,
לצקת לתבנית משומנת ולאפות כ 45 דקות

לעוגת תפוחים – להחליף גזר באותה כמות תפוחים

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

מסיבת גג שניה מתקרבת

המסיבה הראשונה שלנו הייתה מוצלחת וכמה מהאורחים רצו מסיבה שכזו משלהם. לא אמרנו לא. יאיר סיפר שיש לו גג מתאים וגם מקרן. שבוע שעבר נפגשנו שם כדי לתכנן את הארוע. מה אומר ומה אגיד? הגג ברחוב המנור 9 הוא יותר מרק "מתאים". הוא פשוט מקסים. ויש גם מטבח פתוח שאפשר לעשות בו הדגמות. נידלקנו.

זה יקרה ביום שבת ה-29 לחודש, התחלנו לחלק את הפלאייר על הלוחות בסטודיואים ליוגה שאיתנו בעניין האקו-יוגה. אפשר לראות את הפלאייר כאן.

זאת תהייה מסיבת הגג האחרונה לקיץ זה, אז אנחנו חוגגים את סוף הקיץ ובוא הסתיו. המסיבות הבאות כבר ייכנסו פנימה: ב-20 לאוקטובר יהיה בזאר בגדים גדול בסטודיו נעים, וב-27 לאוקטובר תהייה עוד מסיבת תזונה מתחשבת, כנראה האחרונה לפני שאנחנו עוברים רשמית לנושא הבא שלנו: רב פעמיות (או בלשון שלילה: אי חד-פעמי).

בימים הקרובים יתווספו פה פרטים לגבי האורחים המיוחדים שלנו, ההדגמות במטבח, והכיבודים המתחשבים שלנו.

  עלה בענף "הענף של עודד"

מיחזרתי מאוורר - שימוש חוזר

לקראת החורף הרבה מאווררים נזרקים. אספתי אחד שבור ותיקנתי. מה שנשבר היה הפלסטיק שבין הגוף והרגל. התיקון הצריך מיומנות ללא ספק אך יצאתי עם מאוורר מעולה שלא שילמתי עליו גרוש ועובד כמו טאטלה. תיקון דברים הינו פעולה של מיחזור ושימוש חוזר. כל מוצר ומשאב שאנו מצילים מלהגיע לפח הזבל אנו מאיטים את קצב הווצרות הפסולת.

עודד oded@citytree.net

הגבת ורוצה שאשיב מייל? הוסף כתובת להשבה

  עלה בענף "הורות אקולוגית בתל אביב"

הרהורים לגבי הריון ואקולוגיה

אני בהריון, בן בכור טפו טפו שיהיה בריא :-)

בחודש האחרון מצאתי את עצמי מתעמקת בכל סוגיית הלידה (מפתיע, הא?).

לפני קורס הפרמקלצ'ר שעברתי הידע שלי לגבי אפשרויות דרכי המחייה שלי היו מצומצם. כך לא תארתי לעצמי שייפתח בפני עולם שלם של גישות ותאוריות בשאלת הלידה וההריון - וכיצד אפשר לעבור אותם.

גיליתי המון עובדות מאוד מפתיעות ומבהילות- לא לגבי הלידה עצמה כמו לגבי לידה בבית חולים.

  מאמר בענף "היוזמות שלנו"

מה אכלנו ומה שתינו

והלא בתזונה מתחשבת מדובר. הנה הסיפור של כל פריט שהגיע לשולחן המסיבה ולמה לדעתינו הוא מתחשב.

העוגות של מאשה למשל שהן טבעוניות, מה שאומר ששום בעל חיים לא הוטרד בשביל לספק את הצורך שלנו במתוק. מאשה גרה בפלורנטין ואופה בתנור הבייתי שלה, כך שהעוגות שאכלנו היו טריות והגיעו מקרוב מאוד. לא בזבזנו דלק ולא השתמשנו במקררים ולא שיווקנו ולא ארזנו מאשה אפתה ולנו היה טעים - מה יותר פשוט מזה? התבניות חזרו עם מאשה לשימושים רבים נוספים. בעוגות רק בחומרים מזינים כמו קמח מלא, אגוזים ופירות יבשים טופו, אבקת חרובים וסוכר חום. היא גם לא שומרת את המתכונים שלה בסוד (קוד פתוח!) ובקרוב נפרסם אותם כאן. מאשה מכרה כל פרוסה בחמישה שקלים. אקו-יוגה גאה ושמחה לתמוך בפרנסתה של אופה זעירה, ישירות. הנה כל שאר המזונות המתחשבים שלנו:

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

הכרטיסים הטעימים של האקו-יוגה

אז הנה פישרם של העגבניה והמנגו. הם יובשו והוכנסו למעטפות נייר מאולתרות מאריזות מאפייה שאינני יודעת מה עשו אצל חגי, וחגי פשוט לא הבין מה אני הולכת לעשות איתן. האריזות הפכו לכרטיסים שעליהם הפרטים של האירוע והם מקופלים לכדי מעטפה הצופנת בתוכה עגבניה ומנגו.

מי שקונה כרטיס מקבל מעטפה שכזו. מי שלא הספיק, יכול להגיע לאירוע עצמו ולתרום כראות עיניו ב"קן לקסם" שלנו.

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

המנגואים של בני ליברמן

עשרה מנגואים בני תרם לאקו-יוגה הראשון שלנו והם הגיעו במשלוח מיוחד. מהחווה שבכינרת לחנות טבע ברמת גן, ומשם מורן אסף אותם והביא אותם אלי. איזה מנגואים!! זן המיה החביב על כל אדם, בשלים, נוטפי עסיס ומתוקים מתוקים. את המנגואים מיד הנחתי על קרש החיתוך והתחלתי לפרוס. הפרוסות המרובעות לתנור הייבוש שלי (אפשר לייבש גם בשמש!!), וכל מה שמסביב ישר לפה שלי ושל האורח שלי.

כל כך טעים!!

ולאן הלכו הפרוסות המיובשות? חלקן לתוך הכרטיסים שלנו, וכל מה שנשאר חולק בארוע, בכמויות נדיבות במיוחד למי שהביא כוס וצלחת משלו.

אפשר ללכת לבקר את בני בחווה שבכינרת ולקנות מנגואים ישירות ממנו. הוא בטלפון: 052-834-8336 או במייל: 36ben@walla.com

תודה בני!!!

  זר תמונות בענף "היוזמות שלנו"

בליל קיץ חם, היה לנו חם בלב

התכנסנו על הגג של מורן כדי למצוא מה הקשר בין יוגה לאקולוגיה וכדי ללמוד על תזונה מתחשבת. זה היה כל כך מוצלח שכבר נרקמים להם שני ארועי המשך. עד שיגיעו הפרטים על העתיד, הנה כמה תמונות מיום שבת...

  מאמר בענף "היוזמות שלנו"

האורחים המתחשבים שלנו

יש לנו כמה וכמה אורחים שידברו איתנו על כמה דברים שקשורים לדעתינו לרעיון של "תזונה מתחשבת". הנה הם ברשימה מתומצתת. מאוחר יותר נוסיף כאן עוד פרטים עליהם ועל שכמותם. חקלאות אורגנית מקומית, מזון שמיוצר ע"י שכן, סחר הוגן, קו-אופים, ייצור עצמי, מסעדות מתחשבות... הרבה דברים יכולים להיות טובים בשבילנו ובשביל הסביבה - בואו נכיר איך הם עובדים ונפגוש את הפנים שמאחוריהם.

  מאמר בענף "היוזמות שלנו"

היוגים של אקו-יוגה

תחושת הבטן הובילה אותנו נכון - האנשים בבתי הספר ליוגה בעיר מתלהבים להביא אקולוגיה לתוך היוגה שלהם. מעבר לחיבור שנראה לנו כל כך טבעי בין יוגה לאקולוגיה, החיבור עם בתי הספר ליוגה נותן לעץ-בעיר ולאקו-יוגה נוכחות ופיזית יפה במקומות שהכי היינו רוצים להיות בהם. ועכשיו, כל מי שרוצה מידע או כרטיס לאירוע, יכולה לגשת לבית הספר ליוגה (או מחול או רפואה סינית אפילו) שקרוב אליה. הנה רשימת היוגים שישמחו לדבר אתכם על אקו-יוגה, כולל כתובות בתי הספר שם הם מלמדים, בהם אפשר למצוא אותם וגם את לוחות האקו-יוגה:

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

יוגה לעולם

אקו-יוגה הוא פרויקט של שיתוף פעולה בין עץ-בעיר ומספר (הולך וגדל) של בתי ספר ליוגה בעיר. הרעיון המרכזי שלנו אומר שבאותה מידה שאנחנו עושים יוגה לעצמינו - אנחנו יכולים לעשות יוגה לעולם. והרי בעצם אין הפרדה בין ה"אני" לבין ה"עולם", את זה לומדים די מהר כשמתחילים לתרגל.

יוגה היא איזון, והפחתה וריכוז ושקט ופשטות, איך מביאים את כל אלה אל הסביבה שלנו? איך משנים את העולם כמו שאנחנו משנים את גופינו? או יותר נכון, איך עולים על הדרך שתחזיר את העולם שלנו להיות המקום השלם, הנקי והפשוט שאנחנו יודעים שהיה, במקביל לדרך שאנחנו עושים כדי להביא את גופינו ואת נפשינו לאותם מקומות בדיוק?

אקו-יוגה תנסה להתחקות על הדרך הזו ולקבוע בה סימני היכר. הגדרנו שמונה טיפים מרכזיים ואותם ננסה לפרוט לפרוטות מעשיות. הסימן הראשון שבחרנו לדבר בו (ולטעום) הוא: תזונה מתחשבת.

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

אקו יוגה ביום שבת הזה - פרטים ראשונים

היום שמעתי שהולך להיות חם ביום שבת. מצויין! הגג של מורן ברחוב אמיל זולא 13 יציע לנו מקום מפלט ומפגש, וגם יוגה ואוכל ושתייה ואולי אפילו סרט. יש פלאייר שמתחיל להסתובב באימייל, הנה הוא כאן כלשונו. עוד מעט נוסיף פרטים רבים. למשל מה פשר המנגו והעגבנייה...

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

סלט עדשים - הגירסה של קובי

והנה הגרסה של קובי לסלט עדשים שחורים עם סלרי סילאן ואגוזים:

250 גרם עדשים שחורים
ראש גדול של גבעולי סלרי חתוכים לגפרורים גדולים או 2 שורשי סלרי חתוכים לקוביות
קצת עלי סלרי קצוצים דק
בצל גדול קצוץ גס
קליפת לימון מגוררת- בערך כפית
מיץ מלימון בינוני
סילאן או דבש כ -2 כפות
גביע יוגורט של 200 גרם
כ - 2 חופנים או יותר אגוזי המלך קצוצים וקלויים
פלפלי צ'ילי חריף יבש קצוצים גס ללא הגרעינים- לפי הטעם
שמן זית ומלח

כך מכינים:
בסיר אחד-מבשלים את העדשים עם הרבה מים -בערך 40 דקות ומסננים (אפשר להשרות את העדשים קודם במים לשעה - מה שמקצר את זמן הבישול)

בסיר אחר - בכמות נדיבה של שמן זית משקיפים בצל וסלרי-בערך 12 דקות.
אם זה שורש סלרי יש להוסיף מעט מים ולסגור מכסה עד לריכוך - בערך 20 דקות.

כששני הסירים התקררו מעט מאחדים בקערה עם שאר החומרים.

מגישים את הסלט פושר או בטמפרטורת החדר.

הערות: את האגוזים יש להוסיף לפני ההגשה.
לגבי הצ'ילי - 4 פלפלים אדומים זה יפה וטעים-אך לא חובה בכלל.
הערה כללית לקליית האגוזים: ניתן להשתמש במחבת או סיר רחב מנירוסטה, בתנור או בכל דרך אחרת אך אין להשתמש במחבת או כלי עם ציפוי טפלון.

יאללא, לכו לנסות ותדווחו לי כי אני עוד לא הספקתי להכין בעצמי.

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

אקו-יוגה עוד רגע פורץ

אחרי כמה מפגשים, סוף סוף יש לנו לוחות אקו יוגה. ג'יימי יפזר אותם בבתי הספר ליוגה ובעוד מקומות בעיר שיירצו. על הלוחות נפזר מידע. קודם כל נספר מה זה אקו יוגה, ואחר כך נמשיך ונלך צעד צעד, יש לנו שמונה צעדים אקולוגיים להציע, כל אחד מביא טיפ ואסאנה ומקשר אותם זה לזו.

  עלה בענף "היוזמות שלנו"

מה זה אקו יוגה?

שני מורים ליוגה שאני מכירה התחילו לדבר איתי על אקולוגיה לפני זמן לא רב. הסכמנו בינינו שיוגה היא עניין אקולוגי במהותו - הרי כדי לעשות יוגה לא צריך בעצם כלום. יוגה יוצרת רק אנרגיות טובות ובריאות ויופי ושמחה, שום זיהום. כל מה שבאמת צריך בשביל לעשות יוגה זה את הגוף שלנו - את הטבע שלנו. מורה טוב יכול לעזור. מזרון נחשב לאביזר רצוי - אבל באמת שלא חייבים אותו.

השלב הבא היה להתחיל לחשוב על מי שעושה יוגה - ויש הרבה כאלה בעיר - כמי שכבר עושה צעד אקולוגי ולכן אולי יהייה מעוניין בעוד צעדים שכאלה. ג'יימי מלמד יוגה בשלושה בתי ספר בעיר והוא להוט כמוני לדבר על אקולוגיה עם כל מי שרק מעז לשאול אותו חצי שאלה שאולי מזכירה את הנושא... מורן שגם הוא מלמד יוגה, על הגג של הבית שלו, רצה להרחיב את הפעילות ולעשות מסיבות גג שגם יקדמו רעיונות מעניינים... רעיונות כמו אקולוגיה עירונית...

נו, אז מה זה אקו יוגה?

  זר תמונות בענף "הענף של הילה"

קודם הקנקן ולא מה שבתוכו

הקיץ מעולה עבור רענון המרפסת – הגג – הגינה עם עציצים חדשים. כשאני אומרת חדשים אני מתכוונת לישנים מחודשים. אישית התחלתי עם פרוייקט החידוש כיוון שיש לי ילדים אשר נמצאים בחופשת הקיץ שלהם וחיפשתי דרכים להעברת הזמן באופן יצירתי ומועיל אשר כמובן ידגים עבורם את חשיבות המיחזור עם דגש על הפיכת הסביבה הקרובה שלנו לנעימה יותר עם החתימה האישית שלהם...איך?

  עלה בענף "הענף לפניות הציבור"

שערוריה בבנק וטיפ אקולוגי

היום הייתי בבנק. וגם בשבוע שעבר. וגם בשבוע שלפני כן. לא, לא הכרזתי על פשיטת רגל. בסך הכל עברתי מבנק אחד לשני (מה שהסתבר להיות דבר לא פשוט בכלל..חוץ מלתפוס לי את הרגל ולפרוץ בבכי מנהל הבנק העזוב עשה דברים מאוד מביכים כדי לנסות לשכנע אותי להשאר). בכל אופן, גיליתי מחדל אקולוגי! כמות הדפים שהם הוציאו מהמדפסת בשביל כל פעולה היא אסטרונומית. אני לא האמנתי כמה חוברות ודפים הם נתנו לי בכל פעם שהגעתי לבנק. לדעתי קבלתי משהו כמו 200 דפים לפחות.

זו ממש ש ע ר ו ר י ה.

אולי צריך לעשות עצומה ולקרא לכל בנק לשתול יער כדי לפצות על דריסת הרגל האימתנית שלהם?

ולנושא אחר- נורות חסכוניות. מצרפת לינק לאתר בו אינפורמציה חשובה ביותר לגבי האפשרות האקולוגית, החסכונית והפשוטה הזו.

- גליה קרפול

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לאקונומיקה

אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה!

מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה. היה זה כשמי החמצן חדרו לתודעתי בתיווכה של מירה גיל מאופק חדש. בבית המרקחת שלי ברחוב בן יהודה בקבוק קטן של 100 מ"ל מי חמצן 3% עולה 9.90 ש"ח. מספרים לנו שהם טובים כחומר חיטוי ולבעיות עור, אבל משום מה שכחו לספר לנו שאפשר לחטא איתם כיורים, אסלות, מברשות, מטליות מטבח וכל דבר שהשחיר וקיבל מראה של מושבת בקטריות משגשגת.

אבל מי יקנה 100 מ"ל חומר ניקוי ב9.90 כשהאקונומיקה מחכה לנו בבקבוקי 4 ליטר עם הבטחות של ריח לימון ומחיר של 39.80? בבואינו להלבין כיורים ואסלות, 100 מ"ל אך יצחיקו אותנו, ולכן מירה ואני הזמנו ישירות מהמשווק אשר בחיפה, שמואל חן (04-8400-616) גאלון (חמישה ליטר) כל אחת של מי חמצן בריכוז של 33%. היום הגאלון מגיע אלי בעזרתה של דינרה משולמן, עוד יותר קל. הכי טוב לקנות ביחד, למשל בקואופרטיב, לדלל לחלק מראש. הגאלון הזה מלווה בהרבה בקשות הזהרה: מאוד מסוכן להחזיק את החומר הזה בבית שיש בו ילדים. אבל אם אין ילדים ואתם סומכים על עצמיכם ומוכנים לקחת אחריות, החומר הקסום והמסוכן הזה הוא התחליף האקולוגי לאקונומיקה! עוד פרטים...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לבקבוקי הפלאסטיק

היה לי הרגל מוזר נורא. הייתי שותה את המים שלי מבקבוקי פלאסטיק. זה לא תמיד היה ככה. בילדותי למי הברז היה ממש טעם נהדר. הייתי נצמדת לברזייה בבית הספר ושותה לרוויה. כשחזרתי הבייתה מהתיכון אני זוכרת שדבר ראשון הייתי פותחת את הברז באמבטיה ושותה ושותה, כי למים בפתח תקווה היה טעם אפילו יותר טוב מאלה שבתל אביב (למדתי בויצו צרפת).

כששימעם של מים ארוזים בבקבוקי פלאסטיק הגיע לאוזני חשבתי שזה אחד הדברים המוזרים ביותר בעולם ולא העליתי על דעתי שיום אחד אתמכר אליהם בעצמי. אולם יום אחד למרבה ההפתעה מצאתי את עצמי מכורה. בהתחלה כמו כולם הייתי משתמשת וזורקת. אבל כשחילחלה לתודעתי הבעייה הסביבתית (מיחזור זה לא כזה להיט אם עוד לא שמעתם), התחלתי לעשות בהם שימוש חוזר ע"י מילוי מהמסנן הביתי שלי. במיוחד אהבתי את הבקבוקים שהבאתי עימי מביקורים בארצות ניכר. יש שם בקבוקי פלאסטיק מעוררי הערצה ממש, ואליהם נצמדתי במשך חודשים אחרי כל ביקור.

שלב השימוש מחדש נמשך מספר שנים. כשהשחירו הבקבוקים אחרי מספר שבועות הם הושלכו, אבל לפני כשנה גיליתי שאפשר לנקותם באמצעות מי חמצן וכך התארכה מערכת היחסים שלי עם כל בקבוק עוד ועוד.

אבל מה, מים במילוי חוזר שהושארו בבקבוק פלאסטיק ללילה, טעמם בבוקר ממש נורא. שנים לא נתתי על כך דעתי עד שלאחרונה אורו עיני, ומיד אחרי שעיני אורו וויתרתי על הפלאסטיק! מה שקורה זה שרעלים מן הפלאסטיק מטיילים להם לתוך המים כל הזמן אבל מרגישים את זה בטעם רק אחרי לילה. מספיק שבקבוק הפלאסטיק ישב קצת בשמש למשל, והופ - קיבלנו מים מורעלים.

יום אחד, סיפר לי חגי שאם משאירים את המים למשך הלילה במיכל פתוח, הכלור מתנדף מהם. זו נראתה לי אפשרות אטרקטיבית ביותר, אבל מה עם שאר הדברים שקורים למים בלילה? אז ניסיתי לשים אותם בבקבוקי זכוכית. אלה של היוגורט. למחרת גיליתי שני דברים בכלל לא מפתיעים:
א. למים מבקבוק זכוכית יש טעם טוב!
ב. הרבה הרבה יותר נעים לשתות מבקבוק זכוכית!

אחרי כמה ימים של שתיה זכוכיתית, לא נראה לי מתאים יותר להשתמש בפלאסטיק, אז התחלתי לקחת איתי בקבוקי זכוכית גם כשאני יוצאת מהבית. הם יותר כבדים כמובן, וכשהם נופלים לרצפה הם מתנפצים בקול גדול (ניסיתי), ובכל זאת אני מעדיפה אותם.

כמו גילויים אקולוגיים אחרים, ברגע שהאסימון נופל, אי אפשר כבר לחזור לאחור...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום ולא להתראות לבקבוקי הפלאסטיק

היה לי הרגל מוזר נורא. הייתי שותה את המים שלי מבקבוקי פלאסטיק. זה לא תמיד היה ככה. בילדותי למי הברז היה ממש טעם נהדר. הייתי נצמדת לברזייה בבית הספר ושותה לרוויה. כשחזרתי הבייתה מהתיכון אני זוכרת שדבר ראשון הייתי פותחת את הברז באמבטיה ושותה ושותה, כי למים בפתח תקווה היה טעם אפילו יותר טוב מאלה שבתל אביב (למדתי בויצו צרפת).

כששימעם של מים ארוזים בבקבוקי פלאסטיק הגיע לאוזני חשבתי שזה אחד הדברים המוזרים ביותר בעולם ולא העליתי על דעתי שיום אחד אתמכר אליהם בעצמי. אולם יום אחד למרבה ההפתעה מצאתי את עצמי מכורה. בהתחלה כמו כולם הייתי משתמשת וזורקת. אבל כשחילחלה לתודעתי הבעייה הסביבתית (מיחזור זה לא כזה להיט אם עוד לא שמעתם), התחלתי לעשות בהם שימוש חוזר ע"י מילוי מהמסנן הביתי שלי. במיוחד אהבתי את הבקבוקים שהבאתי עימי מביקורים בארצות ניכר. יש שם בקבוקי פלאסטיק מעוררי הערצה ממש, ואליהם נצמדתי במשך חודשים אחרי כל ביקור.

שלב השימוש מחדש נמשך מספר שנים. כשהשחירו הבקבוקים אחרי מספר שבועות הם הושלכו, אבל לפני כשנה גיליתי שאפשר לנקותם באמצעות מי חמצן וכך התארכה מערכת היחסים שלי עם כל בקבוק עוד ועוד.

אבל מה, מים במילוי חוזר שהושארו בבקבוק פלאסטיק ללילה, טעמם בבוקר ממש נורא. שנים לא נתתי על כך דעתי עד שלאחרונה אורו עיני, ומיד אחרי שעיני אורו וויתרתי על הפלאסטיק! מה שקורה זה שרעלים מן הפלאסטיק מטיילים להם לתוך המים כל הזמן אבל מרגישים את זה בטעם רק אחרי לילה. מספיק שבקבוק הפלאסטיק ישב קצת בשמש למשל, והופ - קיבלנו מים מורעלים.

יום אחד, סיפר לי חגי שאם משאירים את המים למשך הלילה במיכל פתוח, הכלור מתנדף מהם. זו נראתה לי אפשרות אטרקטיבית ביותר, אבל מה עם שאר הדברים שקורים למים בלילה? אז ניסיתי לשים אותם בבקבוקי זכוכית. אלה של היוגורט. למחרת גיליתי שני דברים בכלל לא מפתיעים:
א. למים מבקבוק זכוכית יש טעם טוב!
ב. הרבה הרבה יותר נעים לשתות מבקבוק זכוכית!

אחרי כמה ימים של שתיה זכוכיתית, לא נראה לי מתאים יותר להשתמש בפלאסטיק, אז התחלתי לקחת איתי בקבוקי זכוכית גם כשאני יוצאת מהבית. הם יותר כבדים כמובן, וכשהם נופלים לרצפה הם מתנפצים בקול גדול (ניסיתי), ובכל זאת אני מעדיפה אותם.

כמו גילויים אקולוגיים אחרים, ברגע שהאסימון נופל, אי אפשר כבר לחזור לאחור...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

חתול מת ועמית חדש

אתמול נמצא חתול מת בגינה. המחשבה הראשונה אחרי: "אוי, למה זה קורה לי" הייתה לשים את הפגר בערימת הקומפוסט, אבל מיד התעשתתי. הלא אני בעיר. בעיר מתקשרים למוקד העירוני ומתלוננים. אני הלקוח כאן, ואני לא מרוצה. אני משלמת מיסים ובכל זאת התפגר לי חתול בחצר. העירייה צריכה לתקן. כיסינו את הפגר בעלים וחייגנו 106.

אחרי מספר שעות הייתי צריכה לצאת מהבית אז התקשרתי שוב והסברתי איך המפגע שלי נראה: "ערימת עלים". הבטיחו לי שלא צריכים אותי בבית. כשחזרתי המפגע היה עדיין שם. התקשרתי ונאמר לי ש"הקבלן" ראה מספר ערימות עלים וממש לא היה בעניין של לחפש פגרים בתוכן. שכחתי שגם ערימות הקומפוסט שלי נראות בעצם כמו ערימות עלים לכל דבר. חידשתי את התלונה וחיכיתי.

במקרה הייתי במטבח כשבחור ממש נחמד למראה חלף על פני, מהצד השני של החלון. תהיתי מה הוא מחפש בחצר שלנו. לא עברה יותר משנייה וחצי ואני רואה אותו יוצא עם שקית ובפנים משהו. מה הוא כבר אסף בחצר? מהמשרד ראיתי אותו צועד בבטחה לפח הזבל שמעבר לכיכר ומשליך את השקית. הוא עשה הכל כל כך מהר שכמעט ולא היה לי מספיק זמן להבין שהוא לקח לי את הפגר ופשוט זרק לפח. הוא כל כך לא נראה כמו "הקבלן" שדמיינתי, ולזרוק את הפגר שלי כך סתם לפח? הרי את זה גם אני יכולתי לעשות, ואני הייתי משתמשת בשקית משומשת ולא חדשה כזו של העירייה.

טסתי החוצה ותפשתי אותו שנייה לפני שהתניע את הטוסטוס. רציתי להבין איך המערכת עובדת. בהתחלה החשד המובן - מה פתאום היא שואלת שאלות, אבל אחרי שאני אומרת שאני בעניין של אקולוגיה עירונית, הקסדה יורדת מהראש וההסבר ניתן:

עמית הוא מפנה הפגרים היחיד בכל העיר. זו באמת העבודה שלו, לטוס ממקום למקום ולשרת כל תושב שריח קל של פגר עלה באפו. העירייה משחקת את המשחק המקובל היום של שירות לקוחות אמין ומיקצועי (הם אפילו התקשרו עשר דקות אחרי שעמית טס מכאן לפגר הבא כדי לשאול אם הכל בסדר!). אחד התפקידים היפים של כל שירות לקוחות הוא להפריד בין הלקוח לבין השירות. הלקוח מביע דרישה בפני גורם שלישי ואין שום צורך שיידע מיהו נותן השירות, ידבר איתו או יבין איך השירות מתנהל. ככל שהשירות קורה יותר מהר, הלקוח יכול להמשיך בנימנום: הדברים מתנהלים. העירייה עושה את העבודה שלה.

לעמית יש קבלן על הראש שבכלל לא נמצא בעיר, ואת תוספות השכר על העבודה המהירה שלו מקבלים עובדי המוקד העירוני. עמית הוא "רק" עובד קבלן. הוא אוסף פגרים ומביא אותם אחר כבוד ל"מכולות מיוחדות" שאין שום הבדל בינן לבין כל פח זבל אחר בעיר - הכל מגיע לחירייה ומשם לנגב! מפעם לפעם הוא מפעיל שיקול דעת וזורק את המציאות שלו בפח רגיל. אני לגמרי מסכימה איתו. את הפח שלנו יפנו כבר מחר בבוקר, ואת המכולה הגדולה יותר מפנים אחת לכמה ימים, ויש אנשים שגרים ליד המכולה. כנראה לא באחת מהשכונות היפות של העיר - סתם ניחוש פרוע.

לא יודעת למה כל הסיפור הזה כל כך תמוה בעיני, מה כבר חשבתי? שפגרי חיות זוכים לקבורה? לאיזשהו טיפול מיוחד? האמת שלא חשבתי. פניתי לרשות במין ציפייה ילדותית ומתפנקת שמישהו יבוא לפנות לי את המוות מהחיים. אולי זה פשוט המפגש עם המציאות שכל כך מהמם אותי, החשיפה של איך הדברים עובדים באמת.

לא חבל על הדלק והתיזוזים של עמית? לא חבל להסיע פגרים עד הנגב? הייתי יכולה לזרוק את החתול לפח בעצמי, או לארגן לו קבורה יפה בחצר. נראה לי שזה מה שאעשה בפעם הבאה.

  עלה בענף "סדנאות אקולוגיה בעיר"

סדנת ארומתרפיה מעשית בדגש אקולוגי

תאריך הסדנה הבאה: ימי חמישי 28/6, 5/7, 12/7 בשעה חמש וחצי

מקום: נווה צדק, תל אביב

אורך הסדנה: שלושה מפגשים בני שעתיים

לפרטים נוספים והרשמה: galya@citytree.net

בואו ללמוד להכין לעצמכם תחליפים טבעיים לתרופות, קוסמטיקה ואפילו חומרי ניקוי ללא כימיקלים ורעלים! בואו ותכירו את עולם שמני המרפא! מה זה בכלל ארומתרפיה?

  עלה בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

הצמחים מארחים את קובי

והיום הצמחים מארחים את קובי רוט שכותב על עונת הפיטנגו:

"היום קטפתי יבול משיח הפיטנגו ששתלתי לפני כמה שנים, בגינה המשותפת שבכניסה לבנין שלנו. השיח מניב כמות גדולה של פירות ורוב השכנים, שרואים אותי עסוק בקטיף, מחייכים או מעלים זכרונות ילדות מהשרון או מהקיבוץ, אך אף אחד לא ממש מעוניין בפרי.

את הפרי לא ניתן להשיג בחנויות , וזה לא רק בגלל ריחו היחודי-תוקפני שרבים לא אוהבים. מסתבר שקשה לשווק אותו באופן מסחרי, קטיף הפרי דורש יחס עדין במיוחד -אחיזה לא זהירה עלולה לפגוע בקלות בקרום הפרי ובנוסף יש לו מה שנקרא "חיי מדף קצרים".

יש בתל-אביב גדרות נוי של שיחי פיטנגו ובדרך כלל הפירות מבשילים ונושרים לרצפה.

מי שרוצה לצאת ולקטוף פירות (בגינות של זרים) יכול למצוא שיחים עם פירות באזורים שונים בעיר. יש שיח יפה, בכניסת הבית של רחוב נחמני 51. שיח מוצלח נוסף יש בגינות שבין רחוב מאזה לאוליפנט בסמוך לחומה הטמפלרית. יש גדר באיזור גוטליב-הירשברג ויש זן מוצלח במיוחד באיזור איכילוב, באחד הרחובות הקטנים שיוצאים מהנרייטה סולד (לדברי ורד).

אין כאן ניסיון לעודד גזל או השחתת רכוש זרים, מדובר ב"משאב טבעי" לא מנוצל ויש הסוברים כי הצד הפונה למדרכה מוכר כרכוש הכלל (שווה בדיקה). פירות שלא הבשילו על השיח לא יבשלו אחרי הקטיף ולכן רצוי לקטוף רק את הבשלים ביותר,

מניסיון-מומלץ להצטייד בקופסא או קערה בה ניתן לאסוף ולשאת את הפירות בשלום.

השיחים נותנים בעונה (אביב-קיץ) יבול יומי, כך שיש סיכוי לכולם.

כמובן שניתן לזלול אותו "ככה טרי ישר מהעץ" אך אלו שהצליחו לאסוף כמות גדולה יכולים לנסות להכין מהפרי מאכלים מתוקים-חמצמצים : ריבה או סורבה, והוא גם מתאים למאכלים לא מתוקים-גבינות עזים או פטה כבד (תרנגולת) הולך טוב עם פלפל שחור טחון טרי (מאתגר אך שווה לנסות), בשילוב עם כוסברה רחמנא ליצלן, או ברוטב ויניגרט לסלט עלים - נא לקחת בחשבון כי מיץ הפרי חמצמץ ולכן מומלץ להוריד מכמות החומץ ברוטב או לא להשתמש בחומץ כלל, אני מעדיף להשתמש בחומץ בהיר בשביל לשמור על צבע מיץ הפרי.

יש מספר זנים של פיטנגו, ומי שמוצא פרי מוצלח (גדול ומתוק בשיא ההבשלה) יכול לנקות את אחד הגרעינים (ציפת הפרי מכילה מעכבי צמיחה) ולטמון אותו בעציץ תוך הקפדה על אדמה לחה , את השתיל המבוסס ניתן להעביר לגינה- כמעט לכל בית יש איזו חצר או גינה, ומשם סביר להניח כי הצמח יסתדר לבד כמעט בלי טיפול-הוא אינו דורש הרבה מים ואין לו אויבים טבעיים, שיח מוצלח יניב תוך שנתיים-שלוש כמות מרשימה של פירות".

  מאמר בענף "הענף של קים"

כן לציפור!

פסטיבל "אקולנוע" היה הצלחה מסחררת, האווירה היתה נעימה, השמש זרחה, אנשים חייכו ורחבת הסינמטק נצבעה בשלל דוכנים עם היצע אקולוגי... בדוכן של "בית בטבע" ילדים והורים הכינו יותר ממאה פינות האכלה ושתייה לציפורים שכעת תלויות ברחבי תל אביב...

  עלה בענף "Jamey's Branch"

Article

I am determined to believe that there exists a natural balance in the world. After watching Al Gore's documentary "An Inconvenient Truth", I began somewhat obsessively thinking about the environment, waste, the human condition etc. and struggled to understand how we have allowed the terrible state of the environment to progress to this point. It's such a stressing topic to think about, when you realize that destroying the environment has become a part of our daily routine, albeit unknowingly, innocently, almost sweetly. Even writing what I have just written has wasted five entire pages of paper! I'm razing forests as I write about saving the environment. (I'm now writing on the backsides). I suppose it might save paper if I just wrote directly on the computer, but that too, has its drawbacks. The electricity required to run the computer originates at what I imagine to be a big, disgusting, money-hungry electricity plant spewing smoke and dumping toxic waste into the beautiful Mediterranean (this probably is not entirely true, but this is what I sometimes imagine). Even the very water that I'm drinking as I write is contained within a vile, plastic blue bottle which will take thousands and thousands of years to decompose ! The Kafkaesque neurosis that can develop from thinking about these issues is sometimes enough to make me want to sell my possessions, leave the technological world behind, and move to an eco-hut in the desert where I would live off the fat of the land, wearing nothing but an organic, toxin free loincloth. It seems to be the only solution, right? Or maybe not.

  מאמר בענף "גל בדרכים"

אקולנוע ושוב אקולנוע

הרי לכם הפרטים על האירוע המדובר ביותר, ואם הוא לא אז הגיע הזמן להפוך אותו להיות כזה.
אין מה לעשות זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הקרובה שיש גשם במאי שנתיים רצוף (התחממות גלובלית זה לא מיתוס).
הגיע הזמן להצביע במודעות גבוהה ולהגיע לאירוע שמראה איך אפשר לחיות ירוק בעיר הגדולה!

  זר תמונות בענף "הענף של קים"

להיות חצרן בתל אביב

מקור המילה חצרן = חצר + גנן. זאת אומרת, מישהו שאוסף מהרחוב חומרים שנזרקו לזבל ומשתמש בהם בחצר שלו. חצרנים הם בדרך כלל גם אספנים לא קטנים ואפשר לראות אצלם ערימות של חומרי בניין משומשים, כלי מתכת וחרס משונים ואף רהיטי עץ מתפוררים...
תל אביב היא גן עדן לחצרנים...

  מאמר בענף "גל בדרכים"

חיי כאקולנוע

מטורף מה שהולך פה!

גרעיני חמניות, גרעיני נח"ל, גרעיני אנשים מאנשים שונים שרוצים לעזור בטירוף!

נכון עבר המון זמן מאז שכתבתי משהו באתר, נכון גם עשיתי המון דברים מאז: פסטיבלים רבים ברחבי הארץ הפכו להיות ירוקים בפסח האחרון- לא סתם מותג ירוק אלא באמת זיהמו פחות, העבירו לאנשים מסר ויידעו אותם מה זה אומר באמת להיות ירוק...

  מאמר בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

אוטו!!

מעולם עד היום לא היה לי אוטו, אבל הייתה גם הייתה לי סטייה שלחשה לי: "כשאגדל, יהיה לי אוטו". מדי כמה שנים הסטייה שאלה אותי: "מה זה אומר עלייך שעדיין אין לך אוטו?". בלי אוטו הייתי קצת מוגבלת, אבל לא נורא, כי תמיד חייתי בעיר גדולה ומרובת אוטובוסים, מוניות, תחתיות ומדרכות להליכות רגליות ארוכות. אחר כך הלכה והתבססה לה המודעות הסביבתית שלי והצידוק האקולוגי עזר לי להתמודד עם הסטייה המציקה.

ובכל זאת, אודה ואתוודה, דווקא הפעילות הסביבתית ובעיקר העיסוק בגינה, גרמו לי לקוות מדי פעם לטנדר. כיור או אמבטיה זרוקים ברחוב רצו שאקח אותם איתי ולא יכולתי, ערימות גזם גדולות קרצו לי לפעמים בפינות רחוב לא מספיק קרובות הביתה. טיולים למשתלה תמיד חיכו יותר מדי זמן.

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

אסופת טיפים אקולוגיים פשוטים לגוף, לבית ולחיים בכלל

חשבתי שיכול להיות נחמד לשתף כאן בדרכים הקטנות שלי לתחליפים זולים ואקולוגיים. בקטנה. לא דברים מורכבים אלא דברים המצריכים שינויים מאוד מינוריים. אז הנה זה בא...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

משחת שיניים תוצרת בית

ביקשו ממני לגלות את המתכון למשחת השיניים שלי שהיא בכלל לא משחה, אז הנה הסיפור והמתכון:

לפני מספר חודשים נגמרה לי המשחת שיניים. הייתה לי אחת שניצמדתי אליה שנים ואהבתי בכל ליבי. משחה שנוסעת לפה כל הדרך מצרפת, ארוזה בשפורפרת ממתכת כמובן ועוד קופסת קרטון נאה. מאוד מומלצת דרך אגב, של חברת Boaron שמתמחה במוצרים הומאופטיים. מחיר השפורפרת כמעט 35 שקלים!!!

אז זהו. לא התחשק לי להוציא את הסכום הזה יותר, וגם לדעת שאני משלמת על שפופרת וקרטון ומטוסים ושיווק ופירסום. לקחתי טיפ של גליה, ושילבתי עם מתכון מהספר הנפלא "ניחוחות מרפא", ומאז אין יותר שפורפרת. יש קערה עם אבקה שאני טובלת בה מברשת שיניים רטובה מעט במים, וכשבא לי להתפנק אני מטפטפת מעל תערובת שמנים שטובה לחניכיים (שלי הגיעה מניו יורק ואין לי מושג מה יש בה. אבל לגליה שלנו הפיתרונים - כשתיגמר התערובת הניו יורקית אני לוקחת חדש מנווה צדק : )

טוב אז מה יש בתערובת שלי:

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מים בשימוש חוזר

כבר הרבה זמן שאני ממחזרת מים משטיפת הירקות - אני שוטפת הרבה ירקות, ובזכות היותם אורגאניים, אני לא משתמשת בסבון. את המים שנאספים בקערה אני מעבירה למשפך והם משמשים אותי להשקיית העציצים בבית. אם יש עודף, הוא מתלווה אלי לגינה.

כל החורף לא מילאתי את המשפך ישירות מהברז ולו פעם אחת. עם התחממות מזג האויר, פתאום חשתי מחסור במים. יש יותר עציצים והם צמאים לעיתים יותר קרובות. מי שטיפת הירקות כבר לא מספיקים.

אי לכך, היום התקנתי לי מקור חדש למים. פירקתי את הסיפון של כיור האמבטיה שלי ובמקומו מיקמתי בקבוק מי עדן שכבר נאסף מזמן וחיכה ליומו בגינה. הנחתי בו משפך כדי ששום טיפת מים לא תצא לטיול עצמאי, פתחתי את הברז והסתכלתי בפלא.

יש איזו תחושת התרוממות רוח כשמשאב נוסף נשאר בתוך המערכת ומשמש אותי במקום להיזרק לביוב. עכשיו המים שזורמים כשאני שוטפת ידיים או מצחצחת שיניים נשארים אצלי. אני עדיין צריכה לברר למה הם כשרים ומה בדיוק מכיל הסבון שאני משתמשת בו. "משחת" השיניים שלי כבר מזמן מיוצרת בבית ואני יודעת בדיוק מה היא מכילה. על כך בפעם אחרת.

תודה לחגי שנתן לי דחיפה, אצלו השירותים נמצאים ליד הכיור ולכן, כמה נוח, המים הנאספים משמשים במקום הניאגרה. ותודה לאיילה מגרעין דב"ש על הטיפ בדבר השימוש האולטימטיבי בבקבוק מי העדן הזה. סוף סוף הוא משמש בתפקיד הראוי לשמו.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מים בשימוש חוזר

כבר הרבה זמן שאני ממחזרת מים משטיפת הירקות - אני שוטפת הרבה ירקות, ובזכות היותם אורגאניים, אני לא משתמשת בסבון. את המים שנאספים בקערה אני מעבירה למשפך והם משמשים אותי להשקיית העציצים בבית. אם יש עודף, הוא מתלווה אלי לגינה.

כל החורף לא מילאתי את המשפך ישירות מהברז ולו פעם אחת. עם התחממות מזג האויר, פתאום חשתי מחסור במים. יש יותר עציצים והם צמאים לעיתים יותר קרובות. מי שטיפת הירקות כבר לא מספיקים.

אי לכך, היום התקנתי לי מקור חדש למים. פירקתי את הסיפון של כיור האמבטיה שלי ובמקומו מיקמתי בקבוק מי עדן שכבר נאסף מזמן וחיכה ליומו בגינה. הנחתי בו משפך כדי ששום טיפת מים לא תצא לטיול עצמאי, פתחתי את הברז והסתכלתי בפלא.

יש איזו תחושת התרוממות רוח כשמשאב נוסף נשאר בתוך המערכת ומשמש אותי במקום להיזרק לביוב. עכשיו המים שזורמים כשאני שוטפת ידיים או מצחצחת שיניים נשארים אצלי. אני עדיין צריכה לברר למה הם כשרים ומה בדיוק מכיל הסבון שאני משתמשת בו. "משחת" השיניים שלי כבר מזמן מיוצרת בבית ואני יודעת בדיוק מה היא מכילה. על כך בפעם אחרת.

תודה לחגי שנתן לי דחיפה, אצלו השירותים נמצאים ליד הכיור ולכן, כמה נוח, המים הנאספים משמשים במקום הניאגרה. ותודה לאיילה מגרעין דב"ש על הטיפ בדבר השימוש האולטימטיבי בבקבוק מי העדן הזה. סוף סוף הוא משמש בתפקיד הראוי לשמו.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

בשבחי הליפה

לפני זמן מה אמא שלי אמרה לי: "את לא תאמיני, חזרתי לליפה". איך יכולתי להאמין או לא להאמין כשהליפה מעולם לא הייתה חלק מעולמי? אני תמיד שטפתי כלים עם כריות סינטטיות למינהן שמי יודע באיזה כימיקאלים הן ספוגות, אבל מה שברור זה הריח שהן תופשות אחרי כמה ימים של שימוש, הצורך לזרוק אותן לפח, סימני שאלה גדולים לגבי הזמן שלוקח להן להתפרק שלא לדבר על האריזה שבה הן מגיעות, הצורך להיכנס לסופר כדי לרכוש אותן, המרחק שהן עשו כדי להגיע לסופר...

בקיצור ולעניין מיד נדלקתי וביקשתי גם. המשלוח לא איחר לבוא. הליפה כך למדתי ממש צומחת מהקרקע. היא מגיעה נטולת כל אריזה ועם תג מחיר נמוך ביותר (7 ש"ח לליפה ענקית ברחוב החלוצים דרומית לדרך יפו - עכשיו אני כבר רוכשת אותה בעצמי. חותכים לרצועות באיזה גודל שרוצים. ליפה אחת יכולה להספיק לחודשים רבים). היא נעימה למגע ידי העדינות, מצחצחת את הכלים ביעילות רבה, לא תופשת שום ריח כי היא מאוד "חלולה". היא פשוט מרגישה נכון. כמה מחברי הטובים ביותר משתמשים בה גם בתור ספוג מקלחת.

הדבר הכי הכי כייפי זה שכשהיא נגמרת אני משליכה אותה לקומפוסט! והנה עשיתי עוד צעד משמעותי בהקטנת נפח האשפה שלי ושיניתי את העולם! הצעד הבא יהיה כמובן לגדל אותה בעצמי. והנה כאן יש הוראות ולינקים שימושיים (צריך לגלגל מטה קצת). ובכלל זה לופה ולא ליפה.

  מאמר בענף "ורד מצלמת טבע עירוני"

אביב הגיע פסח בא

איכשהו, אני מרגישה שיש לי פטור מניקיונות הפסח. אולי בגלל שלל עבודות הניקיון שעשיתי בתקופת הצבא והלימודים. הכל הלך: חדרי מדרגות, משרדים ובתים. מכל המקומות אותם ניקיתי, זכור לי במיוחד ביתם של שושנה ויצחק (ז"ל) ממושב נחלים. לאורך חמש שנים רצופות ניקיתי/הכשרתי להם את הבית לכבוד הפסח. העבודה התחילה כשבועיים וחצי-שלושה לפני ערב החג. כל בוקר הייתי תופסת את האוטובוס מבית הורי אשר בפתח-תקוה למרכז העיר ומשם אוטובוס נוסף למושב ליום עבודה ממושך.

  מאמר בענף "גל בדרכים"

פסח בפתח

המון דברים בדרך!! יש הרבה דברים לעשות והרבה אירועים שבאים וכולם רוצים עזרה.

במוזה בקיבוץ חורשים, פסטיבל הרגאיי בצאלים - שניהם ב29-31.3.07

בומבמלה בחוף ניצנים, זורבה באשראם בשיטים, אדמה בהאנגר אדמה שלושתם בחול המועד פסח.

כולם יהיו אקולוגים! איך? כנסו והחכימו

  מאמר בענף "הענף של קים"

אי קסום באמצע קרית שלום

לפני שנתיים באתי לקרית שלום כדי לבדוק אפשרויות שונות לפרויקטים קהילתיים בשכונות הדרום שאני אוכל לשתף איתם פעולה.

היתי בבית הספר ביאליק (של ילדי מהגרי עבודה) בפלורנטין והוצע לי לרכז צוות של מתנדבים, הציעו לי להדריך גרעין והציעו לי לפגוש את ברברה - מנהלת בית בטבע כדי לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה.

לא היה לי מושג מה זה בית בטבע, מי זאת ברברה ומה הקשר לפרויקט קהילתי בדרום תל אביב...

  מאמר בענף "הענף של קים"

חלוצים בדרום תל אביב

באוקטובר 2006 הגענו, גרעין אהל, לאיגלו.
גרעין אהל הוא חלק מארגון בינה העוסק בזהות יהודית ותרבות ישראלית מנקודת מבט חילונית. הגרעינים מתגוררים בשכונות דרום תל אביב, לומדים בישיבה החילונית של בינ"ה עם מורים שונים, כמו מוקי צור, דב אלבויים, ארי אילון, שניאור עינם ועוד. אך הלימוד בפני עצמו יפה וטוב הוא, אך הוא אינו יביא את הגאולה. כדי לעשות שינוי אמיתי בחברה הישראלית יש צורך בעשייה. לפיכך המוטו של בינ"ה הוא: תלמוד המביא לידי מעשה...

אז אנחנו לומדים ועושים בתחומים שונים ומגוונים...

  מאמר בענף "הענף של הילה"

אוצרות בעיר

בכל פעם מחדש אני משתוממת מהלך החשיבה והפעולה הבזבזני של אנשים ועסקים. כיום מאוד נהוג ומקובל להקים פינות צמחייה בצמוד לכניסת עסק פעיל כחנויות ומסעדות. לצערי נוכחתי מספר רב של פעמים שכשעסק סוגר שעריו, לרוב האדמה ולעיתים גם הצמחים נזרקים לפח. לאחר זמן לא רב עסק חדש קם על חורבות הישן ופינת צמחייה חדשה מוקמת.

  מאמר בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

קניות לפסח

פסח מתקרב ולכן העיניים שלי דרוכות אף יותר מתמיד כשאני מתהלכת ברחובות היוצאים מביתי, ובמיוחד בדרך חזרה. היום התנובה הייתה יפה במיוחד: ברחוב סוקולוב, שני בלוקים מהבית, רמזה לי שקית תמימה לגשת אליה. היא הייתה מונחת ליד פח האשפה, על הגדר, כשפיה פונה לרחוב. אי אפשר היה לנחש מה מחכה בתוכה אבל זה נראה חדש.

  עלה בענף "מה הכי שווה עכשיו"

פסח מתקרב ואני יוצאת מעבדות לחרות

שלושה שבועות. עשרים ואחת יום. חמש מאות וארבע שעות שאני בן אדם חופשי. זה קרה: הפסקתי לעשן. אמא'לה, זה נשמע מפחיד מדי! אנסח מחדש: אני לא מעשנת.

באופן מפתיע זה לא כל כך קשה. חוץ מהרגעים שבהם אני מוכנה להרוג בשביל סיגריה. אבל הרגעים הללו הולכים ומתמעטים. רוב הזמן הגוף שלי כבר לא זוכר ניקוטין.

  זר תמונות בענף "גל בדרכים"

איך הכל התחיל?

או לחילופין: ישמעאל? התעוררות? מה קרה בפסטיבל אקטיביזם השני? ומתי בדיוק גל קציר נכנס לעולם הירוק והגדול? לעולם המציאות שבו אוכלים מהגלולה הכחולה ורואים את המטריקס כמו שהוא באמת! הייתה טענה שמי שקורא את מה שאני כותב צריך להכיר את העבר שלי אז הנה אני בא:

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הארה במדבר

הייתי במדבר ארבעה ימים ולמדתי כמה דברים חשובים על החיים שלי בעיר. כשחזרתי הביתה התחלתי ליישם מיד - בגלל שנגמרו לי מגבות הנייר. להלן הפרטים.

הדרך הטובה ביותר לשמור על ירקות טריים במקרר כידוע היא באמצעות עטיפתם בנייר סופג ("נייר? האמנם?") ואז בשקית ניילון. הנייר סופג את הלחות שהירקות מזיעים וכך נמנע הריקבון המזורז שלהם בשקיות הניילון המרושעות (אך בכל זאת מועילות לפעמים). המערכת עובדת אצלי כבר שנים. הירקות הטריים מגיעים, נעטפים במגבות נייר - מהסוג האייכותי ביותר כמובן, ובשקיות - משומשות כמובן. החלק של המגבות התחיל להציק יותר ויותר. אמנם השתמשתי בהם עד דוק לפני שהושלכו, ובזמן האחרון הן אף מושלכות לקומפוסט כתחנה אחרונה, אבל בכל זאת - מישהו הרג עצים בשביל לייצר אותן, מילא אותם בכימיקלים, עטף אותן בפלסטיק מיותר והטיס אותן אלפי קילומטרים כדי שיעטפו את המלפפונים שלי - משהו פה לא הסתדר לי.

אז במדבר, חגי שאל: "למה שלא תעטפי בבד?" זה לא שהרעיון לא עלה בעבר בדעתי, אבל איכשהו להרגל הזה של המגבות נייר היה ממש קשה ללכת.

חזרתי מהמדבר למטבח מלא בירקות - הם הגיעו אתמול והשכן מלמעלה הכניס לי אותם הבייתה. ניגשתי למלאכת האיכסון, אך "אבוי", ניגמרו מגבות הנייר. בעודי קורעת את גליל הקרטון הפנימי לחתיכות ומטילה אותן לדלי עם קצת מים (שנשארו משטיפת הכוסברה) (הנייר הרטוב ייכנס ככיסוי לקומפוסט התולעים שלי כמובן), תהיתי ביני לביני איך אארוז עכשיו את הירוקים הרגישים.

לפתע פתאום לא היה שום דבר יותר נכון מללכת ולתפור ריבועי בד לבן מאחת השאריות הרבות שיש לי בבית.

זה לקח חמש דקות, זה יקח כמה ימים לאשר שזה עובד אותו הדבר טוב כמו מגבות הנייר הבזבזניות (והיקרות!), ובעזרת השמש הגיע קיצו של עוד הרגל מגונה!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

הארה במדבר

הייתי במדבר ארבעה ימים ולמדתי כמה דברים חשובים על החיים שלי בעיר. כשחזרתי הביתה התחלתי ליישם מיד - בגלל שנגמרו לי מגבות הנייר. להלן הפרטים.

הדרך הטובה ביותר לשמור על ירקות טריים במקרר כידוע היא באמצעות עטיפתם בנייר סופג ("נייר? האמנם?") ואז בשקית ניילון. הנייר סופג את הלחות שהירקות מזיעים וכך נמנע הריקבון המזורז שלהם בשקיות הניילון המרושעות (אך בכל זאת מועילות לפעמים). המערכת עובדת אצלי כבר שנים. הירקות הטריים מגיעים, נעטפים במגבות נייר - מהסוג האייכותי ביותר כמובן, ובשקיות - משומשות כמובן. החלק של המגבות התחיל להציק יותר ויותר. אמנם השתמשתי בהם עד דוק לפני שהושלכו, ובזמן האחרון הן אף מושלכות לקומפוסט כתחנה אחרונה, אבל בכל זאת - מישהו הרג עצים בשביל לייצר אותן, מילא אותם בכימיקלים, עטף אותן בפלסטיק מיותר והטיס אותן אלפי קילומטרים כדי שיעטפו את המלפפונים שלי - משהו פה לא הסתדר לי.

אז במדבר, חגי שאל: "למה שלא תעטפי בבד?" זה לא שהרעיון לא עלה בעבר בדעתי, אבל איכשהו להרגל הזה של המגבות נייר היה ממש קשה ללכת.

חזרתי מהמדבר למטבח מלא בירקות - הם הגיעו אתמול והשכן מלמעלה הכניס לי אותם הבייתה. ניגשתי למלאכת האיכסון, אך "אבוי", ניגמרו מגבות הנייר. בעודי קורעת את גליל הקרטון הפנימי לחתיכות ומטילה אותן לדלי עם קצת מים (שנשארו משטיפת הכוסברה) (הנייר הרטוב ייכנס ככיסוי לקומפוסט התולעים שלי כמובן), תהיתי ביני לביני איך אארוז עכשיו את הירוקים הרגישים.

לפתע פתאום לא היה שום דבר יותר נכון מללכת ולתפור ריבועי בד לבן מאחת השאריות הרבות שיש לי בבית.

זה לקח חמש דקות, זה יקח כמה ימים לאשר שזה עובד אותו הדבר טוב כמו מגבות הנייר הבזבזניות (והיקרות!), ובעזרת השמש הגיע קיצו של עוד הרגל מגונה!

  עלה בענף "מוצרים שמשנים"

מה זאת אומרת "שמשנים"

אנחנו לא מתים פה על המילה "מוצרים". לא ממש מתים על צרכנות באופן כללי. לכן אנחנו מנסים ליצור את הדברים שאנחנו צריכים בעצמנו. מדי פעם יוצא לנו משהו שאנשים מסביבנו אוהבים ורוצים גם. את הדברים האלה נציע למכירה דרך האתר.

אז מה עושה את המוצרים של גנני עץ-בעיר לשווים ומשנים?
-- הם מיוצרים ע"י מקומיים, באמצעים ביתיים, בכמויות קטנות.
-- הם עונתיים, עשויים ללא שום חומרים מאריכי חיי מדף ונוצרים רק מתוך עניין ושימחה (במילים אחרות, הם "עשויים ללא חטא!! : ). כשהשמחה עוברת, המוצר נעלם מהמדף.
-- הם נושאים איתם הוראות מפורטות של "עשי זאת בעצמך"
-- דרך עשייתם ואריזתם מתחשבת ככל האפשר בסביבה - כולל העובדה שהם אינם נוסעים דרך ארוכה על מנת להגיע אליכם.
-- יש לכם אפשרות להכיר באופן אישי את מי שיצר את מה שאתם משתמשים בו.

לא מתכוונים בכלל להפעיל שום לחץ מתון, אבל קשה להתאפק מלציין שקנייה מגנן של עץ-בעיר תומכת בקהילה מקומית ובעצם קיומו של עץ-בעיר.

המוצרים יתחילו להופיע כאן בקרוב...

  עלה בענף "שוק החלפות"

אני צריכה מחשב השקייה

למנבטה המתוכננת חסר לי מחשב. הוא צריך להיות כזה שאפשר לכוון לדקה השקייה, קו אחד מספיק. שמעתי שיש כל מיני חידושים והמצאות בתחום ושיש הרבה אנשים שנפתרים ממחשבים ישנים... אם יוצא לכם להיתקל במקרה כזה, אמצו בבקשה את המחשב הישן והביאוהו אלי - מבטיחה להחזיר לו את תחושת הכבוד העצמי!

תמי - תכתבו לעץ-בעיר וזה כבר יגיע אלי!...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

עוד פלאסטיק שלא אקנה יותר

חגיגה! היום אני מוסיפה עוד פריט לרשימה "דברים ארוזים בפלאסטיק שלעולם לא אצטרך לקנות יותר". זה קרה ככה:

השפתיים היו יבשות. זה קורה כל הזמן, במיוחד בחורף. אי לכך יש לי אוסף של פלאסטיקים קטנים ומעצבנים שנקראים "ליפסטיק". בגלל שאני מאוד פרטיקולר ואני חייה בעידן שמפנק את הפרטיקולרז בלי גבול, יכולתי להרשות לעצמי לקנות עשרות סוגים של ליפסטיקים בעשרים שנה האחרונות, להתרגל לכמה מהם, להחליט ששום דבר אחר לא כייפי לי ולהמשיך לרכוש את אלה החביבים עלי בארץ ניכר. בגלל שהביקורים שלי שם אינם כה תכופים אנימור, אני מצטיידת מראש בכמות שנתית.

אז היום אחד מהם נגמר. זרקתי לפח את המיכל בתחושת תיסכול על שאינני יכולה לעשות עם זה שום דבר טוב יותר. הלכתי לארון ה"תרופות" באמבטיה ושלפתי אחד חדש אך אבוי - בזמן שעבר מאז שרכשתיו, הוא החמיץ והתקלקל. תחושת התיסכול גדלה שיבעתיים - עכשיו זרקתי לפח מיכל פלאסטיק באקט בזבזני לעילה ולעילה.

החלטתי שדי ופניתי לספר השימושי ביותר שיש לי בבית, "ניחוחות מרפא", ששוב לא איכזב - אכן נמצא בו הלחש להכנת "ליפסטיק" משלי (ע"מ 203). מעכשיו, לא "סטיק" כי אם קופסת שייש קטנה (כן!) שנימצאה לא מכבר ברחוב, מלאה עד גדותיה במישחה על בסיס שעוות דבורים. השעווה מתקשה כמובן, אבל חום האצבעות ממיס בדיוק את הכמות הראוייה למריחה על השפתיים המחייכות: "די לשטויות האלה הקרויות בלעז ליפסטיק!".

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

השלד שחיכיתי לו

בדרך חזרה הבייתה מהיוגה מצאתי מתנה שכבר הרבה זמן אני מחכה שתיקרה בדרכי. זאת הדרך של העיר הזאת להגיד לי מתי הזמן להוציא אל הפועל פרוייקט שחי לו בראש שלי - היא שולחת לי את החלקים הדרושים. אז חיכיתי לסימן והנה הוא הגיע.

מדובר הפעם במה שהיה ארון מגירות פלאסטיק ועכשיו הוא רק שלד עם מגירה אחת שנותרה בו - בדיוק מה שהיה נחוץ לי בשביל מערכת ההנבטה שלי. אספתי את השלד הכעור באהבה והבאתי אותו איתי הבייתה מרחק בלוק אחד קטן. בבית שטפתי אותו טוב טוב, ומיקמתי במרפסת של המטבח איפה שהייתה פינת באלאגן קטנה. זאת הייתה הזדמנות לנקות ולהפוך את הבאלאגן לסדר חגיגי:

בקרוב ינבטו פה נבטים בקומות סדורות. מדפי רשת כבר יש, מצאתי אותם אחד אחד והם היו חלק מהבאלאגן של הפינה - הם פשוט חיכו לשלד שלהם! השלב הבא יהיה להתקין מערכת השקייה קטנה ורוני כבר אמר שיעזור.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

השלד שחיכיתי לו

בדרך חזרה הבייתה מהיוגה מצאתי מתנה שכבר הרבה זמן אני מחכה שתיקרה בדרכי. זאת הדרך של העיר הזאת להגיד לי מתי הזמן להוציא אל הפועל פרוייקט שחי לו בראש שלי - היא שולחת לי את החלקים הדרושים. אז חיכיתי לסימן והנה הוא הגיע.

מדובר הפעם במה שהיה ארון מגירות פלאסטיק ועכשיו הוא רק שלד עם מגירה אחת שנותרה בו - בדיוק מה שהיה נחוץ לי בשביל מערכת ההנבטה שלי. אספתי את השלד הכעור באהבה והבאתי אותו איתי הבייתה מרחק בלוק אחד קטן. בבית שטפתי אותו טוב טוב, ומיקמתי במרפסת של המטבח איפה שהייתה פינת באלאגן קטנה. זאת הייתה הזדמנות לנקות ולהפוך את הבאלאגן לסדר חגיגי:

בקרוב ינבטו פה נבטים בקומות סדורות. מדפי רשת כבר יש, מצאתי אותם אחד אחד והם היו חלק מהבאלאגן של הפינה - הם פשוט חיכו לשלד שלהם! השלב הבא יהיה להתקין מערכת השקייה קטנה ורוני כבר אמר שיעזור.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מציאה של ממש

היום שוב נשאו אותי רגלי למקור צלילי הכיסוח. הפעם הובלתי לרחוב סוקולוב, לגינה מאוד מאוד מסודרת ונקייה. הגננים כהרגלם היו עסוקים בפינוי עלים יבשים ואני שמחתי לקחת חלק במשימת הפינוי.

בעודי עסוקה במלאכה שבשיגרה, נחו עיני על פינה ממש "מוזנחת" שבה עמד לו מיכל פלאסטיק שבור. הוא במקרה היה מונח מתחת לעץ הפיקוס התל אביבי השגור והמשיר עליו תדיר, אבל שלא כמו בכל שאר הגינה, ידם של הגננים משום מה פסחה על המיכל הזה במשך זמן רב מספיק...

במבט מקרוב התברר לי שמדובר באוצר כפול. מיכל שבור שיכול כמובן לשמש כעציץ, ובתוכו קומפוסט של ממש! בזהירות שאלתי אם יש צורך באוצר הגלום וכמובן שהתשובה הייתה שלילית. אני רוצה להגיד שחטפתי לפני שייתחרטו, אבל אני יודעת ששום מחשבה שדומה לחרטה לא חלפה בראשם!

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שופינג של יום שישי

ליד הכניסה לפראנה יוגה ערימת "זבל" צדה את עיני כמו כל ערימה מצודדת אחרת רק שהפעם זיהיתי מיכלי פלאסטיק מהסוג שהבריות מכנות "פחי אשפה". מאז שהאיש במשתלה הפחיד אותי מלהשתמש במיכלי צבע, מיכלי אשפה תפשו מקום של כבוד בחלומותי, אבל באופן פאראדוקסלי משהו, אותן הבריות לא ממהרות לזרוק את פחי האשפה שלהם לאשפה והרבה יותר קל למצוא מיכלי צבע...

תשעים דקות מאוחר יותר, מלאה באנרגיות ארנסיות יצאתי החוצה והפחים עדיין היו שם. פגשתי גם את האיש שהיה עסוק ביצירת הערימה, או כדבריו, "פינוי האשפה". כשהבין מה אני רוצה ולמה, הוא עזר לי לרוקן את המיכלים ואז סימן לי לחכות וחזר כעבור דקה עם פח ענק, ירוק, תעשייתי, מהסוג שאפילו לא העזתי לחלום עליו!!

עמוסה במציאות היפות שלי, כמו כל צפונית ביום שישי, הרמתי את היד בנונשלנטיות לעצור מונית. אחרי הכל, לא הייתם מצפים שאנסה ללכת ברגל עם חבילות כל כך גדולות. כל כך גדולות שאי אפשר היה להכניס אותן לבאגאז'. הפלא האמיתי היה שהנהג הסכים שאעמיס את הכל במושב האחורי!

עכשיו יש לנו מיכל ירוק לאגירת מי גשם שהתמקם אחר כבוד מתחת לאחד המרזבים, פח אשפה "קלאסי" עם מכסה על ציר שבו אנחנו משרים קרטונים, את המכסה אני משאירה פתוח כך שגם הוא בעצם אוגר מי גשמים, ועוד פח כתום בגודל בינוני שכרגע עוזר בשינוע אדמה טוף וקומפוסט מהגינה לדירה ולהיפך, אבל אין לי ספק שהיעוד האמיתי שלו הוא להיות בית לצמח.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

מה אוכלים?

מצחיק שסוף סוף גמרתי לבנות את שולחן האוכל שלי בדיוק כשפצחתי בצומיצים ממושך. התחלתי לבנות אותו לפני שנתיים כשבני הביא לי רגליים של שולחן שהוא מצא ברחוב. הוא הביא גם שני שלדים יפייפיים של כיסאות, אבל עליהם גמרתי לעבוד כבר מזמן.

השולחן עמד לו מכוסה בפיסת שעוונית זמנית שהגנה על החצי-עבודה שלי -- פשוט הייתי נורא רעבה והכיסאות כבר היו מוכנים. מארוחה לארוחה השעוונית התרגלה והפיתרון הכעור הפך לחלק מחווית האוכל שלי. עד שנמאס, וגם רוחות הסתיו התחילו לנשב.

דימויי הצלחות נלקחו מלוח שנה ישן של ויויאן ווסטווד הגאונית, הם הודבקו על שכבות של קרטונים שארזו במקור את חפצי כשעברתי לכאן ממקום אחר (שיודעים לעשות בו קרטונים עבים במיוחד, וגם לבזבז אותם כאילו אין מחר). בתיווכו של דבק פלאסטי מזהם הקרטונים הפכו ללוח קשיח ביותר. ציור מהיר, המון שכבות של לכה וסוף סוף יש שולחן שנעים לאכול איתו.

אבל אין אוכל...

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שידרוג מיכל התולעים

כבר התרגלתי לרעיון שיש לי תולעים במטבח ואף תולעת לא יצאה לה לטיול עד עכשיו, או לפחות לא גיליתי אותה שזה היינו הך. אני פותחת את המיכל כמעט כל יום לבדוק מה שלומן - לוקחת נשימה עמוקה וחופרת במצע בעזרת כף עץ ארוכה. זה לוקח הרבה זמן עד שאני מוצאת סימני חיים. אלכס (שממנו למדתי את רזי המקצוע) אומר שהתולעים אוכלות חצי מגודל גופן כל יום, אז אני נותנת להן ממש מעט מזון. מזל שיש לי את הקומפוסט בגינה! בכל מקרה הבנתי שצריך לאטום את המיכל. הוא היה יותר מדי מאוורר, המצע התייבש במהירות מיום ליום. התולעים אוהבות חשוך ולח... אז יצאתי לבוגרשוב וחזרתי עם טפט ירוק משובץ. ציפיתי את המיכל מבחוץ אבל השארתי שני פסי איוורור למעלה ולמטה וכמובן את חורי הניקוז. אני גם רוצה להצמיד למיכל גלגלים, כי כל פעם שאני רוצה לבדוק עם התולעים שלי ולתת להן אוכל אני צריכה לגרור את המיכל החוצה מהמקום שלו ובלי גלגלים זה לא כל כך נוח.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

איסוף אשפה

"אשפה". איזה מילה מצחיקה. בחיפוש מהיר על המילה הזאת יימצא הרבה חומר מעניין. למשל: "הרכב האשפה באחוזים מראה כי החומר האורגני הרקבובי מהווה 37.81% מכלל האשפה הביתית והוא דומיננטי במשקל האשפה בישראל... זהו אחוז גבוה של חומר אורגני יחסית למדינות מערביות ועל ידי הפרדה פשוטה של האשפה ניתן לנצל אותו לקומפוסט". (כדאי גם לקרוא על הקומפוסט...) וגם: "במדינת ישראל... כל תושב מייצר בממוצע כשני ק"ג אשפה בכל יום". בחזרה למשק הבית שלי שמייצר 2 ק"ג אשפה ב*שבועיים* מאז שהתחלתי לקמפסט (זה היה קילו ליום לפני!), איסוף האשפה נזקק לאירגון מחדש. בינתיים אני אוספת את האשפה האורגאנית שלי בסלסלת קש שעומדת על הקומפוסט תולעים במיקום מושלם להשלכת פסולת ממשטח העבודה, אם בזמן חיתוךהירקות או בניגוב של סוף היום. מדי כמה זמן היא מתמלאת בעובש וזה הזמן שלה להיזרק לקומפוסט בעצמה! כשאני יורדת לגינה אני לוקחת את הסלסלה בתוק שקית ניילון והסידור הזה קצת לא נוח... יש מקום לשיפור.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

שלום תולעים

הנה ניכנסו התולעים לחיים שלי. נסענו שלומית ואני למאשה וקיבלנו כל אחת בערך 20 תולעים בקופסאות שהבאנו איתנו, מוכנות עם קרעי נייר. בבית, התולעים, שכבר עברו מסע מפרך מפרדס חנה כולל עצירות בדרך, נאלצו לחכות עוד תוך שאני מכינה את המצע בשבילן. עדיף להכין מראש אבל לא הספיקותי.

לקחתי את כל הנייר שנצבר אצלי בפחים ה"משרדיים" שלי (שקיות נייר עליהן ארחיב את הדיבור בפעם אחרת), וקרעתי לגזרים יפים. השרתי במיים, סחטתי והנחתי בקופסה שהייתה פעם מיכל כביסה של מישהו אחר.

פתחתי את קופסת הקרטון ביד רועדת... מה לי ולתולעים לעזזל? איך הגעתי לרגע הזה שבו אני מכניסה הבייתה תולעים מרצוני החופשי? איפה עובר קו השבר (או התפר?) בין תמי שניגעלת בערך מכל דבר שזז לתמי שנותנת לתולעים לזחול לה על היד? לשלב הזה עוד לא היגעתי (ידיים רועדות כבר ציינתי?) אבל משהו בבטן לחש לי שקרוב היום שבו לא אפחד יותר.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

התולעים בדרך

לפני הנסיעה מצאתי ברחוב, ממש קרוב הבייתה, מיכל כביסה ישן שמתאים בול לחלל שבו תכננתי למקם את קומפוסט התולעים שלי. הפורפורציות בכלל לא אידיאליות, אבל זה מה שמצאתי וזה החלל שיש לי, אז מזה אני מתחילה היום.

לקחתי את שארית הרשת יתושים מפרוייקט שולחן הייבוש והדבקתי בחלק הפנימי כדי לכסות את החורים הגדולים שנועדו לאיוורור הכביסה אבל אני מפחדת מתולעים שייצאו להתאוורר (למרות שאני יודעת שהן לא בעניין של טיולים אני בכל זאת מפחדת). לקחתי רשת צל שחורה שנמצאה ברחוב והתאמתי ממנה מעין שק פנימי, במחשבה ליצור חשיכה ועוד שכבת הפרדה שתבהיר לתולעים את מקומן.

האם כבר ציינתי שהמיכל היה שבור בדיוק במקום הנכון? חור שנשבר בתחתיתו ישמש לניקוז. הנחתי את המיכל המשופצר על שתי לבנים בין שולחן העבודה במטבח לבין הקיר, שם שכן קודם פח הזבל שלי, אבל העברתי אותו מקום, קצת יותר רחוק ממשטח העבודה. אחרי הכל זבל אורגאני כבר לא יבוא בו יותר!

כיסיתי את המיכל בחתיכת עץ מתאימה בגודלה וטילפנתי למאשה לשאול מתי אפשר לבוא לקחת תולעים.

  עלה בענף "תמי מגדלת עץ בעיר"

התולעים בדרך

לפני הנסיעה מצאתי ברחוב, ממש קרוב הבייתה, מיכל כביסה ישן שמתאים בול לחלל שבו תכננתי למקם את קומפוסט התולעים שלי. הפורפורציות בכלל לא אידיאליות, אבל זה מה שמצאתי וזה החלל שיש לי, אז מזה אני מתחילה היום.

לקחתי את שארית הרשת יתושים מפרוייקט שולחן הייבוש והדבקתי בחלק הפנימי כדי לכסות את החורים הגדולים שנועדו לאיוורור הכביסה אבל אני מפחדת מתולעים שייצאו להתאוורר (למרות שאני יודעת שהן לא בעניין של טיולים אני בכל זאת מפחדת). לקחתי רשת צל שחורה שנמצאה ברחוב והתאמתי ממנה מעין שק פנימי, במחשבה ליצור חשיכה ועוד שכבת הפרדה שתבהיר לתולעים את מקומן.

האם כבר ציינתי שהמיכל היה שבור בדיוק במקום הנכון? חור שנשבר בתחתיתו ישמש לניקוז. הנחתי את המיכל המשופצר על שתי לבנים בין שולחן העבודה במטבח לבין הקיר, שם שכן קודם פח הזבל שלי, אבל העברתי אותו מקום, קצת יותר רחוק ממשטח העבודה. אחרי הכל זבל אורגאני כבר לא יבוא בו יותר!

כיסיתי את המיכל בחתיכת עץ מתאימה בגודלה וטילפנתי למאשה לשאול מתי אפשר לבוא לקחת תולעים.